כולנו נכנעים לדחפים, לכולנו יש תאוות - השאלה היא עד כמה אנחנו נוטים להיכנע ולספק אותם מתוך מחשבה שמדובר על רעב? הבילבול ביניהם עלול לעלות לכם בקילוגרמים עודפים, פיתוח יחסים לא בריאים עם האוכל ואי סיפוק נפשי וגופני. לפיכך, חשוב מאוד לתת מענה מדויק לתחושות השונות וגם ללמוד להבדיל את הדחפים והתאוות מהרעב האמיתי.
>> מהו הרעב האמיתי?
הרעב מתפתח אם לא אכלנו כבר 3-2 שעות. הגוף מאותת שהוא צריך מזון, בהתחלה בעדינות (אתם רוצים לנשנש משהו) ובהמשך כצורה אגרסיבית יותר כמו קרקורי בטן, כאבים ותחושה שאתם גוועים ברעב.
המענה - (באופן לא מפתיע) הוא אכילה, עם זאת כדאי להיות קשובים לגוף, לא לפתוח מרווחים בין ארוחות ולהימנע מרעב סמוי מכיוון שהוא זה שיביא אתכם לאכילת יתר אחר כך. אכלו כל 4-3 שעות והקפידו להתחיל לאכול הרבה לפני שאתם מגיעים למצב שבו אתם 'גוועים ברעב'. אם תתחילו לאכול כשהרעב רק מתעורר, תוכלו לשלוט בכמויות וגם באיכות המזון שתצרכו ולא תחטפו מכל הבא ליד. בתום האכילה תרגישו תחושת שובע נעימה (אם אכלתם כמות מזון הנכונה לכם) ונינוחות בגוף.
שימו לב, לפעמים מתבלבלים בין רעב אמיתי לבין צמא. הקפידו לשתות מים כדי להרוות את הגוף בנוזלים ולמנוע תחושת רעב מזוייפת.
>> מהי התאווה?
התאווה למזון מתפתחת כתוצאה מגירוי כלשהו, למשל ריח של קרואסונים במאפייה, מראה שניצלים חמים במזנון ואפילו קולות כרסום של קולגות בעבודה. החשק הזה למאכל כלשהו נוצר כתוצאה מחשיפה אליו ולרוב אנחנו ממש מתקשים להניח לו, מתוך תחושה שאנחנו ממש צריכים את הבורקס החם הזה עכשיו. ברור לכל שלא מדובר ברעב אמיתי. אותה תאווה יכולה להופיע גם אחרי ארוחה מלאה - בדיוק עבורה המציאו את 'קיבת הקינוחים'. אם אתם נוטים להיכנע ולהשביע את החשקים שלכם, אתם מסתכנים בעלייה במשקל, שכן רובנו מתאווים למזון מזיק ולא לירקות טריים וחתוכים. אכילה שכזאת עלולה גם ליצור מגוון תופעות לוואי לא רצויות החל מרגשות אשמה, התנזרות לא בריאה ממזון ועוד.
המענה - תצרו לעצמכם סביבה תומכת ללא גירויים מיותרים. אם אתם מכורים לצ'יפס, אל תחזיקו אותו בבית באשלייה ש'זה לאורחים/לילדים/לבני הזוג' שכן מה שנכנס למזווה - נכנס גם לפה. מרגישים שלא תעמדו בפיתוי מול הבורקסים בסופר? קנו אונליין, צאו לקניות מאוחרות כהם כבר קרים או פשוט הימנעו מהאזור המסוים בסופר. אם אתם מתאווים למשהו כבר הרבה זמן, אולי כדאי לכם דווקא לספק את החשק, אבל הקפידו לעשות זאת נכון. בחרו זמן ומקום ואכלו מהמאכל ללא רגשות אשם. חשוב שתעשו זאת בצורה חכמה: אם חשקה נפשכם בפיצה, אל תסתפקו בפיצה קפואה - השקיעו במאפה איכותי מעשה ידכם, פיצריה טובה או פיצה של מסעדה. החליטו שאתם אוכלים אותה שם, נהנים וממשיכים הלאה.
>> מהו הדחף?
הדחף מתאפיין בתחושת בהילות, דחיפות, תחושה לפיה 'חייבים לאכול עכשיו' - כל אלה תוך כדי הדמייה של טעם ומרקם המזון. הדחף מאופיין ברעב ספציפי, לטעם או למרקם מסוימים, למאכלים שמורכבים מסוכר ופחמימות פשוטות. התפתחות הדחפים היא סביב דפוס קבוע: זמן, מקום ותחושה בגוף( למשל מתח או עייפות). כך למשל אם אתם חוזרים הביתה אחרי העבודה וחייבים לדחוף משהו מתוק ונימוח לפה (עוגה/מאפה/גלידה - מחקו את המיותר) כי רק אז אתם מרגישים 'בבית', נראה שאתם מפתחים דחף. גם כאן ברור שלא מדובר על רעב אמיתי והוא לא נועד להשביע צורך גופני. בתום אכילה כזאת מרגישים נפיחות, אתם עלולים לחוש שאתם 'מתפוצצים' וחייבים לנוח.
המענה - חשוב לזהות נכון את הדחף: תבררו עם עצמכם מתי אכלתם בפעם האחרונה? אם לא עברו שלוש שעות, הרי מדובר בדחף. כמו כן, אתם יכולים להכריח את עצמכם להמתין מספר דקות לפני שאתם מתנפלים על המקרר - הדחף הוא כמו גל, ולכן הוא צפוי לעבור אחרי כמה דקות. הסתובבו בחדרים, החליפו בגדים, שתו כוס מים ובכך אתם בעצם דוחים את הסיפוק המיידי. זיהיתם שמדובר בדחף? נשמו עמוק מהבטן - זה מוריד את רמת הקורטיזול, התחברו למוטיבציה שלכם או עשו רשימת מטרות/מוטיבציה חדשה, שאלו את עצמכם מאיפה מגיע הצורך הזה? מה אתם באמת צריכים עכשיו? אולי מנוחה ושקט הם מה שאתם מה שאתם מחפשים (וממש לא את העוגה)?
בכל מקרה, נסו לזהות את הדפוסים הקבועים שסביבם פיתחתם את הדחפים - זמן ביום, אירועים מסויימים, תחושות ורגשות, תגובה לסביבה ואחרים. זיהוי הדפוס יעזור לכם להתמודד איתם ואף להימנע מהם לגמרי.
ריטה שאוליאן היא דיאטנית קלינית המתמחה בגמילה מסוכר, רפואה סינית ואיזון רגשי
השתלטתם על הרעב? עכשיו הגיע תורו של חילוף החומרים:
