מהקצה אל הקצה: רנה הפכה מגבר שמן וחולני לאשה רזה וספורטיבית

בתוך ארבע שנים רנה כץ עברה מהפך דרמטי - היא עברה ניתוח לשינוי מין והשילה 30 קילו. היום היא מרצה על התהליך, ומודה על כך שניסיון ההתאבדות שלה לא צלח

רנה כץ. "אמרתי: אני שוקלת עכשיו 100 ק"ג, אבל אין מצב שכאישה אשקול כך. אני רוצה להיות אישה בריאה, יפה ורזה" (צילום: דנה קופל)
רנה כץ. "אמרתי: אני שוקלת עכשיו 100 ק"ג, אבל אין מצב שכאישה אשקול כך. אני רוצה להיות אישה בריאה, יפה ורזה" (צילום: דנה קופל)

לפני ארבע שנים עטה שרון כץ על עצמו את בגדי הכושר ויצא להליכה. בשלב מסוים בער בו החשק להגביר את הקצב ולרוץ אך שוב נתקל באותו מחסום מוכר, אותה חוויה טראומטית מלפני עשרות שנים עצרה אותו: הוא בכיתה ו' והילדים צוחקים עליו בשיעורי הספורט שהוא רץ כמו בחורה. אלא שאז הוא נזכר שבשבועות האחרונים כבר לא קוראים לו שרון, אלא רנה, שעכשיו יש לו שיער ארוך, שהתחילו אצלו ניצנים של שדיים, ושהוא כבר לא בחור אלא בחורה. "אמרתי לעצמי: רגע, עכשיו שאת אישה, את יכולה לרוץ כמו אישה. אין בעצם שום בעיה עם זה", היא נזכרת. "וכך סוף־סוף הרשיתי לעצמי לרוץ. זו הייתה חוויה משחררת ובלתי נשכחת. תחושה של שיכרון חושים".

 

רנה אז והיום. מימין כגבר לפני שעברה ניתוח לשינוי מין (צילום: אלבום פרטי, דנה קופל)
    רנה אז והיום. מימין כגבר לפני שעברה ניתוח לשינוי מין(צילום: אלבום פרטי, דנה קופל)

     

    תחפושת של כיפה אדומה

     

    רנה כץ (46) היא אישה גבוהה ונאה בעלת שיער בלונדיני ארוך, עיניים כחולות וגוף שמתוחזק היטב על ידי ריצה ותזונה מקופדת, אבל עד 2014 היא נראתה לגמרי אחרת: גבר שמשקלו 100 ק"ג.

     

    "כבר בגיל ארבע הרגשתי שאני בת בגוף של בן", היא מספרת. "רק שאז לא ידעתי לבטא או להגדיר את זה. אלה היו זמנים אחרים. לא היה אז אינטרנט ואפילו לא את דנה אינטרנשיונל. אני רק זוכרת שתמיד הרגשתי מוזר. נולדתי וגדלתי בראשון־לציון, לעקרת בית ואיש קבע. יש לי אח שצעיר ממני בשלוש שנים, היום נשוי ואב לילדים. בילדותי היינו מבלים הרבה בים ואני זוכרת שהיה לי קשה מאוד להוריד את החולצה כמו אחי או יתר הבנים. זה גרם לי להרגיש עירומה. בגיל ארבע, בפורים, הוריי חיפשו אותי לכיפה אדומה. לא בגלל שהם רצו להתחשב ברגשותיי. הם בכלל לא ידעו מה הרגשתי. שנה אחרי זה הם חיפשו אותי לקאובוי. אבל מה שאני זוכרת מאותה חוויה, הוא שהתחפושת של כיפה אדומה גרמה לי מצד אחד להרגיש כל כך נעים, ומצד שני, פחד מטורף כי ידעתי שהילדים בגן לא יפסיקו לצחוק עליי. שנה אחרי זה הרגשתי בדיוק הפוך: הרגשתי מאוד לא נעים בתחפושת הקאובוי, אבל ידעתי שהילדים לפחות לא יצחקו".

    "נכנסתי לדיכאון קליני. אמרתי: אני לא גבר, אבל גם לא אישה. אני לא נמשכת לנשים, אבל גם לא נהנית כשאני שוכבת עם גברים. הדיכאון היה כל כך קשה, שכבר לא שינה לי באיזה גוף אני נמצאת"

     

    אבל בלי קשר לתחפושת, הילדים צחקו והעליבו. "היה לי מאוד קשה בגן מבחינה חברתית וזה נמשך והחמיר עוד יותר בבית הספר", היא נזכרת. "הייתי שונה, אבל אף אחד, כולל אני, לא ידע מה זה אומר. אף אחד לא ידע מה זה טרנסג'נדר. כל הזמן היו מקללים אותי, קוראים לי הומו או קוקסינל. כשבכיתה ו' לימדו שחייה, זה הכניס אותי לסטרס. הסברתי שאני חייבת ללבוש חולצה כי אני בהירה ואסור לי להיחשף לשמש. בטיולים שנתיים תמיד הייתי מוצאת סיבה להתחמק, כי לא ראיתי איך אני חולקת חדר עם הבנים ומתקלחת במחיצתם".

     

    הורייך ידעו מה עובר עלייך?

    "המצב בבית היה לא פחות גרוע. רק בבגרותי הבנתי שאמא שלי, שנפטרה לפני 18 שנה מסיבוכים של השמנת יתר, סבלה מפיגור סביבתי ואני סבלתי מאוד ממנה. לקראת גיל 13, כמעט יצאתי מכלל שליטה בגלל הסטרס. אני זוכרת שישבתי על הספה בסלון בערב שבת ועברתי חוויה על־חושית: ממש יצאתי מהגוף שלי. הסתכלתי על עצמי מבחוץ ואמרתי: 'כדי שתוכלי לשרוד את לא יכולה להיות יותר חלק, את צריכה להיות צופה'. והניתוק הזה נמשך שנים. רק ככה יכולתי ללכת לבית הספר. הילדים יכלו לצחוק עליי, לקלל אותי והכל היה בסדר כי זה נכנס לאוזן אחת ויצא מהשנייה. כשהייתי חוזרת הביתה ואמא שלי הייתה מציקה לי - גם זה לא היה חודר פנימה. זו הדרך היחידה שבה יכולתי לשרוד".

     

    בגיל 14, עם תחילת הבגרות המינית, היא נכנסה לשלב מבלבל עוד יותר. "הרגשתי שאני נמשכת לגברים", היא אומרת. "בהתחלה חשבתי 'אוקיי, אז אני הומו. כנראה כל מה שהילדים אמרו עליי היה נכון'. אבל אחרי שבגיל 17 התחלתי לשכב עם גברים והרגשתי שאני לא נהנית בכלל, כבר ממש לא ידעתי מה אני. רק לימים הבנתי שאני לא יכולה לשכב עם הומו שרואה אותי כבן ונוגע בי במקומות שאני לא רוצה שייגע. אני צריכה להיות עם גבר סטרייט שרואה אותי כאישה ונוגע בי במקומות אחרים לגמרי. אבל את זה גיליתי רק אחרי שהפכתי לאישה, כששכבתי לראשונה, בגיל 43, עם גבר סטרייט".

     

    משמאל: בתחפושת כיפה אדומה "שגרמה לי להרגיש נעים". מימין: שנה אחרי, בתחפושת קאובוי "לפחות הילדים לא צחקו" (צילום: אלבום פרטי)
      משמאל: בתחפושת כיפה אדומה "שגרמה לי להרגיש נעים". מימין: שנה אחרי, בתחפושת קאובוי "לפחות הילדים לא צחקו"(צילום: אלבום פרטי)

       

      התפרצות של סוכרת נעורים

       

      הגיוס לצבא נחסך ממנה לאחר שבגיל 13 התפרצה אצלה סוכרת נעורים והיא קיבלה פטור. "התנדבתי לצבא אבל לשמחתי נחסך ממני כל עניין הטירונות", היא אומרת. בהמשך למדה הנהלת חשבונות ועברה לגור בתל־אביב. "גם בשנות ה־20 שלי עדיין לא היה מספיק ידע או מודלים לחיקוי לטרנסג'נדרים", היא מסבירה. "בילדותי היה את זלמן שושי, שלבש בגדי נשים ועסק בזנות, ואחרי זה אמנם פרצה דנה אינטרנשיונל, אבל היא הייתה יותר שואו, פחות החיים האמיתיים. זה לא משהו שנראה ריאלי לחיים שלי, ועדיין לא ידעתי אם אכן זה מה שאני. באמצע שנות ה־20 שלי שמעתי על פסיכיאטרית מגדרית. אמרתי: מצוין, אלך אליה והיא תאבחן אותי. היא נתנה לי לענות על עשר שאלות ואמרה שאם הייתי עונה באופן חיובי על שבע מהן, יכולתי להיכנס לקטגוריה של טרנסג'נדר, אבל עניתי רק על חמש. לימים התברר שהיא בכלל לא פסיכיאטרית אלא עובדת סוציאלית שאף פרסמה התנצלות על כך שערכה אבחונים שגויים".

      "באותו יום שהחלטתי להתאבד, התקשרתי לחברה שידעה על תוכניותיי, אחרי שבלעתי 60 כדורים. היו אצלי בדירה שלושה כלבים ו־12 חתולים, אז ביקשתי ממנה שתתקשר למחרת לאחי ותגיד לו שהיא חושבת שמשהו קרה לי, כדי שמישהו יבוא לדירה ויטפל בהם"

       

      איך הרגשת לאחר הביקור אצלה?

      "נכנסתי לדיכאון קליני. אמרתי: אני לא גבר, אבל גם לא אישה. אני לא נמשכת לנשים, אבל גם לא נהנית כשאני שוכבת עם גברים. הדיכאון היה כל כך קשה, שכבר לא שינה לי באיזה גוף אני נמצאת. כשאת טובעת, זה לא משנה איזה בגד ים את לובשת. באותה תקופה עבדתי בהנהלת חשבונות ב'וואלה' ובגיל 35 החלטתי שזהו, אני לא יכולה להמשיך עוד. התפטרתי, משכתי את כל כספי הפיצויים ועברתי לגור במטולה בידיעה שאמשיך לגרור עוד קצת ואז אסיים את חיי".

       

      רק שלא התאבדת בסוף.

      "ניסיתי, אבל לא הצלחתי. הייתה לי חברה טובה, שכמוני, סבלה ממחשבות אובדניות. אמרתי לה: 'כשיגיע רגע האמת, אני לא אעצור בעדך ואת לא תעצרי בעדי'. באותו יום שהחלטתי להתאבד התקשרתי אליה בחצות הלילה, אחרי שבלעתי 60 כדורים. היו אצלי בדירה שלושה כלבים ו־12 חתולים, אז ביקשתי ממנה שתתקשר למחרת לאחי ותגיד לו שהיא חושבת שמשהו קרה לי, כדי שמישהו יבוא לדירה ויטפל בהם. ביקשתי ממנה שתתקשר בשש בערב, כדי שיעבור מספיק זמן כדי שאמות. אבל בסוף היא נשברה והתקשרה לאחי ב־12 בצהריים. עוד לפני שאחי הגיע לדירה הוא הזמין מד"א והובהלתי לבית החולים. אחרי זה השאירו אותי חודש להסתכלות וכששוחררתי נתנו לי כדורים והפנו אותי לפסיכולוג. הטיפול והכדורים איזנו אותי והצלחתי להירגע. כבר לא רציתי להתאבד, אבל גם לא היה לי חשק לחיות. בקיצור: כבר לא רציתי לקפוץ מתחת לכל אוטובוס שראיתי, אבל אם היו אומרים לי שיש לי סרטן, לא הייתי טורחת לקבל טיפול. זו הייתה התקופה שהתחלתי להשמין בצורה קיצונית. הרי מה הטעם להשקיע בגוף כשאת בכלל לא מרגישה מחוברת אליו? בשביל מה לשמור על הבריאות כשאין לך שום תקווה או רצון להמשכיות?".

       

      "אפילו בגיל 20 לא הייתי בריאה כפי שאני היום"  (צילום: דנה קופל)
        "אפילו בגיל 20 לא הייתי בריאה כפי שאני היום" (צילום: דנה קופל)

         

        מה הוביל בסוף למהפך?

        "עד גיל 41 המשכתי להתגורר במטולה ועבדתי בחברת נסיעות. חברים מ'וואלה' אמרו לי שמחפשים עובד בהנהלת חשבונות והחלטתי לחזור. היה לי שם חבר שהיה נשוי ואב לילד, שהתגרש אחרי שסיפר לאשתו שהוא הומו. הוא עזב את העבודה הרבה לפני שעזבתי בפעם הראשונה ורציתי לבדוק מה קורה איתו. כשהתקשרתי ענתה לי בחורה. שאלתי אם אפשר לקבל את אוהד. היא מיד זיהתה אותי ואמרה 'קוראים לי קארין עכשיו' (השמות האמיתיים שמורים במערכת). היא סיפרה שתמיד הרגישה בחורה בגוף של בחור ולאחרונה עברה ניתוח לשינוי מין בתאילנד. הייתי בשוק. אמרתי לה שאני חייבת להיפגש איתה. למחרת נפגשנו, שאלתי אותה המון שאלות, ואז נפלו לי כל האסימונים. היא סיפרה שגם היא לא אהבה לשכב עם בחורים שראו בה בחור, שהיא לא נתנה להם לגעת באיבר המין שלה, ובעיקר שהבינה שחיים רק פעם אחת. היא הייתה אז בת 49, אחרי התקף לב, והסבירה שנמאס לה לחיות בשביל אנשים אחרים, לעסוק במה שהסביבה או הבן שלה יגידו עליה. באותו רגע היה לי ברור שגם אני הולכת עם האמת שלי. הבנתי שאף פעם לא מאוחר: שעדיין יש לי אופציה להרוויח את עצמי".

        "קראו לי על שמו של אריק שרון ולא אהבתי את זה. השם רנה קרץ לי, כי המשמעות שלו בצרפתית היא 'נולד מחדש' ובאיטלקית זה 'רנסנס'. ויש גם את השיר 'רנה' של אריאל הורוביץ, עם המשפט 'חייך ישתנו מן הקצה אל הקצה' שזה התאים בול"

         

        איך התבצע השינוי?

        "הדבר הראשון שעשיתי היה להסתכל על עצמי במראה. אמרתי: אני שוקלת עכשיו 100 ק"ג, אבל אין מצב שכאישה אשקול כך. אני רוצה להיות אישה בריאה, יפה ורזה. פתאום, לראשונה בחיי, הייתה לי מוטיבציה לטפח את עצמי. הרגשתי שאחרי שאהיה בתוך הגוף הנכון, ארצה לאהוב את הגוף הזה. אז התחלתי לאכול פחות ולצאת להליכות. במקביל לתהליך השינוי, סיפרתי בעבודה למספר חברות מצומצם על מה שאני מתכננת לעשות וביקשתי שילמדו אותי איך להתלבש ולהתאפר. בנוסף, פניתי לרופאה מומחית והתחלתי לקבל הורמונים נשיים.

        "חודשים אחרי הפגישה ההיא הגעתי לעבודה בפעם הראשונה בחזות של אישה. לא אשכח איך אחד מהבוסים קם מהכיסא שלו, נתן לי נשיקה ובכה. הוא אמר: 'זו הפעם הראשונה שאני רואה אותך שמחה'. עברתי בין החדרים ואמרתי לעובדים: 'נעים מאוד, קוראים לי רנה, אני מחליפה את שרון בהנהלת חשבונות'. אני בטוחה שהיו דיבורים עליי מאחורי הגב, אבל בפועל זכיתי לתמיכה וקבלה מדהימה".

         

        למה החלפת את השם? הרי שרון מתאים גם לבת.

        "קראו לי על שמו של אריק שרון ולא אהבתי את זה. השם רנה קרץ לי, כי המשמעות שלו בצרפתית היא 'נולד מחדש' ובאיטלקית זה 'רנסנס'. ויש גם את השיר 'רנה' של אריאל הורוביץ, עם המשפט 'חייך ישתנו מן הקצה אל הקצה' שזה התאים בול".

         

        איך הגיבה משפחתך לשינוי?

        "אחרי שהחלטתי לצאת לעולם כאישה, אמרתי לאחי ולאשתו שאני רוצה להיפגש איתם כדי לספר להם משהו. אני בקשר מצוין עם גיסתי, אבל חששתי מהתגובה של אחי. הוא שוטר, איש גדול, חזק. הייתי בטוחה שהוא ייתן לי אגרוף. אבל באופן הכי מפתיע הוא אמר: 'תמיד רציתי אחות'.

         

        "עם אבא שלי זה היה קצת יותר מורכב. הוא היה אז כבר בן 70 ואחרי אירוע מוחי. חששתי שזה ישפיע על הבריאות שלו. לשמחתי, הוא לא קיבל עוד אירוע מוחי, אבל הוא גם לא קיבל אותי. באותה תקופה עברתי לגור איתו כדי לחסוך כסף לקראת הניתוח לשינוי מין שתכננתי (ובהמשך גם עשיתי) בתאילנד. לקח לו קצת זמן עד שהוא התרגל למציאות החדשה, אבל אחרי חודש הוא כבר התחיל לקרוא לי רנה ומאז הוא פונה אליי רק בלשון נקבה. יותר מזה, הלכנו יום אחד יחד לקניון והוא פגש מישהו שלא ראה שנים. האיש הזה ידע שלאבא שלי יש שני בנים ושאל אותו 'מי זו?' אבא שלי השיב: 'זו הבת שלי רנה'. מיד התחלתי לבכות".

        "חודש אחרי הניתוח הלכתי עם אבי לקניון והוא פגש מישהו שלא ראה שנים. האיש הזה ידע שלאבא שלי יש שני בנים ושאל אותו 'מי זו?' אבא שלי השיב: 'זו הבת שלי רנה'. מיד התחלתי לבכות"

         

        למה החלטת לצאת בהרצאות על סיפור חייך?

        "אחרי שהפכתי למי שאני, הרגשתי שאני יכולה להוות דוגמה לאנשים אחרים, לכך שניתן לעשות שינוי בכל זמן נתון. אני מרצה (פרטים באינסטגרם: Reneekatz 1972 או במייל: rene@walla.net.il) למען צעירים מקהילת הלהט"ב כדי שיקבלו את הכוח לצאת מהארון, לחיות את חייהם בצורה מלאה ולא לחכות עד גיל 40. על הדרך אני רוצה גם לשנות דעות קדומות של הומופובים ולהראות להם שאנחנו לא שונים מהם".

         

        את נמצאת היום בזוגיות?

        "יש לי קשר יותר משנה עם גבר סטרייט, אבל זה קשר לא מחייב. אני מרגישה שאני רוצה לפצות על כל הזמן האבוד שפספסתי".

         

        ואת עדיין רצה.

        "ועוד איך. אפילו בגיל 20 לא הייתי בריאה כפי שאני היום. הסוכר שלי מאוזן ואני במעקב אצל תזונאית. ירדתי יותר מ־30 קילו, אני רוכבת על אופניים ורצה לפחות שלוש פעמים בשבוע עשרה ק"מ. אבל אני עושה את זה רק בשביל עצמי, לא משתתפת בכל המרוצים למיניהם. אין לי צורך לנצח מישהו. אני כבר ניצחתי".

         

         

        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
        הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד