הרגע היחיד שניקול רזניקוב יכולה להתפנות בו לראיון הוא בזמן שהיא עושה הכנות אחרונות לקראת עוד אירוע ערב. "הכל פה נורא אינטנסיבי. אין לי זמן להתגעגע, לבכות או לשמוח", היא אומרת. "בא לי לדבר עם ההורים שלי ועם החבר שלי אבל אין זמן - כי מחר יש עוד יום עמוס שמתחיל נורא מוקדם". הלילה (2:00 לפי שעון ישראל) יגיע חודש ההכנות האינטנסיבי לקיצו, כש-94 המועמדות מרחבי העולם יעלו לבמה, ויגלו מי מהן זכתה בכתר הנחשק. השנה, בשונה משנים קודמות, לא תתקיים הצבעת הצופים - שעד כה שוקללה יחד עם ניקוד השופטים וקהל הטקס.
איך מתחיל יום שלך?
"קמים כל יום בשש וחצי ואין דבר כזה לאחר. ברבע לשבע את כבר בארוחת בוקר עם עוד 94 בנות. משם נוסעים לחזרות והכל דינאמי. רגע אחד אנחנו בחזרות, ורגע אחרי כבר נוסעות לפגוש את ראש הממשלה של תאילנד. אנחנו מגיעות לשם ואז מודיעים לנו ששיבצו לנו עוד חזרות, הפעם עד שמונה בערב".
מי החברות שלך?
מיס קרואטיה שאיתי בחדר, ארמניה, רוסיה, גיאורגיה וקזחסטן".
מה? זה בכלל לא מדינות אסטרטגיות!
"הן מדהימות ברמות והן דוברות רוסית כמוני, אז התחברנו. אל תשכחי שאמא שלי מטשקנט, אז יש לנו חיבור טוב".
שמעתי שעשית הרבה רעש בערב המוקדמות, שהתקיים שלשום
"כן, היה מדהים. עליתי לבמה עם חליפה בעיצובו של שי שלום. זו הייתה החלטה שלו להלביש אותי בחליפה, ולא בשמלה - כמו שעולות המועמדות בדרך כלל. זה משך הרבה מאוד עניין ותשומת לב, הרימו לנו בקהל וגם מהתחרות".
הבנתי. ואיך היה טקס השמלה הלאומית?
"התרגשתי נורא, הלב שלי לא דפק ככה בחיים. התחושה הזו שאת לבד, במרכז הבמה, ומסתכלים רק עלייך בלתי ניתנת לתיאור".
הרימו לך בקהל?
"כן, הקהל התלהב ומחא כפיים, זה היה מרגש".
איך האווירה בתחרות עצמה? בתאילנד?
"המדינה הזו מדהימה, והאנשים ממש חמים. חוץ מזה, עכשיו יש פה גם אווירת כריסמס, שאני אולי לא חוגגת אבל עדיין מתפעלת, יש פה קישוטים מדהימים. בתחרות יש אנרגיות מדהימות ומפרגנות למרות כל הלחצים והמתחים. למשל אתמול ניגשה אליי אחת המועמדות וקראה לי לחדר שלה, הסתבר שהן חגגו יומולדת לכל מי שנולדה בדצמבר וזה היה ממש מרגש. הביאו לנו קאפקייקס קטנים וזה גרם לי להתגעגע לארץ".
את רוצה כבר לחזור?
"למרות החוויה המדהימה אני מתגעגעת הביתה. מחכה לחבק את החבר ואת המשפחה".
בשבוע האחרון גם נסעתן הרבה. הבנתי שביקרתן בקרבי וגם באיזו מסעדה מפוארת
"נסענו לקרבי, שזה אי בתאילנד, כדי לבקר במלון שעוד לא פתחו אותו אפילו ואנחנו היינו הראשונים שהיינו שם. היו שם גם ילדים חמודים שעפו עלינו ברמות. בגלל שאני חייבת להסתובב עם הסרט של 'ישראל' על החזה, אז מלא ישראלים זיהו וניגשו אלי. משם המשכנו לסקייבר, שזו מסעדת גורמה בקומה ה-52 בבנקוק. זה היה משגע, אבל מודה שנשארתי רעבה".
למה הכי תתגעגעי מהמסע הזה?
"להתעסקות הגדולה בנו המועמדות מצד מארגני התחרות. למרות הלו"ז הצפוף דואגים לנו להכל, ואני מרגישה כמו מלכה אמיתית".
איך היית מסכמת את השבוע השני שלך בתחרות?
"מדהים ומושלם. הכל הרבה יותר פתוח עכשיו, אני מבינה איך הכל מתנהל, ויש לי חברות. זו חוויה מדהימה".
את מתקרבת לכתר?
"בא לי לקחת אותו ולברוח כבר לישראל".
