טרילילי טרללה: איך הפך עומר אדם למודל הגבריות הישראלית החדשה

עם רגל אחת נטועה בסגנון האלגנטי במופרז של הזמר הים תיכוני, ורגל שנייה בתוך טרנינג פרחוני של זארה – עומר אדם מנסח את "האני מתלבש" שכולם אוהבים לאהוב

ארז עמירןפורסם: 13.12.18 08:59
לפלייליסט שלי הוא נכנס לאט ובחשאי, אבל מבחינה חיצונית, בואו נודה, הוא הרבה יותר הוביט מאשר קפטן אמריקה. המחווה שלי לעומר אדם (איור: ארז עמירן)
לפלייליסט שלי הוא נכנס לאט ובחשאי, אבל מבחינה חיצונית, בואו נודה, הוא הרבה יותר הוביט מאשר קפטן אמריקה. המחווה שלי לעומר אדם (איור: ארז עמירן)
מצליח להפוך כל בדיחה טקסטילית לסולד-אאוט בחנויות (צילום: אמיר מאירי, יובל חן, יאיר שגיא, רונן פדידה, כפיר חרבי)
מצליח להפוך כל בדיחה טקסטילית לסולד-אאוט בחנויות (צילום: אמיר מאירי, יובל חן, יאיר שגיא, רונן פדידה, כפיר חרבי)

אם יאיר לפיד היה טורח לשאול אותי "מה ישראלי בעיניך?" יש לי תשובה ברורה: עומר אדם. מבחינתי, כך נראה ונשמע היום הפרצוף הייצוגי שלנו – ממוקם בדיוק על קו התפר בין בכיינות כבדת רגש לאגביות תל אביבית, שתול במרכז ערוגת המיינסטרים שכ-ו-ל-ם אוהבים. כן, גם אני.

 

לפלייליסט שלי הוא נכנס לאט ובחשאי, אבל מבחינה חיצונית, בואו נודה, הוא הרבה יותר הוביט מאשר קפטן אמריקה. לא החומר הרגיל שממנו עשויים חלומות של נערות. אבל, וזה אבל משמעותי, יש לו את הקריצה, מין חיוך פנימי שמרמז לא לקחת אותו יותר מדי ברצינות. ולמודעות אישית יש קסם, בערימות.

 

מבחינה אופנתית, אדם מזגזג בין בגדי בר מצווה – הלוא הם הקוד המקומי ל"עכשיו נתלבש חגיגי", לבין בגדי היפסטרים אירוניים כמו טרנינג פרחוני וחולצות מודפסות. שני הקצוות האופנתיים האלה הם המנעד שבו משייט "האני מתלבש" הישראלי, שאדם הוא נציגו המובהק. מצד אחד נטועות רגליו בסגנון האלגנטי-במופרז, כפי שעוצב על ידי בכירי הזמר המזרחי; ומצד שני הוא גם תוצר של דורו, המנסח את הנראות המועדפת עליו בין גבולות "התדר" בבית רומנו לבין הברגהיין בברלין.

 

ההפרדה שאנחנו נוטים לעשות בין "בגד לאירוע" לבין "מה שמותר לו להתלכלך ביומיום", הפכה לחלק בלתי נפרד מהפרסונה הציבורית של אדם. על הבמה הוא נצמד אל מראה המלצר, המורכב מחולצה מכופתרת עד צוואר בתוך מכנסי קופיקו המעוטרים בחגורת עור דקה; אבל בתמונות שהוא מעלה לאינסטגרם תמצאו אותו בבוקסר, כובע ושיער גוף. שלא לדבר על הפרסומות לבזק, שם הוא משתולל עם חליפות של זארה, שהיו אכן טרילילי טרללה, והוכיחו שוב שהומור עצמי זה סקסי לאללה, ושעומר אדם הוא אייקון אופנה שמצליח להפוך בדיחה טקסטילית לסולד-אאוט בחנויות.  

 

הגיחות הקצרות האלה מחוץ לחליפות המתבקשות והשמרניות, הן תמצית הקסם העומר אדמי, שמחלצת אותו מכל הגדרה סגנונית אחת. בכך הוא יכול ללמד שיעור בקלילות את הרוקרים מגזרת חמי רודנר ואביב גפן, וגם את נציגי ההיפ הופ המקומי – שכולם נראים לידו מתאמצים וחסרי רלוונטיות סגנונית ישראלית.

 

אם אייל גולן היה הגרסה המקומית למטרוסקסואל – גבר גנדרן שמתחזק קרמים בצנצנות וחופשי-חודשי אצל הקוסמטיקאית, אבל מתבל אותם בשוביניזם של שוכן מערות קדום – עומר אדם הוא סמל של עידן חדש, משודרג ומשויף. הוא מטופח, אבל לא מרוט; אלגנטי, אבל לא ממותג עד מיאוס; יש לו זיפים, ואין לו עיניים על העורף.

 

בניגוד לגולן, אצל אדם גם לא תמצאו שום דבר שעלול להעיד על מוסריות מפוקפקת. המראה שלו כולו אומר ילד טוב שקצת מתפרחח, אבל לא מסתבך באמת, מחזיק בארון סטוק של חולצות לבנות ומקפיד תמיד על ארוחות משפחתיות בשבת. לפעמים הוא רוצה לקטוף "פרח שאסור היה לקטוף", אבל לרוב הוא משכיל להתנייד בין הקווים שמסמן הפוליטיקלי קורקט ומצליח להיות באותה נשימה וסלסול גרוני גם גיי פרנדלי וגם הבריון ששירת איתנו בצבא. בקיצור, אם לקונדסון הדרדס היו שערות על החזה, הוא היה עומר אדם.  

 

     

    ואיך שומרת בריז'יט בארדו על עצמאות בעולם של אנטי-אייג'ינג?

    65 שנה למופע הבכורה של בריז'יט בארדו בביקיני. לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: Hulton Archive/GettyimagesIL)
    65 שנה למופע הבכורה של בריז'יט בארדו בביקיני. לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: Hulton Archive/GettyimagesIL)

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מעצב אופנה, מרצה בשנקר, מאייר, אבא (של גאיה ושירה), מאמין שאופנה היא תרבות שאפשר (ורצוי) לדבר עליה, ולא רק ללבוש, ולא שוכח לרגע שמתחת לבגדים כולנו עירומים