את תשומת לבם של הנוסעים בכביש החוף, בכניסה לנתניה, מושך בימים אלה סבך של קורות ועמודי פלדה מבריקה, הצומחים לצד הקופסה האפורה, הגדולה והאטומה, הנושאת עליה את השלט האדום: "טמפו". המרכז הלוגיסטי של חברת המשקאות, שבו מאוחסנים עשרות-אלפי בקבוקים, הוקם ב-2012, ועם צמיחת החברה הוא מתרחב, זמן לא רב אחרי השלמת המבנה.
אלפי הקורות והעמודים, שיוצרו במיוחד בגרמניה (בחברת Lange + Ewald Ingenieure) הם בעלי תפקיד כפול: הם מהווים את שלד הבניין וגם את מערכת המדפים, שיישאו חבילות של ארגזי משקאות. כרגע הצינורות חשופים, אך לאחר שתושלם התקנתם תחל מלאכת הרכבת מעטפת הבניין, שתאטום אותו מכל צדיו - מלאכה שבה הוחל בימים האחרונים. בגמר הבנייה של האגף החדש תיפרץ הדופן ששימשה חזית לבניין הקיים, שממשיך בפעילותו במשך תקופת הבנייה, ושני האגפים - הוותיק והחדש, יאוחדו למרכז אחד, מהגדולים מסוגו בארץ.
המרכז הלוגיסטי הוא התחנה האחרונה בשרשרת הייצור במפעל. לכאן מגיעות במסוע, ללא מגע יד אדם, חבילות גדולות של משטחים, שעליהם מאורגנים הבקבוקים כשהם כבר מלאים בפפסי קולה, בירה מכבי, או כל אחד ממאה המשקאות שמייצרת ומשווקת החברה. חמישה עגורנים משוכללים, הנעים על גבי מסילה הנמתחת בין המדפים, ולאורכו של הבניין (כ-160 מטרים) נושאים אל על את החבילות ומניחים אותן במדף המתאים.
כיוון ששטח המפעל מצומצם יחסית, כ-62 דונם, לא יכלה החברה להמשיך ולהתפרש לרוחב, ולכן הוחלט לבנות את המרכז לגובה. הבניין מתנשא לרום של 42 מטרים, השווים לבניין בן 14 קומות. בסך הכל יש כאן אולם אחד פתוח, ששטחו הכולל 5,000 מטרים רבועים. עם השלמת הפרויקט, ניתן יהיה לאחסן בכל אחד מהתאים באולם כ-22 אלף חבילות משקה.
העגורנים נעים במהירות על מסילה
ביקור באולם הגדול מגלה כי הוא אפל למדי. אין בו תאורה מלאכותית, למעט תאורת חירום. אין בה צורך, היות ואסורה כניסת אנשים אליו, בגלל מערכת העגורנים הממוחשבים, שנעים במהירות ללא מגע יד אדם. באולם אין גם מיזוג אוויר, אלא רק פתחי אוורור בקצוות, המאפשרים חדירה ויציאה של אוויר, המצנן את האולם ומשחרר עשן בעת הצורך, כך שגם בימות הקיץ החמים נשמרת קרירות יחסית ללא שימוש באנרגיה מלאכותית.
משטחי המשקאות מאוחסנים כאן שלושה עד שבעה ימים בלבד. לאחר מכן הם עוברים במסוע לאגף צמוד, שם הם מפורקים באמצעות מערכת ממוחשבת המלקטת ומארגנת את הבקבוקים בחבילות חדשות לפי יעדי המשלוח - סופרמרקט, מסעדה, מלון, או כל גורם אחר. החבילות הייעודיות יורדות במעלית ישר אל משאיות ההפצה, שיוצאות לרוב בשעות הלילה המאוחרות לכל רחבי הארץ.
צבעוניות בהשראת משקאות מוגזים
"האתגר האדריכלי היה לעצב קופסה גדולה ואטומה שנוצרת מקונסטרוקציית מידוף וממעטפת שמונעת את חדירת האור שפוגע במשקאות", מסביר בעת סיור עמו בבניין האדריכל יעקב גיל-עד (אדריכל אחראי: גדעון ששון. המהנדס שתכנן את קונסטרוקציית הפלדה: לירוי לביא).
גיל-עד מתאר את הפרויקט כ"ארגז המשקאות הגדול בארץ", לכן הוא בחר לעצב את חזיתותיו בהשראת המשקאות המוגזים המאוחסנים בו. לצורך כך הוא בחר בלוחות חיפוי הצבועים בצבעי טיטניום, שמשתנים מגווני אפור כהה בחלק התחתון של החזית, לגווני אפור בהיר בחלקה העליון, כהד לתנועת בועות הגז במשקאות. גווני האפור נבחרו גם כדי לשלב את הבניין בצבעי העננים, ולהימנע מהדגשת נוכחותו של בניין גדול מדי בנוף.
לוחות הפח כוללים בתוכם שכבה של צמר סלעים, לטובת בידוד תרמי, ומבט מקרוב מגלה שהם אינם חלקים, אלא כוללים גלים משולשים לצורך חיזוק, וכדי לטשטש נוכחות של לכלוך.
מפעל עם הפנים לעיר
ראשיתו של המפעל, השוכן במיקום מיטבי בכניסה לאזור התעשייה וחולש על צומת פולג, בתחילת שנות החמישים. בעל המפעל המקורי בחר להקים בשטחו גם את מעונו הפרטי. לכן, בצמוד למרכז הלוגיסטי ניצבת עד היום וילה מודרנית גדולה, שבחזיתה גינה מטופחת המוקפת בגדר חיה. הבית מאכלס כיום את משרדי הנהלת החברה, ובסלון פועל חדר הישיבות, שעדיין ניתן לחוש בו את האווירה הישנה והביתית של פעם.
"טמפו" נותרה אחת מהתעשיות הבודדות ששרדו באזור התעשייה,שהשתנה בעשורים האחרונים, ומתבסס כיום בעיקר על מסחר (איקאה, למשל) ותעסוקה. משרדי עיריית נתניה התמקמו בחלקו הצפוני. בקצה אחד שלו נחנך לפני שנים ספורות אצטדיון הכדורגל העירוני, ובקצה השני - תחנת הרכבת. התעשייה נדדה לאזורים מרוחקים, או הפסיקה את פעילותה.
ההפרדה הנהוגה בארץ בין תעשייה ומגורים, ושקיעתה של התעשייה הישראלית, הובילו לסגירת מפעלים במרכז הארץ ומעבר לפריפריה של רבים מאלה השורדים. גם חברת "טמפו" שקלה את המעבר, אך החליטה להישאר בנתניה, ובקרבה לצירי התחבורה הראשיים של המדינה.
סביר להניח כי פיתוחו של המפעל ושכלולו בהשקעה גדולה לא יצדיקו בעשורים הקרובים את נדידתו למקום אחר. עלות האגף החדש במרכז הלוגיסטי הגיעה ל-42 מיליון שקלים, וההשקעה נמשכת. בחודשים הבאים יותקנו במפעל גגות סולאריים להפקת חשמל מקרני השמש.
לצפות מהרחוב במבשלת הבירה
"אנחנו חיים בלוקסוס כשאנחנו יכולים להגיע מפסי הייצור ישר למחסן", מספר בגאווה ז'ק בר, יו"ר ומנכ"ל החברה. עד לתחילת העשור הנוכחי החזיקה "טמפו" במרכז לוגיסטי בפתח תקוה, ועם הקמת המרכז בשטח המפעל בנתניה, נחסך הצורך להחזיק שטחים נוספים מרוחקים, ונחסך גם הצורך באחזקה ובניהול של צי משאיות, שרק העבירו את בקבוקי המשקה מפס הייצור אל המחסנים. כשבר מדבר על לוקסוס, דרך אגב, הוא רומז למתחרים במפעל של החברה המרכזית למשקאות ("קוקה קולה"), השוכן בבני ברק, שהמרכז הלוגיסטי שלו ממוקם דרומית לראשון לציון.
מפעלי תעשייה חדישים מתוכננים כיום עם הפנים אל העיר. גם טמפו כבר מבצעת התחלה של מהלך כזה: את חזית מבשלת הבירה החדשה שלה הצמידה לרחוב הראשי של אזור התעשייה, אליו מפנה המבשלה מסך זכוכית, שמאפשר להשקיף על פס הייצור.
בחברה מתכוננים לקדם בעתיד גם את הקמתו של מרכז מבקרים, כמו שיש כבר שנים בחברה המרכזית למשקאות - מרכז שיחזק את תחום התיירות התעשייתית, שאינו מפותח במיוחד בישראל. כך יקודם מיתוג החברה, ונתניה תזכה באטרקציה חדשה.
האדריכל יעקב גיל-עד פתח את משרדו ב-1981 לאחר שזכה בתחרות לתכנון היישוב כוכב יאיר. מאז מתמחה המשרד בעיקר בתכנון בנייני משרדים ותעשייה. לחברת טמפו הוא ערך תחילה תכנית אב, שהתמקדה במעבר מעבודת ידיים ומלגזות לאוטומציה חשמלית. לאחריה תכנן לחברה את הבינוי החדש, הכולל מבשלת בירה, מבנה למיחזור ומילוי חדש של בקבוקי זכוכית, ואת המרכז הלוגיסטי והליקוט. בהמשך אזור התעשייה של נתניה תכנן גיל-עד את קמפוס חברת אלביט ואת מפעל אלכס אורגינל. לאחרונה השלים, בשיתוף עם בנו האדריכל, את בניין המשרדים "בית מור" בהרצליה.
-------------------------------------------
מה מייצר היום מפעל הפקקים הישן בדרום תל אביב? לחצו על התמונה:
