פרויקט מיוחד של לאשה: לא מרימות ידיים - מגיע לנו עולם ללא אלימות
את בעלה לשעבר, שף במקצועו, היא הכירה כשהייתה בת 21. אחרי ארבע שנים נישאו. "היום אני יודעת להגיד שהיו סימנים לאלימות כבר בהתחלה, אבל הייתי כל כך מאוהבת", היא אומרת. "גם לא פירשתי את זה כאלימות, כי זו עדיין לא הייתה אלימות פיזית".
מה כן היה?
"התחלנו לבשל יחד לשבתות. הוא היה מבקש ממני לחתוך גזרים לרצועות דקות בשביל להכין מוקפץ, ודרש עובי ורוחב מדויקים. אני זוכרת שחתכתי כמויות מטורפות, אבל שום דבר לא מצא חן בעיניו, ובכל פעם שזה לא נראה לו, הוא זרק לפח את מה שחתכתי. לא היה אכפת לו מהכסף שאין לנו ומהידיים שנורא כאבו לי, ואני המשכתי, כי רציתי לרצות אותו. חשבתי שאולי אני לא מספיק טובה ולא מתאמצת".
איך הבנת שזה לא קשור אלייך?
"לקח לי הרבה זמן להבין שלא משנה מה אעשה, תמיד אהיה אשמה. בארוחות שבת הוא תמיד מצא סיבה למשוך את המפה ולהעיף את כל האוכל על הרצפה, וכמעט כל יום שישי הייתי נאלצת לנקות את הרצפה והקירות. בגלל שהוא עצמו היה מבשל, כולם אמרו לי 'איזה כיף לך', 'איך זכית', אבל אני הייתי מקללת את הרגע שבו הוא נכנס למטבח. הוא השתמש בכוונה בכל הסירים והקערות, ואני הייתי צריכה לעמוד אחרי זה שעות ולנקות. ואם משהו היה נשרף, זה תמיד היה בגללי".
איך ילדת ארבעה ילדים במצב כזה?
"במעגל האלימות יש תקופה שנקראת ירח דבש. בתקופות כאלה חשבתי שהכל בסדר, הייתי מתמסרת, ובסופו של דבר נכנסתי להיריון. אחרי שני ילדים פתחתי נגדו תיק על אלימות. הוא יצא מהבית, וחלק מההסכם היה שהוא עושה קניות ושם לי את השקיות ליד הדלת. פעם הוא הגיע עם השקיות ושאל אם אני רוצה שהוא יבשל, והסכמתי. בפעם השנייה הוא הביא בקבוק יין ונשאר לישון, וככה הוא מצא את עצמו בחזרה בבית".
וחזר לסורו?
"לגמרי. בתקופת ההנקות סבלתי הכי הרבה. הוא כאילו רצה לפנק אותי, חזר מהעבודה באמצע הלילה, בישל כמויות מטורפות של אוכל, והעיר אותי כדי לאכול. לא משנה אם זה התאים לי או לא. הגעתי באותה תקופה ליותר ממאה קילו".
מתי שיתפת מישהו במה שעובר עלייך?
"כשהייתי בהיריון הרביעי הצעתי שנלך לטיפול זוגי. להפתעתי הוא הסכים, אבל בכל פעם שהלכנו הוא אמר לי בדרך על מה מדברים ועל מה לא, והמטפלת לא הבינה למה באנו בכלל. אחרי שבת נוראית במיוחד - הוא השתולל, העיף את כל הכלים במטבח והוציא את כל הבגדים מהארונות - הלכתי לעבודה ביום ראשון ולא הפסקתי לבכות. התקשרתי אל המטפלת וסיפרתי לה הכל. היא אמרה שבמצב כזה, שהילדים נמצאים בסכנה היא חייבת לדווח, ושאלה אם אני רוצה ללכת למקלט. יום אחד פשוט נעלמתי עם הילדים. הייתי במקלט לנשים מוכות של 'בת מלך' במשך שבעה חודשים, ולאט־לאט דברים הסתדרו, שכרתי דירה, הגדלתי משרה ופתחתי תיק ברבנות. שלוש שנים וחצי הייתי מסורבת גט ובסופו של דבר אפשר להגיד שקניתי את הגט כשוויתרתי על המזונות".
מה שלומך היום?
"נושא התזונה הוא אחד הנושאים הרגישים אצלי. בגלל ההאבסה ההיסטרית הגעתי ל־115 קילו. היום, הודות לדרך שעברתי, אני שוקלת 60 קילו, אימצתי הרגלי ספורט ותזונה נכונה, עשיתי בווינגייט קורס להדרכת ריצות ארוכות ולמדתי להיות יועצת לתזונה ולאורח חיים בריא".
תראי איך את לועסת
מיכל אולי לא ידעה זאת בזמן אמת, אבל היא סבלה מ"אלימות תזונתית", סוג אלימות שאותר והוגדר על ידי ד"ר איילת ברק, בעלת דוקטורט בעבודה סוציאלית, העומדת בראש התוכנית לטיפול בבישול בסמינר הקיבוצים. לפי הגדרתה, "כל אלימות שקשורה באוכל, באכילה או בבישול, היא אלימות תזונתית".
ד"ר ברק הובילה, יחד עם שרון שמש-צבר, מנהלת מקלט לנשים מוכות של ויצו, סדנה לטיפול בבישול במקלט. "שמעתי הרצאה של ד"ר איילת ברק על טיפול בבישול, וחשבתי שיהיה נכון להביא את הטיפול הזה למקלט", אומרת צבר־מקל. "הבחנתי שיש המון קונפליקטים סביב נושא האוכל, החל מנשים שלא אוכלות אוכל שאישה אחרת מבשלת וכלה בנשים שלא מסוגלות לאכול מאכלים מסוימים שמתקשרים עם האלימות שחוו".
ד"ר ברק: "בעבודה עם הקבוצה במקלט נחשפנו לנשים שסבלו מאלימות עם מאפיינים מאוד ייחודיים, שכולם קשורים באוכל. בגלל שאוכל הוא דבר כל כך יומיומי וכל כך בסיסי בקשר בין בני אדם, סוג האלימות הזה מאוד סמוי. הרבה נשים שחוות אלימות מהסוג הזה לא יודעות ולא מבינות בכלל שהן נתונות במעגל האלימות".
מה הם המאפיינים של אלימות תזונתית?
"כל מה שקשור בתגובות אלימות של גבר סביב האוכל, אם זה כלפי הבישול של אשתו - גבר שמגיב תמיד ב'איכס' על מה שהיא מבשלת, גבר שזורק אוכל על הרצפה, שמשווה אותו בצורה פוגענית לאוכל שנשים אחרות מכינות כדי להנמיך אותה - או אם זה כלפי צורת האכילה שלה, למשל, 'את אוכלת כמו פרה' או 'תראי איך את לועסת'.
"הכרתי, למשל, אישה שבישלה מקרר מלא באוכל לכל השבת, ודקה לפני כניסת השבת בעלה ניתק את המקרר מהחשמל כדי שהאוכל יתקלקל. הוא ניסה באופן מכוון לחבל ביכולת שלה להזין את עצמה ואת ילדיה, ומה זה אם לא אלימות תזונתית? יש מקרים שבהם הגבר אוכל ראשון ואשתו רשאית לאכול רק מהשאריות, מקרים של מניעת אוכל מהאישה או מהילדים באמצעות הקצבה נמוכה ולא ריאלית של אוכל או של תקציב לאוכל, ומנגד קיימת האכלה כפייתית, לפעמים ממש האבסה בכוח".
מה המקור לאלימות דווקא סביב האוכל?
"האוכל נמצא בלב היכולת שלנו ליצור קשר עם אדם אחר. הקשר הראשוני שלנו עם אמא נעשה דרך האוכל, ולכן האוכל הוא אבן היסוד הראשונה ביצירת קשר בין בני אדם ואחד המנגנונים הבסיסיים של האדם לוויסות חרדה. רוב מקרי האלימות של גברים נובע מהיכולת או מאי־היכולת שלהם לווסת רגשות. במקום לווסת את רגשותיו בתוכו פנימה, הגבר משליך אותם על אשתו באופן סמוי, ולא תמיד הוא עצמו מודע לכך שזו אלימות, כי הוא הרי לא מרביץ לה, נכון?"
איך אבחנתן את התופעה?
"ככל ששמענו יותר סיפורים של נשים, קלטנו שמדובר בסוג מובחן מאוד של אלימות, שהרבה פעמים הולך בשילוב עם סוגים נוספים. אף אישה לא מגיעה למקלט בגלל אלימות תזונתית, אבל בתהליך העיבוד של מה שעבר עליהן, נשים יודעות לזהות שזה מה שהן חוו".
איך פותרים את זה?
"קודם כל מכירים בזה, ואחר כך מגיעים לטיפול. אם בן הזוג לא רוצה להגיע, האישה צריכה להגיע לבד כדי להבין מה קורה לה וללמוד להחזיר לעצמה את השליטה על חייה ולקבל כוח למנוע ולהפסיק את האלימות הזאת".
מה קורה בטיפול בבישול ואיך זה עובד?
"הקליניקה שלי נמצאת במטבח. אני מבשלת יחד עם המטופלות שלי, בין אם זה טיפול פרטני או קבוצתי, ותוך כדי בישול אנחנו מנהלות שיחה. דרך המאכלים שהמטופלת בוחרת לבשל נחשפת ההתנהלות סביב הנושא בתוך הבית, ודרכו אנחנו מבינות איפה מדובר בקצר בתקשורת ואיפה זה גולש לאלימות. זה קורה דרך המוכנות שלה לטעום דברים, דרך האופן שבו היא אוכלת, דרך הבחירות שלה מה לאכול ומה להכין למשפחתה".
תפסתי אומץ, לקחתי ביס
טליה (שם בדוי), 34, אם לתאומים בני שש ממרכז הארץ, השתתפה בקבוצת הטיפול בבישול במהלך השנתיים ששהתה במקלט לנשים מוכות של ויצו. רק במהלך הסדנה היא הבינה שהיא סבלה מאלימות תזונתית, נוסף על כל היתר.
ד"ר ברק: "המפגש עם טליה היה אחד המפגשים הכי עוצמתיים שחוויתי סביב העניין של אלימות תזונתית. מאחר שנמנע ממנה בשר כבש, שייצג בשבילה את כל החופש וההוויה שלה, הבאנו כבש לקבוצה, בישלנו אותו יחד, והיא ישבה מול המנה הזאת ופשוט רעדה. בתמיכת הקבוצה היא הצליחה לאכול, תוך כדי שהיא אומרת לעצמה ולנו: 'איך נתתי לו לשלוט בי ככה?' באותו רגע היא הכירה בכל מה שנלקח ממנה".
צבר־מקל: "טליה הגיעה במצב של פוסט־טראומה מטורפת. היא הרגישה שאף אחד לא מאמין לה, כל הזמן ניסתה לשכנע אותנו שהיא לא משוגעת. לקח לה זמן להבין שגם ללא אלימות פיזית היא עדיין חוותה אלימות".
טליה הכירה את בעלה לשעבר בגיל 25, "וההתחלה הייתה הכי יפה ורומנטית", היא מספרת. "אהבתי אותו אהבה עיוורת, אבל אחרי החתונה החיים שלי התהפכו. הייתה אלימות רגשית, כלכלית ונפשית מאוד קשה. רק במקלט הבנתי שהייתה גם אלימות תזונתית. אני באה ממשפחה שאוהבת לעשות על האש, וכבש היה המאכל העיקרי שלנו. כשהכרתי את בעלי הוא החליט שהוא אלרגי לכבש, ואם כך גם אני לא צריכה לגעת בזה. המשפחה שלי כיבדה אותו ולא עשתה כבש, אבל הוא לא הסכים לבוא. זה הגיע למצב שהרגשתי שאם אוכל כבש יקרה לי משהו חמור".
איך התגברת?
"הקבוצה החליטה לבשל כבש בשבילי, ואני חשבתי לעצמי איך אוכל את זה ומה יקרה אם הוא יֵדע שאכלתי. הכל חזר אליי, כל הלילה לא ישנתי. כשנכנסנו בבוקר למטבח הייתי כולי בסטרס, הפחד השתלט לי על המוח. לא הצלחתי לטעום, אבל ידעתי שזה רגע המבחן שלי, שזו עוד דלת שנפתחת לי בדרך לעצמאות. תפסתי אומץ, לקחתי ביס, בקושי נשמתי, אבל הרגשתי את השחרור, את החופש. באותו יום הייתי אמורה להיפגש עם בעלי ב'מרכז קשר' עם הילדים, ובכוונה לא התקלחתי, רציתי שהוא יריח ממני את הכבש. אחרי המפגש אמרתי לעצמי: 'עשיתי את זה'".
תרפיה בקצפת
גם מלי (שם בדוי), 36, אם לשלושה שעוסקת בחינוך מיוחד, גילתה את כוחו המרפא של הבישול. זה קרה לה כאשר שהתה במקלט לנשים מוכות של "בת מלך". שנתיים וחצי שהתה שם. לפני חמש שנים קיבלה גט מבעלה האלים.
"האלימות התחילה מהר מאוד אחרי שהתחתנו, בכל הרבדים ומכל הסוגים", היא מספרת. "זה התחיל באלימות כלכלית ואלימות מינית, ודי מהר גלש לאלימות תזונתית. מיד אחרי החתונה, כשהייתי אסורה עליו מבחינה הלכתית, הוא אנס אותי, ולי היו הרבה רגשות אשם והלקאה עצמית. חשבתי שאני אשמה במה שקרה לי.
"כמה חודשים אחרי החתונה עשיתי קנייה לשבת, והוא נמלא זעם, אמר שאני לא מסוגלת לנהל משק בית ושאני אגרור אותו לפשיטת רגל. הוא לקח לי את כרטיס האשראי ושבר אותו. מאותו רגע לא הייתה לי שום נגישות לכסף. בכל פעם שרציתי כסף לנסיעות או למכולת הייתי צריכה לבקש ממנו. הרגשתי שהוא מקטין אותי, מוחק אותי. לקראת סוף הזוגיות הייתי ממש בתת־משקל, ובסוף גם חליתי בקרוהן, מחלת מעיים דלקתית כרונית, שמתפרצת כתוצאה מלחץ נפשי קיצוני. איך שהגסטרולוג אמר לי את זה, ישר ידעתי על מה הוא מדבר".
על מה הוא דיבר?
"קודם כל, על מחסור תזונתי חמור בוויטמינים. אני צמחונית וכל דבר שהתאים לצמחונים הוא לא הסכים שנקנה, כי חבל לבזבז כסף. אם הייתי מבשלת משהו בשבילי, הוא היה מתעצבן והגעתי למצב שהפסקתי לאכול. כמעט בכל ערב שבת הוא היה הופך את השולחן, כל פעם מצא סיבה אחרת".
איך האלימות התזונתית באה לידי ביטוי?
"כשהוא ביקש שאכין מאכל מסוים והכנתי, הוא היה מתעצבן שלא הכנתי משהו אחר ותמיד זה נגמר ב'לכי תלמדי מאמא שלי לבשל'. אף פעם לא היה טוב לו, ולרגע לא חשבתי שהוא לא בסדר, חשבתי שאני אישה לא טובה שלא יודעת לבשל. לקח לי כמעט חמש שנים להבין שאני לא אשמה".
איך התאוששת?
"כשברחתי למקלט הייתי בהיסטריה שהאוכל שלי מגעיל, פחדתי מהיום שיגיע תורי לתורנות מטבח. יום אחד חברה מהמקלט אמרה 'איזה כיף שאת תורנית שבת, יהיה לנו אוכל טעים', ואני הייתי בהלם. עד היום כשמפרגנים לי על האוכל, אני מתקשה להאמין. לקח לי הרבה זמן להאמין שלא עובדים עליי. בבית הייתי צריכה לבקש אישור להכין עוגה לשבת, וכשהגעתי למקלט הדבר הראשון שעשיתי היה עוגה. זה כל כך עזר לי, עד שהתחלתי לאפות בטירוף. אבל זה תחביב יקר, עוגות זה מותרות ולא היה תקציב. נושא האפייה שלי עלה לדיון ועורר ויכוחים בכל ישיבת צוות, עד שהוחלט לקרוא לזה 'תרפיה בקצפת' וזה הפך להוצאה טיפולית. האפייה, שנמנעה ממני בבית, הפכה לניצחון שלי".
