ציונים תמיד אפשר לשפר, אך האם זה באמת מה שיגרום לה להצליח בחיים? (צילום: Shutterstock)
לפני מספר שנים, כשהייתי מחנך של כיתה ו', נכנסה אלי באסיפת הורים אמא של תלמיד, שממש "ירק דם ואכל חצץ", בכדי להשיג את הציונים הבינוניים שלו. התכוונתי להסביר לו שלמרות שכל כך קשה לו, אני רואה התקדמות, אבל הילד היה ממש לחוץ. כמות המשאבים שהוא משקיע בכיתה גורמת לכך שבקושי יש לו זמן לצאת עם החברים שלו להפסקה.
חשבון? פחות מעניין
אמו הסתכלה עלי ואמרה: "אני רוצה שתדע שיש שלושה דברים שהכי חשוב לי לשמוע כשאני מגיעה לבית הספר לדבר עם המורים על הילד שלי:
- אני רוצה לדעת שהוא מחייך בכיתה וטוב לו, שהוא מאושר, שהוא ילד שמח.
- אני רוצה לדעת שהוא מרים את הכיסא בסוף היום והופך לאדם אכפתי שמתחשב בזולת, באנשים מבוגרים ובחברים שלו.
- ואני רוצה לדעת שאם תהיה לו בעיה או מצוקה, הוא ירגיש איתך מספיק בנוח בכדי לפנות ולהרגיש מוגן.
וכל השאר, ציונים, מספרים, חשבון, אנגלית... וואלה, זה חשוב לי, אבל באמת פחות מעניין אותי".
הייתי בהלם מוחלט. בחיים לא שמעתי מילים כאלו מאמא של אף אחד מהתלמידים שלי. בדרך כלל השאלה הראשונה שהורים שואלים אותי היא, 'איך הילד שלי מצליח בחשבון וכמה יש לו באנגלית ומה אפשר לעשות בכדי לשפר את הציונים שלו?"
מעבר לעובדה שתמיד אפשר לשפר ציונים (אני למשל, עשיתי מכינה קדם אקדמאית והשלמתי בגרות רק בשלב מאוחר יותר), כל ההתרכזות הזו בציונים נראית לי כל כך לא נכונה ובעיקר מעידה על דפוסי חשיבה שגויים בנוגע למה בעצם יקדם את ההצלחה של הילד והתלמיד בחיים.
האם לא הגיע הזמן שנחליף את ההנחה שציונים טובים הם אלו שיקנו לילד עתיד טוב, מכיוון שהם יקנו לו ביטחון תעסוקתי הולם, שיקנה לו אפשרויות טובות להתקבל למקום עבודה עם פרנסה טובה? זה באמת מה שיעניק לו יתרון לחיים טובים? ומה לגבי האינטליגנציה הרגשית והחברתית שלו? ומה לגבי מידת הסולידריות החברתית, ומה לגבי איזה בן אדם הוא הולך להיות, ומה עם הכישלונות שלו? האם היכולת להתאושש מכישלונות היא לא חשובה לפחות כמו יכולת הכישרון האנליטי שלו?
האם הילד שלכם שמח בבית הספר?
הורים יקרים, עשו לעצמכם ולילדיכם טובה ובקבלת ההורים הקרובה דאגו לשאול את המורה של ילדכם יותר שאלות שמתמקדות באושר ובאיך הילד שלכם תופס את העולם ואת החיים בכלל והשקיעו פחות זמן בעשר דקות מפגש היקרות הללו, בשאלות על חשבון, אנגלית ולימודי ליבה, למרות שכולנו יודעים שהם חשובים.
הנה כמה שאלות מנחות:
- האם יש לילד שלי חברים בכיתה וטוב לו?
- האם יש לילדה שלי חלומות והיא מאמינה בעצמה?
- האם כיף לו? כן, כיף לו בכיתה?
- האם ישנם סימנים שהילדה שלי גדלה להיות אדם טוב עם ראש גדול שמעורבת בתהליכים החברתיים שעוברים על הכיתה?
אני מבטיח לכם כמחנך שהציונים והמבחנים תמיד יהיו בתמונה. זה כרגע טמון ב-DNA של מערכת החינוך, ובדיוק בגלל זה כדאי להפנות את מירב המשאבים ולנצל את הזמן היקר בכדי לבדוק מה שלום הלב והנשמה, הרוח ושמחת החיים של ילדיכם.
ההשפעה של השאלות הללו, באחריות, תהיה רבה ותכליתית יותר על המשך דרכו של ילדכם בבית הספר בפרט ובעתיד בכלל.
