המעצב מאחורי הדימויים שכולנו מכירים: לזכרו של אשר קלדרון
מכתר פלסטיק עד פרילי, מכרזות עד אריזות, משטרות כסף עד ויטראז'ים לבתי כנסת: החותם שהשאיר קלדרון, שלא הפסיק ליצור עד ימיו האחרונים, בתרבות הישראלית
יש מי שנוטים לחשוב שאחת הבשורות החדשות בעולם התקשורת החזותית היא המולטי-דיסיפלינריות: ערבוב תחומי עיצוב שונים תחת קורת גג-סטודיו אחת. לכן נפלא לגלות ולהזכיר את גוף העבודות המגוון של המעצב הוותיק אשר קלדרון, במלאת 30 למותו. הוא היה יוצר פורה ונלהב, ששלט במנעד גדול של התמחויות וסגנונות ונחשב לאחד מאבות העיצוב הגרפי הישראלי. בצניעותו, מעולם לא ביקש לעמוד באור הזרקורים של הברנז'ה המקומית.
קלדרון נולד ב-1929 בבולגריה, וכשעלה לישראל למד בבצלאל. את תחילת דרכו כמעצב החל בסטודיו משותף, יחד עם אליעזר ויסהוף. כמה שנים מאוחר יותר פתח סטודיו צנוע במרכז תל אביב, שבו עבד עד יום מותו.
בעשרות השנים שפעל הטביע קלדרון את חותמו בתרבות הישראלית הצומחת, וכפטריוט לא ראה סתירה בין עיצוב לגופים ממלכתיים וממשלתיים ובין פרסום כרזות פוליטיות ביקורתיות. הוא עיצב עבור משרד הביטחון, צה"ל ולשכת הפרסום הממשלתית; אחראי לשטר שעליו התנוסס דיוקנה של גולדה מאיר; יצר כרזות לאירועים כמו המכביה או תערוכות שייצגו את ישראל בתפוצות; ומנגד – לא היסס ולא חדל לעצב כרזות פוליטיות למען השלום והאחווה בין בני האדם, וגם כאלה שביקרו את מדיניות הממשלה, כמו בימי האינתיפאדה השנייה.
קלדרון היה גם איש מיתוג, שחתום על כמה מהלוגואים המפורסמים במדינה (כתר פלסטיק, סולל בונה, לוטו ועוד). גם האריזות שעיצב התמקמו בפנתיאון של סמלי התרבות המקומית שלנו.
מצד אחר, הוא נמשך לנושאים רוחניים. התקרבותו למסורת היהודית באה לידי ביטוי יצירתי בוויטראז'ים שיצר לבתי כנסת, בעיצוב הגדה לפסח (פרויקט שעליו עמל בשנותיו האחרונות), ובעיצוב סדרות בולים שעסקו בחגי ישראל ובסיפורי התנ''ך. ולבסוף, קלדרון היה אמן בנשמתו, שיחד עם אשתו יצר שטיחי קיר מאוירים, שהוצגו בין השאר במוזיאוני רמת גן והרצליה.
כמו הפסיפס המרשים של התכנים ושדות העיצוב שבהם עסק, גם סגנונו של קלדרון היה אקלקטי, כמעט בלתי ניתן לאפיון. בולטת לאורך השנים הגיאומטריות הגרפית שלו, עם שטחי צבע גדולים ועזים. הוא הבריק בשילובי צבעים, אם בכרזה גדולה או בבול קטנטן. ניתן להבחין בכמעט כל צבע מתוך הפלטה שבחר, וההרמוניה מושלמת.
בעבודות אחרות שלו השתמש באובייקטים קיימים או בדימויים ממקורות אחרים (readymade), בעיקר כאלה עם שפה איורית היפר-ריאליסטית, איורים פיגורטיביים, או כאלה שמורכבים משטחי צבע רחבים, כמו של המעצב סול באס או הצייר מאטיס.
את הסגנון ה''ויטראז'י'', שמחלק משטח גרפי לשטחים קטנים יותר, החל קלדרון לחקור בשנות ה-60 דרך סדרת בולים שיצר. עשורים מאוחר יותר עיצב חלונות ויטראז' לבית הכנסת התל אביבי שבו נהג להתפלל. בשנים האחרונות החליט לא לוותר על שליטה בכלים הטכנולוגיים החדשים, ולימד את עצמו, במאמץ גדול ובנחישות, לעצב ולאייר באופן דיגיטלי פרויקטים רבים – הגדול שבהם הוא ההגדה לפסח, שכפולה מתוכה מופיעה בראש הפוסט.
- תודה למעצב נדב ברקן, שחיבר בינינו לטל קלדרון, בעקבות מחקר ארוך שהוא עושה על אביו.
בוגר המחלקה לתקשורת חזותית של "בצלאל", ותואר שני בעיצוב ב-London College of Communication. בשנת 2007 הקמתי את Graphics & Words - סטודיו המתמחה בחשיבה קריאטיבית עיצובית מולטידיספלינרית, יצירת זהויות מותגיות ומחקרי טרנדים. כיום, בין השאר, אני זוכה להשתתף בתערוכות עיצוב, וגם לשמש מנהל קריאייטיב ויועץ למספר בתי סטודיו ומותגים מהמובילים בארץ. בעשור האחרון, אני מחלק את זמני כמרצה באקדמיות השונות - "בצלאל", "מנשר", "שנקר", "ויצ"ו חיפה" ואוניברסיטת תל-אביב.
להצטרפות לרשימת התפוצה של הטור שלי, שלחו לי מייל:
odedbenyehuda@gmail.com
