מבין כל שבועות האופנה המתקיימים בעולם, שבוע האופנה באיסטנבול שננעל בסוף ספטמבר הוא לא מהיוקרתיים והמסוקרים ביותר, ובכל זאת קיומו עניין מאוד את קהילת האופנה הפעם. הסיבה: חתול שהתפרץ למסלול התצוגה והתחכך בלי בושה ברגלי הדוגמניות, ויותר מכך: הסיקור הרב שהוא קיבל והעניין שהצליח לעורר. עשרות בלוגרים ואתרי אופנה סיקרו את האירוע באופן פרטני ולא כחלק מהסקירה של התצוגה עצמה.
באתר של Elle, למשל, תיארו בפירוט איך החתול נעצר על המסלול כדי להתנקות ולעשות פוזות אל מול סוללת הצלמים כאחרונת הדוגמניות. גם במגזין GQ מפורטת הפעילות החתולית בתשומת לב רבה, שם כינו אותו ״חתול מסלול״, וציינו שהוא עלה לתצוגה כדי ללמד אותנו על ביטחון עצמי: ״הציגו את עצמכם בביטחון. אתם יכולים להגיע לכל מקום ולהתנהל כאילו אתם אמורים להיות שם״, צוטט במאמר. אפילו אתר מגזין TIME פינה כתבה כדי לדווח על המקרה. בסוף התצוגה נשאל מעצב הקולקציה Hakkı Ali האם לדעתו יש לחתול עתיד בתעשיית האופנה, והתשובה הייתה: ״כן, למה לא״.
הוא בהחלט ידע על מה הוא מדבר. בעבר, בהווה וכנראה לנצח נצחים יהיו חתולים חלק בלתי נפרד מעולם האופנה. מדי כמה שנים לוקה עולם האופנה בשגעת חתולים. אפשר לזהות התעסקות רבה בנושא בקולקציות שהושקו על ידי מעצבי־העל בשנים 2009, 2012, 2016 וכעת גם בקולקציות של 2018, ובראשן קולקציית הקפסולה המשעשעת שהשיקו יחד עורכת האופנה גרייס קודינגטון - חובבת חתולים עם תעודות - ובית לואי ויטון.
כמעט לא קיים בית אופנת־על שהיסטוריית העיצוב שלו לא כוללת פריטי חתולים, וקשה למצוא מגזין אופנה שהרשה לעצמו להתעלם מהנושא במשך השנים. בין שערי "ווג" הידועים ביותר זכור במיוחד זה שפתח את גיליון יוני 1958 של "ווג" ארה"ב, שבו יצר הצלם קונטרסט אמנותי ממש בין דמות הדוגמנית הענוגה שראשה כוסה בפרחים ורודים לבין גור החתולים השחור בעל העיניים הכחולות שנראה מיילל בתוקפנות, כשהפה של שניהם פעור בצורה דומה.
בגיליון מרץ 1967 של "ווג" הבריטי צילם הלמוט ניוטון הפקת אופנה בהשתתפות טוויגי וגור חתולים, כשלא ברור מי מהם משך יותר תשומת לב, וכולם יודעים שבטוויגי באמת קשה להתחרות.
את כל אלה גם יחד מביס בית האופנה מיו מיו. מאז היווסדו ב־1993, אפשר למצוא בארכיון העיצוב שלו התייחסות לחתולים בכל קולקציה, כשהם מקפידים במודע לשמור על המסורת הזו מדי שנה. כמתבקש, הם השתמשו בחתול גם כדי לקדם את הבושם הראשון של המותג שהושק ב־2015, לצד הדוגמנית סטייסי מרטין.
גם הקמפיין הראשון שהגתה ב־2017 המעצבת החדשה של ג׳יבנשי, קלייר ווייט־קלר (לאחר שעזבה את קלואה) כלל חתול, שכיכב מול מצלמתו של סטיבן מייזל האגדי. התמונות כללו פורטרטים בשחור־לבן של דוגמניות מלוות בחתולים שענדו קולר ממותג של ג׳יבנשי, שכמובן גם הוצע למכירה בחנויות. קמפיין הקיץ של המותג ברוח הסבנטיז, שצולם גם הוא על ידי מייזל, עמוס גם כן בחתולים, שכפי שהעידה קלר, מסמלים עבורה מסתורין. "במחקר הראשוני שעשיתי, הדבר הראשון שנתקלתי בו היה הדפס חתולים שג׳יבנשי יצר ב־1952 או 1953", אמרה בריאיון ל״פייננשל טיימס״. "אלה היו פריטים כיפיים שעוצבו בשנות יצירתו הראשונות, וחשבתי לעצמי: יש בזה משהו, אני הולכת להשתמש בזה".
החתוליאדה: בין החמוד לסקסי
"אפשר לנתח את טירוף החתולים בכמה מישורים״, מסבירה נתלי יצחקוב, טרנדולוגית עיצוב ולייף סטייל בעלת הסוכנות The Visionary. "מבחינה אסתטית החתול הוא חיה פוטוגנית, בעלת עיניים מלוכסנות ומהפנטות, פרווה מרשימה, ותנועתו במרחב עדינה ועגולה. בתחום הרגשי, החתול נע על הסקאלה שבין החמוד, הילדותי בסגנון ׳הלו קיטי׳, לבין מנעד נשי, סקסי ופלרטטני, וכן משדר אניגמטיות, אדישות ואפתיות.
"מבחינה תרבותית החתול חובק עולם ושורשיו נעוצים עמוק בהיסטוריה, החל באלה הפרעונית בסתת (אישה בעלת ראש חתול), מגינת הנשים, ועד לפסל החתול היפני ׳מנקי נקו׳ עם היד העולה והיורדת, הידוע גם כ'חתול המזל׳. מנעד סמל החתול הוא רחב ודמותו מציעה אינטרפרטציה מגוונת. היופי והאופי מעוררים בנו הרבה אמוציות ונוסטלגיות וכל פעם זה חוזר בפרשנות אחרת".
רוצים לדעת מי היא אחת המלכות הבלתי מעורערות השולטת בתופעת החתוליאדה באופנה ומזינה אותה באופן קבוע? הכתבה המלאה בגיליון דצמבר
