בראשית המאה ה-20, נבנו ברחבי בואנוס איירס עשרות בניינים בסגנון "אר נובו" ושינו את פניה. חלק מהבניינים שמורים להפליא ומעוררי התפעלות גם היום; אחרים עזובים ומתפוררים. עיטורי ברונזה השחירו, חלקי זכוכית צבעונית הושחתו ואיבדו מזוהרם, אריחי חרסינה, דלתות עץ מגולפות וקישוטים נעקרו ממקומם. אך גם כאשר מדובר בשרידים בלבד, הם מצליחים להעיד על תקופת העושר והפאר שידעה בירת ארגנטינה, הרבה לפני שהכלכלה הלאומית הידרדרה לתהום שממנה היא לא מצליחה להיחלץ.
בשנות ה-60 של המאה ה-19, עדיין הייתה בואנוס איירס עיר נמל חסרת נוי והדר. בתוך 50 שנה בלבד, היא מוכתרת ב"פאריז של הדרום".בין השנים 1880 - 1919 חוותה ארגנטינה מודרניזציה, שבאה לידי ביטוי בחידושים ובהמצאות שיובאו מהיבשת הישנה, כמו הנחת רשת מסילות ברזל, השקיה והקפאת בשר, עם נגיעה בולטת בכל תחומי החיים. תהליך זה הפך את המדינה לאסם תבואה חשוב בעולם, ליצואנית עיקרית של בשר בקר, וככל שקשה להאמין היום – לאחת מעשר המדינות העשירות בעולם. הבירה הופכת באותן שנים לעיר הגדולה ביותר באמריקה הלטינית, כרך שוקק מכל בחינה – כלכלית, פוליטית ותרבותית – עם אוריינטציה אירופאית לכל דבר.
השפע והשגשוג שינו את בואנוס איירס מקצה לקצה. כמה מרחובותיה לבשו מראה חדש, מהודר ואלגנטי, כיאה לרחובותיהן של ערים אירופאיות חשובות. הסגנון הקולוניאלי הספרדי שאפיין את העיר בתקופת הכיבוש הספרדי ננטש, ואפילו הוחרם, הן ביוזמת המנהיגים והן על דעת החברה המקומית, שלא רצתה קשר עם העבר שלה, ולו בדמות האדריכלות. הנטייה הייתה לאמץ סגנון אירופי, ואין ספק שפאריז הייתה מודל החיקוי המועדף. הבירה הצרפתית הכתיבה, למעשה, את מהות השינויים.
כיצד זה הגיע לבואנוס איירס
שלוש קבוצות אימצו את הסגנון המודרני ששלט באותן שנים באירופה – Art Nouveau – אותו סגנון שיהפוך לסמל השינוי שעברה החברה.
1. האליטה החברתית: בני המעמד הגבוה, אצולת הממון הוותיקה, ה"פורטניוס" (ילידי בואנוס איירס, שהתגאו במוצאם והרגישו מורמים מעם).
2. בעלי האחוזות החקלאיות והמתעשרים החדשים: אלה ואלה אימצו את התרבות האירופאית על חידושיה וייבאו אותה, ובתוך כך גם הסגנון האמנותי-אדריכלי-עיצובי המתפשט ברחבי אירופה.
3. המהגרים: שהגיעו מכל רחבי אירופה – מרוסיה ועד ספרד. חלקם היו אנשים קשי יום וחלקם בעלי אמצעים ובעלי השכלה, שקיוו לשפר את רמת חייהם בארץ שבה נפתחו אפשרויות חדשות. רבים מהם השכילו לנצל את ההזדמנויות הכלכליות שנפתחו בפניהם, צברו הון ונכסים. בין המהגרים הרבים נמנו גם אדריכלים, בנאים מהנדסים, חרשי ברזל ואומנים מיומנים שהחדירו את החידושים הטכנולוגיים והסגנונות האמנותיים ששלטו בארצות מוצאם.
שני הקצוות החברתיים, אף שבאו מרקע חברתי וכלכלי שונה, הכשירו את הקרקע לקליטתו של סגנון אר נובו בארגנטינה. נושאי דגל החדשנות האדריכלית היו בני השכבות המתעשרות (לא האליטה הוותיקה והשמרנית), בני המעמד הבינוני הגבוה, האינטלקטואלים, הפתוחים לחידושים אך יותר מכל, מי שרצו להצהיר על יכולותיהם הכלכליות קבל עם ועדה ולחקות את הצעקה האחרונה באירופה.
מה זה אר נובו
התרגום המילולי הוא ''אמנות חדשה''. הסגנון חדר לתודעת הציבור בשנות ה-80 של המאה ה-19, התפשט ברחבי אירופה ומשם עבר לארצות הברית, כשהוא מגיע לשיאו בראשית המאה ה-20 ודועך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. סיכום שנותיו הוא 1880-1914.
מאחר שהסגנון פרץ במהרה וסחף את אמני ואומני התקופה בטרם היה לו שם, הוא זכה לכינויים שונים במדינות שונות: בספרד Modernismo באנגליה Liberty (ע''ש ארתור ליברטי) וכן Arts and Crafts , בווינה Secession (הפורשים), בגרמניה Jugenstil (סגנון צעיר ), ובאיטליה Floreal (פרחוני). ב-1895 נפתחה בפאריז גלריה שנקראה La Maison de L'ART NOUVEAU, וכך התקבע השם בתודעה העולמית.
ההתלהבות העצומה גרמה, בתוך שנים ספורות, לכך שהאר נובו הקיף את כל תחומי האמנות: אמנות יפה, ציור, פיסול, אדריכלות, ובעיקר אמנות שימושית. ציירים, פסלים ומעצבים "'נכנעו" לו והשווקים הוצפו בפריטים ובחפצי אומנות ברוח זו, מכפית לסוכר ועד לרהיט מסוגנן, מפוסטרים (מחידושי התקופה), אריחי חרסינה, תכשיטים וכלי זכוכית עד לחזיתות בתים ולמגדל האייקוני ביותר בעולם - מגדל אייפל (1889).
היוצרים שפעלו בסגנון האר נובו חיפשו סגנון חדש, מודרני ומנותק מאמנות מוסדית היסטורית. הם חיפשו דרך שתבטא את רעיונותיהם באמצעות הטכנולוגיה פורצת הדרך של זמנם – תוצריה של המהפכה התעשייתית - שסייעה בעיבוד חדשני של חומרים כמו מתכת, זכוכית, ברזל מגולוון ובטון. היוצרים רצו להשתחרר מן העבר ולהתאים את הסגנון לצרכי המעמדות החדשים שצמחו בארצות השונות – צרכני הסגנון החדש.
בעיצוב המודרני, הושם דגש על חתימתו האישית של כל אמן, החל בעיצוב חזית בניין וכלה בעיצוב כפית וידית. היוצרים הבולטים של הסגנון - צ'ארלס מקינטוש הסקוטי, יוזף הופמן הווינאי, אמיל גאלה והקטור גימאר הצרפתים ואנטוניו גאודי הקטלאני - התבלטו בתעוזה שלהם כמו בפשטות שלהם.
שני קווים מאפיינים את הסגנון: הראשון הוא קווים מעוגלים ומפותלים, המשתרגים ומתמזגים האחד עם השני, תוך שהם מעניקים תחושה של קלילות וזרימה, ומבטאים יופי, חידוש, התגרות והתרסה – מודרניות; לצדם מופיעים קווים גיאומטריים ישרים, נקיים, ברורים, אחידים, מאווררים, מסוגננים מאוד ועם זאת רכים באופן מסוים. לסוג הראשון קראו The hot Art Nouveau, ולשני The cold.
טבע, ארוטיקה ויפן
המסר של יוצרי האר-נובו היה שאמנות שייכת לכולם, ללא הבדלי מעמדות. שילוב של תחומי אוּמנות ואמנות שונים אפשרו יצירת הרמוניה בכל הקשור לעיצוב סביבת החיים. בבית מגורים פרטי הוכנסו כל יסודות הסגנון החדש, החל מהחזית המסוגננת, דרך שער הכניסה, ריצוף חדר המדרגות, המעלית, המעקות, הדלתות, התאורה וכמובן קישוט הקירות. מקורות ההשראה הבולטים היו:
- הטבע - הצומח בשלל גוונים וסוגים של בעלי חיים, חרקים וזוחלים, וגם דגים, כשהצמחים משתרגים ומתפתלים. המוטיבים מהטבע מופיעים בכל הפריטים והחפצים, כגון כלי אוכל, תכשיטים, מנורות, בדים, אריחי קרמיקה, צנצנות, וגם חזיתות של בתים.
- נשים ונשיות - מאז ומתמיד תפשה הדמות הנשית מקום חשוב באמנות; בתקופת האר נובו נוסף לה ממד חדש. השימוש בדמות אשה הפך ליומיומי ומוחשי, ואפשר היה למצוא דמות נשית מחוטבת במגוון של פריטים: על גבי ידית של דלת, מעטרת כפתור, מקשטת חפתים ועוד. ארוטיקה וחושניות תפסו מקום חשוב בסגנון, כשאחד האמצעים למשוך את עיני הצופים היה פוסטרים.
- השפעה יפנית – חדרה לתרבות המערב עם פתיחתה של יפן לסחר עם המערב בשנות ה-60 של המאה ה-19. בערים רבות באירופה נפתחו חנויות למכירת חפצים יפניים, ואמני המערב אימצו את הקווים הרכים והמעוגלים, את המשטחים בצבעים העזים ואת היעדר הצלליות. קווי הרישום, והציור של הגיישה היפנית, הפכו לקו בולט באמנות המערב באותו זמן.
בבואנוס איירס, זה קצת אחרת
סגנון אר נובו בבואנוס איירס הוא אקלקטי, ובזה טמון סוד קסמה ויופיה (כמו איסטנבול או בודפשט). למראה החזיתות המסוגננות, להולך ברחוב נדמה שהוא פוסע באחד מרחובות וינה, פאריז או ברצלונה. הסיבה לגיוון היא השילוב בין ארץ מוצאו של בעל הבית-היזם-מזמין העבודה, לבין ארץ מוצאו של האדריכל המבצע (לרוב, בני אותה ארץ).
הסגנון לא צמח בארגנטינה כפי שצמח באירופה, אלא יובא משם. ז'וליאן גרסיה נונייז Julián García Núñez, מחשובי האדריכלים באותה תקופה, אמנם היה יליד המקום להורים מהגרים, אבל את לימודיו סיים בברצלונה. כל האחרים, בני לאומים שונים, הביאו עמם את הסגנון מארץ מוצאם.
חומרים רבים יובאו מאירופה, בין אם מדובר באריחים או בזכוכיות מעוטרות, בפרזולים, בחלונות ואפילו במעלית בשלמותה.
- הספר Art Nouveau in Buenos Aires: A Love Story מאת ענת מי דן יצא לאור בהוצאת Ediciones Polígrafa. מי דן התגוררה בבואנוס איירס במשך כמה שנים, חקרה את ה"אר נובו" בעיר ופרסמה את הספר, שזכה לאחרונה בפרס בארגטינה
