תהיו גברים: "המאבק באלימות נגד נשים כבר אינו מאבק נשי בלבד"

הן מילאו את הכיכרות וזעקו "די לאלימות", אבל למה היו שם רק נשים? "תהיה גבר", קמפיין שהושק הבוקר - יום המאבק באלימות נגד נשים, קורא לגברים להצטרף לזעקה

ענת לב אדלרפורסם: 25.11.18 11:06
קיר המאבק - גברים רבים כבר הצטרפו (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של תהיה גבר)
קיר המאבק - גברים רבים כבר הצטרפו (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של תהיה גבר)

"תהיה גבר. גבר אמיתי לא מרים ידיים" - זועק קמפיין חדש שעלה לפייסבוק הבוקר, יום המאבק באלימות נגד נשים. הקמפיין הזה חשוב לא רק מפני שהכותרת שלו היא שאמורה לשרטט את קווי המתאר האידיאליים של המציאות, אלא מפני שהוא מכוון זרקור אל אחת החוליות החלשות עד כה של המאבק למען מיגור האלימות כלפי נשים – ואלה הם הגברים.

 

 

מאבק נשי מוחלש

קולם של הגברים לא נשמע מספיק לצערנו, ואפשר אף להגזים ולומר לא נשמע כמעט כלל – מה שמותיר את המאבק הזה מאבק נשי, צדדי, ג'נדרי, מוחלש.

 

ולא כך הוא. המאבק למען הפסקה מיידית של רצח נשים, המאבק למען מיגור האלימות במשפחה ובחברה, המאבק למען טיפול ושיקום של גברים מכים ואלימים, שהם בעצמם הרי קורבנות של סיפור חיים אלים וקשה – ולכך עוד נחזור בהמשך - המאבק הזה הוא לא מאבק נשי וצדדי. זהו מאבק שצריך לשטוף את כל רבדי החברה הישראלית, שהרי רצח נשים – והשנה נרצחו 21 נשים על ידי בני זוגן או על רקע כבוד המשפחה – הוא טרור לכל דבר ועניין.

 

זהו טרור שמופנה כלפי נשים ולכן הטיפול בו צריך להיות מאבק חברתי ולאומי, שיש להציב בראש סדר העדיפויות. זאת בלי שיקולי קואליציה-אופוזיציה, כפי שלצערנו ראינו בהצבעה שהייתה לאחרונה בכנסת ושטרפדה את ההצעה להקמתה של ועדת חקירה קואליציונית. אותה ועדה נועדה לבדוק מדוע לא תוקצבה תוכנית החומש לטיפול ומניעה של אלימות כלפי נשים ואלימות במשפחה, וזאת למרות שמשרדי הממשלה המעורבים – ביטחון פנים, רווחה, אוצר – הבטיחו כי יעבירו את הכסף.

 

גם אני חרכתי את המקלדת בעקבות ההצבעה הזו ושאלתי מעל דפי ידיעות אחרונות את חברות הכנסת של הקואליציה איך הן ישנות בלילה לאחר שהצביעו נגד ההצעה לחקור מה ימנע רצח נשים. עוד שאלתי איך יכול להיות שנשים יצביעו נגד הצורך למגר אלימות כלפי נשים, אבל כמובן שהשאלה שצריכה הייתה להישאל היא רחבה הרבה יותר ואינה תלויית מגדר: איך יכול להיות שגם הגברים בקואליציה הצביעו נגד ההצעה?

 

ומכאן נגזרת גם השאלה שיש לשאול כעת, ובעיקר היום, בו מצויין יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות כלפי נשים: איך משנים את המציאות הזו, שצובעת את העיסוק בסוגיית המאבק באלימות כלפי נשים בצבעים ג'נדריים כלל נשיים?

 

נשים מילאו את הכיכרות. רק נשים

לפני כחודש וחצי יצרנו חברותיי – יעל אבקסיס, רונית לב ארי, שלג בן שטרית ואני - את גל המחאה ששטף את כל הארץ והוציא לרחובות אלפי נשים בלמעלה מ-30 מוקדים מנהריה ועד אילת ושבעקבותיו הנושא של הצורך במיגור דחוף של האלימות ובמניעת הרצח הבא לא יורד מהכותרות כבר שבועות ארוכים. צורם היה להיווכח אז, וגם היום, שמי שמילאו את הכיכרות, חסמו את רחוב דיזנגוף וזעקו למניעת הרצח הבא היו כמעט אך ורק נשים.

 

מי שמדברות מעל מסכי הטלוויזיה, כותבות יותר על הנושא בעיתונים ומשמיעות קול, הן בעיקר נשים. רוב נשי מוחץ שפועל למען העניין, וכמעט היעדר קולות גבריים. למה? איפה טעינו? איך יתכן שניכסנו את המאבק הזה רק לעצמנו ומה יש לעשות כעת כדי להוציא אותו מהגטו הנשי ולהפוך אותו למלחמה כוללת על דמותה של החברה הישראלית ועל הצורך האקוטי למנוע את הרצח הבא?

 

200 אלף נשים בארץ חיות תחת איום ממשי בהיותן נשים מוכות (ואלה רק המקרים המדווחים, הרי יש הרבה מאוד נשים שסובלות מאלימות פיזית, כלכלית, מינית, נפשית ואינן ידועות לרשויות). איך גורמים גם לגברים לצאת ולהיאבק למען מיגור המספרים הללו? איך גורמים לכל גבר וגבר במדינה לא רק להרגיש שמדובר כאן בסוגייה שהוא חייב להירתם למענה, אלא מניעים אותו באמת לקום ולעשות מעשה?

 

לקום ולעשות מעשה, כי למרות שלא מדברים על כך, גם גברים הם קורבנות האלימות של עצמם. ברוב מוחץ של המקרים גבר מכה הוא מי שהיה ילד מוכה או מי שגדל בסביבה אלימה או מי שראה את אמא שלו חוטפת מכות רצח או נאבקת על חירותה ולכן אלה הכלים שהוא מכיר וזו השפה בה הוא למד לדבר.

 

 

גברים שהם קורבנות

בהיותה של החברה הישראלית הצבאית חברה מצ'ואיסטית שמראש מייצרת אצל הנערים שלה את הצורך האינהרנטי לשמור על חוסן רגשי – הווה אומר – להיות כמעט חסרי פניות כלפי השתתפות במה שעשוי להיות מסומן כרגשני מדי, כנשי מדי, כמוחלש אולי – הרי שיש כאן מעגל אימה שאלה תוצאותיו.

 

גברים שהם גם קורבנות וגם מקרבנים, לא מקבלים את הכלים להתמודד עם הסיטואציה ולכן לא מצליחים להיות חלק ממנה ברמת הפתרון. פחות מדי עוסקים בשיקום של הגברים המכים, פחות מדי מעניקים להם סיוע ואמצעים להתמודד ולעבד את הטראומות שחוו בעברם ושבגינן הפכו להיות גברים שמדברים בשפת האלימות.

 

היום מתפרסמת בידיעות אחרונות במוסף 24 שעות הכתבה החשובה של נעם ברקן המשרטטת פרופיל של אלימות גברית. לצד מונולוגים של גברים שחשוב מאוד לקרוא, מביאה הכתבת גם נתונים מספריים באשר לטיפול בגברים אלימים בחברה הישראלית. כך למשל, בשנת 2017 טופלו ב־113 מרכזים למניעת אלימות במשפחה כ־2,700 גברים, המהווים 26 אחוז מכלל המטופלים באלימות במשפחה (היתר נשים וילדים).

 

מחקר שבוצע בשיתוף פעולה בין משרד העבודה והרווחה לאוניברסיטת בר־אילן בקרב כ-300 גברים שטופלו במרכזים למניעת אלימות במשפחה, מצא שרבים מהגברים האלימים חוו טראומות בעברם. בין אם מדובר בתקיפה פיזית שחוו, בטראומה שחוו כחיילים קרביים במהלך השירות הצבאי או שחוו התעללות פיזית, רגשית או מינית בילדותם, כולל חוויות קשות מאוד של ניצול או הטרדה מינית בילדות. כל אלה הן צלקות שנותרות בנפש וכאשר הן לא מטופלות ולא מנוטרלות, הן הופכות לחומר נפץ שעתיד להתפוצץ.

 

כל עוד הסטנדרטים החברתיים יהיו כאלה שיכלאו גברים בתוך ציפיות מגדריות וימנעו מהם להשמיע קול בנושאים שנתפסים "נשיים" מדי, הם ימשיכו להיות חשופים להשפעות של הטראומה ושל הסיוטים שחוו.

 

"יש צורך במתן מענה ייעודי והבנה ייחודית לדרך שבה מטפלים בגברים פוגעים ונפגעים", אומרת בכתבה איילת מאיר, מנהלת השירות לרווחת הפרט והמשפחה במשרד העבודה והרווחה. זה מחייב אותנו לפתח מערכי הכשרה וכלים טיפוליים מותאמים, לחשוב מחוץ לקופסה ולנסות לבחון את כל הזוויות האפשריות.

 

ובחזרה לקמפיין עמו פתחנו - חשיבותו לא רק בכך שהוא מעודד גברים להתנער מהנוצות השחורות של האלימות ולהחליפן בנוצות של תקווה, אלא בכך שהוא הופך את הדיבור על נושא האלימות בחברה הישראלית לנושא שגם גברים יכולים לדברר. ולא רק בעברית, אלא במגוון שפות – ערבית, אמהרית, רוסית – למען הפסקה מיידית של שפת האלימות באשר היא והחלפתה בשפה של שיוויון ואחווה.

 

רוצים אנקדוטה מעודדת נוספת? שחקני הליגה האיטלקית בכדורגל עלו אתמול למגרשים כשעל פניהם סימן אדום, כאות לציון היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים. כך ניתן היה לראות את הספורטאים הקשוחים והמובילים בליגה עם נשיקת מודעות אדומה על הלחי, שמסמנת לגברים באשר הם להצטרף לנבחרת הגברים שלא מהססים להשמיע את קולם.

  

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אמא, כותבת, נשואה, עובדת, אוהבת, מגדלת, מג'נגלת, ממהרת. לא מתחרטת, לא משתעממת, לא מזריקה, לא צובעת (בינתיים), לא יוצאת מהבית לא מאופרת. מרצה וסופרת, מחברת רב המכר "כותבת ומוחקת אהבה", מפרסמת את "מחברות אותך לעצמך" - מחברות השראה, יומני תוכן וקלפי השראה לנשים. מרצה על שינוי באמצע החיים.