בוקר אחד התעוררה אנה ארונוב והבינה שאם היא לא תצא מהסטודיו לריקוד שלה, היא עלולה למצוא את עצמה לבד גם בגיל 50. אז מה היא עשתה? במקום להירשם לטינדר, כמו כל רווקה ממוצעת, היא החליטה לעבור טיפול פסיכולוגי בפריים טיים ("לאהוב את אנה", קשת 12), מול כל העולם ואשתו.
"יש לי צמא ורצון אמיתי לדבר את עצמי במילים", אומרת ארונוב בהתרגשות, "התחלתי לרקוד בגיל 5, ואחרי 30 שנה של תקשורת, בעיקר מהמקום הפיזי, יש לי צורך גדול להתבטא. אני מרגישה שלי קל לדבר על דברים שלאחרים קשה. חינוך, זוגיות, אהבה, ספורט. לא תמיד מסכימים איתי וזה לא מהותי לי. אני אוהבת לעורר דיאלוג ומחשבה".
אז אנה ארונוב החדשה מדברת ונהנית מכל רגע. גולשים מעירים על קמפיין בגדי הים שבו היא מככבת ואומרים שהיא עלתה במשקל? היא תעלה לשידור בטלוויזיה ותסביר כמה זה מסוכן שבני נוער ייחשפו לכזו חוסר סבלנות למותניים עגלגלים במידה 36 ("תמיד מקטרים שהפוטושופ מעלים את האמת, וכשמראים את האמת, אז אנשים לא מרוצים"); הרווקות מתמשכת ומתחילה להדאיג? סיבה מעולה לתוכנית דוקומנטרית בכיכובה "לאהוב את אנה".
היה צריך להתאמץ כדי לשכנע אותך להשתתף בסדרה המתעדת את חיפוש האהבה שלך?
"לא ממש. אחרי 'רוקדים עם כוכבים', היה ברור לי ולקשת שאנחנו רוצים לעשות עוד דברים יחד. ישבנו וחשבנו מה יהיה הדבר הבא, ואמרתי שלא בא לי להקריא מטלפרומפטר משהו שמישהו אחר כתב. בא לי לדבר. להגיד משהו שבוער בי. ואיכשהו נורא מהר הגענו לעניין האהבה, כי אני רווקה מלא זמן ואני מרגישה שזה יותר מהסיפור האישי שלי.
כדי שתוכל להתמקד בדייטים שניהלה לעיני המצלמות, עברה ארונוב מהדירה התל אביבית שלה למושב שקט במרכז הארץ, במטרה לנתק אותה מרעשי רקע ולעזור לה לעבור תהליך. "עברתי תהליך מאוד עמוק ואינטנסיבי. כשהתחלנו לעבוד על הפורמט, היה ברור שאני לא רוצה לחלק ורדים בג'קוזי עם בגד ים. זה הדבר האחרון שבא לי לעשות. בסוף מצאתי את עצמי מתמודדת עם פגישה יומית של שלוש שעות וחצי עם פסיכולוג במשך 90 יום. דיברתי והקשבתי לפסיכולוג שראה דייטים מצולמים שלי. קילפתי שם הרבה שכבות ומגננות".
מה הבנת?
"שנסגרתי במהלך השנים והתחלתי לשמור על הלב שלי בצורה שלא מאפשרת לדברים לקרות. אני חיה עם סינדרום 'התלמידה המצטיינת', בא לי להיות מאוד טובה בכל מה שאני עושה, והתייחסתי לכל מערכת יחסים שלא הצליחה כאל כישלון אישי. נורא קשה לי להיכשל. הבנו שהעמדה שלי בנוגע לזוגיות היא לשבת על החוף, לא להיכנס למים, לחכות שהפרטנר יתקדם, ואז אולי אני אצטרף. ההבנה הזו נתנה לי דחיפה לנסות באמת. להירטב. כי אי אפשר אחרת".
"אם הייתה לי אפשרות בחירה, הייתי בוחרת בחזה קטן יותר"
הכללות הן הרבה פעמים גסות ולא מדויקות, אבל הכללה שבכל זאת אפשר לעשות בלי להסתכן יותר מדי היא שאנה ארונוב היא אחת הבחורות הנחשקות בארץ. אהובה על כל סקטור, מקסימה כל ז'אנר גברי. היא גם קוקטית ורגישה וגם חזקה ועצמאית. גם סקסית עם גוף אלוהי וגם מתבטאת נהדר. זה לא הוגן כמעט, ואני מוצאת את עצמי יושבת מולה ובוהה לה במחשוף, כדי לגלות שאולי משהו שם עשוי מסיליקון ולהירגע.
אבל אנה צוחקת וממהרת להכחיש. "אין לי גוף אלוהי ולא עשיתי סיליקון. כמו רבות אחרות, גם אני נוטה להשמין באזור הבטן והירכיים, וככל שהשנים מתקדמות, אני צריכה יותר להקפיד. כבר לא מספיק שאוכל סלטים במשך שלושה ימים כדי שהבטן שלי תהיה שטוחה. אני חייבת לשמור על שגרת אימונים כדי להיראות טוב. שינה של שבע שעות כבר לא מספיקה כדי שעור הפנים ייראה טוב. צריך גם ללכת פעם בחודשיים לטיפולים".
מה בכל זאת היית משנה?
"אם הייתה לי אפשרות בחירה, הייתי בוחרת בחזה קטן יותר. אני רקדנית וספורטאית, וזה מגביל בתנועה וגם בלבוש. למשל, אני לא יכולה לבחור במחשוף גב ולא בצווארון גולף, כי זה מגדיל עוד יותר. יש התעסקות עם חזה גדול כל הזמן. בנות שאין להן, חולמות שיהיה להן יותר. ואלה שיש להן, לרוב היו מוכנות לוותר על חצי. אבל הכל טוב", היא צוחקת, "אני מסתדרת עם מה שיש מעולה".
חוץ מה"צרה" הזאת, אם ככה, הרוב כנראה טוב. כמו שאומר הפתיח לסדרה - "בגיל 36 לאנה יש הכל". היא נהנית מ־165,000 עוקבים בחשבון האינסטגרם הפוטוגני שלה, שכולל שיתופי פעולה מהנים ביותר עם מותגים גדולים, והיא הפרזנטורית של המותג עונות & ג'אמפ. אלה דואגים שאנה תיהנה מחיים מעניינים, מלאי נסיעות וטיסות ליעדים רחוקים ושווים כמו ניו יורק וסין (שניהם רק בחודש האחרון).
במקביל, היא שותפה של מיטל כץ, בעלת הבוטיק הלנה, בחנות האונליין helenatlv.com, ועפה בכל הכוח על החיים כפאשניסטה. "האהבה שלי לאופנה לא קיבלה מקום הרבה שנים", ארונוב מסבירה, "מגיל 18 אני מפרנסת את עצמי ומוציאה כמה שפחות על בגדים. במשך הרבה שנים, כשהיה לי קצת כסף, הייתי משקיעה בעוד שתי אבני סברובסקי בשמלת הקוקטייל לריקודים הסלוניים שלי כדי להיות יותר נוצצת, או כדי להעלות את הסיכוי שאזכה בתחרויות. כשהתחלתי להתפרסם ולהרוויח, הפאשניסטה שבי הרימה את הראש, לפעמים בצורה קיצונית. קרה שהוצאתי 3,000 שקל במכה על בגדים רק כי אני יכולה. היום התמתנתי, אבל אני בהחלט אוכלת ולובשת את רוב הכסף שלי".
סגנון הלבוש שלך מאוד השתנה עם השנים.
"מאוד. הרבה שנים לבשתי רק צמוד־צמוד וחשוף. לקחתי את הבמה קצת לחיים. זה מה שידעתי. חייתי בבועה של ריקודים סלוניים. הייתי נון־סטופ באיזו הופעה שלא נגמרת ותחזקתי דימוי שנראה מאוד זוהר מבחוץ. זה עניין של גיל. היום, לא כמו בגילאי ה־20 שלי, ההבנה שלי של נשיות וסקסיות היא אחרת. אפשר לומר שקצת חייתי בעבר כפאם פאטאל, אבל עם השנים הבנתי שאני רוצה שאנשים יאהבו אותי ולא יתאהבו בי, ואז דברים השתנו".
אז ריקוד הוא כבר לא חלק מהותי בחיים שלך?
"ריקוד יהיה תמיד בחיי, אבל לפני שנה וחצי החלטתי סופית שאני לא רוצה יותר ללמד כמורה בבית ספר לריקוד. כשאת עושה משהו במשך 30 שנה ונמצאת בסטודיו 14-12 שעות ביום, כולל שישי ושבת, את כבר לא זוכרת למה זה מרגש אותך. זאת הופכת להיות עבודה קשה שלא מספיק מתגמלת, ועם חוסר יכולת לתקשר עם העולם. כי כשאני בסטודיו אני לא יכולה לענות לטלפון, בשבתות יש תחרויות, בימי שישי, כשכולם פנויים, אני בסטודיו עד 19:00. במשך הרבה שנים הייתי שותפה יחד עם דני יוחטמן בבית הספר לריקוד 'דאנס רום' בהרצליה פיתוח. נתתי ונתתי והגשמתי חלומות של אחרים בלי הפסקה. בגיל 34 הבנתי שאם אני לא אעשה שינוי, אני אמצא את עצמי בגיל 54 באותו המצב בדיוק".
