לקראת גיל 70 החליטו בני זוג - בעלי חברת ייעוץ לניהול סיכונים, שאותה הם מנהלים ביחד - להתקרב אל הילדים (שלושה) והנכדים (שישה), ולעבור מהדירה שבה גידלו את הילדים, בקומה השלישית בשכונת רמת אילן בגבעת שמואל, לדירה "מהניילונים" בקומה ה-43 במגדל השחר בגבעתיים.
המגדל, החולש על צומת המפגש בין גבעתיים, רמת גן ותל אביב, מתנשא לגובה 195 מטרים על פני 52 קומות - 37 מהן קומות מסחר ומשרדים מעל לובי כפול, ומעליהן 12 קומות מגורים שבהן 149 יחידות דיור (רובן קטנות), מעל לובי נוסף עם חדר כושר מפואר עבור הדיירים (יש גם חמישה מפלסי חניה תת קרקעית ושלוש קומות טכניות).
הקמת המגדל החלה ב-2012, אז הצטרפו בני הזוג לקבוצת הרכישה שלו, ובעל הבית התמנה ליושב ראש הקבוצה. התכנון הופקד בידי משרד האדריכלים ברעלי-לויצקי-כסיף, בשיתוף אמנון שוורץ אדריכלים. הבנייה, שנמשכה כחמש שנים, התבצעה על ידי חברה טורקית, שנשכרה על ידי חברת הבנייה תדהר, אחת מיזמיות הפרויקט.
רוב הדירות, מספרים בני הזוג, נקנו להשקעה, ורובן כבר מושכרות ומאוכלסות. לעצמם הם רכשו שתי דירות צמודות בגדלים שונים, 95 מטרים רבועים ו-60 מטרים רבועים, שאותן חיברו לדירה אחת. "המחשבה היתה קדימה", הם מסבירים, "שאם נצטרך בעתיד מטפלת תהיה לה יחידת מגורים צמודה אלינו, וגם שתהיה אפשרות לפצל אותן בחזרה לשתי יחידות נפרדות". בהתאם לכך, הכינו מראש את כל הפונקציות הנדרשות למגורים בכל אחת מהדירות.
את תכנון הפנים הפקידו בידי משרד הנקין-שביט, של מעצבי הפנים עירית הנקין וזוהר שביט. "התהליך בסוג כזה של פרויקט מאוד ארוך", מסבירה הנקין. "התכנון הראשוני מתחיל על הנייר, כשעוד אין בניין בכלל. אחר כך יש עבודה ותיאומים מול מחלקת שינויי דיירים, שמאוד מגבילה את טווח השינויים האפשריים. ואז מגיע שלב הפיקוח מול הקבלן שבונה את המגדל, ולבסוף, אחרי שמקבלים טופס 4, צריך להכניס קבלן פרטי כדי לסיים את כל מה שהקבלן הראשי לא היה מוכן לבצע".
דלת הזזה בין חדר השינה למשרד
המעצבים החליטו לשמור על המבנה הבסיסי של שתי הדירות הנפרדות, ולפתוח מעבר פנימי שמקשר ביניהן. בדירה הגדולה, שפונה לדרום ולמערב, תוכנן הבית המרכזי, שכולל סלון ומטבח פתוח, חדר אוכל, שירותי אורחים וחדר שינה. הדירה הקטנה יותר, שפונה דרומה, הפכה להיות משרדו של בעל הבית, שלצדו יש חדר אירוח לנכדים וחדר טלוויזיה. דלת הכניסה המקורית לדירה נשמרה, כך שבעתיד היא תוכל להפוך שוב לדירה נפרדת.
המעבר בין שתי הדירות נעשה דרך דלת הזזה, הממוקמת בקיר המשותף לחדר השינה של בני הזוג ולמשרד הביתי. מעבר דרך החדר הכי פרטי בבית נראה, על פניו, תמוה. "הבניין בנוי ברובו בטון", מסביר שביט. "בתוך קירות הבטון שהפרידו בין שתי הדירות היה מקטע של קיר בלוקים באורך 1.2 מטר, וזה המקום היחידי שבו התאפשר לייצר את החיבור ביניהן".
והתוצאה? "מכיוון שבעל הבית לא מזמן לקוחות למשרדו", אומר שביט, "נוח לו שגם בלילה, אם מתחשק לו קצת לעבוד, הוא קרוב לחדר השינה". המגבלה, מודה גם בעלת הבית, יצרה תוכנית שמתאימה למצבם המשפחתי העכשווי. "הנכדים שלנו קטנים", היא אומרת, "ויצא טוב שהחדר שלהם קרוב אלינו".
ספרייה ארוכה בלי מקום לספרים
הקו שמארגן של הדירה מבוסס על שני פסים מקבילים לציר האורך שלה. בחלק הציבורי זו ספרייה פתוחה, ובפרטי זהו קיר ארונות. למרות ההפרדה בין שתי היחידות, החומריות המשכית, ובשתיהן רצפת פרקט אלון מולבן ופריטי נגרות מרכזיים עם גימור של פורניר אגוז כהה.
ספריית הקיר הפתוחה עשויה ממתכת צבועה בלבן, ומפורקת למקטעים. היא נמתחת מהכניסה, לאורך מסדרון קצר שמוביל לפינת האוכל. הפוגה ברצף מייצרת כניסה רחבה לחדר הצדדי. אחר כך היא נמשכת לאורך הקיר לכיוון הסלון, שם היא משמשת כרקע בצד המטבח. הפוגה שנייה, רחבה יותר, מאפשרת יציאה מהסלון למרפסת. בחלקה האחרון משמשת הספרייה כקיר נוי בגב הספה, צמוד לקיר הזכוכית המעוגל של המגדל. על המדפים הונחו עציצים, פריטי נוי ומעט ספרים.
"היה למעצבים רעיון ליצור ספרייה ארוכה ואוורירית", אומר בעל הבית, "בפועל הספרייה יפה, אבל אני לא רואה איך הקונספט התממש. יש לנו המון ספרים, והספרייה הזו לא מכילה אותם. כרגע רובם נמצאים בשני המחסנים שיש לנו במרתף הבניין".
המרחב המרכזי בדירה, המסתיים בקיר זכוכית מעוגל, צופה על נוף הבנייה התל אביבי: תחנת ארלוזורוב של הרכבת הקלה ושורת המגדלים הצומחים בין דרך מנחם בגין לנתיבי איילון. לסלון זוויות לא ישרות, מבנה שהכתיב את בחירת הרהיטים ואת צורת העמדתם. בחלל עומדת ספה חופשייה, כחולה ודקיקה, על שטיח צבעוני ואמורפי בצורתו. הספה מורכבת משתי יחידות המתחקות אחר זוויות החדר, ומפנה גב למרפסת ולנוף, לטובת מבט אל קיר הטלוויזיה והמטבח. כיוון שהנוף כל כך דומיננטי אין הכרח לשבת ממש מולו, הוא נוכח ממילא בכל החלל. לצד הספה שולחנות קפה קטנים ומולה שידת טלוויזיה שחורה, תלויה על הקיר. לסלון צמודה מרפסת מקורה.
המטבח אינו גדול. הוא מורכב מקיר ארונות גבוהים בגימור של פורניר אגוז כהה, שבו הוסוו המקרר ושאר מכשירי החשמל. אחת מהיחידות נפתחת, ובתוכה יש דלפק עבודה קטן נוסף. ממול יש אי לעבודה ולישיבה באורך שלושה מטרים. האי חופה בפורמייקה דמויית נירוסטה, עם משטח אבן קיסר בגוון אפור תואם. כשעובדים עליו יש מבט פתוח לנוף, וקשר ישיר עם היושבים בסלון. "המטבח אמנם לא גדול", אומרת בעלת הבית, "אבל מאוד פונקציונלי ומספיק לנו מבחינת אחסון".
ביום יום משתמשים בני הזוג בדלפק האכילה במטבח. ארוחות משפחתיות מתקיימות בפינת האוכל, המבודדת מעט וממוקמת בחדר שמחבר בין האזור הציבורי לפרטי. זהו חדר ריבועי אינטימי וסגור לנוף, שבמרכזו שולחן עגול מעץ בהיר. בקיר אחד חלון הפונה לעבר המרפסת, בקיר אחר דלת הכניסה לשירותי האורחים, ובשלישי דלת המובילה אל יחידת ההורים.
המיטה הזוגית והמשרד מול נוף המגדלים
החלק הפרטי של הדירה נמצא מעבר לפינת האוכל. פס ארוך של ארונות שנבנו מהרצפה לתקרה, מצופים פורניר אגוז, משמש כקיר שמפריד בין פינת האוכל לחדר השינה. יחידת הנגרות מכילה ארון בגדים גדול ודלת נסתרת לחדר הרחצה הפרטי של בני הזוג.
המיטה הזוגית ניצבת לצד קיר הנגרות הכהה והדומיננטי, ומצדה השני פרוש הנוף התל אביבי, הנשקף מבעד קיר הזכוכית המתעגל של המגדל, שאותו ניתן למסך עם תריסי רפפה חשמליים. בחדר הרחצה הצמוד נשמר הקו האלגנטי, עם שילוב בין ריצוף דמוי אבן בהירה וחיפוי קירות בגוון לבן-בטון, ובצורה של אדרת דג.
קיר הארונות הכהה ממשיך, מעבר לדלת ההזזה, לתוך המשרד הביתי הנמצא בשטח הדירה הקטנה. המשרד, שמשקיף לכיוון דרום-מזרח, הוא ממלכתו של בעל הבית, אספן של כלי כתיבה עתיקים, מומחה הכותב מאמרים בתחום.
המשרד מרוהט באלגנטיות עם שולחן עבודה מעץ ושטיח צבעוני עדין. בארונות הכהים נמצא האוסף הכי גדול בארץ, מעיד בעליו, בתחום אספנות כלי כתיבה. העטים מוצגים על שולחן העבודה ומאוחסנים בשידת מגירות עתיקה, מעיזבונו של אספן קולגה.
לצד המשרד מרפסת הפונה לכיוון דרום-מזרח, ומצדו השני חדר אירוח לנכדים, וחדר נוסף עם מקלחת, שמשמש כחדר טלוויזיה ומשחק.
"זו בועה, אין קשר עם השכנים"
בני הזוג גרים פה כבר יותר משנה, ומודים שהמעבר לא היה פשוט. "השינוי מאוד גדול", הם אומרים, "בשכונה שבה גידלנו את הילדים היו אינטראקציות עם השכנים, כאן זו בועה. אנחנו לא מכירים את השכנים, מגיעים לחניון, עולים במעלית ואנחנו בדירה. אין שום אפשרות לקשר עם השכנים, וזה רע מאוד".
הם אמנם מאוד נהנים, לדבריהם, מהקרבה לתל אביב, אבל לבניין עצמו אין שום קשר לחוץ. "אין כאן באמת רחוב, יש רק גן שעשועים קטן וברכת נוי אקולוגית. לא הולכים ברגל לשום מקום, תמיד עם הרכב. היחס היחיד שיש כאן לחוץ, זה הנוף שנשקף מכל חדר בבית".
כבר התרגלתם, או שאתם לא בטוחים שהמעבר היה הדבר הנכון לעשות?
"היום אנחנו כבר מרגישים פה טוב, אבל לקח זמן להתרגל. הרבה זמן הרגשנו כמו בבית מלון. הכניסה לדירות מנוכרת, בבית הכל זכוכית, כמעט בלי חלונות אמיתיים. בדירה הקודמת היו לנו שלושה כיווני אוויר, כאן יש רק שניים, והדירה מבוססת על מערכת אוורור מלאכותית של הבניין. להכל כבר התרגלנו", מסכמת בעלת הבית, "חוץ מלדבר אחד - לנוף, ואני ממשיכה לצלם כל הזמן את השקיעות".
בואו לגלריית הבתים היפים של Xnet לחפש השראה וסגנונות:
- פרקטים: עץ ועצה
- דלתות: נילסן
- ריהוט וספריות: ריהוטים
- אביזרים: שגית גולדין
- מטבח: MyKitchen
- תאורה: יאיר דורם
- שטיחים: מואי לטולמנס
- אמנות: טל בן צבי, קייט פריזליס
- צמחייה: אנחנו אוהבים צמחים
