"ודאות בחייהם של סטודנטים לארכיטקטורה היא מצרך נדיר", כותב מתיו פרדריק בפתח ספרו. "תוכנית הלימודים היא יצור מבלבל ופראי ומתוכה נגזרים שעות עבודה ארוכות, קריאה בטקסטים צפופים, ולעתים קרובות, התמודדות עם תוכני הוראה סתומים". גם אם שיעורים בארכיטקטורה הם מרתקים (והם אכן כאלה), הם עמוסים בהחרגות ובהסתייגויות רבות כל כך, שסטודנטים יכולים בקלות לתהות אם קיים בכלל משהו ממשי שאפשר ללמוד על ארכיטקטורה".
ואם זו החוויה שזכורה לאדריכלים משנות ההכשרה האקדמית שלהם, מה יגידו שוחרי האדריכלות שמנסים לבסס את השכלתם בתחום, ואנשים שחייהם הפגישו אותם עם אדריכלים - חברים, בני משפחה וקולגות - ואינם מצליחים להבין מה בעצם עושים האדריכלים האלה, משום שהם מתקשים להסביר?
"101 דברים שלמדתי בבית הספר לארכיטקטורה" יצא לפני עשר שנים בארה"ב, ומגיע כעת לחנויות הספרים בתרגומו העברית (הוצאת "בבל"). עם איורים
פשוטים וקלילים, ומולם הסבר רהוט בגובה העיניים (וכמה שזה נחוץ, לעומת טקסטים מפוחלצים שעולם האדריכלות מולעט בהם), הנושאים שעולים בספר הם מגוונים: מהסברים קונסטרוקטיביים בסיסיים, דרך הכנת פרזנטציות, מושגים בהיסטוריה של האדריכלות, טעויות נפוצות בתכנון, ציטוטים מפורסמים, וגם כמה עצות בענייני התדמית והדימוי, כמו איך לשרטט קו שישכנע את הזולת כי לפניו עומד אדריכל רציני (ראו הדוגמה הראשונה למעלה).
הנה עוד כמה דוגמאות, וכל השאר נמצא בספר:
בבניינים מסורתיים, הקירות החיצוניים עבים משום שהם תומכים במשקל הבניין ומופעלים עליהם עומסים גדולים מכיוון הרצפות, הגג והקירות שמעליהם, שאותם הם מעבירים לקרקע; בבניים מודרניים, הקירות החיצוניים דקים, והעומסים המבניים נמתכים בשלד עמודים וקורות מפלדה או בטון(איור: מתיו פרדריק)
מסגרו את הנוף, אל תסתפקו בחשיפתו בלבד. גם אם נדמה שקיר חלונות הוא הדרך להתמודד עם נוף דרמטי, חוויות עשירות יותר נובעות לעתים קרובות מבחירה, ממסגור או ממיסוך זהירים של הנוף, או אפילו מהסתרתו(איור: מתיו פרדריק)
ותתעודדו, אדריכלים פורחים מאוחר. רובם אינם מגיעים לשיאם המקצועי לפני גיל 50. קחו דוגמה מזאהה חדיד, האדריכלית המצליחה בעולם, שהחלה לפרוח מאוחר מאוד (אם כי מותה בא עליה בגיל מוקדם מאוד)(איור: מתיו פרדריק)
