ראיתן בטלוויזיה את הכוכבת החדשה של השעשועון "המרדף", שאלתן את עצמכן איפה הם מצאו צ'ייסרית שיודעת הכל ומצליחה להפתיע את עידו רוזנבלום? מדובר בעורכת הגרפית של "לאשה", חובבת טריוויה ותיקה שאוגרת במוחה מידע שגם גוגל לא שמע עליו. ניצלנו את העובדה שאנחנו מכירות אותה כדי לברר כמה עניינים (ולהשוויץ בה, כמובן!).
כבר שנים שאת העורכת הגרפית של "לאשה". איך הגעת לטלוויזיה?
"זו לא הפעם הראשונה שלי. השתתפתי בעבר ב'הכספת' וב'אחד נגד מאה'. אני תמיד משוויצה שלא אני יוזמת את הפנייה לשעשועון, אלא ש'פנו אליי מההפקה', ומוסיפה בפולניות ש'בעצם אני לא מתה על טלוויזיה, השתתפתי כי ביקשו...' הפעם, לראשונה, הפסקתי לספר לעצמי את המעשייה הזאת. הבנתי ששעשועונים זה כיף גדול.
"פנו אליי (חחחח) מ'המרדף' בעונה הקודמת, כשצילמו תוכנית ספיישל של 'אלוף האלופים'. לצדי התחרו מי שלקח מיליון שקל ב'אחד נגד מאה' (משה אבועזיז), מי שזכה ב'מקבילית המוחות' (משה אנג'ל) ומי שזכה במיליון ב'מי רוצה להיות מיליונר' (יזהר נבו). הצ'ייסר העיף אותי בערך אחרי חמש דקות, אבל עד שזה קרה, הצלחתי לשבור את שיא התוכנית במספר התשובות הנכונות בדקה אחת, וכנראה זכרו את זה".
איך הגבת להצעה? התלבטת?
"בעיקר צחקתי בלי שליטה. אמרתי להם 'ברצינות?' ו'עד כדי כך אתם נואשים?' לא חשבתי שאני בכלל ברמה של איתי הרמן, הצ'ייסר. זה נראה לי מדע בדיוני. אמרתי לחברת ההפקה שאני באה לעשות 'מבחן צ'ייסר' רק בגלל הכבוד שפנו אליי. בתוך תוכי הייתי סקרנית לדעת אם אני באמת יכולה. שיננתי את מה שאני תמיד אומרת לבנותיי: 'תנסי, מקסימום - תצליחי'. אחרי שעברתי את המבחן הראשון, הם ביקשו לבדוק רק עוד משהו אחד, ואחר כך עוד אחד... מפה לשם נהיה אירוע מתגלגל, ובסופו של דבר, אחרי שבועות ארוכים של מבחנים ואודישנים, היה ברור לי שאם הם יחליטו שאני מתאימה - אני הולכת על זה.
"התחייבתי לשמור על סודיות, ולכן לא עדכנתי את בנות המערכת. בצילומים היו מפנפנים אותי ועושים לי מניקור, שזה הכי הפוך ב־180 מעלות ממה שאני ביומיום. היה חבל לי לחפוף ולחרב את הפריזורה, אז למחרת הייתי מגיעה לעבודה עם פן מיליון דולר, ותמיד אמרתי ש'הייתי אתמול במספרה, עשיתי צבע'. מוזר שאף אחת לא התפלאה שעשיתי צבע חמש פעמים בחודש".
איך התכוננת לתפקיד?
"הדרך שלי להתכונן היא לפתוח גוגל ולתת לזרם התודעה לעבוד. אני מתחילה במשהו, ואז משהו ממנו מוביל למשהו אחר. למשל, היו הפגנות בשאנז אליזה בפריז. אז בדקתי לכבוד איזה ניצחון הוקם שער הניצחון. התשובה - נפוליאון, קרב אוסטרליץ - שלחה אותי לברר איפה אוסטרליץ נמצאת היום במפה (היא לא, היום זו עיר שנקראת סלאוקוב, בצ'כיה) וכך הלאה. בנוסף התחלתי לקרוא שוב את התנ"ך, פרק אחר פרק. מדהים כמה שוכחים מאז ימי בית הספר, וכמה התנ"ך מרתק".
את האמת: לא ידעת את השאלות מראש?
"לא! אני לא יודעת מראש מה ישאלו אותי! אני עולה לשחק כאחרון המתמודדים. אין אוזנייה עם לחשן שלוחש תשובות. אין מסך נסתר. אין חלקים סודיים שמורידים בעריכה. אני בעצם מתמודדת נגד השעון ומול עצמי, מול הידע והזיכרון שלי".
איך היה המפגש הראשון עם הצ'ייסר?
"כשנפגשתי עם הרמן פנים אל פנים בפעם הראשונה, זה היה אחרי שכבר הצטלמתי לכמה תוכניות. התרגשתי יותר מאשר בזמן הצילומים! ממש רעדו לי הרגליים. האיש הוא אגדה. פנומן. והוא נחמד שאין דברים כאלה! בעצם אולי אסור לי להגיד את זה, כדי לא לסדוק את הדימוי שלו... הרמן, זהו, עשיתי לך אאוטינג. אתה אחלה בנאדם!"
ואיך עידו רוזנבלום?
"עידו הוא כל מה שרואים על המסך ויותר. הוא כריזמטי, מצחיק, שנון, חכם וידען גדול. הקטעים הכי טובים הם האלתורים שלו בשיחות עם המתמודדים. גם הוא קיבל אותי ממש יפה. תודה עידו!"
מה פחדת שישאלו אותך?
"שאלות על מוזיקה עכשווית, ישראלית ולועזית. אני לא יודעת על זה כלום! לשווא שיננתי עשרות פעמים את שמות השירים של סטטיק ובן־אל. כלום לא נקלט (אם כי לפעמים אני מצליחה לזמזם איתם כמה שורות)".
ומה קיווית שישאלו אותך?
"שאלות על אוכל. אני פודית, לא רואים? ואני אוהבת לדבר על זה בלי סוף. הייתה למשל שאלה על הזעפרן, אי־אפשר היה לעצור אותי. נדמה לי שעידו יצא להפסקת קפה ואני עדיין הסברתי על אבקני הכרכום".
כשאת קמה בבוקר את מרגישה חכמה?
"אני חושבת שאנשים נוטים לבלבל בין ידע כללי ובין חוכמה. מובן שאם את לא סתומה, זה עוזר, אבל אני לא חושבת שאני 'חכמה' כמו פרופסורים, מדענים או רופאים. לראיה, אין לי אפילו תואר אקדמי.
"אני קוראת לתכונה הזו שלי - אגירת מידע טריוויאלי - 'המחלה'. מספיק שמישהו ישאל אותי משהו - אני חייבת לברר מיד את התשובה, ולא אירדם בלילה אם לא אמצא אותה. בזכות קורס מידענות שלקחתי פעם, אני מוצאת בתוך שנייה כמעט כל מידע שאני מחפשת.
"גם סבתא שלי ז"ל, שגרה איתנו כשהייתי ילדה, הייתה כזו. פעם, עידנים לפני גוגל, התקלנו אותה בשאלה 'מהי בירת קמבודיה'. היא לא זכרה בשליפה. אחרי שעתיים היא פתאום נזכרה וצעקה: 'פנום פן! פנום פן!' עד היום הסיפור הזה הוא מיתולוגיה במשפחה".
גם כשהיית ילדה ידעת הכל?
"הייתי ילדה די חריגה, אני חושבת. היה לי נוח יותר בחברת ספרים מאשר בחברת בני אדם. בכיתה ה' סיימתי לקרוא את ספריית בית הספר היסודי, וכמה שנים אחר כך גמרתי לקרוא את כל הספרים בספריית נהלל, המושב שבו גדלתי. גם היום, בארוחות משפחתיות, אני מתנדבת לשטוף כלים כי זה קל לי יותר מאשר לשבת ולנהל שיחה. אבל הצ'ייסרית האמיתית במשפחה שלנו היא אמא שלי, שמכירה כל עץ, כל ציפור וכל פרח, ויכלה להיות בקלות כלת חידון התנ"ך. אלמלא העובדה שהיא נורא מתרגשת בטלוויזיה - היא הייתה יכולה להיות כוכבת".
ספרי קצת על מאחורי הקלעים.
"בצילומים יש הפרדה מוחלטת בין הצ'ייסרים למתמודדים. כדי לשמור על ההפרדה הזאת, אם למשל אני צריכה ללכת לשירותים, אנג'לה המקסימה מההפקה, שמלווה אותי צמוד, מודיעה ברשת הקשר (!) 'הצ'ייסרית יוצאת לשירותים', ואז מנתקים אותי מהמיקרופון ומוודאים שאין מתמודדים בסביבה. רק אז אפשר לצאת. הזוי.
"כל הזמן מציעים לי אגוזים ושוקולד מריר שאמורים לספק אנרגיה ולחדד את המחשבה. בימים הראשונים לא הייתי מסוגלת לטעום כלום, אבל בהמשך כבר נפתח התיאבון, בלי עין הרע.
"הפינוק הזה, כשאת במרכז העניינים וכולם סביבך, זה כמו סם מזוקק לווריד. אני מבינה למה יש אנשים שמתבלבלים. חשבתי לא מעט על דודו טופז ועל ייסורי הגמילה שהיו לו מההרגשה הנעימה הזו, אולי זו הייתה אחת הסיבות שהובילו אותו לעשות את מה שעשה".
מי בחר לך בגדים לצילומים?
"את רוב הבגדים שלבשתי הבאתי מהבית. אני שונאת למדוד ולבחור. למזלי, בעלי אבי, שהוא היום מעצב פנים, היה בעבר מעצב אופנה והוא זה שקונה לי את הבגדים. יש לו טעם מעולה והוא גם יודע מה מצטלם טוב".
מה לגבי המשקפיים? במערכת את לא תמיד מרכיבה אותם.
"האמת היא שיכולתי להצטלם בלי משקפיים, אבל כמו סבתא שלי - אני מרכיבה אותם כדי לשמוע טוב יותר... את המסגרת החלפתי אחרי שתי תוכניות כי התברר שהמסגרת שלהם 'חותכת' את המבט או משהו כזה".
לא מזמן עלו שלטי חוצות (באיילון!) עם צילום שלך. כמעצבת גרפית שיודעת דבר או שניים על צילומים כאלה, ביקשת פוטושופ?
"בטח שביקשתי פוטושופ! אני לא יוצאת מהבית בלי פוטושופ! במקום לרזות כמה קילו (המצלמה כידוע מעגלת פינות ומוסיפה קצת), הלחץ התבטא אצלי בזלילה, כך שעליתי במשקל. נכון, זה לא שלקחו אותי כי אני נראית כמו דוגמנית, אבל לא יעזור, סוגיית המשקל תמיד תשחק תפקיד. אז אם אפשר להחליק כמה קפלים, בכיף. בתוכנית עצמה, אגב, אין פוטושופ. מה שרואים זה מה שיש".
למה נשים הן בדרך כלל מיעוט בשעשועוני טריוויה?
"כי אנחנו לא מאמינות בעצמנו. תחשבו על זה שלקח לי חודשים להשתכנע שאני יכולה להיות צ'ייסרית, וזו רק דוגמה. אם מציעים לך תפקיד ניהולי, או שמציעים לך לעזוב משרה כדי להתחיל פרויקט חדש, מה תהיה התגובה הראשונית שלך? רובנו, לדעתי, נחשוש מהשינוי. רובנו נחשוב שאולי אנחנו לא מספיק טובות. אז יש לי טיפ: אנחנו כן מספיק טובות. בתוכניות שהצטלמתי להן, הנשים היו טובות כמו הגברים ואפילו יותר".
איזה ידע כללי הצלחת להנחיל לבנות שלך?
"זה כל כך רחוק מעולמן ולא מעניין אותן! להפך, אני מרגישה שאני לומדת מהן כל הזמן. אני מקווה שהצלחתי להחדיר בהן עמוד שדרה פמיניסטי, זה כן".
שאלה אחרונה. מה זה השם הזה, מיכל שרון? זה נשמע שם בדוי.
"או, תשמעו סיפור. אבי ז"ל נולד למשפחת גרינשפון. כשהיה בצבא הוא היה צריך לטוס לצרפת, להביא לארץ את מטוסי המיראז' הראשונים. בן־גוריון דרש שכל מי שמייצג את המדינה בחו"ל, וגם כל הקצינים בצבא, ישנו את שמם לשם משפחה עברי. אז הוא לקח ארבע אותיות מ'גרינשפון' וכך נהיה שרון. רוב האנשים מתבלבלים וקוראים לי 'שרון'. התרגלתי, אני עונה גם לשם הזה".
שאלות שאפילו מיכל שרון לא ידעה:
1. השאלה שהפילה אותי בגמר "הכספת": מהו האגם העמוק ביותר בעולם?
"ימת באיקל בסיביר, עומקה יותר מ־1,600 מ'".
2. שאלה שנפלתי בה בתוכנית הראשונה של "המרדף": איזה דגל אינו כולל בתוכו את דגל בריטניה: אוסטרליה, ניו־זילנד או אירלנד?
"הימרתי על ניו־זילנד, כי התבלבלתי עם צפון אירלנד. קיצר, אירלנד שהדגל שלה הוא שלושה פסים בצבעים כתום, לבן וירוק היא התשובה הנכונה והפדיחה הגדולה שלי".
3. ועוד שאלה מ"המרדף": "מיהי 'היפה בנשים'"?
"יריתי – אפרודיטה, כאשר ברור שהיפה בנשים היא הלנה מטרויה. למזלי, המתמודדים מולי שגו גם הם בתשובה".
טריוויה עם אג'נדה נשית: 17 שאלות מהצ'ייסרית
