המלצות חמות וקטנטנות: שלושה ספרי קרטון לקוראים הפצפונים
צמד עכברים שיגרמו לכם להתאהב, ילד שמצליח להדהים את כולם וספר שהוא גם משחק בבושקה. מיה מיטב עם טור ההמלצות השבועי, המוקדש לגיל הרך
שחף מדגמנת את ספרי השבוע במדור (צילום: חן קלימן גל)
ספרי קרטון, שבאנגלית נקראים בשם קצת יותר סקסי: Board books, הם ספרים המיועדים לקטנטנים ולכן עשויים קרטון עבה ומבריק שיוכל לעמוד בנזקי קהל היעד הנמצא עדיין בשלב האוראלי. ברמת העיקרון מדובר בגילאי 0-3, אבל משיקולי שיווק ונראוּת בחנויות, ההוצאות מדפיסות ספרי קרטון המתאימים אפילו עד גיל חמש. כמו כן, קלאסיקות ישראליות שנחשבות כספר חובה בכל בית, מוצאות את דרכן להדפסה מחודשת כספר קרטון כדי לזכות בחיי נצח. כמו למשל, ״איה פלוטו״ של לאה גולדברג וארי רון; ״מעשה בחמישה בלונים״ ו״תירס חם״ של מרים רות ואורה איל; סדרת ספרים של פניה ברגשטיין, כמו: ״ויהי ערב״, ״בוא אלי פרפר נחמד״ ועוד רבים וטובים. הם מיוצרים כיום בסין, אגב.
אישית אני מרגישה שהחל מגיל שנתיים לא כדאי לוותר על חווית הדפדוף ולו במחיר של דף או שניים שייקרעו, ושאם יש לפעוט רק ספרי קרטון זה מקנה אווירה סטרילית מדי לחיים, קצת כמו לשחק בארגז החול עם כפפות. כאילו אנחנו מעבירים לילד מסר שאנחנו רוצים שתקרא ותיחשף לספרים רבים, אבל צריך לשמור עליהם בכל מחיר. וכמו בכל נושא אחר, הסוד הוא כנראה באיזון. למשל, הספר ״הזחל הרעב״ של אריק קרל, אשר על פניו מלמד צבעים ומספרים, למעשה גם מעודד אכילה בריאה – זוכרים איך אחרי שהזחל חטף בולמוס אכילה בלתי נשלט היה לו כאב בטן, ולמחרת אכל שוב עלה ירוק והרגיש הרבה יותר טוב? אז הספר הזה בגרסת הקרטון, כיכב אצלנו בזמנו על מגש האוכל של הפעוט בזמן הארוחה, בלי חשש שימרח עליו אבוקדו.
ספר הבבושקה הגדול
כתבה: שירי צוק
איירה: מאיה שלייפר
הוצאת קלסיקלטת
ספר משחק יפהפה מסדרת ״גם וגם״ (גם ספר וגם משחק), מבית ״קלסיקלטת״, הממחיש את ההבדלים של תורת היחסים קטן-בינוני-גדול. הספר נשען על מסורת ה״מַטריוֹשקָה״ הרוסייה (בובה בתוך בובה בתוך בובה וכו׳), אבל בארץ השתרש שמו של הצעצוע כ״בבושקה״ (ברוסית: סבתא), אולי מכיוון שהמילה בבושקה מזכירה את המילה בובה וגם יותר קלה לחך הישראלי. בכל מקרה, כך גם נקרא הספר.
הספר מורכב משלושה ספרים – קטן, בינוני וגדול, המתחברים במרכז לכדי בבושקה אחת גדולה. שני הגדולים נפתחים באותו אופן: ״אנחנו במשפחה שלוש אחיות, וכולם אומרים שאנחנו ממש דומות. שימו לב, נא לא להתבלבל: אני הגדולה – יעל, הבינונית היא דניאל, והקטנה – ליאל״. בכל ספר יש סיפור משלו, הממחיש את הבדלי הגדלים – בספר הגדול דרך הבגדים אשר עוברים מאחות אחת לשניה, בספר הבינוני דרך הגודל השונה של נעלי הבית שקיבלו שלוש האחיות מסבתא, ובספר הקטן מספרת האחות הקטנה ליאל, שקיבלה במתנה את הבובות של אחיותיה הגדולות, ובכך נסגר מעגל הבבושקות.
האיורים של המאיירת המוכשרת מאיה שלייפר (זוכת פרס רמת גן למצוינות ספרותית על הספר ״לא קל להיות גיבור על״ מאת רונית רוקאס), פשוט מקסימים ומלאי דמיון. היא עמדה בכבוד באתגר הפורמט המיוחד, באופן שגם תורם לאיורים. משהו בטכניקה ובצבעוניות הנאיבית הזכיר לי את איוריה של טובה ינסון ב״ספר על בימבל, מומינטרול ומאי הקטנה״ (הוצאת קרן). רעיון מתוק להפליא, טקסט מתגלגל ומתובל בהומור, איורים מקסימים של מאיה שלייפר – נראה לי שלהיט נולד.
חוץ מלשמוע את הסיפורים, אסא שלי (בן החמש), נהנה לשחק בספר כאילו זה רובוטריק שבנוי משלושה חלקים. כנראה שב״גם וגם״ התכוונו להכניס את הספרים אחד בתוך השני, אבל עם דמיון ילדי אין להתווכח.
מתאים לגילאי 0-3.
בכל ספר סיפור משלו - הממחיש את הבדלי הגילים. צילום: מוטי רייף
אני אוהב אותך תמיד
כתב: מארק ספרינג
איירה: אליסון בראון
מאנגלית: גליה אלוני-דגן
הוצאת תכלת
ספר מתוק להפליא, אשר דרש ממני לשים בצד כל צל של סרקזם ולהתמסר לאהבה הורית שאינה תלויה בדבר. הספר מעודכן לימינו מהבחינה שהמין (מגדר) של הילד/ה והאם/ב לא ברורים, כך שזה יכול להתאים להורים וילדים מכל הסוגים והמינים. גם העובדה שמדובר בשני עכברים ולא בבני אדם תורם להרחקה של הנושא ועל ידי כך להזדהות של השומעים. אסא אמר שצריך לקרוא לספר: ״העכברים המאושרים״ ואכן צמד העכברים נראה מאושר באהבתו, שעל פי הביטלס, זה כל מה שאנחנו צריכים בחיים.
צמד העכברים מנסה למדוד את כמות האהבה שלהם ביחס לזמן החולף ומעלה בתוך כך מושגים של זמן, כמו: שניה, דקה ושעה ומושגי זמן שהולכים ומתרחבים, כמו: יום ולילה, ימים ושבועות, עונות השנה וזמן הגדילה של הילד. לבסוף אומר ההורה ״אני אוהב אותך תמיד, ולא שניה פחות. כי זה מה שהורים יודעים הכי טוב לעשות״.
הספר כתוב בחרוזים המתגלגלים על הלשון ומצליח לשמור על המקצב גם בתרגום. האיורים יפהפיים על גבול הקיטש, אבל כשמדובר באהבה הכל לגיטימי, לא ככה?
מתאים לגילאי 1-4.
הספר שגרם לי להיפרד מהסרקזם ולהתמסר לאהבה
להדהים את כולם
כתבה: יעל מדיני
אייר: גלעד סליקטר
הוצאת דני ספרים
כאשר לקחתי לידיים ספר שנפתח במילה ״להדהים״, לא היו לי הרבה ציפיות. המילה הזו הפכה למטבע לשון שחוק ואיבדה את פירושה המקורי, כי לפעמים נדמה שבעולם שלנו הכל חייב להיות ״וואו!״ ו״מדאים!״ ולהצטלם יפה לאינסטגרם, אך כאשר קראתי את הספר לעצמי ואחר כך לבני, שמחתי לראות שהמילה חזרה למקומה הטבעי.
הספר מספר על ילד בשם הלל, אשר משום מה רצה לעשות משהו ״שידהים את כולם״ ולא ידע מה. אולי הוא סובל מחוסר ביטחון, אולי התעורר בו הצורך בתשומת לב הורית – לא ברור מה דחוף לילד ״להדהים את כולם״. הספר נפתח בעובדה זו. אבל כאשר הלל עובר דירה סופסוף יש לו רעיון. בעוד הוריו עסוקים בסידור וארגון הבית החדש, הוא נותר לבדו בחדר החדש עם קרטון של בגדים ואז, ״הדמיון שלי נכנס לפעולה. בדמיון שלי יצאו הבגדים מהקרטון ועמדו סביבי במעגל. ואז חשבתי לי ש...״ מכאן מתחיל הלל לדמיין מה יקרה אם ילבש בגדים לא מותאמים למזג האוויר או למקום ואיך יצליח ככה להדהים את כולם. אלו הן אנקדוטות משעשעות ומעוררות הזדהות, האהובות על הילדים ותמיד מתקבלות בחיוך. למשל, ״ואם בחורף אצא לרחוב בגופיה ומכנסים קצרים – אדהים את כולם! אבל בררר... איהפך לקוביית קרח!״ לבסוף, ספויילר – ההורים נכנסים לחדר ומציעים להלל לסדר את הבגדים בארון, ״ויהיה לך כזה חדר מסודר – שתדהים את כולם!״ ואם הספר גם מעודד לסדר את החדר – זה באמת מדהים. האיורים של גלעד סליקטר עדינים ופואטיים על גבול האמנותיים. הם לא כל כך אופייניים לספרי קרטון, שלרוב נהנים מצבעוניות עזה ואיורים ברורים עבור קהל היעד הרך בשנים. לטעמי זה דווקא מרענן בנוף.
בחג חנוכה האחרון, השתתפתי בכנס שעורכת הוצאת ״דני ספרים״ בכל שנה עבור ספרניות מרחבי הארץ, ובו סופרים שהוציאו ספר חדש באותה שנה מספרים עליו. כשהגיע תורי, סיפרתי איך הילד שלי שכח את המוצץ שלו במצפה התת ימי באילת בגיל שלוש והבנו שהגיע הרגע לגמילה המייסרת, אשר הובילה לכתיבת הספר: ״אני רוצה את המוצץ שלי!״ (ספר קרטון כמובן, איורים: ענת פרי טל) ואז עלתה לדבר אישה מבוגרת שלא הכרתי, והתברר שזוהי יעל מדיני, אשר כתבה את ״להדהים את כולם״. היא סיפרה על הנכד שלה, הלל, שנתן לה השראה לכתיבת הסיפור ורק אז הבנתי את הערך האמיתי של הספר. גוגל קצר העלה כי האישה הצנועה והחביבה הזו היא סופרת עטורת פרסים שנולדה ב-1930 והיא גם בתו של משה שרת – ראש הממשלה השני של מדינת ישראל.
מתאים לגילאי 2-5.
לא "מדאים" ולא "וואו!" פשוט להדהים
כותבת לילדים ולנוער ('אמא, מה זה עושה?׳ ו"אני רוצה את המוצץ שלי!" בהוצאת דני ספרים, סדרת 'הבלוגר' בהוצאת כתר), נשואה ואמא לשלושה בנים. מאז ומתמיד אהבתי לקרוא. אני רואה חשיבות, אחריות וזכות גדולה בהעברת האהבה הזו לדור הבא, אם בכתיבה, בשעות סיפור או בהרצאות בבתי הספר. אומרים שילדים היום לא קוראים, שיש להם הסחות דעת, והפרעות קצב, וריבוי מסכים, ומשחקי מחשב, ומיליון חוגים, ושיעורים... אני מאמינה שקריאת ספרים היא חלק מבריאות הנפש, וחוויה מדהימה לחלוק עם אהובינו הקטנים.
