הסימפיזיולוזיס פירק אותי לגמרי
"לאורך כל החודשים האחרונים הרגשתי כאבים ולחצים שלא היו לי בהריון הקודם, ואז פתאום נתפס לי הגב. מה שגרם בדיעבד לסימפיזיולוזיס לפרוץ באופן מהיר יותר ובמשך שבועיים לא יכולתי לזוז כמעט. הרופא הסביר לי שזה מצב הנגרם משחיקת הסחוס בין עצמות האגן, שקשור להורמוני ההריון והתוצאה היא התרחבות יתר של האגן. הגוף בעצם מכין את עצמו טוב מדי ללידה ובכל תזוזה מרגישים ממש את עצמות האגן. אני לא מאחלת את זה לאף אחת, כי זה כאבי תופת
"מעולם לא חוויתי כאלו תחושות בכאלו עוצמות, וכנראה שההורמונים לפעמים חזקים יותר ממה שאנחנו מוכנות להודות. אני אישה שיודעת לעמוד בכאב, ומחזיקה מעצמי חזקה ויודעת לשלוט בגוף שלי. זו הסיבה שתופעת הסימפיזיולוזיס פירקה אותי לגמרי. ברגע אחד עברתי לחוסר תפקוד, ויתרתי על אימונים, שזה חלק בלתי נפרד מחיי, והתמודדתי עם כאב חריף וקשה כל היום.
"רגע אחרי שכתבתי את המונולוג הזה וחלקתי אותו הרגשתי הקלה. להוריד את התחושות והמחשבות לכתב זה כבר מרפא. כמות התגובות ריגשה אותי והפתיעה אותי. גיליתי שאני לא לבד , ושאולי זה לא כל כך נדיר כמו שאמרו לי. המון נשים כתבו לי שהן גם עברו את זה, ייעצו לי ובעיקר הודו לי על העלאת המודעות של התופעה, כי במקרה שלהן חשבו שהן ״ סתם מקטרות״. קיבלתי גם תגובות מנשים שקשה להן להיכנס להריון שמתייחסות לזה שאני לא מודה על ההריון שלי. ברור שאני מודה ומברכת על מצבי ועל המשפחה שלי כל בוקר מחדש, וזו לא היתה מטרת הפוסט. אני מצטערת אם מישהו חווה את זה כך".
נורי הוא ילד של המון אנשים
"נורי ילד מהמם, והוא מאוד מחכה לאח שלו. הוא מלטף לי את הבטן ושואל אותי כל הזמן מתי הוא ייצא. אני יודעת שהוא יהיה אח מדהים, כי הוא מאוד רגיש וכבר עכשיו נותן לו המון אהבה, הוא הבן של אבא שלו. נורי הוא ילד של המון אנשים. יש לי משפחה תומכת משני הצדדים ויש לי משמורת משותפת עם כולם. הוא כמו הילד של האחים שלי, ומגיל שלושה חודשים הוא ישן כל יום חמישי אצל ההורים שלי באבן יהודה.
"אני אדפוק הרבה סבים וסבתות כשאני אספר את זה, אבל זו האמת. הוא מרגיש שזה הבית שלו ונוח לו שם, ואני מאמינה שזה נותן לילד לבטוח בעולם ויוצר אצלו עצמאות, וגם גורם לך לשמור על הנשמה שלך. אני ושלומי נוסעים להרבה חופשות בלעדיו. אני לא מבקרת אף אחד שלא עושה את זה, אבל אני לא מבינה את זה. אני מאמינה שזה שומר על כולם שפויים".
אושרי כהן הוא כמו אח
"אושרי כהן הוא אח שלי. התחלתי איתו את הדרך בסרט "איים אבודים", אחר כך צילמנו שלוש עונות של הסדרה "נויורק" בניו יורק יחד, ואז קיבלנו יחד תפקיד בינלאומי ראשון ב"מקמאפיה" (סדרת טלוויזיה בריטית של ה־BBC שעולה בחודש ינואר). במשך שמונה חודשים טסנו כל חודש לשבוע בלונדון או קרואטיה לצילומים ובילינו יחד המון.
"אנחנו הולכים זה לצד זה בכל הצמתים, אנחנו ממש משפחה. כשאני צריכה לשלוח אודישנים לחו"ל הוא בא לעזור לי, וגם ההפך, בכל מה שצריך אני שם לצידו. הוא גם חבר של שלומי, אני אוהבת אותו אהבת נפש".
מפרגנת לאופנה ישראלית
"אני אוהבת אופנה ועושה שופינג בעיקר בחו"ל, כי פה לא יוצא לי, אבל אני מאוד אוהבת מעצבים ישראלים: ויוי בלאיש, דודו בר־אור, גדי אלימלך, אלה לוי ואתא. אני יודעת כמה קשה לעשות אופנה בארץ ותמיד שמחה לפרגן. הציעו לי כבר כמה פעמים לעצב קולקציית קפסולה, אבל זה לא היה אטרקטיבי. בא לי לעשות משהו, אבל זו תעשייה קשה ואני לא בטוחה שכדאי להכניס את הרגל לשם.
"בינתיים אני פרזנטורית. כבר חמש שנים אני עושה את הקמפיינים של קניוני עופר וזה כיף, כי הם מייצרים דברים מאוד קריאטיביים שאני מרגישה בהם יותר מסתם דוגמנית. גם נורי הוא ילד עם המון סטייל. אין לו ארון מטורף, אבל הוא אוהב להתאבזר, הוא אוהב בעיקר כובעים".
לא נורא אם מישהו יקום ויגיד שלא הכל מהמם ומושלם
"שלומי הוא הפרטנר הכי מדהים שיש. איך שומרים על זוגיות? לפעמים זה גם לא נשמר וצריך לעבוד. אם פעם היינו רבים קצת והייתי נכנסת להיסטריה ודואגת שהנה, זה נגמר, היום אני כבר מבינה שהחיים הם כמו מוניטור, ואם זה פס ישר, אז צריך לדאוג, כי אז זה אומר שזה נגמר. בזוגיות צריך לעבוד ולהשקיע ואין סודות, כולנו באותו מקום. כשהייתי צעירה הייתי מכורה לסערות ולדרמות, אבל הבנתי מהר שסערה זה לא משהו שאני רוצה לקום איתו בבוקר. שלומי נותן לי מקום לגדול ולהתפתח, הוא חבר שלי ורואה אותי, וזה מדהים.
"היו לנו שתי פרידות לפני הנישואים, ובשתיהן הייתי שבורה. דינה סנדרסון פגשה אותי לא מזמן ואמרה לי שהיא זוכרת אותי בתקופה הזו, שהיא פגשה אותי בשדרות בן ציון ושאלה אותי מה העניינים, ועניתי: "חרא". לא היינו קרובות וזה הימם אותה, הכנות שלי. אבל ככה אני, כשיש קושי אני מדברת על זה, זה היתרון והחיסרון שלי, אני סאקרית של אמת. הייתי שבורה כי הבנתי שבסופו של יום אני לא אמצא מישהו כמו שלומי. אנחנו בתקופה כזו שאנחנו מוזנים בכל כך הרבה פילטרים וחוסר אמת, אז לא נורא אם מישהו יקום ויגיד שלא הכל מהמם ומושלם".
סבתא גוטה לימדה אותי על אומץ
"לסבתא שלי גוטה ולי היה קשר מיוחד. מגיל 18 עד גיל 20 גרתי איתה. התגייסתי ליחידת ההסרטה ושירתתי בתל אביב. בעקבות זאת עברתי מהבית של ההורים שלי באבן יהודה לדירה שלה במרכז תל אביב והיה לנו כיף. היא לימדה אותי מה זה אומץ. היא הייתה ניצולת שואה ותמיד אמרה שהאומץ הוא זה שהציל אותה מהשואה. היא לימדה אותי שיש שתי תשובות: "כן" ו"לא". "כן" יכול לשנות לך את החיים ו"לא" מקסימום יכאב יום־יומיים. בזכותה אני תמיד פועלת ככה, גם עם בנים. תמיד התחלתי איתם. גם לשלומי סימסתי אחרי שהייתי בהופעה שלו והוא מצא חן בעיניי. וזה עבד".
ככה השגתי את התפקיד הראשון
"גם את הצ'אנס הראשון שלי בקריירה השגתי בזכות קצת אומץ, והרבה בזכות רשף לוי. זה היה בסרט "איים אבודים". הוא כתב את התפקיד לנטע גרטי, אבל פתאום היא נכנסה להריון, אז זה גם קצת בזכותה. הגעתי לאודישנים ועברתי די הרבה שלבים, אבל רשף והמלהקת רצו מישהי מוכרת לתפקיד ואני עוד הייתי סטודנטית למשחק. נפגשתי עם רשף והוא אמר לי: 'אני מת לקחת אותך, אבל לוחצים עליי מלמעלה שזה יהיה שם מוכר'.
"אני לא יודעת מאיפה היו לי את הביצים, אבל הסתכלתי עליו ואמרתי לו: 'חבל, חשבתי שאתה תהיה זה שיגלה אותי'. יום אחרי זה הוא התקשר והודיע לי שהוא הולך על זה. עכשיו אני הולכת לשחק גם בסדרה החדשה שלו, 'נחמה', וזו תהיה סגירת מעגל. אני משחקת את אשתו של שלום מיכאלשווילי, שהוא חבר מאוד טוב שלי. נורי וארי, הבן של שלום, נולדו בהפרש של ארבעה ימים ואני ואשתו, ענבל, חווינו הכל יחד. אנחנו מאוד קרובים".
הריון שני: מפחיד לחזור אחורה
"אני בחודש שמיני ויש לי בן, ואני מודה, לחזור אחורה זה מפחיד. חצי שנה אחרי שנורי נולד כבר רציתי עוד ילד, אחר כך הבנתי שאני בעצם הורמונלית, ואז נעלם לי החשק להרבה זמן. חזרתי לעבוד וחזרתי לחיים. קיבלתי את עצמי מחדש וזה לא פשוט. אני מדברת על זה עם אניה הרבה עכשיו (אניה בוקשטיין, חברתה הטובה שילדה את בִתה הבכורה לא מזמן; מ"ז), שאין דבר יותר מדהים מלהיות מי שאתה, ליצור מוזיקה, לנסוע לחו"ל וללכת למסעדה בידיעה שהדבר הזה בעולם.
"לפעמים אתה שוכח את זה וזוכר רק את הקושי והאתגר, וחשוב לזכור. איך יהיה ילד שני? תלוי את מי שואלים. מבחינתי זה מבחן אישיות בדקה. יש כאלה שאומרות לי שהשני זה פיס אוף קייק ויש כאלה שאומרות: "בהצלחה! זה סיוט!". אני יכולה לדעת הרבה על בן אדם רק מהתשובה שלו, זה מראה לי איך הוא מסתכל על העולם".
יובל שרף עושה חשבון נפש, הכתבה המלאה בגיליון ינואר של מגזין Gostyle
