בסדרת הדוקו "מחוברים", שבה השתתף יזם ההייטק ישי גרין לפני שמונה שנים, הוא הציג את אשתו, דפנה רובינשטיין, במילים האלו: "תראו עם איזו אינטלקטואלית אני חי, פאקינג ילד מפגר מנתניה? מצד שני, בכל פעם שהיא הולכת לכספומט היא לא חוששת שלא יצא כסף, כי אני מאפשר את זה".
המשפט הזה מצא את דרכו לתוך המחזה "פנסיה מוקדמת", שכתבה רובינשטיין בהשראת החיים לצד בעלה ושעלה לאחרונה. העלילה בקצרה: דנה, רקדנית במקצועה, מגיעה מלוס־אנג’לס כדי לפנות את חפציו של אביה מבית הדיור המוגן שבו התגורר עד מותו. בעוד בעלה טרוד בהצלת חברת הסטארט־אפ שלו, דנה מוצאת את עצמה מתמודדת לבד עם כאבה ועם הסודות המשפחתיים: אמה שנפטרה מסרטן ואביה עורך הדין שבגד באמה. כשבעלה מגיע מובס ומושפל לאחר שהורחק מהסטארט־אפ שלו רגע לפני האקזיט, ומבקש ממנה לחזור הביתה, היא כבר לא בטוחה שבא לה להמשיך לתמוך בשיגעונות שלו.
המחזה (שמוצג עכשיו, ינואר 2019, בצוותא תל־אביב) נכתב בשש השנים האחרונות, שבהן רובינשטיין יצאה ל"פנסיה מוקדמת" בעצמה. היא התמקדה בגידול שלוש בנותיהם: אלונה (שבע), לילי (חמש) ויסמין (שנתיים), והקדישה את כל עתותיה לתמיכה בבעלה ובחייו הסוערים בג'ונגל של ההייטק הישראלי. "בכל אותן השנים לא בער בי הצורך ליצור, הייתי על תקן עקרת בית נואשת, אבל לאט־לאט נבט מתוכי המחזה הנוכחי", היא מספרת.
יש לא מעט קווים משיקים בין עלילת המחזה לעלילת חייה: אמה, אירית, נפטרה מסרטן לפני 20 שנה; אביה הוא עורך הדין הפלילי הידוע מנחם רובינשטיין; ובעלה הוא איש הייטק שפוטר (פעמיים!) מהחברה שהקים. גם דנה, שמה של הגיבורה, לא נבחר במקרה, ומשפטים כמו "הכל סביבך כל הזמן, אני לא יכולה לטפל בך יותר", או "נתתי את החיים שלי בשביל שאתה תגשים את עצמך", שדנה אומרת לבעלה בהצגה, נאמרו לא אחת בבית משפחת גרין בתל־אביב. "ההצגה מאוד קרובה למציאות", מודה רובינשטיין. "אמא שלי, למשל, הייתה אמנית לא ממומשת, ממש כמו בהצגה. היא הייתה שחקנית תיאטרון והקריבה את הקריירה שלה בשביל אבא שלי".
אז את דור שני להקרבה.
"כן, וזה משהו שאני מתמודדת איתו. אני עובדת קשה מאוד כדי לא להרגיש קורבן. אני משננת כל הזמן שאני נמצאת כאן מבחירה. הרבה פעמים גם ההרגשה הזאת לא הייתה מוצדקת. אם ישי נסע לעשרה ימים לניו־יורק בשביל איקס וואי זד, אני נשארתי פה מתוסכלת, ואחר כך אמרתי לעצמי: 'מישהו צריך להיות פה עם הבנות'".
גרין: "מה זה איקס וואי זד? תגידי סטארט־אפ. היא לא יכולה אפילו להגיד את המילה הזאת!"
רובינשטיין: "יכול להיות שזה עיכב את ההתפתחות שלי".
גרין: "גם אני למדתי משהו: לא צריך לעבוד סביב השעון כדי להצליח. דפנה תמיד אומרת שעבודה סביב השעון באה לפצות על חוסר כישרון וחוסר ביטחון עצמי, ואני חושב שהיא צודקת".
רובינשטיין: "את זה הוא אומר עכשיו, כשהוא בפנסיה מוקדמת. כשהוא בעבודה הוא מדבר ובעיקר מתנהג אחרת. עד היום אנחנו בריבים על מי יוציא את הבנות ויהיה איתן, ואלו ריבים קשים".
גרין: "כי מצד אחד אני לא מבין איך היא לא מבינה שהכסף יכול לסדר לה עבודה בתיאטרון לכל החיים ומצד שני, אני מבין אותה. בשביל מה התחתנתי?"
בפרמיירה אמרת שאת מגדלת שלוש בנות ואת ישי.
רובינשטיין: "אני צריכה להסביר את זה? בהתחלה התעקשתי לשים לו גבולות, אבל אחר כך שחררתי. לפעמים יש בו אש מאוד גדולה, וכשהרגשתי שאני עלולה להישרף ביחד איתו הלכתי הצידה ולמדתי לחיות עם זה".
נורא מעייף להיות כל הזמן המבוגר האחראי.
"נכון, ב'מחוברים' ראו שנלחמתי וזה יצא לא טוב. נראיתי מקרקעת. לקח לי הרבה זמן ללמוד לשחרר".
גרין: "זה לא טוב לזוגיות. אשתך לא יכולה להיות אמא שלך. זה לא סקסי".
רובינשטיין: "הייתי צריכה צלצול מעורר שיזכיר לי שגם אני פה".
מה היה הצלצול?
"הבנות שלי שאלו אותי במה אני עובדת ולא ידעתי מה לענות. התיאטרון נשמע לי כמו פנטזיה רחוקה מפעם".
מה עוזר לכם לשמור על הזוגיות הכל כך מורכבת?
גרין: "אני עושה פסיכואנליזה כבר 12 שנה, שלוש־ארבע פעמים בשבוע. בשנים האחרונות גם דפנה עושה פסיכואנליזה לפחות פעמיים בשבוע".
רובינשטיין: "זה מחזיק את הזוגיות שלנו. התקופות שבהן הוא לא הולך לטיפול הן תקופות קשות".
הוא טורבו, הוא מנוע
גרין (41) ורובינשטיין (39) הכירו לפני כ־11 שנה ברחוב - על כך שניהם מסכימים - ומכאן הגרסאות מתפצלות. על פי הגרסה שלו, היא ישבה עם מכרה משותפת על ספסל ברחוב. הוא עבר שם ועצר להגיד שלום, וכשהיא התחילה להתרברב, לטענתו, בעובדה שהיא חיה בלונדון ולומדת תיאטרון, הוא חשב שהיא בלתי נסבלת. "אמרתי, מי זאת הפלצנית הזאת? אבל אחרי כמה שבועות יצאתי למועדון והיא הייתה שם. היא נדלקה עליי, באה ונתנה לי נשיקה, ואני אפילו לא ידעתי איך קוראים לה", הוא צוחק.
היא לא זוכרת נשיקה ולא זוכרת שנדלקה בכלל. להפך. היה לה חבר בלונדון, ואחרי אותו ערב שנוי במחלוקת היא נסעה מפה לשלוש שנים, בטרם הגיעה לביקור ונתקלה בו שוב ברחוב. "הוא שאל אם אני רוצה לבוא איתו למסיבת פורים, ואמרתי 'סבבה'", היא אומרת.
גרין: "היה לנו שבוע סוער מאוד, אבל אחר כך היא חזרה לחבר שלה בלונדון. כשההצגה שלה עלתה בקאמרי והיא התראיינה לעיתון, היא הזכירה אותי בכתבה. היא אמרה שהיא הכירה איש הייטק בארץ, והיא תחזור בקרוב לישראל בשבילו. כשקראתי את זה הלכתי לראות את ההצגה, ומאז לא נפרדנו לדקה".
חמש שנים אחרי ההיכרות הם התחתנו במועדון קטן בפלורנטין. "אני הצעתי נישואים", מספר גרין. "התכוונתי לעשות את כל הטקס כמו שצריך, לקחתי אותה למסעדת מאנטה ריי בחוף תל־אביב, אבל כשהגענו לחנייה לא יכולתי להתאפק ופשוט הצעתי, והיא התבאסה שלא חיכיתי שניכנס למסעדה. בסוף אפילו לא נכנסנו, נורא נלחצנו מזה שהטבעת הייתה גדולה עליה, אז נסענו ישר לחנות התכשיטים לתקן את זה".
רובינשטיין נולדה וגדלה בתל־אביב, למדה בבית הספר לאמנויות, ואחרי הצבא נסעה ללמוד תיאטרון ומשחק במכללת רוז ברופורד בלונדון. היא כתבה והעלתה שם בין היתר את ההצגה "קרוב לבית", ונכנסה מיד לחמשת המומלצים של "טיים אאוט" הלונדוני. עמרי ניצן, המנהל האמנותי של הקאמרי, לקח אותה תחת חסותו והביא את ההצגה לארץ. "היה בזה משהו מטאורי, חשבתי שאני חוזרת לארץ ומתחילה לעבוד, ואז הכל נעצר".
למה?
"החיים עשו את זה. ילדתי שלוש בנות, ובהתחלה לא ידעתי איך מגדלים ילדה. ישי מאוד התאכזב ממני, שאני לא יודעת להיות אמא".
גרין: "לא נכון, לא התאכזבתי. את התאכזבת מעצמך. טוב, אולי כן. הייתי חוזר בלילה מהעבודה ומוצא אותה על הספה, אלונה עליה ושתיהן בוכות. אמרתי לה: 'רצית להיות אמא? אז תהיי אמא, מה את מתבכיינת?'"
רובינשטיין: "אל תשכחי שאני אמא בלי אמא, לקח לי כמה שנים לגדל את האמא שבי. בשנים האלה התנתקתי לגמרי מהחיים שלי, התיאטרון לא היה אופציה, בטח לא מול המספרים וההצלחות שלו. מה זה תיאטרון לעומת הדברים הרציניים והכסף שהוא עושה".
התיאטרון המג'עג'ע שלה
לפני כמה שנים הקימה את אי"ב (ארגון יוצרים עצמאים בתיאטרון) והיום דווקא גרין פעיל בו. "הוא בן אדם שצריך הרבה אקשן והמון גירויים, וכרגע הוא לא עובד, הוא מובטל, אז הוא יוצא להפגנות בשמי. הוא טורבו, הוא מנוע מטורף, גם ההצגה שלי עלתה בזכותו", היא מתמוגגת.
את מעורבת באותה מידה בעבודה שלו?
"לא, אני בקושי יודעת להדליק מחשב, ואני מרחיקה גם את הבנות מכל מה שקשור במחשבים ואייפדים. יש לישי איזו תיאוריה לגבי ילדים ומסכים, ואני מיישמת אותה".
גרין: "יש קבוצה גדולה מאוד של עבדים שצורכים את הסלולרי כמו הרואין, וזה הורס להם את המוח ללא תקנה".
ההתנגדות העקרונית שלו לסלולרי עומדת בסתירה למהותו של גרין כיזם הייטק סדרתי. הוא נולד בנתניה לגילה, צלמת, ולדני, עצמאי, חולה אלצהיימר שחי בבית אבות לתשושי נפש - נושא שהזדחל גם הוא אל תוך המחזה של כלתו.
עוד כנער עבד גרין בחברות הייטק שונות, ובצבא שירת ביחידת מודיעין טכנולוגית. בהמשך למד מדעי המחשב במרכז הבינתחומי וסיים בהצטיינות. במהלך לימודיו היה בין מקימי "אוניגמה", שפיתחה תוכנה למניעת זליגת מידע מארגונים, ונמכרה ב־2006 תמורת 20 מיליון דולר.
בימי "מחוברים" הוא היה אחד ממקימי הסטארט־אפ "סולוטו" (Soluto), המאפשר תמיכה מרחוק במחשבים, שאחד ממנכ"ליה היה שר החינוך נפתלי בנט. אחרי ההשתתפות בתוכנית ודקה לפני האקזיט, הוא פוטר מהחברה על ידי שותפיו. כשהחברה נמכרה תמורת 100 מיליון דולר, הוא קיבל שבעה מיליון דולר.
לפני שבע שנים הקים ביחד עם נדב שובל את "ספוטים" (Spot.im), חברה שתכליתה "לחבר את החלקים הלא חברתיים של הרשת, לקחת את כל מה שמחוץ לפייסבוק, אינסטגרם וטוויטר, ולמשוך מפרסמים שלא עומדים מול העוצמה של החברות האלה", הוא מסביר. שווי השוק של "ספוטים" עומד כיום על 100 מיליון דולר, ויש לה חצי מיליון משתמשים בארץ ובעולם (בהן Russia Today, תאגיד התקשורת הרוסי שחציו בבעלות הקרמלין), אבל הוא כבר לא שם. בינואר הוא פוטר שוב, לא לפני שצויד בחבילת פיצויים נאה ומשכורת לשנה, שתיגמר בחודש הבא. "בשנה הזאת הקמתי שבעה סטארט־אפים וסגרתי את כולם, כי הם לא היו מספיק טובים. עכשיו אני בדרך להקים את החברה הרביעית שלי", הוא אומר.
איך מפטרים אותך מהחברה של עצמך, ועוד פעמיים?
"חוקי התאגיד פשוטים מאוד: תפקיד חבר המנהלים הוא למנות ולפטר מנכ"ל, תפקיד המנכ"ל הוא למנות ולפטר עובדים. לצערי, באף אחת מהחברות שהקמתי לא הייתי המנכ"ל, אבל בחברה הבאה שלי אני אהיה המנכ"ל, זה בטוח. לא פשוט להיפרד מהבייבי שלך, ועוד פעמיים".
כמה היה קשה?
"קשה, אבל אין לי את הפריווילגיה של להתאבל. אני יזם, ויזם צריך להסתכל רק קדימה".
רובינשטיין: "היו לו ימים קשים, שלא יספר לך סיפורים. ברור שיש אֵבֶל. יש ימים שהוא התהלך בבית חפוי ראש".
גרין: "היו חרדות קשות. בואי נגיד שעכשיו קצת יצאתי מזה, אבל אחרי שהעזיבו אותי מהחברה שלי הייתי במצב לא טוב".
חרדות קיומיות?
"בטח. הכי מפחיד אותי שייגמר הכסף, כי לאבא שלי היה הרבה כסף בצעירותו והוא איבד הכל. אחרי האקזיט הראשון שלי שילמתי את כל החובות שלו. בכל פעם הוא שם את הכסף במקום הלא נכון. אני זוכר הוצאה לפועל, אני זוכר שוק אפור, היה הכל, ושוק אפור זה לא צחוק. היום אני פחות חרדתי, למזלי השקעתי בכמה חברות הייטק מאוד מצליחות. עכשיו מכרתי את המניות שלי ב'מאנדיי', חברה של חבר שלי, רועי מן, שהגיעה לשווי של מיליארד דולר. זה תפר לי את שש־שבע השנים הבאות, שאוכל להקים חברה בשקט. בבית הזה יש הוצאות של יותר מ־100 אלף שקל בחודש".
ל"מחוברים" גרין הציע את עצמו אחרי שצפה בעונה הראשונה והתלהב. "התקשרתי ואמרתי שאני בהייטק ועשיתי אקזיט", הוא משחזר. "נתנו לי מצלמה, יצא טוב, אמרתי כל מה שצריך והתקבלתי. לא ידעתי שמשלמים בכלל, כמה הייתי תמים. הם קלטו שאני בכלל לא מבין, הציעו סכום מגוחך ולקחתי. אחר כך התברר לי שמשתתף אחר קיבל פי שלושה ממני".
בעבר סיפר שהשתתפותו ב"מחוברים" היא זו שהביאה לסילוקו מ"סולוטו". היום הוא מודה שהפיטורים שלו היו בלתי נמנעים. "האשמתי את כל העולם, גם את 'מחוברים'. אני מצטער שהשתתפתי בתוכנית, אבל לא בגלל 'סולוטו', יותר בגלל דפנה. לא אהבנו את איך שהיא יצאה שם, הוציאו אותה כלבה. בהתחלה היא האמינה שזה יכול לקדם גם את הקריירה שלה, אבל התבדינו".
רובינשטיין: "באנו תמימים מאוד, חשבנו שהם רוצים אותנו אז איז, ולהם היו כל מיני תחבולות כדי להעצים את הדרמה, למשל, להבליט את הניגוד בין ההצלחה שלו ל'נפילות' שלי. בדיוק הצגתי את 'חלום ליל קיץ' ובמקום לצלם אולם מלא קהל, שזה מה שהיה בערך 20 הצגות, הם הראו אולם ריק, עם כמה אנשים בודדים פה ושם. רצו להדגיש את הנפסדות של התיאטרון לעומת ההייטק, ולהגיד: 'תראו, הנה אשתו של ההייטקיסט המצליח עם התיאטרון המג'עג'ע שלה'".
גרין: "ברגע שהבנו שזו לא סדרה דוקומנטרית, אלא סדרה מבוימת עם המון מניפולציות, שלא קשורה לחיים שלנו, הפסקנו לשתף פעולה עם זה".
הרגשת מרומה?
"בוודאי. ריאליטי נולד במטרה להשפיל אנשים, ואם אפשר להשפיל נשים אז עדיף. הבסיס של הריאליטי הוא שנאת נשים. תראי בעצמך, מתוכניות הבישול ועד 'הישרדות', הכל נועד להוציא נשים לא טוב".
רובינשטיין: "אני קוראת לזה 'סימפטום שרה נתניהו'. התוכנית עשתה לישי רק טוב ונתנה לו את מידת הסלבריטאות שהוא היה צריך כילד שבא מנתניה, כנרקיסיסט. לי היא עשתה פחות. הוא חשב שכל העולם יאהב אותי כמו שהוא אוהב אותי, ויצאתי ביצ'ית".
גרין: "זה עוול, כי היא ממש לא".
רובינשטיין: "לא ממש לא, אל תגזים".
גרין: "מצד שני, בראייה לאחור אנחנו מבינים את חוקי המשחק, ושאף אחד לא מעל הפורמט".
למה בכלל פנית לתוכנית?
"מאז שהייתי ילד היו לי שני חלומות: אחד היה להיות עשיר, כי גדלתי בבית בלי כסף, והשני - להיות מפורסם. כשגדלתי גיליתי שלהיות עשיר זה כיף, אבל להיות מפורסם לא ממש. מזל שאני לא מפורסם יותר".
לא מזהים אותך ברחוב?
"פעם כן, היום כבר לא. מדי פעם אנשים אומרים לי: 'אתה מוכר לי מאיפשהו'. בשביל כל השאר אני לגמרי אנונימי, וטוב שכך".
מהפקת "מחוברים" נמסר בתגובה: "למרות הטענות, גם בחלוף שמונה שנים אנחנו עדיין אוהבים ומעריכים את ישי ודפנה ומוקירים את השתתפותם בסדרה. כידוע, 'מחוברים' היא סדרת הטלוויזיה היחידה בעולם שבה המשתתפים מעורבים בצילום ובעריכה, ומאשרים כל פריים שצולם ונערך בטרם השידור".
