מול הים הקאריבי, בעיר חוף מקסיקנית אקזוטית, מתעוררת בכל בוקר בחמש השנים האחרונות אוראל חדד (25) הישראלית, ילידת מבשרת ציון. חדד היא יזמית בתחום הביוטי וזמרת חסרת עכבות. הקהל בישראל אולי לא שמע עליה, אבל התקשורת במקסיקו אוהבת את השילוב של מנטליות ישראלית קשוחה וחצופה עם וייב לטיני וקיבלה את הסינגל הראשון שלה בחיבוק חם.
זמן קצר אחרי שסיימה את שירותה הצבאי יצאה חדד למקסיקו, ומאז היא מגשימה חלומות: עד כה היא הספיקה להיכנס כשותפה לרשת חנויות קוסמטיקה מקומיות בפלאיה דל כרמן, לרכוש דירה בעיר, לפתח קו של מוצרי שיער המיוצר בחיפה ונמכר במקסיקו ובארץ, להקליט שני סינגלים, וכל זאת כשהיא מתחזקת לוק נשי מתוקתק בבגדי ים קטנים על רקע נופים קאריביים.
לחדד הפריצה כזמרת מאפשרת להגשים חלום - להפוך לאישה שמשנה את כללי המשחק בז'אנר המוזיקלי הבוטה והחושני, רגאטון.
"אני רוצה להביא את ההעצמה הנשית לרגאטון", חדד מסבירה. "זה ז'אנר רקיד מאוד: שילוב של מוזיקה לטינית עם היפ הופ, R&B ודאנסהול, ובגלל שהשירים מאוד קצביים, אז קל לרקוד את הקצב המשוגע ולהתעלם מהטקסטים שלא מכבדים נשים. בז'אנר הזה שרים בעיקר גברים, ולי זה מפריע שמשפילים נשים בלהיטים הגדולים האלה".
מעל מיליון צפיות - Pasarla Bien:
אז מה את עושה בעניין?
"לסינגל השני שהוצאתי עכשיו קוראים 'קברונה' – זאת מילת רחוב שהמשמעות שלה היא 'בחורה שלא רואה ממטר, שיש לה ביצים'. המשפטים בשיר הזה הם בסגנון של: 'השופוני שלך לא מרשים אותי. יש לי את החיים שלי, אני אוהבת אותם ואני מעדיפה להיות לבד מאשר להיות עם גבר שחצן'".
איך התחיל הרומן שלך עם מקסיקו?
"למדתי במגמת תיאטרון בתיכון, ואחרי הצגת הסיום הציעה לי אחות של חברה לעבוד בדוכנים בקניונים בארה"ב כי נראה לה שאני אהיה מעולה בזה. היא דיברה על הכנסות גבוהות וציירה את זה ורוד ומפתה. הייתי קטנה יותר מבני המחזור שלי, הייתה לי כמעט שנה עד לגיוס, לא חשבתי יותר מדי וקניתי כרטיס טיסה למיאמי. גרתי בדירה של צעירים ישראלים שעבדו בעגלות, ובאמת הייתי טובה. קודמתי מהר לניהול, הרווחתי המון ויצרתי קשרים מעולים עם כולם. זאת הייתה תקופה כיפית ממש".
ואז?
"חזרתי לארץ ושירתתי כמפקדת של חיילי מקא"ם. התגעגעתי מאוד לתקופה בארה"ב, אבל כשהשתחררתי ורציתי לחזור, לא קיבלתי ויזה. הבוסים הציעו לי לבחור בין אירופה, קנדה או מקסיקו. בקנדה קר, אירופה זה לא אני, אז בחרתי במקסיקו. פתחתי עם בן זוג חברת קוסמטיקה משלנו, מהכסף שחסכנו בארה"ב, וזה לא עבד טוב, הוא קיבל החלטות לבד. הפסדנו את כל הכסף שהשקענו ונפרדנו.
"בגיל 22 מצאתי את עצמי עם 20 דולר בכיס במדינה זרה. העברתי כמה ימים בהתלבטות אם אני מקפלת את הזנב וחוזרת לישראל או נשארת. התחלתי לדבר עם כל מי שאני מכירה, ואז הבוסים שלי לשעבר מארה"ב הציעו לי להיכנס איתם כשותפה בשתי חנויות בפלאיה דל כרמן והלכתי על זה. עד היום אני מפקחת על החנויות ומעורבת במכירות. פלאיה דל כרמן זו עיר תיירותית ופופולרית והעסקים מתנהלים יפה".
"לא צריכה להתקדם דרך חדר המיטות"
לצד התדמית של אשת העסקים המצליחה שחדד מקפידה לטפח, מבט זריז באינסטגרם שלה מגלה חשבון שופע בתמונות ביקיני, מחשופי ענק וחוטיני. לטענתה, אין סתירה בין שני הדברים. "ההסתכלות הישראלית היא מאוד שמרנית. אני באמת המון בבגד ים, כי אני חיה בים הקאריבי ואני אוהבת את זה", מסבירה חדד. "אני לא יכולה לחיות בלי ים. לדעתך, אני צריכה ללבוש חליפות כדי שיידעו שאני רהוטה ופיקחית? שמים לב אליי בזכות הנשיות שלי ואין לי בעיה עם זה, היא עובדת טוב בשבילי. יש לי בהחלט מה להציע מעבר למראה, אז אני רגועה. להגיד שמי שמבליטה את המיניות שלה היא שטחית ואין לה איכויות מעבר לזה – זאת חשיבה מקובעת".
את לא סובלת מהטרדות?
"לא. לדעתי, אם את עומדת על שלך, את תצאי מכל סיטואציה. פעם בכיר בתעשיית המוזיקה במקסיקו, חתיאר בן 200, הציע לקדם אותי ורצה שאהיה איתו. אלה מחירים שאני לא אשלם. יש גם אנשי מקצוע שמתעניינים בי בצורה מכבדת ועם האנשים האלה אני אשתף פעולה. הייתה לי כבר הצעה מסוני שדחיתי, כי אני רוצה שליטה על מה שאני עושה. אני משתפת פעולה עם סוכנים ומנהלים מאוד חזקים באמריקה הלטינית שיש להם פלטפורמה של אלפי די־ג'ייז ומארגני מסיבות. אני לא צריכה להתקדם דרך חדר המיטות".
לקליפ הראשון שהוצאת יש 1,081,812 צפיות ביוטיוב. זה מספק אותך?
"הייתה קבלת פנים חמה לקליפ הראשון", חדד מתרגשת, "הוזמנתי להתארח בשבע תוכניות אירוח חזקות במקסיקו וראיינו אותי לעיתון גדול במקסיקו. זה היה אדיר והפתיע אותי שעוררתי עניין ברמה כזאת, כי אני לא מקסיקנית. אבל דווקא העובדה שאני ישראלית סִקרנה אותם, וכמובן שגם ההגשה והתכנים. בכל מקרה, אני מאמינה שהקליפ השני שצילמנו יביא יותר צפיות. עם הקליפ הראשון אני כבר פחות שלמה. היום הייתי עושה אותו אחרת. אני רוצה לשכוח אותו ולהסתכל קדימה. בקליפ השני השקעתי הרבה יותר. הבאתי מישראל את הכוריאוגרף והבמאי המעולה טל הנדלסמן, שמבוקש בכל העולם. את הסטיילינג אני עשיתי. השקעתי המון כסף על הפקה, צילומים ועיבוד מוזיקלי. בוא נגיד שעם הכסף שהוצאתי על שני הסינגלים, יכולתי לקנות פה עוד דירה".
קברונה - חדד מאמינה שישבור את השיא של הקליפ הראשון:
איך מתייחסים לישראליות שלך במקסיקו?
"רוב האנשים שאני פוגשת במקסיקו הם קתולים ומעריצים את ישו, אז יש להם כבוד גדול ליהדות. כבר היו מקרים שרצו לנשק לי את היד או נגעו בי בהתרגשות כאילו אני אבן בכותל. אני עונדת מגן דוד על הצוואר בגאווה. יש פה הערכה גבוהה לישראל כמרכז של חדשנות טכנולוגית, כמקום מוביל מבחינת ביטחון ואומנויות לחימה. בכלל יש כאן תרבות חמה ומחבקת. אני אוהבת את האנרגיה פה. אני חיה במדינה שיש בה אנשים שמחים, חמים וכיפיים. אמביציה ופושריות אין הרבה בתרבות המקומית, ולכן לנו, כישראלים, יש מה לתרום פה".
"הפכתי לילדה שאין לה עשרה שקלים לאוטובוס"
חדד לא שוכחת לרגע את שנות ההתבגרות שלה בישראל, ולא רק מסיבות טובות. כילדה היא גדלה בבית עם שני הורים עובדים ושפע כלכלי. "אבא שלי היה מעצב שיער, ובשלב מסוים היה לו זיכיון על קו של משאיות להובלת דלק", היא מספרת. ב־2009 החיים של המשפחה השתנו. אב המשפחה היה קורבן לתקיפה וחטיפה מעבר לגבולות הקו הירוק.
איך האירוע הזה השפיע על המשפחה?
"אבא שלי חווה פוסט טראומה. הוא בקושי תִפקד ולא עבד חמש שנים. האירוע קרה זמן קצר אחרי שההורים שלי רכשו בית במבשרת ציון, וההחזרים ומימון החיים שלנו (לאוראל יש אח, בן 36 כיום, אחות, בת 35, ואחות צעירה, בת 18; ד"ד) הפכו לאחריות הבלעדית של אמא שלי – קצינה בכירה בשירות בתי הסוהר. מילדה שמקבלת 200 שקלים לבזבוזים מתי שהיא רוצה, הפכתי לילדה שאין לה עשרה שקלים לאוטובוס".
איך התמודדת?
"למזלי, החלטתי על דעת עצמי לצאת לעבוד כבר בגיל 14. מגיל קטן הייתי עצמאית. אהבתי את זה שיש לי כסף משלי ושאני מחליטה על מה לבזבז. אני אוהבת להיות בעשייה, זה טוב לי לנפש. עבדתי כקופאית בסופרמרקט וכבייביסיטר ותמיד ידעתי לחסוך. למשל, עבדתי בקפטריה ושם גם אכלתי, וככה חסכתי כסף. כשהחיים שלנו בבית השתנו, אני כבר ידעתי לדאוג לעצמי. מצד שני, האווירה בבית לא הייתה פשוטה ויכול להיות שחלק מההחלטה שלי לעזוב למיאמי בגיל 17 הגיע משם. היום ההורים שלי מבקרים אותי כאן וגם האחים שלי. כולנו קשורים מאוד ואוהבים ברמה שקשה להסביר".
המקרה הזה שינה את ההשקפה הפוליטית שלך?
"אם הפכתי למלאת שנאה? לא. להורים שלי תמיד היו חברים יהודים וערבים. חבר טוב של אבא שלי, ערבי, שנפטר לא מזמן, היה כמו אבא שני שלי, ממש בן משפחה. אני עובדת פה במקסיקו עם ערבים. חונכנו בבית לאהבה ולנתינה. שנאה זה רגש שלילי שאין לו מקום בחיים שלי".
"הגבר שלי צריך לרצות לטרוף את העולם"
את רואה את עצמך חוזרת לישראל?"לא בשלב זה. אני לא חושבת שבגיל הזה הייתי יכולה להחזיק עסק ודירה בישראל, כמו שיש לי פה במקסיקו. בישראל יש עלויות גבוהות לכל דבר, הרבה בירוקרטיה. בשורה התחתונה: אם אתה במצב כלכלי טוב, ישראל היא מקום מצוין לחיות בו. אבל אם לא, זו לא מדינה שקל להתקדם בה. אני מתגעגעת למשפחה, לאוכל, לחום, לחברים, להרבה דברים, אבל כשאני בארץ אני מרגישה שאני בחברה שחיה סביב מוסכמות, למשל שצריך לעשות תואר כדי להצליח ומקובל להתלבש בצורה מסוימת.
"יש קונבנציות שמאמינים בהן ויש נטייה לעדריות, והחשיבה הזאת די סוגרת עליי. אני לא למדתי במכללה או באוניברסיטה, עשיתי דברים אחרת, והדרך שלי היא לא פחות טובה. תואר אקדמי הוא לא המדד היחיד ליכולות. הלוק שלי גם שונה, ובארץ אני מרגישה בנוח רק כשאני בתל אביב. בירושלים יסתכלו עליי אחרת".
מה עם אהבה?
"נפרדתי לפני שנה מבן זוג ארגנטינאי. גרנו ביחד שמונה חודשים וזה היה מאוד אינטנסיבי. הגבר שלי צריך לרצות לטרוף את העולם כמוני. והוא צריך להיות מעל גיל 31. עד הגיל הזה גברים הם לא אפויים בכלל".
טל הנדלסמן, כוריאוגרף ובמאי של הופעות, פרסומות וקליפים, סיפר לנו על העבודה עם אוראל חדד. הכתבה המלאה ב-Gostyle
