השם סטיוארט סאטקליף אולי לא אומר הרבה למרבית חובבי המוזיקה בארץ ובחו"ל, אבל מעריצים מושבעים של הביטלס מכירים אותו היטב. סאטקליף היה צייר ובסיסט אנגלי, שבסוף שנות ה-50 ערך חזרות עם ארבעה מוזיקאים אלמונים מליברפול. ב-1960 הוא נסע איתם להופעות במועדונים בהמבורג, ולא היה חסר הרבה שבתוך זמן קצר יעשה היסטוריה והיסטריה - אלא שבתום מסע ההופעות קיבל החלטה אומללה ופרש מההרכב. שנתיים לאחר מכן לקה בדימום תוך-גולגלתי והלך לעולמו, והוא בן 21 בלבד.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- אביגיל שפריר הייתה קופאית של להקת בת שבע ונעשתה רקדנית
אורן אליעזרי חי וקיים, אבל הוא בהחלט יכול להזדהות עם אותו מוזיקאי אנגלי שפספס את ההצלחה של הביטלס: אלמלא החלטה שקיבל ב-1985, אליעזרי היה עד היום חבר בלהקה המצליחה והיציבה ביותר בתולדות הרוק הישראלי. זה קרה בחג הפורים, זמן קצר אחרי שהוא השתחרר מצה"ל. להקת משינה הופיעה במועדון פינגווין בתל אביב לרגל איחודה מחדש, אחרי שהתפרקה שנה קודם לכן. יובל בנאי, שלומי ברכה, מייקל בנסון, איגי דיין ואורן אליעזרי עלו לבמה, זכו להצלחה גדולה, אבל אליעזרי לא היה מסוגל לעמוד בזה. "המופע היה טוב", הוא נזכר, "אבל הרגשתי שאני מתפרק לחתיכות מבחינה נפשית. עד היום אני לא יודע להגיד מה בדיוק קרה שם אנרגטית. כנראה שלא התאים לי הטיול הזה, שבו התפרקנו והתאחדנו. אולי זה כתוב בכוכבים, אולי זה עניין של מזל. אני לא רציתי להמשיך".
חודשים אחדים לאחר מכן הוציאה משינה את אלבומה הראשון, שהוביל לפריצתה הגדולה. אליעזרי צפה בה מהקהל. 30 שנה מאוחר יותר, ב-2015, הוא חזר לרגע להיות חלק ממשינה, כשחבריו משכבר הימים ערכו לו מחווה מרגשת והעלו אותו לבמה במהלך הופעה בקיסריה:
לאט-לאט התקרבנו
אליעזרי (55) נולד וגדל ברמת השרון, החל לנגן בילדותו, ובמהלך לימודיו בתיכון רוטברג הכיר עוד שני מוזיקאים חובבים שלמדו בו – מייקל בנסון ואיגי דיין. בזמן שירותו הצבאי הכיר לו חבר משותף את יובל בנאי ואת שלומי ברכה, וכך הוקמה משינה. אחרי שנפרד מהלהקה, ניגן כגיטריסט בהרכב שנקרא "קאסבה" וכן שיתף פעולה עם יוסי אלפנט, רפי פרסקי וגבי שושן. "קיבלתי אז טלפונים מיובל ומשלומי שהתלהבו מהעבודה שעשיתי עם פרסקי", הוא נזכר. "אתה צריך להבין שאני הייתי התומך שלהם מבחינה יצירתית: כשהם רצו לדעת אם שיר מסוים הוא טוב, הם היו קוראים לי".
בשלב הבא הקים הרכב בשם "השושנה", ואחת המוזיקאיות שהצטרפו אליו הייתה הזמרת והחלילנית דלית פרידמן (47), ילידת קיבוץ נגבה. יחד הקימו השניים עוד הרכבים במהלך השנים, שהאחרון שבהם, מ-2012, נקרא "טורקיז". בנוסף לקריירה המשותפת נרקמה בין השניים מערכת זוגיות, שבשביל שניהם מהווה פרק ב': פרידמן הייתה נשואה עשר שנים, ויש לה שני ילדים, ואליעזרי היה נשוי 12 שנה, והוא אב לשלושה. "לאט-לאט התקרבנו", הם מספרים.
לפני כשלוש שנים הוציא טורקיז אלבום בכורה, "לאהוב היום", שכלל חמש גרסאות עבריות לשירים של הזמרת הלבנונית פיירוז. "הייתי בשדה התעופה", מספר אליעזרי, "ובחנות התקליטים שם ראיתי דיסק של המוזיקאים ג'ורג' סמעאן וסאלם דרוויש. קניתי אותו, הקשבתי, והסאונד שלו כבש אותי. מרוב התלהבות החלטתי להתקשר לג'ורג' ולדבר איתו. הוא הזמין אותנו לביתו שבגליל והסביר לנו שכל השירים באלבום בוצעו לראשונה על ידי פיירוז. החלטתי לתרגם אותם, ומכיוון שלא ידעתי ערבית, נאלצתי לחצות הרים".
אליעזרי החל ללמוד ערבית באמצעות קורסים במטרה לתרגם את השירים לעברית, ואחרי שלוש שנים הושלם הפרויקט. לדבריהם, הם קיבלו תגובות חמות מישראלים לצד ביקורות שליליות מהצד הערבי. "אמרו שם שדלית לא מסלסלת מספיק, או שהסלסול שלה לא מדויק", אומר אליעזרי. "גם סיפרו לנו שראו אותנו בחדשות בלבנון, ושהסיקור לא היה חיובי, אבל העיקר שקיבלנו הרבה צפיות ביוטיוב בזכות זה".
צפו בשיר הנושא:
בימים אלה עובדים השניים על האלבום הבא של טורקיז, שממנו יצאה סנונית ראשונה בחודש שעבר - השיר "בואו", שאליעזרי כתב והלחין עם גדעון תירם, ושבו אירחו את ג'ורג' סמעאן וסאלם דרוויש ושילבו ערבית ועברית. "לא דיברנו על פוליטיקה", אומר אליעזרי. "די ברור מה הדעות שלנו ומה שלהם, אבל אנחנו לא נכנסים לזה. ובכלל, אני לא ממש יודע מה נכון ולא נכון. אני מגיע לעבוד במוזיקה, פונה לג'ורג' וסאלם ומציע להם לעשות יחד שיר. ברגע שאותה יורד לרובד הפוליטי, אתה מאבד את האמנות".
צפו בקליפ:
ה"כמעטים" שלי
כעת עובדים השניים על שיר שני מתוך האלבום הבא, שאותו כתבה והלחינה פרידמן. "אני אמורה להגיד שאני מתרגשת", היא אומרת, "אבל יש לי קטע שלא אכפת לי מי כתב את השיר. בחיי. אני רק רוצה לשיר אותו".
בין שיר לשיר מטפחים אליעזרי ופרידמן את ביתם שביישוב חופית שבעמק חפר ומגדלים את חמשת ילדיהם הלא משותפים. "אף ילד לא מקבל טוב גירושים של הוריו", אומר אליעזרי. "בהתחשב בכך שמחצית מהאוכלוסייה החילונית, לפחות בדור שלי, מתגרשת, נראה לי שדלית ואני עשינו את זה טוב יחסית. היו תקופות שניסינו לחבר בין הילדים שלה ושלי ולהקים משפחה חדשה, אבל למדנו שעדיף לאפשר במקום לחבר – לאפשר לכל אחד מהילדים לגור במקום שלו".
בנו האמצעי של אליעזרי, איתי, ממשיך את דרכו בעולם המוזיקה. "הוא ג'אזיסט, מנגן בקונטרבס ולומד בקונסרבטוריון תל אביב. מוזיקאי חזק מאוד", אומר האב הגאה. "גם אני למדתי ג'אז במסגרת ה'כמעטים' שלי. כשפגשתי את יובל ואת שלומי, הייתי צריך להחליט אם אני לוקח את המוזיקה ברצינות או לא, אז בהתחלה הלכתי לאגון קרטן, מורה אגדי שכולם למדו אצלו - שלמה יידוב, צ'רצ'יל, מתי כספי. הוא היה מורה שאם עברת את השיטה שלו, ידעת לנגן טוב. אבל אני עזבתי מהר. הספיקו לי שלושה אקורדים כדי להבין את העניין. חשבתי שלא צריך להגזים".
ואיך התמודדת עם ה"כמעט משינה" שלך? לא צבט לך בלב כשראית אותם מצליחים כל כך, בזמן שאתה בחוץ?
"ברור שכן, אבל עבדתי על זה. בשלב מסוים זה נעשה גאווה עבורי להיות חלק ממה שיצר את משינה. ככה אני מתייחס לזה".
יש לה קשר הדוק לאחד מחברי משינה. הקליקו על התמונה:
