'אני זוכרת את עצמי בדיאטה כבר בגיל 12. ברמה כזאת שאם אכלתי 100 גרם בורקס, הוספתי מיד 100 גרם למשקל. הייתי מסתובבת בבית ספר עם שקית של גזר ומלפפונים, ניסיתי דיאטות שונות ובעיקר הרגשתי מקופחת. התהליך הרציני הראשון שלי התחלתי בגיל 22, אחרי ההריון הראשון, בו העליתי 23 קילו בנוסף לעודף משקל שכבר היה. מאישה שחשבה על ארוחת הערב שלה בעודה אוכלת את ארוחת הצהריים, הפכתי למישהי שמכניסה רק חלבונים וירקות לצלחת ועושה ספורט בכמות מוגזמת.'
'ירדתי יפה במשקל, אבל ברגע שהחזרתי את הפחמימות לתפריט שלי, העליתי את הכול בחזרה. ההתנזרות הקיצונית ממאכלים יצרה בי המון חסכים וגם לא טיפלתי בשורש הבעיה כך שברגע שראיתי שרזיתי, הרשתי לעצמי לאכול שוב ונכנסתי לבולמוס אכילה אחד ארוך. גם בסוף ההריון השני שלי, פצחתי בדיאטה נטולת פחמימות בשילוב ספורט אבל גם היא הסתיימה בכך שהמשקל חזר. ב-10 שנים האחרונות עליתי וירדתי ללא הפסקה עם דיאטות בהן מתנזרים כל פעם ממשהו אחרי, עד שהגעתי למשקל של 109 קילו.'
'בעודי במשקל הכי גבוה שהייתי בו, עם בטן ענקית שנראתה לי כמו חבית של יין, לא חשבתי שאני מסוגלת להיכנס לתהליך. אכלתי כמויות מטורפות של אוכל ולא הבנתי איך אצליח להסתדר עם כמויות קטנות יותר. המשקל השפיע על מצבי הבריאותי אבל גם בלי קשר, כאשר הייתי נכנסת לרופאים בעניינים אחרים (למשל רופא שיניים או עור), הם היו אומרים שלפני הכול, עלי לרזות ורק אחר כך לבוא לראות אותם שוב. כך גם הרופאים שבאתי אליהם בנוגע להפסקות הנשימה שחוויתי בשינה אמרו ששום מכשיר לא יעזור לי ועלי לטפל במשקל שלי כי זה הפתרון היחיד שיועיל.'
'ההחלטה נפלה ביום שבת אחד לפני כשנה. ישבתי במטבח ובעודי שותה את הקפה של הבוקר, התחילו לזלוג לי דמעות. הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך יותר במצב הזה שבו אם אני מתכופפת להרים משהו מרצפה אני צריכה לקרוא לילדות שיבואו לעזור לי לקום. ניתוח לא בא בחשבון, הייתי חייבת לעשות את הכול בעצמי ולהרגיש על בשרי את כל שלבי התהליך. למחרת נכנסתי לסופר, קניתי את כל המוצרים שידעתי שאני צריכה לדיאטה והתקשרתי לדיאטנית שלי. התעקשתי שאני חייבת לראות אותה ואפילו שלחתי לה הודעה עם המשקל שלי. התחושה הייתה שאני הולכת על כל הקופה.'
'יצא כך שבדיוק אז הלכתי לבטל את המנוי של בעלי לחדר כושר. הם כמובן ניסו לשכנע אותי להירשם במקומו אבל אני צחקתי 'איך אתם רואים אותי עולה על המכשירים עם כל הקילוגרמים?' אמרתי שאני אתחיל לעשות כושר כשאני ארזה. שיחה עם ליאורה (הדיאטנית המופלאה שלי) הניעה אותי להתאמן שם בכל זאת ולא לדחות כלום ל'אחר כך'. בהתחלה זה היה מוזר כי ראיתי את כל הבחורות הרזות בטייצים ובגוזיות ולא הפסקתי להשוות. "איפה אני ואיפה הן?" הייתי אומרת לעצמי, אבל אז גם הגיעה התשובה: זה נכון אני לא אהיה כמוהן אבל גם לא אהיה כמו שאני עכשיו. התמדתי באימונים, התחלתי מעשר דקות על המכשירים, זה התארך לעשרים דקות ולחצי שעה ואז זה הפך להתמכרות של חמש פעמים בשבוע. הספורט מאוד עזר לי להגיע למקום שבו אני היום, בזכותו כשרואים אותי עכשיו, אף אחד לא מאמין ששקלתי 40 קילו יותר.'
'בנוסף לספורט ולתפריט נכון, צריך לעשות סוויצ' בראש. שמתי בצד את כל הג'אנק והחלטתי שאני לא פח זבל ולכן גם לא אכניס לפה שלי את כל המזון המזיק ואת השאריות של הילדות. בחרתי סופסוף להסתכל גם על עצמי. פעם הייתי דואגת לכולם לפני שהייתי מגיעה אליי, אבל אז הבנתי שאם יקרה לי משהו, לא אהיה פה כדי לדאוג לאחרים ולכן צריך לתת מקום גם לעצמי. לאלה שמתפלאים איך יש לי כוח להכין סלטים מושקעים, תוספות שוות ודגים בסוף היום אני עונה בשאלה: "אם הילדה שלך תבקש שתכיני משהו עבורה ב-12 בלילה, לא תכיני? אז למה לעצמך לא?" צריך לשנות את הראייה לגבי תזונה ולהבין שזה שינוי של אורח חיים ולא משהו שמסיימים אחרי חודש-חודשיים. התהליך מצליח אם מבינים כמה רע עושה כל האוכל המזיק.'
'אני פותחת את הבוקר עם נס על חלב. לארוחת הבוקר אני אוכלת בננה או שני תמרים עם יוגורט אפס אחוז שומן או חלבה באריזה אישית או חטיף אנרגיה עד 100 קלוריות. בצהריים אני אוכלת עוף, דג או בשר עם מנת פחמימה (בורגול, כוסמת, אורז או עדשים) עם סלט ירקות או ירקות מאודים או מרק. אחר הצהריים אני שותה עוד נס קפה על חלב וגם אוכלת פרי אחד. לארוחת הערב אני אוכלת ארבע פרוסות של לחם קל, עם ביצה, טונה או גבינה צהובה 9% וסלט ירקות ענק עם טחינה ואבוקדו. לארוחת לילה אני שותה כוס תה ירוק באופן קבוע וגם אוכלת ברנפלקס עם אגוזים או שקדים. אני מאוד מגוונת את המנות שלי כדי שלא ישעמם ובוחרת במוצרים בריאים יותר כמו לחם שעשוי מקמח שיפון או כוסמין, שמן זית ותרסיס שמן במקום שמנים אחרים ועוד.'
'תודה מיוחדת מגיעה לליאורה חוברה, שתמכה בי לאורך כל התהליך הרבה מעבר למה שדיאטנית קלינית אמורה. יחד מצאנו שמשברים לא חייבים להוביל לתחושת כישלון וזלילה בלתי מוגבלת. במקום זה, החלטנו לקרוא להם 'הצלחות' - כי אני טועמת משהו ומצליחה להמשיך הלאה בלי לשבור את הכלים. כמו כן, למדתי לחשוב מחדש על דברים שהיו מפתים אותי פעם. אם זאת פרוסת עוגה וממש בא לי לאכול אותה, אני מתחילה לחשב: האם הייתי אוכלת כוס קמח, כוס סוכר, כמה ביצים ושמן סתם ככה? ברור שהתשובה היא לא. כך מתפוגג לו הפיתוי ואני יכולה להמשיך הלאה.'
'לסיכום, ההצלחה שלי קשורה ביכולת לזכור את המטרה וגם אם היה קשה, ההתלהבות של הסביבה, הקילוגרמים שירדו, ההרגשה הנפלאה של הארה ואושר פנימי, כולם דירבנו אותי להמשיך. לאורך התהליך לא הפסקתי לומר לעצמי שאני יכולה, שהנה אני מצליחה לרדת עוד קילו ועוד קילו למרות שבהתחלה לא האמנתי שזה יקרה. עכשיו מה שנשאר לי זה לשמור על ההישגים, אני עדיין נפגשת עם ליאורה מדי פעם ולא מפסיקה לשלוח לה מכתבים והודעות על ההצלחות שלי, אבל מה שהכי מחזק אותי זה האושר הפנימי ושמחת החיים שהשגתי בעקבות התהליך וגם האופן שבו הם משפיעים על הסביבה שלי.'
ליאורה חוברה היא דיאטנית קלינית M.Sc המתמחה בקואוצ'ינג, רפואה סינית וצמחי מרפא
הדיאטה שהצליחה לסייע לאפרת גרץ לרדת 42 קילו
