הוא היה בלוגר חובב טיולים ועיצוב פנים, היא מעצבת גרפית ובלוגרית מצליחה לא פחות. ב-2013 הם נפגשו בפריז לכוס קפה, ושם הכל התחיל: איגור ג'וספוביץ וג'ודית דה גראף גילו נושא משותף, שמלהיב את שניהם – צמחי הבית שלהם. הם החליטו להקדיש לו פינה חודשית, ותוך כמה חודשים התברר שההתלהבות כללית. בעזרתן של הרשתות החברתיות הפך ה-Urban Jungle Bloggers, שמו של האתר שבנו יחד, לתנועה עולמית של אוהבי צמחים.
היום, כ-100 איש בשעה מעלים לאינסטגרם תמונה ומתייגים אותה בהאשתאג #urbenjunglebloggers, מייחלים למשוך את עיניהם ולבבותיהם של איגור וג'ודית, ולזכות להיכנס לפיד שלהם, לחמש דקות של תהילה. הקהילה מונה 750 אלף עוקבים באינסטגרם, משאב שמותגי ענק כמו איקאה ופינטרסט מוכנים לתת הרבה עבור שיתופי פעולה עמו.
הרבה אחריהם ומעבר לים, היו אלו מורגן דואן וארין הרדינג האמריקאיות שהשיקו את ה-House Plant Club. השתיים, שגרות בשתי קצות היבשת, הכירו באמצעות האינסטגרם, והכימיה בין הפרסונות הדיגיטליות שלהן הייתה ברורה. כשמורגן שלחה לארין ייחור מהפילאה שכה חשקה בה (בארצות הברית קל לשלוח צמחים בדואר), נולד שיתוף הפעולה. כבלוגריות, כל אחת מהן קיבלה מעוקבים תמונות רבות של צמחים עם בקשות לפרסום, וכך הן החליטו להוליד באינסטגרם את הקהילה שנקראת בקיצור HPC, עם 480 אלף עוקבים ''בלבד''.
למה אנשים אוהבים לטפח צמחים?
לדעתי, כי אנחנו כמהים לתגובה. צמח הוא הדבר היחיד שאינו בעל חיים ומגיב, בדרכו האטית. כך נוצרת אתו מערכת יחסים, ובזו שאנחנו מנהלים עם הצמחים מותר לטעות: גם אם אחד מהם כמעט מת, אפשר לחזות באורח פלא ביכולת השיקום הנסית שלו. וגם אם הוא לגמרי מת, קל לקום מזה ולנסות שוב.
צמחים היו בבית גם לפני 2013, כמובן. מה השתנה באחרונה? הזווית. הרשתות החברתיות, ובראשן האינסטגרם – התערוכה הגדולה בעולם – נותנות לצמחים במה שלא הכרנו. עורקיו המרשימים של העלה, שוליו המסמיקים, היחס שבין מרקם הצמח לזה של הכלי המכיל אותו. באמצעות העדשה, הצלם (כלומר, כל אדם) מתמקד בפרט שלא הבחין בו קודם לכן (ובאמצעות הפילטר הוא יכול להדגיש/להקצין אותו). בכך הוא מאיר את יופיו של הצמח, ומחזק את האובססיה שלו עצמו, ושל קהל אוהבי הצמחים, לאובייקטים.
התגובה, אם כן, מתקבלת היום לא רק מהצמח אלא גם מאנשים ("עוקבים" או "חברים"), ומערכת היחסים היא לא רק בין האדם לעציציו אלא בינו לבין אחרים. הצמחים הם "מדורה", שסביבה נאסף השבט.
הכוכבת המחוררת
ב-2018 כיכבה הרבה מעל כולם המונסטרה, צמח הנקרא "גבינה שוויצרית", על שום עלי הענק המחוררים שלו. הצמח זכה להאשטאג השבועי הפופולרי monstera monday, עד שהפך לשם נרדף לצמחים יפים – לא רק תמונות של מונסטרות מתויגות בו, אלא צמחים בכלל.
העלה גדול הממדים של המונסטרה הנאה הפך לאייקון ידוע גם בעיני מי שלא יודע לקרוא לה בשמה, והחליף את האננס והפלמינגו. הוא הודפס על טפטים, מחברות, עגילים, שמלות ומעילים, אולי יותר מכל דימוי אחר השנה.
האם אנחנו נפרדים מהמונסטרה? לא, היא לא הולכת מכאן כל-כך מהר. היא כה אהובה כי היא מסמלת בצורה הטובה ביותר את הג'ונגל העירוני:
זהו הצמח בעל העלים הגדולים ביותר וקצב הצימוח הגרנדיוזי ביותר, שיכול לגדול בתנאי בית. מה שאומר שזו הדרך המהירה ביותר לתת בוסט לאפקט הג'ונגל בביתכם. אם זו המונסטרה ראשונה שלכם, התחילו מאחת בגודל בינוני-גדול, שתעלה לכם במשתלות 90-120 שקל – סכום צנוע שנותן value for money גבוה מאוד בעיצוב הבית.
מצד שני, שימו לב, קצב הצימוח שלה דורש טיפול רב מהרגיל. אמנם היא לא מפונקת בהשקיה, לא סובלת מרגישויות מיוחדות ובסך הכל עמידה מאוד – אבל בעוד שבג'ונגל הטבעי שורשי האוויר שלה נאחזים בעצים, בג'ונגל הביתי תצטרכו לספק לה מוטות תמיכה או רשת טיפוס, או שתראו את ענפיה שמוטים, מסכנים. עוד דרך לעודד אותה להישאר זקופה היא להרבות בחיתוך ענפיה ולא, לא לזרוק אותם, אלא להפיק מהם צמח חדש ולהעביר אותו הלאה. עשו זאת לפי ההנחיות או מצאו ברשת סרטון המסביר כיצד לעשות זאת (how to propagate a Monstera, ובעברית הפועל הוא "לייחר").
עוד להיטים
הצמח הבא במצעד ההופעות של השנים האחרונות הוא הפיקוס הכינורי (Fiddle Leaf Fig). מפתיע איך צמח עם עלים כה לא-מעודנים הפך לאקססורי שאין הפקת סטיילינג בלעדיו. כמו המונסטרה, עוצמתו בגודלו: ביחס לצמח בית, הוא יכול להגיע לממדים עצומים.
לעומת המונסטרה, המתפרשת לרוחב, הפיקוס מצטיין בממד הגובה. אם התאהבתם ואתם רצים לרכוש אחד – תצטרכו לרוץ כנראה די הרבה (לא קל להשיג אותו כיום במשתלות). הקפידו לקנות מראש אחד ענק (שיעלה כ-200 שקל). אמנם הוא מסתדר בתנאי גידול ביתיים (כל עוד הוא במיקום מאוד מואר), אבל צומח לאאאאט.
העולה החדשה של 2018 היא הפילאה פפרומיוידס, הידועה גם כ-Chinese Money Plant. סביב הפילאה הזו יש אגדות: כיצד עלתה מסין בעזרת מסיונר נורווגי ונפוצה במערב אירופה עוד לפני שהבוטניקאים נתנו לה שם. שנים אחר-כך זו הייתה הפילאה הנחשקת ששלחה מורגן לארין והולידה את ה-House Plant Club. גם כניסתה לארץ אפופת מסתורין: בראשית 2018 ניתן היה להשיג, עם הרבה נחישות ואמונה בצירופי מקרים – איזו בייבי פילאה מייבוא, בגובה 7 סנטימטרים, במחיר של 45 שקל.
בתוך כשנה היא הפיצה את קסמה ואת ה-DNA שלה עד שכל מגדל חובב הצליח להשיג לו ייחור. משתלות יצרניות בארץ החלו לגדל אותן, כך שהיום ניתן להשיג אותה במחירים רגילים של צמחי בית. הנה היא:
הקאמבק הגדול של השנה הוא הפוטוס. זוכרים את הצמח שהיה לכל אחד מאתנו בבית הוריו? תמיד שם, מתארך, משתפך, עד שהפך בלתי נראה עבורנו? זה הוא. כשתיתקלו בו שוב לראשונה, הוא עלול לעורר בכם דחייה קמאית, כזו של דברים שמריחים "ישן". אבל אם תראו אותו שוב ושוב, ויום אחד תתפתו לנסות לגדל אחד, והוא ישגשג (כי כזה הוא); או אז תתפתח כלפיו תחושת השייכות והחיבה.
קשה להעריך את יופיו של פוטוס שעומד במשתלה במקבץ של 30 כמוהו בדיוק, בשורות-שורות עטויות צלופנים. אבל ה-אחד שגדל אצלנו הוא מיוחד, יש לו את הענף הזה שמשתלח ימינה כמו פוני, ואת העלה הגדול המגוון עם הדוגמה החד-פעמית – לפוטוס הזה יש אופי.
מה יקרה ב-2019
המונסטרה הנאה היא הזן הנפוץ ביותר של המונסטרה גם במחוזותינו, אבל בזירה הבינלאומית מי שבולטים בייחודם הם הזנים הנפוצים פחות, האדנסוני והאובליקה, בעלי העלים הקטנים יותר, והמונסטרה המגוונת, שמגיעה בדוגמת שיש לבן-ירוק (ובמקרה הטוב יותר: חצי עלה לבן). השנה נראה גם אצלנו, יותר ויותר, את זני המונסטרה שעדיין אינם נפוצים בישראל, ומי ייתן – גם את המגוונת. אמן.
עוד יעלה למרכז הבמה, בשעה טובה, בן-דודה של המונסטרה ממשפחת הלופיים - הפילודנדרון ביפי (כינוי חיבה ל-Philodendron Bipinnatifidum, או פילודנדרון דו-נוצתי, בעברית). את ביפי אתם מכירים היטב מחצרות של בנייני מגורים ובתי ספר, שבהן הוא שתול שורות-שורות. אבל אנא, הוציאו אותו מההקשר המקורי: לקטו מהמשתלה ביפי אחד ענק, הציבו אותו על הגבהה של כ-20-40 סנטימטרים מהרצפה (על טרנדים של כלים לצמחים – בכתבה אחרת), והרי לכם, בשני צעדים פשוטים, יצירה מונומנטלית שממרכזת את החדר. לביפי יש סטייל טבעי. בלי טיפת מאמץ, ענפיו מתפרשים בצורה א-סימטרית מושלמת במרחב, כל עלה חד-פעמי ובגודל המדויק לו, כמו כף יד מלכותית שנפרשת לקראת מחיאות הכפיים.
הביפי לא דורש הרבה מלבד אור טבעי, שורשיו מסתדרים בכלי לא גדול יחסית, ואין צורך לעצב, לדלל או למתוח אותו לכיוונים הנכונים. את כל המלכותיות הזו אפשר להשיג ב-60-70 שקל לצמח ענק. קרוב לוודאי שהכלי יעלה יותר.
אל תתפתו לחסוך 20 שקל ולקנות במידה קטנה, וגם לא את אחיו הקטן, הקסנדו.
הפיקוס הכינורי יישאר אתנו, כי באמת שאין הרבה תחליפים לאפקט העוצמתי שלו, אבל אנחנו נראה יותר ויותר את פיקוס הגומי. אחרי שתעזו לשחרר את הדימוי המיושן שלו, תגלו שמדובר בצמח חזק מאוד, שיכול לגדול במנעד רחב שבין קרינה חזקה במרפסת ועד חדר לא מואר במיוחד. צמח עמיד שיכול לגדול בחדר לא מואר הוא נכס, ואם אי פעם ינוחו עיניכם על פיקוס גומי מגוון – תפסו אותו מהר (ותשמרו גם לי אחד).
גם הפוטוס כמובן נשאר בסביבה, עם הזנים המיוחדים שלו, כמו פוטוס שיש (Marble Queen), פוטוס NJoy או פוטוס סאטן (שהוא לא באמת פוטוס. בכלל, יש נטייה לקרוא בשם "פוטוס" לכל צמח עלום שם). באנגלית, אגב, שמו Pothos, ובעברית, לעומת זאת, נוהגים לקרוא לו פוֹטוּס, ב-פ' לא דגושה.
סוקולנטים ישנים, סוקולנטים חדשים
עד לא מזמן, לא רבים ידעו מהו "סוקולנט". השנה המונח כבר הפך למקובל, אך עדיין לא בטוחים כיצד להגות אותו. Succulents באנגלית, ובתעתיק סאק-יו-לנטס, הופכים לסוֹקוּלנטים בעברית.
מדובר בצמחים עסיסיים, ומשום כך סלחניים לבני אדם הסובלים מחוסר זמן (ומדלגים על השקיות). אך לא הכל דבש: סוקולנטים רבים כה זקוקים לקרינת אור ולאוויר צח, שהם מתקשים לחיות בתוך הבית. במיוחד כל הסוקולנטים שנראים כפרחים ססגוניים וקרויים כפנית (Echeveria). במשתלה הם מסודרים בשורות, בשכפול גנטי תוצרת הולנד, ועולים לא מעט.
אבל אם תלכו לפינת צמחי הבית במשתלה תמצאו סוקולנטים שאפילו לא ידעו שהם כאלה: מיני פפרומיות בשרניות, מיני בת-שבע, סנסיווריות שמגיעות לממדים גדולים, ואפילו הפילאה פפרומיוידס היא בעצם, סוקולנט. אם אתם מסתכלים על פרופיל הצמח ויש לו מעט עובי, קחו לעצמכם את החירות לקרוא לו סוקולנט (ונהגו בהתאם).
ונחתום את הפרק הזה בבשורה: יש סוקולנט לבית, כוכב חדש ומבטיח שנקרא ריפסליס, ובמיוחד ה-Rhipsalis Burchellii החייזרי, המכונה גם Mistletoe Cactus . תלו אותו קרוב לחלון ותנו לאצבעותיו החייזריות ליפול מטה (רק שימו לב שגם חלקו העליון מקבל אור). וראו איזה יופי: בחורף, אם קר לו מספיק, הוא מאדים.
ומה קורה בישראל?
כמו בהרבה תחומים, דברים מגיעים אלינו לפעמים באיחור, אבל כשהם מגיעים אנחנו אוהבים להצטיין בהם. שוטטו בכתבות על פרויקטים של מעצבות פנים ישראליות ותגלו שכמעט אין תמונה בלי צמחים יפים. בשנקר אף השכילו להוסיף את נושא צמחי הבית ללימודי ההום-סטיילינג במכללה, על מנת שהצמחים בתמונות יישארו יפים (וחיים) לאורך זמן.
התואר "מעצבת עם צמחים" כהתמחות בפני עצמה הוא אמנם טרי בארץ, אך הקהל יותר ממוכן לו. הביקוש לצמחים בעיצוב הבית – באופן המאזן בין עקרונות אסתטיים לצרכי הצמח והדיירים – הוא כה גדול, עד שנדמה כאילו חיכו להופעת המקצוע, ויש בשוק הזה עוד מקום רב.
במשרדים ועסקים, למשל, החל הטרנד של שילוב צמחים במעורבות העובדים. כלומר, הצמחים הם לא רק עניינם של מנהלת המשרד והגנן שמגיע פעם ברבעון. הם החלק החי במשרד, והעובדים מעורבים בטיפוחו. הדבר מפתח אחריות, מחויבות ותחושת שייכות לארגון.
וכן, גם בישראל יש קהילת פייסבוק בשם אורבן ג'ונגל, שהחלה את דרכה רק ב-2018 אבל כבר צומחת כמו מטאור. שם בדיוק המקום לחלוק (בעברית) התרגשות מצמח נדיר (ששותפכם לחיים אולי לא חולק אתכם), או לקבל את ההשראה, המוטיבציה והאומץ להכניס הביתה צמחים. וכמובן – להעלות תמונות אסתטיות, שיעשו לחברים נעים בעיניים.
- רינת טל
היא ''סוקולינה'', מייעצת בעיצוב הבית והמשרד עם צמחים ומעבירה סדנאות יצירה והדרכות.
לסיום - סיור בדירה מיוחדת בברוקלין:
