״שמי לאה נאור. כתבתי ספרים, מחזות, תכניות טלוויזיה, סיפורים וקרוב לאלף שירים ופזמונים. רבים מהם מוכרים ומושרים. וגם תרגמתי מאנגלית, בעיקר ספרי ילדים״, כך מציגה את עצמה בצניעות נוגעת ללב, אחת היוצרות החשובות לילדים ולנוער בארץ. אין חג או מועד מהם שיריה נפקדים, ובכל ספריה ביתית או ציבורית מככבים ספרים שכתבה או תרגמה. לכבוד הוא לי לארח כאן השבוע את לאה נאור, אשר אם היינו עדין תחת השלטון הבריטי, בוודאי הייתה מקבלת תואר אבירות מידי המלכה.
את התשובות של לאה ל״חמשיר הספרותי״ קראתי בהתרגשות רבה, שכן כמו רוב ילדי ישראל גם אני גדלתי על היצירות הרבות שתרמה ותרגמה עבורנו. היא זכתה בפרסים רבים, ביניהם פרס זאב לספרות ילדים ונוער, פרס אקו״ם על מכלול יצירתה ופרס מפעל חיים על שם דבורה עומר.
מעבר לשירים, פזמונים, סיפורים, מחזות ותכניות הטלוויזיה הרבות שכתבה, ביניהן: ״פרפר נחמד״, ״קישקשתא״, ״רגע עם דודלי״ ועוד, זכתה לאה בעיטור אנדרסן הבינלאומי לתרגומי מופת על תרגומיה לספרי דוקטור סוס. לאה מציינת כי בקרוב נחגוג ארבעים שנה מאז יצא לאור "חתול תעלול", הראשון בספרי דוקטור סוס שתרגמה לעברית (1979). אפשר לקרוא עוד על הרפתקאותיה עם הספר באתר שלה. קשה לתאר ילדות נטולת חתולים ותעלולים, ועל כך אני מודה ללאה היקרה על מפעל חייה, כאן מעל גלי האינטרנט.
לאחרונה יצא לאור ספר ילדים מספר 31 של דוקטור סוס שתרגמה - "הגרינץ׳". זהו סיפור משעשע על יצור רע לב, הגרינץ', שמקנא בשכניו החוגגים את חג המולד וזומם לגנוב את החג ולהרוס את החגיגות. והוא כמעט מצליח.
אמנם יש לתהות מה לנו ולחג המולד, אבל הסיפור כתוב בקלילות ״דוקטור סוסית״ אופיינית הנשמרת גם בתרגום, ועוסק באווירת חג (״הולידיי ספיריט״) באופן כללי, ביחסים בין אנשים, אהבה וקירבה, ואילו שמות עושה הבדידות ללב. לכבוד עונת החגים יצא גם סרט אנימציה (״מחשבית״), המבוסס על הספר די בנאמנות, אשר ממנו נהנו שלושה ילדים בגילאי 5-10. לשמחתי, הם לא ביקשו ממני לקנות ולקשט עץ אשוח משלנו.
1. איזה ספר אהבת והשפיע עליך כילדה?
בילדותי חזרתי שוב ושוב לספר "הקומדיה האנושית" של ויליאם סרויאן, לכל הספרים של אריך קסטנר וכמובן, ל"פו הדב" של א. א. מילן. אהבתי גם את כל החוברות, ולאחר מכן הכרכים הכחולים של "דבר לילדים" שחיכיתי להם בכל שבוע וקראתי בהם שוב ושוב.
2. האם הילדים שלך נותנים לך השראה לכתיבה?
אני אוהבת להקשיב לילדים. רבים מספרי הם למעשה תגובות מורכבות לשיחות שלי עם הילדים והנכדים שלי, וגם עם ילדים אחרים. יש לי ספר שלם, "לא בכיתי הפעם", שמתכתב עם הרגישות של בתי הצעירה, יעל, בבית הספר. ספרי "השקט עושה לי חור בראש" נכתב לאחר פגישה עם ילדים הגרים קרוב לשדה תעופה צבאי. בחדר העבודה שלי יש סל קש גדול מלא וגדוש במכתבי ילדים שקראו את ספריי וכתבו לי. אני נוהגת לענות על כל מכתב.
3. האם את כותבת לילדה שהיית פעם או לילדים של ימינו?
אני כותבת לילדים שאוהבים לקרוא. אולי הם מתמעטים בזמן האחרון, אבל הם בהחלט ראויים שיכתבו במיוחד בשבילם.
4. מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת מילדים על ספרייך?
קיבלתי הרבה תגובות שריגשו אותי עד דמעות. המרגשת מכולן הייתה "לאה, תודה רבה שאת ישנך", שצעק אלי אחד הילדים כאשר יצאתי מבית ספר לאחר מפגש.
5. כשהיית ילדה – מה רצית לעשות כשתהיי גדולה?
כשהייתי ילדה רציתי להיות גננית ולגדל פרחים, מקצוע שענה על שני צרכים עיקריים שהיו לי בילדותי: לשחק בבוץ ולטפל בדברים יפים. כמה שנים הייתי באמת גננית נוי בקיבוץ נחל עוז, עם הקמתו. אבל עדיין אני מגשימה חלקית את חלומי. רבים מסיפורי ושירי עוסקים בטבע. בצומח ובחי. המחזה הראשון לילדים שכתבתי שמו "זרעים של מסטיק" ותכנית הטלוויזיה "קרוסלה" פרי עטי מתרחשת כולה בגינה.
