'לפני שנה וארבעה חודשים הגעתי לחדר כושר קטן ומשפחתי במשקל 110 קילו כשאני מטר חמישים וקצת, מתוך רצון לרדת במשקל ולהיות קצת יותר בכושר לקראת טיול משפחתי מתוכנן. לא הייתה לי סוכרת או משהו כזה אבל כן 'נהניתי' מכל התסמינים של עודף משקל והפרעה מטבולית: כאבי ברכיים איומים, כאבי ראש, עייפות כרונית ומצב כללי של 'ליד החיים'. אם כי במשך שנתיים לא העזתי ללכת להיבדק בגלל הפחד מהתוצאות.'
'במכון פגשתי את מי שעתיד להיות אחראי ל-50% מההצלחה שלי: דודי מרקוביץ, מאמן-העל שלי. הוא שאל אותי על המטרות והבטיח כי כל מה שעלי לעשות כדי להשיגן הוא פשוט להיכנס בדלת ולהניח לו לעשות את השאר. כך התחיל הרומן שלי עם הכושר, הייתי מגיעה ומתאמנת מתוך צורך להוכיח לו שאני מצליחה.'
'כבר אחרי האימון הראשון, דיברנו על דפוסי האכילה שלי מתוך ההבנה שאם כבר יש החלטה לעשות שינוי, צריך לדבר גם על התזונה. עד אז אכלתי בחדר האוכל של הקיבוץ הכול מהכול. לאחר שקיבלתי ממנו את ההמלצה להוריד פחמימות עד כמה שאפשר, התחלתי לבנות את הארוחות שלי סביב הסלטים והנתח הבשרי או הדגים שהוגשו. עם הזמן למדתי יותר ויותר על התזונה הקטוגנית, חקרתי אותה, נכנסתי לאתרים כמו 'מעבר לפליאו' וחיפשתי את הדרכים הפרקטיות להתנהל ביומיום.'
'אחד הדברים שדירבנו אותי להתמיד הוא סיפורו האישי של דודי, שבגיל 22 חווה את ההתקף האפילפטי הראשון שלו. במהרה מצעיר בריא הוא הפך לאיש חולה שנוטל תרופות מרובות. הוא השמין מאוד ומצבו הפיזי וגם הנפשי הידרדר. כשהוא התוודע לדיאטה קטוגנית (במקור טיפול תזונתי לילדים חולי אפילפסיה, הוא החליט לאמץ אותה ובכך בעצם החזיר לעצמו את הבריאות.'
'נכון, כל הדיבורים האלה על שומן יכולים להרתיע. שהרי כל החיים אמרו לנו לא לאכול את העור של העוף והנה פה זה ממש הפוך. האמת היא שגם לי זה לא נשמע הגיוני בהתחלה אבל הבטחתי לעצמי לנסות בכל זאת כי מה כבר יכול להיות? התחלתי בכל הכוח וכבר על ההתחלה הייתי בהיי של החיים, אנרגיות מטורפות, הרגשתי שאני עפה בחדר. כל התחושות האלה גרמו לי להתחבר עוד יותר לשילוב המדהים הזה של כושר וקטו. ממש נכנסתי לזה, הקפדתי על האימונים ונהנתי מכל רגע.'
'רוב הזמן אני אוכלת לפי 18:6. כלומר, צמה 18 שעות (רובן במהלך הלילה), אוכלת את הארוחה הראשונה שלי בערך בסביבות 11 בבוקר ואז אם אני רעבה אני אוכלת שוב בחמש-שש בערב ולפעמים גם זה לא. כמות החלבון שמותר לאכול בקטו היא מוגבלת ולכן חשוב למדוד את הכמות הנכונה לפי משקל הגוף. בארוחה שלי מככבים סטייק, המבורגר ולבבות לצד הירקות שאני מכינה. כרוב אפוי בתנור זאת המצאת המאה בעיני! הוא ממלא את הצורך בתוספת וכל כך טעים עד שאין לי בכלל צורך באורז ופסטה. אם צריך, מגוונים עם ברוקולי, שעועית ירוקה ועוד ירקות מותרים. בבית, אנחנו אופים תבניות שלמות כי ההכנה מראש היא חלק משמעותי בתזונה. אם אני רעבה בערב, אני אוכלת עוד ביצה או חצי שמנת חמוצה עם פירות יער וזה גם הנשנוש שלי אחרי האימונים אם אני ממש חייבת.'
'אני לא מקפידה במיוחד על אחוזי השומן הדרושים, לא מחשבת את הכמויות ולא דוחפת חמאה בקפה. את הירקות כאמור אני מכינה עם שמן זית, את החביתות אני מפנקת בנדיבות בחמאה, לא בכוח - שיהיה טעים. אחרי עשרה חודשים בתזונה, התחלתי להכין גם מנות מותרות. אם לפני זה הלכתי רק על אוכל בטוח (סטייק עם ביצים, ירקות ירוקים, דגים וכו'), עכשיו אני מרשה לעצמי דברים נוספים, למשל קרקרים. העניין הוא שאם יש לי קופסת קרקרים מותרים בבית אני כל היום חוזרת לשם ומרגישה שבא לי לאכול ממנה וחשוב להיות מודעים לכך. יש אנשים שמראש מתחילים קטו עם תחליפים, אני צריכה להיות בקיצוניות: כדי להצליח צריך קודם כל ללכת על בטוח ולא לחפש תחליפים.'
'היום, אני בת 47 ואני שוקלת 42 קילו פחות. בדיעבד אני יכולה להגיד כי הירידה במשקל היא עניין שולי לצד שאר הדברים שקיבלתי מאורח החיים הזה: אני עירנית וחדה יותר, יש לי אנרגיות של בת 16, אני אמיצה, אופטימית ושמחה יותר, אני עומדת על דעתי ומעיזה בזכות הביטחון הזה שיש לי. חזרתי להיות מי שאני רוצה להיות. 'תופעות הלוואי' האלה עזרו לי להתמיד כבר בשלבים הראשונים של התהליך כי כשיש לכם עודף משקל כמו שהיה לי, ירידה של 8 קילו לא ממש נראית ולכן גם לא באמת מעניקה מוטיבציה.'
'למצקצקים שהטילו ספק בדרך שלי וטענו שבהמשך החיים זה עלול להיות לא טוב עניתי שאני מרגישה הכי טוב בעולם אז פה אני נשארת. מעולם לא עשיתי דיאטה כזאת שבמהלכה עברתי ליד אורז ולא נגעתי בו, וזה הדבר שהכי אהבתי בחיים כן? כבר המון זמן שלא נגעתי בו וזה לא מפריע לי.'
'מטבע הדברים, יותר ויותר אנשים מסביבי מתעניינים בתהליך וגם מאמצים את התזונה לחייהם. אנחנו תמיד שמחים לשתף ולהראות את דרך החיים שלנו וכמובן לא מכריחים אף אחד. הפכנו לחבורה, לקהילה קרובה. יש כאן אנשים מדהימים שמעבר לטיפים ולמתכונים, תומכים אחד בשני, נפגשים ואוכלים יחד. עד היום דודי מחזיק אותי בשיניים, למרות שהפכתי כבר למאמנת כושר בעצמי. וגם אם מדי פעם בא לי בייגל'ה, רק המחשבה עד כמה טוב לי במקום הזה מורידה את החשק הזה.'
הייתם אוכלים עשרה מנגואים מדי בוקר כדי להוריד 32 קילו ממשקלכם?
