5 שאלות לסופרת הילדים מאירה פירון: "לא משעמם לי אף פעם"

הפעם אני שמחה לארח את מאירה פירון, סופרת, מתרגמת ומוציאה לאור בהוצאת הספרים המשובחת: "טל-מאי". ספר הילדים האחרון שתרגמה מיועד לראשית קריאה, ונקרא: הסיפור של דיווה ופשפש מאת מו וילמס עם איורים של טוני דיטרליצי. בקרוב יגיע לחנויות הספרים.

מאירה גאה מאוד בסדרה בשם: "הספרייה שלי", שיצאה לאחרונה לאור בהוצאת ״טל מאי״, במסגרתה יצא גם הספר האחרון שכתבה, "הבית שלי", מלווה באיורים הנהדרים של ענת פרי-טל. היא מספרת שהסדרה נועדה לעזור לילדים ללמוד לקרוא ולאהוב קריאה. במילים אחרות, להדביק אותם בחיידק הקריאה.

בסדרה יש עד כה עוד שני ספרים עליהם המלצתי פה זה מכבר: "לא תמצאו אותי", מאת תמר הוכששטר שגם איירה אותו, ו"אבא אתה עוד אוהב אותי", מאת מירב משולם, עם איורים של אביאל בסיל. הסדרה עוצבה בהקפדה ובחדווה רבה על ידי טליה בר, עם הפתעות מיוחדות לקוראים הצעירים כמו אקס ליבריס בהתחלה, מספר המילים שנקראו בסוף, עם סימן קריאה שהילד והילדה יכולים לצבוע כסימן לכך שקראו את הספר. אין ספק שזו חגיגה אמיתית לאוהבי הקריאה.

1. איזה ספר אהבת והשפיע עליך כילדה?

כילדה אהבתי את הספר "חתול תעלול", שקיבלתי מתנה באנגלית, The Cat in the Hat. נשאבתי לעולמם של האחים שמאבדים שליטה על מה שקורה בבית ברגע שההורים אינם. הוקסמתי מהיכולת שלהם להחזיר את הסדר על כנו לפני שאמא חוזרת הביתה (אבל איזה מתח, זה קורה ממש בדקה התשעים) ולשמור על עולמם הפרטי בסוד. אני חושבת שהספר הזה תפס את תמציתה של הילדות בגאוניות. יכול להיות שהספר הזה גם השפיע עלי באופן לא מודע, כי אני כותבת הרבה על אחים, על אחיות, על היחסים ביניהם וביניהן ועל עולמם הפרטי המופרד במובהק מעולם המבוגרים.

2. אם היית דמות מסיפור – מי היית רוצה להיות?

עכשיו כשאני חושבת על זה, וזה באמת עלה בדעתי ממש הרגע, הייתי רוצה להיות חתול תעלול. החתול הזה הוא כולו בלגן והמולה. הוא מרשה לעצמו להקים מהומה, ללכלך, להרוס ולעשות כל מה שאסור, אבל בסוף, באמצעות החתולים בכובעו, הוא משיב את הסדר על כנו וחומק מעונש. יותר מזה – הפשע שלו לא מתגלה. זה לא רע בכלל.

3. האם הילדים שלך נותנים לך השראה לכתיבה?

הבנות שלי מהוות מקור השראה בלתי נדלה. אין ספק שבספר "הסוד שלי" וגם בספר "הקסם של אביה ודריה" (שאוירו על ידי מאיה שלייפר) הבנות שלי מככבות. הן לגמרי אביה ודריה. גם בסדרה "ריגול חיטוט ושוקו חם", מדובר בשתי אחיות, אבל שם התמונה יותר מורכבת. שם יש שילוב בין שתי הבנות שלי לבין הילדות שאחותי הגדולה ואני היינו. שירה, הגיבורה, היא בהחלט שילוב של הילדה שהייתי ושל בתי הצעירה.

4. מה התגובה הכי מרגשת שקיבלת מילדים על ספרייך?

התגובה הכי מרגשת שאני מקבלת מילדים: "מתי כבר תכתבי את הספר הבא בסדרה?" התגובה הזאת מרגשת אותי, אבל גם מעוררת בי רגשות אשם על כך שהפסקתי את הסדרה אחרי הספר השלישי. טוב, אז יש לי "סקופ": אני כותבת בימים אלה את הספר הרביעי. התגובה הכי מרגשת שאני מקבלת מההורים: "הוא לא קרא אף פעם ובעקבות הסדרה שלך הוא התחיל לקרוא ספרים".

5. כשהיית ילדה – מה רצית לעשות כשתהיי גדולה?

רציתי להיות עיתונאית. אני מניחה שהרצון הזה נבע מהצורך לעסוק במילים. לא נעשיתי עיתונאית, אבל נשארתי עם המילים. אני חושבת שמצאתי את המקום שמתאים לי בדיוק ומאפשר לי לעסוק במגוון רחב של דברים: כתיבה, תרגום, עריכה והוצאה לאור. לא משעמם לי אף פעם.