איך מתמודדים עם מצבי בריונות? התשובות טמונות בציור של הילד

סרטון שרץ ברשת ובו מצולמת נערה שצועדת לבי"ס בתור עונש על בריונות - מעורר הרבה תגובות. מיכל וימר מסבירה איך כדאי להתמודד עם מצבי פגיעה בין ילדים

מיכל וימרפורסם: 17.12.18 09:22
ציור של ילד שנוהג בבריונות - צביעה כוחנית, ריבוי של קווים זוויתיים. האווירה בבית מאוד כוחנית - עונשים, איומים
ציור של ילד שנוהג בבריונות - צביעה כוחנית, ריבוי של קווים זוויתיים. האווירה בבית מאוד כוחנית - עונשים, איומים

הסרטון הזה רץ ברשת ומעורר לא מעט דיונים לכאן ולכאן – אב מצלם מהרכב את הבת שלו הולכת ברגל לבית הספר. הסיבה: היא התנהגה בבריונות בהסעה לבית הספר והחליטו להרחיק אותה מההסעה. עכשיו הוא צריך להסיע אותה בכל יום לבית הספר והוא החליט ללוות אותה מהרכב שלו. היא הולכת והוא ברכב, מצלם אותה מאחור ומסביר שיש לו אפס סובלנות לבריונות, וכך הילדה תלמד "דרך הרגליים", כמו שאומרים, שלא מתנהגים בבריונות.

 

נראה לי שעל המטרה כולנו מסכימים – בריונות היא לא דרך להתנהג בחיים, לא כשהילד שלנו בריון כלפי אחרים ובוודאי לא כשילד אחר בריון כלפיו. על הדרך אפשר להתווכח... שמעתי אנשים שאומרים שזה עונש מזעזע, שזו התעללות בילדה ואחרים שאומרים שזה בכלל לא נורא ללכת לבית הספר ברגל ושהילדה שללה לעצמה את הזכות להשתמש בהסעה ולכן היא צריכה לשאת בתוצאות.

 

עונש הוא עונש, ונכון – אין כאן עונש נוראי. לא מכות ולא נעילה בחדר, אלא בסך הכל ללכת לבית הספר ברגל במקום להשתמש בהסעה. העניין הוא שהעונש הזה קצת דומה לעונש המפורסם: "לך לחדר שלך". גם שם, כמו במקרה הזה, הילד הולך לחדר ונשאר בו עם המחשבות שהרבה פעמים אנחנו לא יודעים לאיזה כיוון הן הולכות. לפעמים הילד בכלל לא מבין את הסיבה לעונש ורק כועס עלינו ועל כל העולם יותר ויותר, ולפעמים (לא נעים לומר) הוא שוכח מזה לגמרי ופונה להתעסק בנושאים אחרים.

 

 

 

לטורים הקודמים של מיכל וימר:

    

אז מה עושים כדי להעביר באמת מסר חינוכי במקרה של בריונות?

 

1. בודקים את ההסעה

הסעות הן מעין אזור דמדומים – יש שם נהג אחד שההכשרה שלו היא נהיגה, וכל מה שהוא רוצה זה שקט באוטו. הוא לא יודע (ולא צריך) לתווך בין הילדים מבחינה רגשית, אין לו דרך לאכוף עליהם כללים מסוימים חוץ מלחגור חגורה – בקיצור, אין לו איתם מערכת יחסים, הוא לא מכיר את החולשות של כל אחד והוא לא יודע מה עבר עליהם רגע לפני שנכנסו להסעה. לכן, הרבה בעיות קורות בדיוק שם, כשאין מורה או הורה באזור, שם אפשר "לסגור חשבונות".

 

2. מבררים מה קרה שם באמת

גם הבריון הכי גדול לא מתנהג סתם בבריונות, תמיד יש סיבה וכדאי לבדוק לעומק מה באמת קרה שם ש"הקפיץ את הפיוז" – האם זה ילד שבמצב אחר קילל את הבריון ועכשיו זו הזדמנות טובה לסגור איתו חשבון, האם כבר זמן ארוך מציקים לו ועכשיו הוא מחזיר? האם הבריונות היא כלפי ילד "שמקובל" להציק לו וזו רק אחת ההזדמנויות – מה קרה שם באמת? ברגע שנדע מה קרה שם באמת, נבין שהבריונות זה רק קצה הקרחון, ושיש בעיה חברתית או רגשית עמוקה יותר שצריך לטפל בה.

 

ילד שנוהג בבריונות אך הציור מראה שהוא חסר ביטחון - אלמנטים קטנים מאד בשולי הדף
    ילד שנוהג בבריונות אך הציור מראה שהוא חסר ביטחון - אלמנטים קטנים מאד בשולי הדף

     

    3. נותנים לילד כלים להתמודד

    ילד רואה – ילד עושה. מה היה לנו כאן בסרטון הזה? ילדה אחת שהבינה שהיא חצתה קו אדום. הבינה היטב. אבל מה חוץ מזה? לא בטוח שהרבה. כשאנחנו נותנים עונש אפשר לתת אותו בהחלטיות ולשרטט קו אדום, אבל חשוב לרפד את העונש הזה בדיבורים והסברים ולא משנה באיזה גיל. מה עושים במצבים כאלה, מה עיצבן אותי שם באמת, איך להתרחק ממצבים כאלה, למי אפשר לפנות? אבל בעיקר, נדבר עם הילד על הרגשות שלו ונעזור לו לדבר עליהם ולא "להרביץ אותם".

     

    4. מלווים את הילד ברגל ומדברים איתו כל הדרך

    לתת עונש זה לפעמים בריונות בפני עצמה, אם לא מרפדים את זה בדיאלוג. אם הייתי במקום האבא הייתי יורדת מהרכב, הולכת לצדה של הבת שלי ומודיעה בעבודה שבשבוע הקרוב אגיע בכל יום מאוחר יותר כי יש לי משהו מאד חשוב לטפל בו. ועל מה היינו מדברות? על החיים – הייתי מספרת לה על הבריונים שאיימו עלי בכיתה ה' שיקרעו אותי במכות בהפסקה ואיך הרגשתי אז או שהייתי מספרת לה איך לפעמים גם לי בא להרביץ למישהו שמעצבן אותי ומה אני עושה עם הכעס הזה שבתוכי. היינו מדברות על הילדים האחרים שמציקים לה, על המעמד החברתי שאפשר להשיג לפעמים כש"משחקים קשו

    ח" ולמה זה מחיר יקר לטווח ארוך. הייתי מדברת איתה על הצדדים באישיות שלה שאני כל כך מעריכה ואוהבת ואיך הייתי רוצה לראות אותה מתנהגת בדרכים אחרות. ואת הכל, הייתי מדברת איתה בגובה העיניים, כי הגישה הכוחנית בסופו של דבר לא גורמת לילדים להפסיק להתנהג רע, אלא פשוט להסתיר את זה טוב יותר מאיתנו.

     

    - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

    מיכל וימר, תרפיסטית באומנות ומומחית בפענוח ציורי ילדים.

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תרפיסטית באמנות בגישה פסיכואנליטית (M.A), מנהלת מסלול לימודי תעודה בפענוח ציורי ילדים והדרכת הורים יצירתית, מחברת "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים" ויוצרת ערכת הקלפים "מעגלי שיח". בעלת קליניקה לטיפול רגשי פסיכואנליטי למבוגרים ובני נוער.