דבורה עומר שלחה ספר למו"ל - והתשובה שקיבלה גרמה לה לבכות

היא אחת מסופרות הילדים והנוער האהובות שפעלו כאן, אבל בתחילת דרכה היה מי ששלח לה מכתב דחייה מעליב ודרש שתעשה ניתוח פלסטי לספרה "דפי תמר"

טל עזרפורסם: 17.12.18 01:39
דבורה עומר בשנותיה האחרונות. "לכתוב זה כמעט כמו לנשום" (צילום: אביגיל עוזי)
דבורה עומר בשנותיה האחרונות. "לכתוב זה כמעט כמו לנשום" (צילום: אביגיל עוזי)
בנעוריה. "הדף ההוא עם כתם הדמעה שהזלתי עליו, דהה עם השנים" (צילום: Ori Mosenzon, cc)
בנעוריה. "הדף ההוא עם כתם הדמעה שהזלתי עליו, דהה עם השנים" (צילום: Ori Mosenzon, cc)
עומר זוכה בפרס ישראל, 2006. כתבה יותר מ-90 ספרים. בין המפורסמים שבהם: "הבכור לבית אב"י" ו"שרה גיבורת ניל"י" (צילום: מרק נוימן, לע"מ)
עומר זוכה בפרס ישראל, 2006. כתבה יותר מ-90 ספרים. בין המפורסמים שבהם: "הבכור לבית אב"י" ו"שרה גיבורת ניל"י" (צילום: מרק נוימן, לע"מ)

דבורה עומר, אחת מסופרות הילדים והנוער האהובות בישראל, חתומה על עשרות יצירות שחלקן הגדול מעלה על נס פרקים מתולדות הציונות והמדינה ומבקש לקרב את הקורא הצעיר להיסטוריה של עם ישראל. דרכה המקצועית התחילה ב-1959, עם פרסום סדרת הספרים "דפי תמר", הנחשבים עד היום לסוג של מסמך היסטורי המיטיב לשקף את הווי החיים של ילדי הקיבוץ בעשור הראשון למדינה. מתברר כי בתקופה שהדפים הללו נכתבו, היה מי שלא העריך את היצירה, פסל את הכישרון של הסופרת והיה קרוב מאוד לשבור את רוחה עד שהיא כמעט ויתרה על החלום.

 

צפו בכתבה שבה עומר מספרת על תחילת דרכה ויצירתה:

 

 

עומר נולדה באוקטובר 1932 בקיבוץ מעוז חיים, בת יחידה לסופר והעורך משה מוסנזון ולחברת ההגנה לאה שרשבסקי. כבר בילדותה נדרשה להתמודד עם מספר אירועים ותהליכים קשים, בהם הגירושים של הוריה, מסגרות הנישואים החדשות של כל אחד מהם, המוות של אמה כתוצאה מתאונת אימונים, פעילותו של אביה בבריגדה היהודית, שהרחיקה אותו מהבית לפרק זמן ארוך, והעובדה שנדרשה לגדול לבד בקיבוץ. הכתיבה והקריאה היו לה מקום מפלט מהעצב ומהבדידות, וב-1948 החלה לפרסם שירים וסיפורים בעיתון "במעלה", שאביה ערך. "הוא הבטיח לי שהוא מפרסם את הסיפורים בזכות איכותם, ולא מפני שאני בתו", אמרה בראיון והדגישה כי למרות הבטחתו, העדיפה לחתום עליהם רק בשמה הפרטי, דבורה.

 

בתחילת שנות ה-50, כשסיימה את השירות הצבאי, נשלחה ללמוד חינוך בסמינר אורנים ושובצה לעבוד כמחנכת של כיתות ו' בקיבוץ. היא האמינה שכשתהיה גדולה תהיה נהגת טרקטור, אבל כתבה להנאתה והשתעשעה ברעיון לחבר יומן בשם עט שאימצה לעצמה בילדות, ולכתוב על החיים שתמיד רצתה לחיות. באחד השיעורים סיפרה לתלמידים שמצאה יומן של נערה אלמונית בשם תמר גל, והציעה לקרוא להם פרק ממנו. להפתעתה, התלמידים התלהבו וביקשו שתקרא בפניהם פרקים נוספים, מה שדרבן את עומר לכתוב עוד ועוד.

 

ב-1955, בעידודו של אביה, שלחה את "דפי תמר" לעיתון "דבר לילדים" והחלה לפרסם בו את פרקי הספר כמדור קבוע. עם הצלחתו של המדור בעיתון, ואחרי שסגן העורך עודד אותה להגיש את כתב היד להוצאה לאור, מצאה עומר את כתובתה של הוצאת הספרים מ. ניומן, שלחה לשם את כתביה וקיוותה לבשורות טובות. התשובה שקיבלה הייתה רחוקה מלרומם את רוחה:

 

לכבוד מרת דבורה מוסנזון,

 

ברכת שלום.

 

גמרתי לקרוא את ספרך. בראשית דבריי, ברצוני לציין, שיש כמה רשימות נאות, אבל זה אינו נותן לך רשות להמציא להוצאת ספרים כתב יד מלא שגיאות דפוס, בלתי מותקן.

 

ועכשיו, אחרי שהרבצתי, הוקל לי במקצת, ואגיד לך שיהיה צורך לעשות ניתוח פלסטי לקובץ. בדרך כלל קשה לכתוב בצורת יומן שיעניין קהל רב. ועליי להודות, שאם אני ניגש להוציא את הספר, עליי יהיה להשקיע בו אלפי ל"י. ובטרם משקיעים, בוחנים אם תהיה כדאית ההשקעה. ובכן, איך אמרה נכדתי בת התשע וחצי, "אבל למי מעניין מה שתמר רושמת ביומנה. אף אני רושמת יומן, אבל זה סודי בהחלט". כלומר, קליינטית אחת פחות. בקצרה, תתייעצי עם אביך, שידריך אותך כיצד להכין את הניתוח, ואחרי כן, ברצון אעיין מחדש בספרך.

 

עומר עם אביה, משה מוסנזון. אירועים ותהליכים קשים בילדות  (צילום: Ori Mosenzon, cc)
    עומר עם אביה, משה מוסנזון. אירועים ותהליכים קשים בילדות (צילום: Ori Mosenzon, cc)

     

    כשקיבלה עומר את מכתב הדחייה, היא התביישה מאוד והזילה דמעה שהכתימה את הדף. לימים מצאה ב"מכתב הדמעה" מקור לעידוד ובחרה לתלות אותו בגאווה על קיר חדר העבודה שלה לצד המכתב המנמק את זכייתה בפרס יציב, שנה לאחר מכן.

     

    שמואל (ורניק) עומר, שהיה בן זוגה ומאוחר יותר גם בעלה, עודד אותה לנגב את הדמעות ולשלוח את "דפי תמר" להוצאה אחרת. כך הגיעה ליהודה אורלינסקי מהוצאת עמיחי, שהסכים בשמחה להוציא את הספר לאור. "דפי תמר" יצא בין השנים 1962-1959 בארבעה כרכים ונעשה רב מכר. השופטים שהחליטו להעניק לעומר בזכותו את פרס יציב, נימקו את החלטתם כך: "'דפי תמר' אינם ספרות במובנה הצרוף, ואין הם מתיימרים להיות ספרות כזאת. זהו יומנה של ילדה בת 12-11, בעלת לב נבון, ומשקף את הלך מחשבותיה, הרהוריה וחלומותיה. היומן זורק אור על המאורעות הקטנים, האפורים לכאורה, אשר הם-הם המעצבים בסופו של דבר את אופיו של אדם, תוך בנייה יומיומית, לבנה אחר לבנה. בכך חשיבותה של היצירה הזאת".

     

    עם פרסומו של "דפי תמר" התחילה הקריירה המפוארת של עומר. היא כתבה יותר מ-90 ספרים (עם המפורסמים שבהם נמנים "הבכור לבית אב"י" ו"שרה גיבורת ניל"י") וזכתה בשלל פרסים, ביניהם פרס ראש הממשלה ליצירה (1979), פרס שרת החינוך לספרות לבני נוער (2005) ופרס ישראל (2006). שנה אחרי שנפטרה, ב-2013, החליט משרד התרבות והספורט להעניק פרס על שמה במטרה להנציח את מורשתה ולעודד כתיבה איכותית לילדים ולנוער בשפה העברית.

     

    "הדף ההוא עם כתם הדמעה שהזלתי עליו, דהה במשך השנים", סיפרה עומר ב-2000. "אני מקווה שהוא יעודד גם כותבים אחרים, מתוסכלים לפעמים – יעודד אותם להמשיך למרות תגובה בוטה של מו"ל, התעלמות או ביקורת לא מחמיאה. אני מאמינה שיש עוד כמוני, שבשבילם לכתוב זה כמעט כמו לנשום".

     

     

       

      למה תרצה אתר לא הייתה בסדר, ואיך למרות הכל, הכל נגמר? הקליקו על התמונה:

       

      אתר בילדותה עם הוריה, רחל מרכוס ונתן אלתרמן. "כמו ציפור מבוהלה". הקליקו על התמונה (צילום רפרודוקציה: יובל חן, באדיבות משפחת סלור)
      אתר בילדותה עם הוריה, רחל מרכוס ונתן אלתרמן. "כמו ציפור מבוהלה". הקליקו על התמונה (צילום רפרודוקציה: יובל חן, באדיבות משפחת סלור)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      ילידת קיץ 1983. יוצרת תוכן, מפיקה, עורכת לשונית ומספרת סיפורים.

      לצד ניסיון מצטבר בעולם ההפקות, התחילה צעדיה ברשת כעורכת-יוצרת באתר "בא במייל" וכבלוגרית באתר "מהוזה" וצברה קהילת קוראים מגוונת.

      בדצמבר 2016 הוציאה לאור אסופה של סיפורים קצרים בשם "סיפורים קטנים", וייסדה את ליין "שורטס" כבמה ליוצרים שידם וליבם בסיפור הקצר.

      הבלוג "סיפור מכתב" משלב את האהבות הגדולות שלה - סיפורים, נוסטלגיה, דינמיקה ומערכות יחסים.