מיטל טרבלסי, אמו של יהונתן מרגי: "הוא נולד להיות כוכב, אני לא"

הזמרת הוותיקה ('הו, רב חובל') מתרגלת לתואר החדש 'אמא של כוכב הנוער', ומדברת על הטעויות שעשתה בקריירה, המחלות שהתמודדה איתן, והרומן בין בנה לנועה קירל

מיטל טרבלסי. "יש לי כישרון, אבל כל המסביב מאוד לא מתאים לאופי שלי. אין לי מרפקים בכלל" (צילום: דנה קופל)
מיטל טרבלסי. "יש לי כישרון, אבל כל המסביב מאוד לא מתאים לאופי שלי. אין לי מרפקים בכלל" (צילום: דנה קופל)

שבועיים אל תוך החזרות הקדחתניות לפסטיגל בחיפה, מיטל טרבלסי (47) לא יכלה לשאת את הגעגועים לבנה, יהונתן מרגי (18 וחצי). היא ארזה תיק ונסעה מביתה שבנווה מונוסון לסופ"ש על הכרמל, קרוב לילד. למי שלא זוכר, יהונתן, או כפי שהוא מכונה בפי כל – מרגי, כיכב בריאליטי "הכוכב הבא לאירוויזיון", זכה במקום השני אחרי נטע ברזילי והפך לאליל נוער.

 

"החזרות היו בחיפה והמשתתפים נשארו לישון שם במלון. התגעגעתי כל כך, עד שבשלב מסוים החלטתי לקחת סוף שבוע שם כדי להיות איתו", היא מספרת. "לקחתי את הבן הצעיר שלי אלעד (14.5), ונסענו".

 

ואיך היה?

"לא היה לו כל כך זמן בשבילנו, רק בין לבין. היינו קצת בחזרות ואחר כך הלכנו לאכול ביחד. למזלי, הילדים שלי לא מתפדחים, הם מאוד מחוברים לאמא, תודה לאל. אף פעם לא נפרדתי ממנו לכל כך הרבה זמן, אבל אני כבר צריכה להתרגל, כי הוא מתגייס בפברואר. בכל אופן היה כיף, כי גם ההורים של נועה הגיעו".

 

נועה, אם אתם לא בעניינים, היא כוכבת הילדים נועה קירל, ואפשר לשער שהרומן בינה ובין מרגי, שנולד תוך כדי החזרות, הוא בין הגורמים שהביאו את הפסטיגל להישג חסר תקדים אפילו ביחס לעצמו, עם הכנסות שיא של 55 מיליון שקל.

 

 

 

הרומן בין קירל ומרגי הפתיע את כל העולם, אבל לא את טרבלסי, שהייתה בסוד העניינים מההתחלה. "במהלך החזרות הוא חזר הביתה יום אחד ואמר: 'אני חושב שהולך להיות משהו ביני לבין נועה'. הוא נדלק עליה ומתברר שגם היא עליו", היא מספרת.

 

מה ידעת עליה קודם?

"כמעט כלום, חוץ מזה שהכרתי את השם. עשיתי גוגל, שמעתי כמה שירים שלה, ותשמעי, היא מדהימה ומוכשרת. מעבר להכל היא אישיות מהממת. יש בה איזושהי בגרות להתמודד עם כל המסביב ולהישאר עם הרגליים על הקרקע. אני מאחלת ליהונתן ללמוד ממנה איך מתמודדים עם הפרסום והתהילה".

על השמועה שהרומן בין מרגי לקירל הוא תרגיל יחסי ציבור: "זה ממש לא מתאים לילד שלי. הוא לא היה יוצא עם מישהי רק כי אמרו לו, הוא כזה רומנטיקן"

 

אז את מרוצה מהרומן?

"תראי, זו רק ההתחלה, אי־אפשר לדעת לאן זה ילך ומה יקרה אחרי הפסטיגל, הם בסך הכל ילדים".

 

היו שמועות שהרומן הזה נולד במשרדי ההפקה לצורך יחסי ציבור.

"שמעתי את זה, אבל זה ממש לא מתאים לילד שלי. כשהוא היה בכיתה ד', ילדה מהכיתה הציעה לו חברות והוא לא רצה, כי הוא היה מאוהב בילדה אחרת. כולם ניסו לשכנע אותו להסכים, והוא אמר להם: 'אתם לא מבינים כלום באהבה'. הוא לא היה יוצא עם מישהי רק כי אמרו לו, הוא כזה רומנטיקן, הרי הייתה לו חברה שנתיים וחצי לפני נועה".

 

למה הם נפרדו? תסמונת מלכת היופי?

"חחחח... אמרתי לו שזה הדבר הראשון שיגידו, שהם נפרדו כי הוא הפך לכוכב. זה נורא מתסכל, כי זה לא נכון. בסך הכל שני ילדים שהיו ביחד מעל שנתיים והקשר מוצה. הם יודעים את האמת, וזה מה שחשוב".

 

למה הוא הלך ל"הכוכב הבא"?

"אם זה היה תלוי בו, הוא היה הולך כבר בגיל 11 לתוכנית 'בית ספר למוסיקה', אבל אז לא הסכמתי, חשבתי שזה לא נכון לילד בגיל כזה לעבור את התהליך הזה. בגיל 17, כשהוא אמר שהוא רוצה ללכת ל'הכוכב הבא', שחררתי".

 

התבאסת שהוא לא זכה?

"ההיגיון אמר שעדיף מקום שני, למרות שהלב תמיד רוצה להיות ראשון, כי אנחנו אנשים תחרותיים. בכל אופן הוא היה מאוד מרוצה כי המטרה העיקרית לא הייתה אירוויזיון, המטרה הייתה להיכנס לתודעה".

 

כמה את מעורבת בקריירה שלו?

"רק כאמא, ברמה של ידיעה. אני לא חלק מההחלטות. גם העצות שהוא מקבל ממני הן לא ממיטל הזמרת, אלא ממיטל האמא. כאמא היה לי חשוב שהילד שלי ישמור על שפיותו ויישאר עם הרגליים על הקרקע. אני מאוד פוחדת מכוכבות בן לילה, אנשים מתרסקים מדבר כזה. אמרתי לו שצריך לשמור על צניעות ועל פרופורציות, ואני חושבת שהוא מקבל את כל התהליך הזה בצורה טובה".

 

 

"זו רק ההתחלה, אי־אפשר לדעת לאן זה ילך". מרגי וקירל (צילום: מתוך האינסטגרם של jonathanmergui)
    "זו רק ההתחלה, אי־אפשר לדעת לאן זה ילך". מרגי וקירל(צילום: מתוך האינסטגרם של jonathanmergui)

     

    נעמי שמר פרגנה

     

    תאמינו לה שהיא יודעת דבר אחד או שניים על כוכבות בן לילה ובטח על התרסקות. בתחילת שנות ה־90 נדמה היה שטרבלסי הולכת להיות הדבר הבא במוזיקה הישראלית. היא הייתה אז חיילת בלהקת חיל החינוך כשיוני רכטר התבקש לעבד שני שירים, בהם "נעה", לתוכנית "על כל אלה" שהפיק ערוץ 1 לכבודה של נעמי שמר. רכטר הציע להביא את טרבלסי, והיא הדהימה את המדינה ואת שמר עצמה, שהתמוגגה מהחיילת האלמונית ובסוף השיר אמרה: "רבותיי, לחיילת המקסימה הזאת קוראים מיטל - ככה הדליפו לי מההנהלה - והיא פשוט כבשה את כל הלבבות".

     

     

     

    "התוכנית שודרה בפריים טיים כשהיה רק הערוץ הראשון והיו לו 90 אחוז רייטינג", נזכרת טרבלסי. "למחרת הגעתי לבסיס כרגיל והייתי בהלם – מדור הפקות הוצף בפרחים ובטלפונים של עיתונאים שרצו לראיין אותי. חברות התקליטים התקשרו כדי להחתים אותי, סוכנים ביקשו לייצג אותי, ואחרי שבוע כבר הייתה עליי בעיתון כתבה עם הכותרת 'סינדרלה נולדה'".

     

    "אחרי כל פיגוע קיבלתי טלפון מהטלוויזיה לבוא לשיר את 'רב חובל', וזה לא עשה טוב לקריירה שלי. אנשים שבאו להופעות שלי אמרו: 'לא ידענו שאת שרה גם שירים אחרים, חשבנו שיהיו רק שירי דיכאון'"

    שש שנים אחרי, כששמר התבקשה לכתוב שיר למשדר של ערוץ 1 לציון יום השנה הראשון לרצח רבין, היא זכרה את טרבלסי והביצוע המושלם שלה ל'נעה' והפקידה בידיה את 'הו, רב חובל', שירו של המשורר האמריקאי וולט ויטמן ששמר תרגמה והלחינה.

    טרבלסי הייתה אז בעיצומן של חזרות למחזמר "סיפור הפרברים", לצד נועה תשבי ואקי אבני. ברזומה שלה היו כבר השתתפות בסדרת התוכניות "שירים ומשהו" - אולפן זמר משירי ארץ ישראל בהנחיית דודו אלהרר, ששודר בערוץ 1, וגם בסרט המצליח "זולגות הדמעות מעצמן", לצד אריה מוסקונה ואבי גרייניק.

     

    הביצוע המופתי ל"הו רב חובל", מול עיניהן הבוכיות של האלמנה לאה רבין והנכדה נעה בן ארצי, יכול היה להיות מקפצה לאלבום בכורה, אבל טרבלסי לקחה את הזמן. רק אחרי שנתיים יצא האלבום "נשאר לי שיר", בהפקתו של אלון אולארצ'יק, עם שירים שכתבו לה בין היתר יהונתן גפן, מאיר בנאי, יוני רועה ומיקי גבריאלוב. "הו רב חובל" צורף כבונוס, אבל היא פספסה את המומנטום והאלבום לא זכה להצלחה המצופה.

     

     

    "לא הייתי אמורה להיות כוכבת, זה מנוגד לגמרי לאופי שלי", היא מנסה להסביר. "אני זוכרת שב'סיפור הפרברים', כשראיתי את נועה תשבי ואקי אבני, עם כל ההערצה סביבם - בדיוק מה שקורה עכשיו עם יהונתן - ישר ידעתי שזה לא בשבילי. לא יכולתי לראות ילדות עומדות בגשם ומחכות שהם יצאו אליהן, זה קרע לי את הלב. רציתי לעשות את זה בקצב שלי, ולגמרי פספסתי את המומנטום".

     

    מה התפספס?

    "הפספוס הוא בניהול לא נכון, ובזה לא רק המנהלים שלי אשמים אלא גם אני. אני קונטרול פריק, מודה. הכל היה צריך להיות מושלם, אחרת זה לא קרה, נורא קשה להיות פרפקציוניסט. לא באמת נתתי לנהל אותי. נוהלתי אצל אשר קוטלר, הייתי בורג קטן בין אמנים גדולים, כמו ריטה, יהודה פוליקר ושלמה ארצי, ולא קיבלתי את אותו יחס. בהחלטה משותפת קוטלר העביר אותי לניהולו של משה קול, המנהל של ישראל קטורזה. בהתחלה נראה היה שזה הולך להצליח, אבל זה לא קרה ונפרדתי גם ממנו, בגללי כמובן".

     

    יכול להיות שדווקא ההצלחה של "הו, רב חובל" קיבעה אותך בנישת השכול והיגון, ולא אפשרה לך להמריא משם?

    "כן, ואני חושבת שזו הייתה טעות שלי. אחרי 'הו רב חובל' היו שנתיים של פיגועים מטורפים, ואחרי כל פיגוע קיבלתי טלפון מהטלוויזיה לבוא לשיר את 'רב חובל'. לא אהבתי את זה, אבל כיוון שמבחינתי אני לא זמרת רק בשבילי, אלא יש לי תפקיד, הסכמתי. לא יכולתי להגיד 'לא', גם כשידעתי שאסור לי לעשות את זה. אסוציאטיבית אני מקושרת לאבל. עשיתי את זה באהבה, אבל זה לא עשה טוב לקריירה שלי. אנשים שבאו להופעות שלי אמרו: 'וואו, לא ידענו שאת שרה גם שירים אחרים, חשבנו שיהיו רק שירי דיכאון'".

     

    "רציתי לעשות את זה בקצב שלי, ולגמרי פספסתי את המומנטום" (צילום: דנה קופל)
      "רציתי לעשות את זה בקצב שלי, ולגמרי פספסתי את המומנטום"(צילום: דנה קופל)

       

       

      אף שופט לא הסתובב

       

      טרבלסי אמנם סומנה כהבטחה גדולה שלכאורה לא התממשה, אבל אותה זה לגמרי מספק. "אני עובדת כל הזמן, יצאתי עם מופעים שהצליחו, הראשון משירי נעמי שמר והשני משירי מרסדס סוסה. בשבע השנים האחרונות אני מופיעה שלוש פעמים בשבוע עם חוקר התרבות ד"ר מוטי זעירא. זה התחיל כשפנו אליו לתת הרצאה על שירי נעמי שמר שקשורים לתנ"ך, והוא קרא לי להצטרף, והיום יש לנו מופעים שונים על יוצרים ישראלים, כמו אלתרמן, טשרניחובסקי, שלונסקי, תרצה אתר, מאיר אריאל וכו'. יש לי גם מופע עם שירים מכל הקריירה ומהאלבום האחרון 'כמו עוף החול', שבו כתבתי את רוב השירים".

      "מרגיז אותי ששואלים לאן נעלמתי. אנשים לא יודעים שהוצאתי אלבום לפני שנתיים, אף אחד לא כתב על זה ואף אחד לא השמיע. זה מאכזב, כי השקעתי לא רק את כל כספי, אלא גם את נשמתי"

       

      אז למה נדמה שנעלמת?

      "כי נעלמתי מהרדיו. הכי מרגיז אותי ששואלים לאן נעלמתי. אנשים לא יודעים שהוצאתי אלבום לפני שנתיים, אף אחד לא כתב על זה ואף אחד לא השמיע".

       

      מאכזב?

      "מאוד מאכזב, כי השקעתי לא רק את כל כספי, וזה היה המון כסף, אלא גם את נשמתי. רציתי שזה יגיע לכולם, ומאוד מתסכל שזה לא קרה. כשאני שומעת על אמנים שיוצאים נגד שיטת הפלייליסט, ברור שאני מזדהה, אני חושבת שהפלייליסט צריך להיות הטרוגני יותר. יושבת שם חבורה – משהו כמו עשרה אנשים – באותו גיל ועם אותו טעם מוזיקלי, ומחליטה מה ישמיעו. אני מסכימה שצריכה להיות מסננת, אבל היא צריכה להיות הרבה יותר מגוונת מבחינת הטעם המוזיקלי, כדי שיותר זמרים יבואו לידי ביטוי בתחנה. זה לא רק אני, גם את השירים החדשים של אריק איינשטיין לא השמיעו, זה נראה לך הגיוני? בעיניי זה מחדל".

       

      אמרת את זה למישהו?

      "נראה לך? אני לא במקצוע הנכון. קיבלתי מתנה, יש לי כישרון, אבל כל המסביב מאוד לא מתאים לאופי שלי. אין לי מרפקים בכלל, בשבילי להרים טלפון כרוך במאמצים נפשיים בלתי נדלים שאני צריכה להוציא מתוכי".

       

      אולי זה מה שמנע ממך להיות כוכבת־על, כפי שצפו לך?

      "כן, תמיד לקחתי צעד אחורה. לא הייתי בנויה להיות כוכבת, אני לא כוכב באישיות שלי. יהונתן בנוי אחרת, הוא נולד להיות כוכב".

       

       

       

      לפני חמש שנים, כשהתסכול גבר, החליטה לעשות צעד דרסטי וללכת לאודישן ל"דה ווייס". זה נגמר רע, אף אחד מבין ארבעת השופטים לא הסתובב אליה. "לא הייתי הולכת לזה ביוזמתי, הם פנו אליי ואמרו שהם מחפשים זמרים ותיקים מוכרים יחסית, ואני קניתי את זה", היא מספרת. "הסכמתי כי אין מה לעשות, אין יחסי ציבור יותר טובים. שרתי שיר של סטינג, בתמימותי חשבתי שאוכל להגיע לקהל שלא מכיר אותי. היה קצת מגוחך לעמוד מול שופטים שהופעתי איתם על אותה במה, אבל זרמתי. רציתי לבוא ולהגיד 'אני קיימת'. רציתי להגיע למודעות של קהל ואת זה השגתי".

      על האודישן בדה-וויס: "זה היה מאוד מביך. הם אמרו שאני מבושלת מדי. נו, באמת. אני לא צריכה את האישור שלהם שאני זמרת טובה. אני לא מצטערת שהלכתי, אבל בטח לא הייתי עושה את זה שוב".

       

      נעלבת מזה שאף אחד לא הסתובב?

      "זה היה מאוד מביך. הם אמרו שאני מבושלת מדי. נו, באמת. אני לא צריכה את האישור שלהם שאני זמרת טובה. אני לא מצטערת שהלכתי כי אני לא בן אדם שמצטער, אבל בטח לא הייתי עושה את זה שוב".

       

      מה חשבת על מאיה בוסקילה, שעשתה אודישן ל"הכוכב הבא"?

      "שהיא מאוד אמיצה. זה לא פשוט לזמרת כמוה להגיע למעמד כזה, והיא אמרה את זה בעצמה. היא אמרה לשופטים: 'אמרו לי שאני צריכה להיות פה שופטת בעצמי, ובכל זאת באתי'. האמת היא שאם החלום שלה הוא להגיע לאירוויזיון, אין לה דרך אחרת. בשלב הזה בקריירה שלה היא צריכה את הבּוּסט הזה".

       

      יהונתן מרגי. "בכלל לא רציתי שהילדים שלי יעסקו במוזיקה, זה לא מקצוע פשוט, בטח לא בארץ" (צילום: רונן אקרמן)
        יהונתן מרגי. "בכלל לא רציתי שהילדים שלי יעסקו במוזיקה, זה לא מקצוע פשוט, בטח לא בארץ"(צילום: רונן אקרמן)

         

         

         

        טיול משפחתי אחרון ברומא

         

        את בעלה לשעבר פדי מרגי (50), הבעלים של חברת המיתוג Talking Brands ומרצה בכיר במחלקה לעיצוב תקשורת חזותית בפקולטה לעיצוב של המכון הטכנולוגי חולון, הכירה חצי שנה לפני שחרורה מצה"ל. "הוא בא לעשות מילואים בלהקת חיל החינוך כסאונדמן, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון", היא נזכרת. "הוא הגיע לשבועיים, היו בינינו מבטים וחיוכים אבל לא קרה כלום. ביום האחרון שלו במילואים הלכתי הביתה ובדרך לאוטובוס אמרתי לעצמי שאם אני לא חוזרת, אני לא אראה אותו יותר. החלטתי לחזור ולהזמין אותו לדייט, ואיך שהסתובבתי ראיתי אותו רץ אליי. ממש כמו בסרט. הוא הזמין אותי להופעה של הלהקה שלו, הוא היה אז זמר בעצמו, ישבנו אחר כך בבית קפה עד ארבע בבוקר ומאז לא נפרדנו. באותו יום ידעתי שהוא הולך להיות בעלי. היינו ביחד 24 שנים, ונפרדנו לפני ארבע שנים".

         

        מה קרה אחרי 24 שנים?

        "אף אחד לא האמין שזה קרה, הפתענו את כולם, אבל זה היה תהליך טבעי שקורה כמעט לכל זוג. לפני שנפרדנו הלכנו במשך שנתיים וחצי לטיפול זוגי, בכל זאת יש שני ילדים בבית ולא רצינו לוותר בלי פייט. כשזה הגיע למבוי סתום הבנו שחייבים להמשיך הלאה. הכרנו כשהיינו מאוד צעירים ועם השנים התפתחנו לכיוונים שונים. היום פדי כבר נשוי. לאישה שלו גם קוראים נעה. כשהוא אמר לי שהוא מתחתן, שמחתי בשבילו".

        "בעלי לשעבר הזמין אותי לחתונה שלו, אבל אמרתי לו שזה לא לעניין. זה עלול להיות מביך לכלה, למשפחה שלה, לילדים שלי ובטח גם לי. מה אני צריכה את המבטים של האנשים?"

         

        אל תגידי שהיית בחתונה.

        "הוא הזמין אותי, אבל אמרתי לו שזה לא לעניין, זה עלול להיות מביך גם לכלה, גם למשפחה שלה, גם לילדים שלי ובטח גם לי. מה אני צריכה את המבטים של האנשים, שיחשבו שקשה לי או משהו?"

         

        איך בישרתם לילדים?

        "עשינו עבודה טובה, האמת. התייעצנו עם פסיכולוגית והיא יעצה לנו לספר להם רק כשפדי יעזוב את הבית, והוא עזב חצי שנה אחרי שהחלטנו להיפרד. היה לנו טיול משפחתי מתוכנן לרומא, הילדים התרגשו לקראתו ואנחנו לא ידענו אם לנסוע או לא. התעלינו על עצמנו ונסענו, וזה היה בעצם הטיול האחרון שלנו כמשפחה".

         

        רומא היא עיר כל כך רומנטית, זה לא החזיר את האהבה ביניכם?

        "לא, אבל מצאנו את הדרך ליהנות מהטיול. רק אחרי שידענו בדיוק איפה פדי יגור ומה יהיו הסדרי הראייה, סיפרנו לילדים. הם בכו, אבל בסך הכל לקחו את זה בסדר. לשמחתי זה קרה בגיל שהם יכלו להכיל את זה בצורה מדהימה, וזה מאוד הקל עליי".

         

        יש לך זוגיות חדשה?

        "עד לפני חצי שנה לא רציתי לשמוע על זה. הייתי צריכה את הלבד שלי ולמצוא את הקול שלי, אחרי שבזוגיות עם פדי הרגשתי שהקול שלי נעלם. היום אני כבר פתוחה להצעות".

          

         

        פתאום התחלתי להתגרד בטירוף

         

        כשהייתה בת 33 חלתה טרבלסי בטרומבוציטופניה אימונית, מחלת דם המונעת קרישה, ובמשך חמש שנים וחצי טופלה בקורטיזון שעשה שמות בגופה. כשהחלימה נשבעה לעצמה שלא תיגע יותר בקורטיזון, אלא שהחיים התגלגלו אחרת. חצי שנה אחר כך חלתה במחלת העור אורטיקריה, וכשהרופא הודיע לה שהטיפול כולל גם זריקות קורטיזון פרצה בבכי. "חמש שנים וחצי לקחתי קורטיזון ולא בכיתי יום אחד, אבל הפעם נשברתי".

         

        ממה נגרמה מחלת הדם?

        "זו מחלה אוטואימונית שחטפתי אחרי הלידה של אלעד, שנולד בניתוח קיסרי. הרופאים הבחינו בקריש דם שנשאר בשחלה, נשארתי בבית החולים שלושה שבועות עד שגילו מה יש לי. אחרי שהשתחררתי המשכתי להגיע לבית החולים יום־יום לטיפול ומעקב, במשך שלושה חודשים. כל הגוף שלי היה מלא סימנים כחולים, הייתי צריכה להסביר לאנשים שאני לא אישה מוכה, כי כולם התעניינו לדעת מי הרביץ לי. עשו לי בדיקת דם והתברר שערכי הטסיות מאוד נמוכים, בערך עשירית משל אדם בריא. הייתי במצב מסוכן, כי סיבוך עלול היה לגרום שטף דם במוח. טופלתי בזריקות קורטיזון, כבר לא יכולתי לסבול את זה, התנפחתי, נראיתי כמו ירח. יום אחד בהופעה מישהו רץ להביא לי מים, כי הוא היה בטוח שאני בהיריון".

        "מרוב ייאוש פשוט נעמדתי עשרות פעמים ביום מול המראה ואמרתי לעצמי: 'את לא חולה'. אחרי חודש עשיתי בדיקת דם והתברר שהערכים עלו. הרופאה אמרה: 'אני לא יודעת מה את עושה, אבל תמשיכי'"

         

        אי־אפשר היה לטפל בזה אחרת?

        "הטיפול היחיד שלא כלל קורטיזון היה ניתוח להוצאת הטחול, אבל לא הסכמתי. אמרתי: 'אם אלוהים בחר לשים לי בגוף טחול, סימן שצריך אותו'. כל הזמן הזה המשכתי לקחת קורטיזון ולהופיע כרגיל, וחוץ מפדי ומהמשפחה הקרובה אף אחד לא ידע מה עובר עליי".

         

        איך יצאת מזה?

        "הייתי שפנת ניסיון של המון מטפלים, אבל לא היה לי אכפת, הייתי מוכנה לנסות הכל. כששום דבר לא עזר אמרתי לעצמי: 'זה בידיים שלך, את רוצה להיות חולה כל החיים שלך?' מרוב ייאוש פשוט נעמדתי עשרות פעמים ביום מול המראה ואמרתי לעצמי: 'את לא חולה'. זה היה אינטואיטיבי לגמרי. מובן שעשיתי את זה רק כשהייתי לבד, שלא יחשבו שהתחרפנתי או משהו. אחרי חודש עשיתי בדיקת דם והתברר שהערכים עלו. הרופאה אמרה: 'אני לא יודעת מה את עושה, אבל תמשיכי'. לאט־לאט הורדנו את מינון התרופות, ואחרי חמש שנים הפסקנו אותן לגמרי. הייתי בעננים, ואחרי חצי שנה חטפתי עוד סטירה - אורטיקריה".

         

        איך זה קרה?

        "לילה אחד ישבתי מול הטלוויזיה והתחלתי להתגרד בטירוף. קמתי באמצע הלילה עם עקצוצים וכל העור שלי היה מלא שלפוחיות, הייתי בטוחה שיש בבית עכבישים. בבוקר קמתי וכאילו כלום, ובלילה שוב חזרו הגירודים. כשזה קרה בפעם השלישית, הבנתי שמשהו לא בסדר. לא אכלתי משהו שאני לא רגילה אליו, לא החלפתי אבקת כביסה, אז מה קורה? עשיתי ניקיון פסח בכל הבית, קיוויתי שאולי יש בבית חרקים שאני אלרגית אליהם, אבל כלום לא עזר, כל לילה אותו סיפור. הלכתי לרופא עור והוא מיד אבחן שזה אורטיקריה. שאלתי איך מטפלים, וכששמעתי את המילה קורטיזון התפרקתי".

         

        איך התמודדת עם המחלה?

        "מאוד קשה, לפעמים קמתי בבוקר וכל הפנים שלי היו מעוותות, ובערב יש לי הופעה. זו גם מחלה מסוכנת, כי כלי הנשימה עלולים להתנפח ויש סכנת חנק. תמיד היה לי קורטיזון בתיק, אבל ערב אחד הייתה לי הופעה באשדוד ושכחתי לקחת. לקראת סוף ההופעה הרגשתי שאני מתחילה להיחנק, איכשהו סיימתי את ההופעה ובדרכי הביתה הרגשתי שהעין מתנפחת ונסתמת לי באמצע הנהיגה. התחלתי גם להתנשם בכבדות, וידעתי שאני חייבת להגיע הביתה ולקחת קורטיזון לפני שאני נחנקת. בסוף הגעתי בכוחותיי האחרונים. באותו יום הייתי ממש בסכנת חיים".

         

        איך נפטרת מהמחלה הזאת?

        "זה נגמר כשהחלטתי לשנות כיוון. הלכתי לנטורופתית בידיעה שאני חייבת לנקות את הגוף מהכמות הלא נורמלית של הקורטיזון שספגתי. אחרי חודש וחצי של טיפול, שכלל שינוי תזונתי דרסטי, נרפאתי לחלוטין. שבע שנים עברו מאז וטפו טפו טפו, אני בריאה".

         

        עם שתי מחלות אוטואימוניות, נדמה שהגוף שלך רוצה להגיד לך משהו.

        "לגמרי, מחלה אוטואימונית זו מחלה שקשורה בנפש, הגוף תוקף את עצמו מתוך מצוקה. הנפש רוצה לצעוק, ואם לא מקשיבים לה, זה מה שקורה. כשהכל התחיל הייתי אחרי הלידה של אלעד, ואני, המהות שלי בחיים זה להיות אמא. עם יהונתן הייתי שנה וחצי בבית, ולאלעד צ'יק צ'ק הבאתי מטפלת כי לא יכולתי לטפל בו, וגם לא יכולתי להיניק בגלל כמויות הקורטיזון המטורפות. ברוך השם שהוא גדל כמו שצריך, כדורסלן מצטיין, מאוד מוכשר".

         

        גם אלעד בענייני מוסיקה?

        "בהתחלה הוא ניסה ללכת בעקבות יהונתן ונרשם לחוג ברייקדאנס, אבל אחרי שנה ירד מזה. אצל יהונתן ראיתי את התשוקה מגיל מאוד צעיר. בגיל שש הוא התחיל ללמוד פסנתר, מכיתה ז' הוא לומד ריקוד, זה מה שהוא אוהב. אצלנו בבית המוטו הוא שכולם יעשו רק מה שהם אוהבים".

        "יהונתן יותר בקטע שהריקוד ישרת אותו כזמר. הוא שואב השראה מכריס בראון וג'סטין ביבר, הוא רוצה להיות כוכב פופ בינלאומי, כמוהם. בגלל זה הוא שר רק באנגלית"

         

        ברור, במיוחד אם הם אוהבים את מה שאמא אוהבת.

        "לא, אני דווקא בכלל לא רציתי שהילדים שלי יעסקו במוזיקה, זה לא מקצוע פשוט, בטח לא בארץ. אני רגועה עם יהונתן בזכות זה שפדי הוא אחד המנהלים שלו, ביחד עם טדי הפקות ויואב גרוס. הוא שם בשביל לשמור עליו, ואני לקחתי צעד אחורה דווקא בגלל שאני מהתחום. אני יודעת שאני לא מנהלת טובה".

         

        הרבה בנים נרתעים מללכת לחוגי ריקוד בגלל התדמית הלא גברית. זה לא הפריע לו חברתית?

        "זה לא עניין אותו, הוא אוהב את זה. זה התחיל מברייקדאנס, ואיכשהו התגלגל לג'אז ואפילו לבלט. החבר הכי טוב שלו, רותם ברוך, זכה לפני שנה במקום השני ב'רק רוצים לרקוד', אבל יהונתן יותר בקטע שהריקוד ישרת אותו כזמר. הוא שואב השראה מכריס בראון וג'סטין ביבר, הוא רוצה להיות כוכב פופ בינלאומי, כמוהם. בגלל זה הוא שר רק באנגלית".

         

        והוא יהיה?

        "לי אין ספק שהוא יהיה כוכב בינלאומי, אני רק מקווה שהוא יבקר מספיק בארץ כדי שלא אתגעגע".

         

        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: אלכס ליפקין, סגנון: יונתן פרימרמן)
        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: אלכס ליפקין, סגנון: יונתן פרימרמן)
         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד