הרחק מההמון הנוצץ: שני משרדים שעוצבו לפי סדר היום החברתי שלהם

כאן לא מבקשים לשדר הצלחה בסגנון הייטקי. משרדי קרן לאוטמן עוצבו מתוך תפיסה של שקיפות ופתיחות; ב-MommyWork מזמינים ילדים לשחק לצד ההורים העובדים

אירה רוז'בסקי

|

03.12.18 | 09:19

משרדי קרן לאוטמן ברמת החייל. מסדרון צר נפתח למרחב גדול, שעוצב באפור-בטון, זכוכית ועץ. שטיחים ועבודות אמנות מוסיפים חמימות (צילום: שי אפשטיין)
משרדי קרן לאוטמן ברמת החייל. מסדרון צר נפתח למרחב גדול, שעוצב באפור-בטון, זכוכית ועץ. שטיחים ועבודות אמנות מוסיפים חמימות (צילום: שי אפשטיין)
החלונות הגדולים שוטפים את הפנים באור, ושתי פינות ישיבה ביתיות הוצבו במרכז (צילום: שי אפשטיין)
החלונות הגדולים שוטפים את הפנים באור, ושתי פינות ישיבה ביתיות הוצבו במרכז (צילום: שי אפשטיין)
בין המרחב המשותף לחדר הישיבות ולחדרים הפרטיים חוצצים לוחות זכוכית שמוסגרו בעץ ארז, וההפרדה נראית אוורירית ונושמת (צילום: שי אפשטיין)
בין המרחב המשותף לחדר הישיבות ולחדרים הפרטיים חוצצים לוחות זכוכית שמוסגרו בעץ ארז, וההפרדה נראית אוורירית ונושמת (צילום: שי אפשטיין)
משרדו של נעם לאוטמן, בנו של מייסד הקרן, התעשיין דב לאוטמן ז''ל. כמשפחה שהקימה גם את ''דלתא'', לטקסטיל ניתן מקום חשוב (צילום: שי אפשטיין)
משרדו של נעם לאוטמן, בנו של מייסד הקרן, התעשיין דב לאוטמן ז''ל. כמשפחה שהקימה גם את ''דלתא'', לטקסטיל ניתן מקום חשוב (צילום: שי אפשטיין)
בעיצוב המשרדים התבקשו האדריכלים צח רונן ורפאל כהן לייצר תחושה ביתית ונגישה, שאינה מנקרת עיניים (צילום: שי אפשטיין)
בעיצוב המשרדים התבקשו האדריכלים צח רונן ורפאל כהן לייצר תחושה ביתית ונגישה, שאינה מנקרת עיניים (צילום: שי אפשטיין)
גם במשרד השיתופי MommyWork ברעננה התבקשה המעצבת תמר רוזן נעים לייצר תחושה ביתית, שתתאים להורים שבאים לעבוד עם ילדיהם הקטנים (צילום: אייל תגר)
גם במשרד השיתופי MommyWork ברעננה התבקשה המעצבת תמר רוזן נעים לייצר תחושה ביתית, שתתאים להורים שבאים לעבוד עם ילדיהם הקטנים (צילום: אייל תגר)
הכניסה נעשית כמו לדירה, שבמרכזה סלון ומטבח. מאחר שהמטבח הקיים היה קטן, נבנה מולו אי, שבבסיסו תעלה עגולה, לזחילה ומשחק של הקטנים (צילום: אייל תגר)
הכניסה נעשית כמו לדירה, שבמרכזה סלון ומטבח. מאחר שהמטבח הקיים היה קטן, נבנה מולו אי, שבבסיסו תעלה עגולה, לזחילה ומשחק של הקטנים (צילום: אייל תגר)
הנראות הכללית מתאימה גם לילדים, אך אינה ילדותית. בין החלקים השונים של המקום - מרחב עבודה להורים ומרחב משחק לילדים - מפרידים קירות זכוכית שעליהם צוירה ביד דוגמה - מיסוך עדין, שמאפשר קשר עין (צילום: אייל תגר)
הנראות הכללית מתאימה גם לילדים, אך אינה ילדותית. בין החלקים השונים של המקום - מרחב עבודה להורים ומרחב משחק לילדים - מפרידים קירות זכוכית שעליהם צוירה ביד דוגמה - מיסוך עדין, שמאפשר קשר עין (צילום: אייל תגר)
יש אזורי עבודה שמיועדים לגדולים בלבד ובהם נשמר השקט, יש אזורים משותפים, ויש אזורי משחק ומנוחה לקטנים, שבהם נמצאות גם מטפלות (צילום: אייל תגר)
יש אזורי עבודה שמיועדים לגדולים בלבד ובהם נשמר השקט, יש אזורים משותפים, ויש אזורי משחק ומנוחה לקטנים, שבהם נמצאות גם מטפלות (צילום: אייל תגר)
בחדר הישיבות עיצבה רוזן נעים קיר ירוק שופע, שאותו שזרה מצמחיית פלסטיק (צילום: אייל תגר)
בחדר הישיבות עיצבה רוזן נעים קיר ירוק שופע, שאותו שזרה מצמחיית פלסטיק (צילום: אייל תגר)

רוב המשרדים שאת עיצובם סיקרנו כאן ב-Xnet הם מרחבים עתירי תקציב, של חברות היי טק המבקשות להפנות החוצה פנים נוצצים. הפעם בחרנו בשני משרדים שמשרתים אג'נדות חברתיות: אלה של קרן לאוטמן ברמת החייל, ומרחב שיתופי ברעננה, המיועד להורים עובדים וילדיהם הקטנים.

 

קרן לאוטמן היא קרן משפחתית שנוסדה ב-2008 (יושב הראש שלה הוא נעם לאוטמן, בנו של התעשיין דב לאוטמן ז''ל). היא שותפה בתוכניות לקידום החינוך

הפורמלי והבלתי פורמלי בישראל, ופועלת למען שיוויון ושותפות בין אוכלוסיות שונות בארץ.

 

סדר היום של הקרן עמד לנגד עיניהם של האדריכלים צח רונן ורפאל כהן בבואם לעצב את משרדיה (220 מטרים רבועים) ברחוב הנחושת, לב אזור המשרדים והמסעדות ברמת החייל. מושגים כמו "בית" ו"שקיפות" כיוונו את הבחירות בתהליך העבודה, כשהשקיפות והפתיחות אל מול אוכלוסיות שונות שאיתן עובדת הקרן קיבלו ביטוי גם בתכנון החומרי.

 

מבט מהמסדרון אל נוף בנייני המשרדים סביב (צילום: שי אפשטיין)
    מבט מהמסדרון אל נוף בנייני המשרדים סביב(צילום: שי אפשטיין)

     

    שטיחים פוזרו במרחב, גם למרגלות דלפק הקבלה (צילום: שי אפשטיין)
      שטיחים פוזרו במרחב, גם למרגלות דלפק הקבלה(צילום: שי אפשטיין)

       

      תחושה חמימה וביתית מציפה את הבאים מהרגע הראשון, כשבסופו של מסדרון קטן נפתח לפניהם מרחב שיתופי גדול. הקרן יושבת בחלקו הדרום-מזרחי של הבניין, ואור השמש הנכנס דרך חלונות הוויטרינה העצומים שוטף את הפנים.

       

      תקרת הבטון התעשייתית הושארה חשופה, והרצפה מהדהדת את האפור בעזרת שכבת מיקרוטופינג אפורה – חלופה מינימליסטית לרצפת בטון, שנגזרה משלושה סנטימטרים עומק שעמדו לרשותם להנחת הרצפה.

       

      במרכז שתי פינות ישיבה: שולחן עגול ולבן שסביבו כסאות מרופדים בבדים צבעוניים, ופינה סלונית מזמינה ונינוחה. הבזקים של צבע חי ותוסס הם חלק מהקו העיצובי, בבדי הריפוד וברהיטים שהוזמנו במיוחד. מאחר שמייסד הקרן, דב לאוטמן, הקים ועמד בראש חברת "דלתא", ההתייחסות לטקסטיל הייתה חשובה במיוחד.

       

      הבזקים של צבע הם חלק מהקו העיצובי (צילום: שי אפשטיין)
        הבזקים של צבע הם חלק מהקו העיצובי(צילום: שי אפשטיין)

         

        החדרים נפתחים אל ''סלון'' משותף (צילום: שי אפשטיין)
          החדרים נפתחים אל ''סלון'' משותף(צילום: שי אפשטיין)

           

          בין המרחב הסלוני לחדר הישיבות הראשי ולמשרדים הפרטיים של העובדים חוצצים לוחות זכוכית שמוסגרו בעץ ארז. השימוש במסגרות העץ יצר הפרדה פונקציונלית, שנראית אוורירית ונושמת. בחלק מהמקומות ניתנים לוחות הזכוכית להזזה, ויש גם מעט קירות אטומים, שכוסו בטיח המחקה את מראה הבטון. צורה זו של הפרדה הייתה חלק מרכזי במטרה העיצובית להעדיף את הכלל על הפרט.

           

          גם מהמטבחון נפער אליו חלון ממוסגר בעץ ארז (צילום: שי אפשטיין)
            גם מהמטבחון נפער אליו חלון ממוסגר בעץ ארז(צילום: שי אפשטיין)

             

            בחדרים הפרטיים התקרה הונמכה, כשמאחורי רפפות אפורות ועדינות הוסתרו המערכות ההכרחיות של המבנה (מיזוג, חשמל, גלאי עשן וספרינקלרים). שטיחים אתניים בצבעים עליזים ובגדלים משתנים הונחו באזורים רבים – מעמדת הקבלה, דרך פינות הישיבה ועד המשרדים הפרטיים – ומוסיפים לתחושת החמימות. את הנראות המסורתית של השטיחים מאזנים האלמנטים התעשייתיים, כמו הבטון והמנורות שעיצב אסף וינברום. התוצאה נעימה, אלגנטית וכזו שאינה מנקרת עיניים.

             

            בין בית למשרד

             

            מרחבי עבודה שיתופיים, הלהיט הנדל''ני של השנים האחרונות, מעוצבים בדרך כלל בסגנון הייטקי טרנדי, שמבקש לשדר הצלחה. אנרגיה גברית מהדהדת בעיצובם, והמראה, גם של המוצלחים שביניהם, הפך גנרי.

             

            ב-Mommy Work – מרחב שיתופי באזור התעשייה ברעננה, היחיד בארץ שמיועד להורים עם פעוטות עד גיל 3 – ביקשו לעשות זאת קצת אחרת. המקום נולד מתוך צורך אישי של המייסדת, גל טבריאי, לאחר שילדה את בנה הבכור. כישוריה כמפיקת טלוויזיה עזרו לה כשהחליטה להקים מתחם שיאפשר להורים צעירים לשלב בין קריירה לשהייה עם הילדים.

             

            שטח המתחם 300 מטרים רבועים, והוא חולק לשלושה: אזור משותף להורים וילדים; עמדות עבודה באופן ספייס וחדר ישיבות שאינם מיועדים לילדים; ואזור משחק עבור הקטנטנים והמטפלות שעובדות במקום.

             

            MommyWork, בעיצובה של תמר רוזן נעים. הכניסה ביתית (צילום: אייל תגר)
              MommyWork, בעיצובה של תמר רוזן נעים. הכניסה ביתית(צילום: אייל תגר)

               

              קירות זכוכית עם מיסוך עדין מפרידים בין החלקים השונים (צילום: אייל תגר)
                קירות זכוכית עם מיסוך עדין מפרידים בין החלקים השונים(צילום: אייל תגר)

                 

                כורסאות משרדיות נוחות מסביב לשולחנות עבודה משותפים (צילום: אייל תגר)
                  כורסאות משרדיות נוחות מסביב לשולחנות עבודה משותפים(צילום: אייל תגר)
                   

                   

                  "המקום הזה צריך להיות בית", מסבירה מעצבת הפנים תמר רוזן נעים. ואכן, הכניסה – שנעשית דרך המרחב המשותף, בו ממוקם גם המטבח – מזכירה כניסה ללבו של מרחב ביתי. המטבח, עם דלתות של פורמייקה כחולה, הוא היחיד שהגיע עם המשרדים והושאר כפי שהיה, משיקולי חיסכון בעלויות. הוא פתוח וקטן יחסית, ולכן נבנה במקביל לו אי, שלצדו כסאות בר ובבסיסו עוצבה תעלה עגולה, שדרכה יכולים הפעוטות לזחול ולשחק.

                   

                  צבעים בוהקים, רצפת פרקט, שטיח אתני צבעוני ורהיטי עץ עם רגליות צבעוניות מגולפות מייצרים מרחב שופע חום, נעים ומגוון למגע. לצד קיר דומיננטי שנצבע בירוק הושאר קיר בטון חשוף, שמאזן את הנראות הכללית, המתאימה גם לילדים, אך אינה ילדותית.

                   

                  אלמנטים משחקיים תוכננו במורד הקיר, בגובה הפעוטות (צילום: אייל תגר)
                    אלמנטים משחקיים תוכננו במורד הקיר, בגובה הפעוטות(צילום: אייל תגר)

                     

                    מרחבים שמתאימים לקטנים (צילום: אייל תגר)
                      מרחבים שמתאימים לקטנים(צילום: אייל תגר)

                       

                      פינות רביצה ומנוחה (צילום: אייל תגר)
                        פינות רביצה ומנוחה(צילום: אייל תגר)

                         

                        ושימוש בקירות ליצירה ומשחק (צילום: אייל תגר)
                          ושימוש בקירות ליצירה ומשחק(צילום: אייל תגר)

                           

                          מעבר לחלון זכוכית גדול נמצא אזור העבודה. כדי למסך בעדינות בין האזורים השונים, אך לא למנוע קשר עין – צוירה על החלון ביד דוגמה של מוטיב צמחי. כאן מוקמו כמה שולחנות עבודה גדולים, עם פלטות פורמייקה בירוק בקבוק ורגלי ברזל שחור. לצד השולחנות הוצבו כורסאות עבודה נוחות, שרופדו בלבד אפור כהה. גם כאן, מינון מדויק של פריטים כמו שטיח אתני קטן וחלקי ריהוט צבעוניים, מוסיף נינוחות וחמימות.

                           

                          בתוך האופן ספייס, מאחורי קירות זכוכית, נמצא חדר הישיבות, או "הבועה", כהגדרתה של המעצבת. כדי לחבר אותו עם הטבע שבחוץ היא יצרה בו קיר ירוק שופע, שאותו שזרה מענפי צמחיית פלסטיק.

                           

                          הקיר הירוק בחדר הישיבות (מימין) מהדהד את צמרות העצים (צילום: אייל תגר)
                            הקיר הירוק בחדר הישיבות (מימין) מהדהד את צמרות העצים(צילום: אייל תגר)
                             

                             

                            האזור השלישי של המתחם הוא ממלכתם של הילדים. פינות רביצה עם מזרונים עבים עוצבו בו, לטובת מנוחה ומשחק. על הקירות סביב פוזרו אלמנטים סנסו-מוטוריים וכלי נגינה מחומרים מגוונים, שמציעים אפשרויות משחק התפתחותיות לפעוטות. סקלת הגוונים משחזרת את הכחולים, הירוקים והכתומים שנוכחים גם בשני החלקים האחרים של המרחב, ורצפת הפרקט היא מצע נעים לקו הכללי, שבו משתלבים קולות פטפוטם של הקטנים עם נקישות המקלדת של הגדולים.  

                             

                             
                            הצג:
                            אזהרה:
                            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד