הנוודים החדשים: "נמאס לי לחיות כשכירה עם 1.38 ימי חופש בחודש"

סיוון נועם שדה (34) עזבה את המשרד והבית ומתפרנסת בשנה האחרונה ברחבי העולם רק עם הלפטופ שלה. "לא תמיד הכל כזה זוהר, אבל התחלתי להגשים חלומות"

להתעורר בבנגקוק, לעשות קניות בחנות יד שנייה בבודפשט ולצאת לדייט בלאונג' של מלון בסופיה. סיוון נועם שדה  (צילום: סיוון נועם שדה)
להתעורר בבנגקוק, לעשות קניות בחנות יד שנייה בבודפשט ולצאת לדייט בלאונג' של מלון בסופיה. סיוון נועם שדה (צילום: סיוון נועם שדה)

סיוון נועם שדה (34), עצמאית בתחום התוכן, השיווק והמינוף העסקי, הבינה בשנה האחרונה שהיא לא צריכה בית קבוע, הפכה לצוענייה דיגיטלית, ואז לאחת הישראליות הנערצות ברשתות החברתיות. בשבעת החודשים האחרונים היא התעוררה לפי הסדר הבא, בהפרשים של כשבועיים, במקומות הבאים: ישראל, אתונה, סופיה בבולגריה, מילאנו ורימיני באיטליה, בודפשט בהונגריה, ורשה בפולין, רימיני וונציה באיטליה, זגרב, ספליט ודוברובניק בקרואטיה, בלגרד בסרביה, לרנקה בקפריסין ובנגקוק וצ'אנג מאי בתאילנד. בכל המקומות האלה היא לא ביקרה במהלך חופשה, אלא פשוט חיה בהם תוך כדי עבודה. בכל מקום בעולם שבו היא מניחה את הלפטופ ויש בו וויי־פיי, שם זה הבית. עד ליעד הבא.

 

נועם שדה מתחילה בקרוב להתארח בפינה בתוכנית הטלוויזיה "נקסט" בשידורי קשת עם דרור גלוברמן, מקבלת הצעות מגופי תקשורת לתעד את החיים שלה בפורמטים שונים, ומספר העוקבים שמרגישים שדרך החיים שלה מרגשת ומסעירה רק הולך וגדל.

 

האם סגנון החיים שלה מתאים לכל אחד? כנראה שלא. יש אנשים שבית קבוע וקִרבה יומיומית למעגל החברתי והמשפחתי זה הדבר בשבילם. אבל נועם שדה שייכת לשבט אחר – שבט הנוודים הדיגיטליים שמרים בעידן הזה את הראש ומקבל הרבה הזדמנויות לממש את סגנון החיים הזה בעזרת הטכנולוגיה. כבר לא צריך לנדוד בין מקומות עבודה ברחבי הגלובוס כדי לראות את כולו ולחפש בכל פעם מעסיק אחר. אפשר לשמור על אותם מקורות הכנסה בעזרת הלפטופ ופשוט לשנות מיקום – ממדינה למדינה.

 

מישהו מכיר מסדרת גבות בתאילנד?

מי שלא מקבל סחרחורות משצף החוויות שנועם שדה צוברת, מוזמן לעקוב אחרי חשבון הפייסבוק והאינסטגרם שלה ולקבל צילומים ופוסטים ממה שנראה כמו רצף של חופשה מתמשכת ופוטוגנית. אבל לנועם שדה חשוב להרגיע ולהחזיר את כל המקנאים והמשתוקקים למציאות. "החיים שלי לא כאלה זוהרים", היא צוחקת בשיחת סקייפ מתאילנד, "אני עובדת לפעמים 20 שעות ביום, כי אני מתלהבת ממה שאני עושה וכי היעדים העסקיים שהצבתי לעצמי מאוד גבוהים. אני נוסעת עם מעט בגדים. הרבה פעמים אני יושבת ועובדת בעירום, כי זה כיף וגם חסכוני.

 

"כשאני מסיימת ומרימה את הראש מהלפטופ, אני ארד למטה, אקנה פירות טרופיים הכי טעימים בזול, אלך לפוט מסאז' מצוין ואז למסעדה שיושבים בה נוודים דיגיטליים כמוני מכל העולם"
"Uber Grab מביאים לי לחדר כל מה שאני צריכה, ברמת השמפו שחסר לי מהסופר פה למטה. Uber Eats מביאים לי אוכל עד הבית ועוד. אבל כשאני מסיימת ומרימה את הראש מהלפטופ, אני ארד למטה מהבניין שאני נמצאת בו, נניח עכשיו, למשל, בצ'אנג מיי, אקנה פירות טרופיים הכי טעימים בזול, אלך לפוט מסאז' מצוין ואז למסעדה שיושבים בה נוודים דיגיטליים כמוני מכל העולם, כאלה שמבינים אותי וחיים כמוני. אין לדעת מאיפה יהיו החברים החדשים שאולי אפגוש היום".

 

קל לך להסתדר בכל מקום?

"בגדול כן. זאת האהבה שלי. בקטן, לא תמיד הכל מסתדר פיקס. אני טריפוליטאית ואני לא מוצאת בתאילנד, למשל, אף אחת שתסדר לי גבות ותסיר לי שיער כמו שצריך", היא צוחקת, "ואני לא מוצאת פה שעווה בשום מקום!".

 

היא גדלה בהרצליה, למדה עיצוב טקסטיל בשנקר וידעה תמיד ששִגרה הורגת אותה. "הנוודות היא חלק ממני. תמיד חיפשתי הזדמנויות לנסיעות", היא מסבירה, "נכון שעכשיו אני בשגרה חדשה – שגרת נסיעות. אני כל הזמן במודעות להארכת ויזה וחיפוש אחרי היעד הבא, וזה גם הפך לשגרה. אבל בגדול, כשהתחילה מדיניות השמיים הפתוחים וטיסות הפכו לזולות יותר, אני התחלתי להגשים את החלומות שלי. הייתה לי למשל פנטזיה להגיע מהעבודה לנתב"ג באופן אקראי, לתפוס מקום פנוי בטיסה כלשהי ולנחות ביעד לא מתוכנן, ועשיתי את זה".

 

בפרופיל שלה באוקיי קיופיד כתוב: יצא לך פעם להגיע לשדה התעופה עם זוג תחתונים אחד וארנק ולעלות ספונטנית על מטוס? לי זה קרה. "זה משפט שמביא לי הרבה דייטים" (צילום: סיוון נועם שדה)
    בפרופיל שלה באוקיי קיופיד כתוב: יצא לך פעם להגיע לשדה התעופה עם זוג תחתונים אחד וארנק ולעלות ספונטנית על מטוס? לי זה קרה. "זה משפט שמביא לי הרבה דייטים"(צילום: סיוון נועם שדה)

     

    איך זה קרה?

    "היו שבועיים שהתבשלתי לקראת זה, ואז יום אחד היה לי יום ממש רע והחלטתי שהיום זה קורה. הגעתי לטרמינל 3 וביקשתי שיעדכנו אותי כשיש טיסה שיש עליה מקום פנוי. חיכיתי שמונה שעות בשדה, ודייל שהתחלתי לדבר איתו עִדכן אותי בדיוק בשנייה שבה העבירו את המקום הפנוי בטיסה לאתונה לאפליקציית 'חוליו'. קניתי אותו בו ברגע ב־30 יורו וטסתי עם התיק הקטן מהעבודה. אני אוהבת מצבי קצה ואוהבת לאתגר את עצמי. מאז יש לי את המשפט הזה בפרופיל שלי באוקיי קיופיד: 'יצא לך פעם להגיע לשדה התעופה עם זוג תחתונים אחד וארנק ולעלות ספונטנית על מטוס? לי זה קרה'. זה משפט שמביא לי הרבה דייטים".

     

    כבר לא משוכנעת שאוכל למצוא אהבה רק עם מישהו שגדל בישראל

    את העסק שלה – Brandush – היא הקימה בשלבים, כמו שהיא כתבה השנה מקרואטיה: "ב־2014 נמאס לי להגיע למשרד, אז פתחתי עסק משלי. ב־2016 נמאס לי מעסק מקומי, אז פתחתי עסק דיגיטלי. ב־2017 נמאס לי מפגישות בבתי קפה, אז בניתי מערך שירותים מרחוק בלבד. ב־2018 נמאס לי גם מפגישות בכללי, אז העברתי את העסק שלי לאוטומציה מלאה ולקחתי אותנו לסיבוב בעולם".

     

    מה אני יכולה ללמוד ממך בתור מי שזזה כל הזמן בעולם?

    "אני יכולה ללמד אותך איך למצוא דירות מעולות ב־Airbnb בלי ליפול על דירות פח, למצוא דירות מיוחדות וחווייתיות שמעוצבות כמו קרקס או עם אוהל הממוקם בסלון, דירות שמבקשים שיציירו בהן על הקירות, דירות עם חתול שישן איתך במיטה או עם סבתא שמבשלת לך אוכל. אני יכולה לספר לך שוונציה היא המקום הכי יפה שהייתי בו, ואני ממליצה על עיירת חוף מקסימה באיטליה בשם רימיני. אני יכולה ללמד איך לארוז טרולי של 8 ק"ג ולהסתפק במה שיש בו לאורך זמן. אני יודעת היום איך להרגיל קיבה שלא לצאת מדעתה כשעוברים עשרות מדינות, איך ישנים במלונות בסטייל בלי לקרוע את הכיס, ועוד ועוד".

     

    בישראל לא יודעים איך לאכול אותי

    מה מאפיין את הנוודים הדיגיטליים שאת פוגשת בעולם?

    "הם אנשים מאוד עצמאיים, שכירים או פרילאנסרים. מתכנתי אפליקציות, סוחרים דיגיטליים, כותבים, אמנים. הרבה פעמים הם אל־הוריים או פוליאמורים, כי הם נאמנים לחופש לפני הכל".

     

    את גם הופכת להיות כזאת?

    "אני לא נכנסת להגדרות. אני כן יכולה לראות את עצמי משלבת הורות או אהבה מונוגמית בסגנון החיים הזה. אבל לחלוטין שיניתי את ההתנהלות הזוגית והרומנטית שלי. לפני שעזבתי את ישראל, הייתי מקטינה את עצמי כשהייתי מתאהבת במישהו שהוא פחות עצמאי ממני או מרוויח פחות ממני. ואם פתאום הייתי פוגשת מישהו עצמאי כמוני, הייתי מאבדת את הצפון: צוללת לקשר איתו כמו תיון בכוס תה ומאבדת את עצמי".

     

    ואיך את מתנהלת רומנטית היום?

    קורים לי גם דברים לא נעימים. שעה לפני שהייתי אמורה לפנות דירה בוורשה ולעבור לדירה אחרת, החלקתי על רצפה רטובה ואיבדתי את ההכרה. שכבתי שעתיים עם הראש תחוב בין האסלה לאמבטיה כשאני מקיאה וסובלת מסחרחורות"

    "אני לא צוללת לחיים של אף אחד. החיים שלי מלאים ואני פוגשת אנשים בדיוק כמוני. אין לנו בעיה לא להיות כל הזמן ביחד כמו אפונה וגזר, אלא להיות לפעמים מרוחקים ולהתגעגע. כשלא נפגשים כל יום, הזמן ביחד, כשכן מתפנים זה לזה, הוא מאוד מוערך וחשוב. בניגוד לעבר, אני כבר לא משוכנעת שאוכל למצוא אהבה רק עם מישהו שגדל בישראל כמוני. אנשים הם אנשים בכל מקום. רק לאחרונה פגשתי בחור אפרו־אמריקאי שהיה לנו חיבור מצוין. גם הוא מסתובב בעולם, נאמן לאימוני הכושר שלו, ללבד שלו ולעבודה שלו בצורה שלא מאיימת עליי. לא דחוף לי להיות מיד הדבר הכי חשוב בעולמו. אנחנו מתקשרים ממקומות שונים שאנחנו נמצאים בהם בעולם וגם קצת מקנאים ורכושניים אחד לשני ומאוד מחכים לזמן שלנו יחד".

     

    את מצליחה לתחזק חברויות?

    "הקשרים שלי עם החברים מישראל נמצאים בשלב די בעייתי. הם לא כל כך יודעים איך לאכול אותי עכשיו, ולהפך. כשהייתי בארץ הייתי חברה מסוג מאוד מסוים - מארחת, מבשלת, קשובה תמיד. עכשיו הכל נע יותר סביבי: הזמנים שלי, הנסיעות שלי והחוויות החדשות שעוברות עליי. לחברים שלי אין זמן וכוח לשיחות סקייפ באמצע היום".

     

    מתי בפעם האחרונה הרגשת בודדה?

    "קורים לי גם דברים לא נעימים. שעה לפני שהייתי אמורה לפנות דירה בוורשה ולעבור לדירה אחרת, החלקתי על רצפה רטובה ואיבדתי את ההכרה. שכבתי שעתיים עם הראש תחוב בין האסלה לאמבטיה כשאני מקיאה וסובלת מסחרחורות ולא מצליחה לקום. הצלחתי בסוף להרים את עצמי וסחבתי מזוודה חמש קומות למטה. בעל הדירה במקום הבא עזר לי להגיע למיטה ושכבתי בה שבועיים. היו לי כאבים חזקים כי נפלתי על עצם הזנב והראש שלי נחבט במשקוף. היה לי הרבה זמן לחשוב בימים האלה בוורשה הגלותית, שיש בה גם הרבה אנטישמיות, על סגנון החיים שבחרתי לי".

     

    ומה הבנת?

    "הבנתי שמה שבאמת מפריע לי עכשיו זה שאני לבד, וגם אם הייתי שוכבת במיטה עם שפעת בהרצליה, הייתי מרגישה לבד. אני בנאדם שלא נעזר באחרים. מעטים האנשים שראו אותי בוכה או מבקשת עזרה. אני חתולת רחוב, צוענייה ניו אייג' וילדת קרקס".

     

    נשברתי מהחיים כשכירה שצוברת 1.38 ימי חופש בחודש

    נועם שדה גדלה לצד שתי נשים דומיננטיות, אִמה וסבתה. אחרי שאביה חזר בתשובה, ההורים התגרשו ואמא שלה הפכה למפרנסת העיקרית. סגנון החיים הנוודי מתאים לה כנראה, מאחר שהיא מודה שהיא בקשר רופף עם בני המשפחה שלה.

     

    "ישבתי בשירותים וראיתי שכתוב על התחתונים שלי 'מייד אין צ'יינה' ועל כל מוצר טקסטיל אחר בעצם גם, ואמרתי: אוקיי, אז שם אני צריכה להיות"
    העצמאות והאומץ שלה במהלך החיים הובילו אותה להרפתקאות שנדיר לשמוע מהאדם הממוצע. למשל, הנסיעה לסין. "באתי לשנקר עם המון יצירתיות ויצאתי מרוקנת", נועם שדה משחזרת את תחילתו של המסע ההוא. "הייתי נערה שממלאה קנבסים בציורים באמצע הלילה. תמיד היו לי נהרות של יצירתיות, ושם זה דווקא נעצר. זו הייתה התקופה הכי שחורה בחיים שלי. היו בה המון תחרותיות, המון שבלוניות. המוטו היה: 'זה הקו העיצובי שלנו – או שאת בקו הזה או לא'. יצאתי משם אחרי ארבע שנים עם 'מחסום הדף הלבן'. לקח לי שלוש שנים לקחת מכחול בחזרה ליד. אחרי שהגשתי בשנקר את העבודה הסמינריונית המסכמת, ישבתי בבית עם מלא גלידה, על הספה, עירומה כמו שאני אוהבת, ושאלתי את עצמי מה אני עושה עם החיים שלי. ישבתי בשירותים וראיתי שכתוב על התחתונים שלי 'מייד אין צ'יינה' ועל כל מוצר טקסטיל אחר בעצם גם, ואמרתי: אוקיי, אז שם אני צריכה להיות".

     

    אז מה עשית?

    "עבדתי כמה חודשים וחסכתי כסף. פתחתי את האינטרנט ותכננתי לעצמי מסע עסקים בסין. דיברתי עם חברות ומותגים, יזמתי ראיונות עבודה במפעלים ואִרגנתי כניסה לתערוכות טקסטיל, שאליהן באתי עם כרטיסי הביקור שלי. הייתי שם חודשיים. לבד. זאת הייתה הנסיעה הכי הארדקור שעשיתי. זה לא נופשון. לא אירופה. חזרתי לישראל בלי כלום ובלי כסף. אבל כמה ימים אחר כך, מישהו שפגשתי בתאילנד מסר למישהו שיושב בסין את הכרטיס שלי, והבחור הזה יצר איתי קשר, ערכנו ריאיון בסקייפ, ועשרה ימים אחרי שנחתתי בארץ נסעתי שוב לסין. התחלתי לעבוד שם בקניינות: נסעתי לשווקים בסין, קניתי תכשיטים והבאתי אותם לבעל פורטל אופנה שמכר אותם ברווח גדול. זאת הייתה משרה טובה, אבל שרדתי בקושי. חייתי בדירה יפה עם משכורת טובה בעיר תעשייתית ואפורה. היה לי לבד וקשה".

     

    וויתרת?

    "אני לא רואה את עצמי חיה בישראל. פורמט החיים הזה מנשים ומזין אותי. אני בוחרת ביעדים בעולם בלי הרבה תכנון, אלא לפי רשימת החלומות שלי ולפי חוויות ומפגשים שאני צוברת"

    "כן. אחרי כמה חודשים שברתי חוזה של ארבע שנים, שילמתי קנס יציאה, חזרתי לארץ, ולא הייתה חברת אופנה שלא רצתה אותי. בכל ריאיון היו המומים מנסיעת העסקים שארגנתי לעצמי ומהניסיון שצברתי במסחר, קניינות, שוק בינלאומי וגם מהעובדה שדיברתי קצת סינית. בשלב הזה כבר הבנתי ברווחיות ובייבוא. הנסיעה הזאת הקפיצה אותי קדימה מבחינת יכולות. אבל שוב, השגתי משרות טובות, אבל נשברתי משיחות החולין במטבחון של המשרד על תוכניות הריאליטי ומהחיים כשכירה שצוברת 1.38 ימי חופש בחודש וחיה מהעלאת שכר אחת לשנייה".

     

    מה התוכניות שלך להמשך?

    "אני לא רואה את עצמי חיה בישראל, אני סוגרת בקרוב את העסק בישראל ופונה יותר ללקוחות בחו"ל. פורמט החיים הזה מנשים ומזין אותי. אני בוחרת ביעדים בעולם בלי הרבה תכנון, אלא לפי רשימת החלומות שלי ולפי חוויות ומפגשים שאני צוברת. בקרוב אני טסה להאנוי, ויאטנם, שזה חלום שלי כבר הרבה זמן.

     

    "יש אנשים שעולים במעלה ההר ואז יש את הקטע של המנוחה, הפינג'ן והקפה. אני, איך שאני מגיעה לשלב שבו אני מריחה קצת את ריח הפינג'ן, אני כבר רוצה את הטיפוס הבא. אני חייבת להיות בתנועה, זה מחיה אותי".

     

    אז עד מתי תסתובבי בעולם?

    "כשששואלים אותי עד מתי אני אנוע , אני חושבת על פורסט גאמפ שרץ ורץ תקופה ארוכה עד שיום אחד הוא נעצר. פשוט כי הספיק לו".

     

    רוצים לדעת מהם הטיפים של סיוון לנוודת הדיגיטלית המתחילה? הראיון המלא במגזין Gostyle

     

    הגיליון החדש של מגזין Gostyle - עכשיו בדוכנים (צילום: זוהר שטרית)
    הגיליון החדש של מגזין Gostyle - עכשיו בדוכנים (צילום: זוהר שטרית)
     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד