בתו של ארקדי גאידמק מסבירה למה עשתה עלייה: 'השלמתי עם ישראל'

לפני כמה שבועות הגיעה קטיה גאידמק לביקור בפריז, העיר שבה גדלה. זה היה ערב שבת שגרתי ונעים. היא הפעילה את אפליקציית ההסעות "אובר" ורצתה לנסוע עם בנה הבכור, סמואל, בן השלוש וחצי, לארוחה אצל הוריה, ארקדי ואירינה גאידמק, בביתם בעיר. "ואז והבן שלי אמר לנהג: 'שבת שלום, שבת שלום'. הנהג עצר את הרכב ואמר בשקט: 'צאו החוצה'".

מה עשית?

"יצאנו מהרכב. הייתי מפוחדת, לא ידעתי מה יכול לקרות. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה: 'תודה לאל שיש את ישראל'.

"תשמעי, אירועים כאלה הם בהחלט טריגר לעזוב את פריז או לונדון", היא אומרת בריאיון שמתקיים בתל־אביב באנגלית. "יש כרגע מצב של חוסר ביטחון בצרפת וזה מפחיד. במקביל, יש בפריז גם הרבה יופי ותרבות. כשאני מבקרת שם אני הולכת לשלושה אירועים כל ערב, כי הגלריה הזו נפתחה ויש תערוכה שאני רוצה לראות ומופע בלט שחיכיתי לו. מצער אותי שהמצב בפריז ליהודים קשה היום. זו עיר הבית שלי, אני מתגעגעת לאווירה ולאנרגיה שלה. אבל המקרים שהיו בצרפת פתחו לי את העיניים, לכולנו, להבין שאנחנו מאוד שבריריים. פריז ולונדון הפכו למקומות הרבה יותר מסוכנים ליהודים - לא משנה אם אתה חובש כיפה או יש לך ציצית. כשאני גדלתי בפריז, העיר הייתה רגועה ולא הרגשת אגרסיביות ברחובות".

תגידו בונז'ור לקטיה גאידמק (37), שלפני כשנתיים עזבה חיים נוחים בלונדון, שם התגוררה עם בעלה רפאל כליפה, בנם סמואל ובתם סלומה (שנתיים וחצי), ועשתה עלייה מתחת לרדאר התקשורתי. עכשיו גאידמק בהיריון שלישי עם בן נוסף, והמשפחה חיה בשכונת תל ברוך בצפון בתל־אביב. גאידמק, אספנית אמנות, עדיין אוהבת את פריז וכואבת את הרוחות המנשבות באירופה נגד יהודים. "כשבעלי חובש כיפה בלונדון או בפריז, הוא חושש ללכת את כל הרחוב", היא מגלה, "ואם הוא הלך לבית הכנסת ואיחר בחמש דקות לחזור הביתה, הייתי מאוד נלחצת. אני מאמינה שזה ישתפר, אני מאוד נאיבית. זו כנראה תכונה משפחתית".

זו באמת הסיבה שעליתם ארצה?

"מה שבאמת גרם לי להגיע לארץ זו המחשבה על הילד שלי, שהיה אז בן שנה וחצי. כשאת הופכת לאמא, המטרה שלך היא להעניק לילדים שלך ביטחון. בישראל הרבה יותר בטוח בהשוואה למקומות אחרים בעולם, גם אם זה לא נראה כך".

איך הייתה הנחיתה בישראל?

"אחרי כמה ימים בארץ הלכנו לארוחת ערב עם חברים ישראלים, היו שם שגב משה, סנדרה רינגלר, שלי גפני, אופק קאירי. אמרתי, באיזה אופן אני קשורה לישראל? כאישה נשואה? כבת של אבא שלי? כתכשיטנית? הם אמרו לי, ספרי מי את, ולא מי שאנשים חושבים שאת. שיחקנו מין משחק סביב השולחן והבנתי שיש לי כאן מקום. אבא שלי הוא בנאדם פנטסטי ואני גאה להיות הבת שלו, אבל את מגיעה לרגע בחייך שאת צריכה לבנות את הסיפור שלך".

ארקדי גאידמק. "היום אני רואה את האהבה לאבא שלי ברחוב. פעם ראיתי רק את הכעס והרעש"(צילום: ג'קי יעקב)

התכוונו לטוב, נגמר רע

הסיפור שלה, בקיצור: בתם האמצעית של איש העסקים ארקדי גאידמק ואשתו אירינה. קטיה ואחותה סוניה הן הבעלים של חברת Gaydamak Jewelry, מותג תכשיטי יוקרה שנמכר בכ־25 מדינות בעולם, מבחריין ועד צרפת. עם לקוחותיה נמנים מדונה (שהזמינה תכשיט בשווי עשרות אלפי דולרים, כך פורסם במגזין ELLE), סלמה הייק, אלישיה קיז והראפר פארל וויליאמס. רשימה ממש חלקית.

על משפחת גאידמק נכתב רבות: ארקדי האב (67) נולד למשפחה יהודית אוקראינית. ב־1972 עלה ארצה, וכעבור זמן מה נסע לפריז, שם פתח חנות צילום ובהמשך חברת תרגום, וגם פגש את אירינה (איירין) צירולניקובה, לימים אשתו. לשניים נולדו שלושה ילדים: סשה (איש עסקים, נשוי ואב לשלושה, מתגורר בלונדון), קטיה וסוניה (שמתגוררת בלונדון עם בעלה הצרפתי־יהודי, אלכס סלם ושלושת ילדיהם). את הונו הגדול עשה ארקדי גאידמק תחילה מעסקאות נדל"ן ובשלב מסוים מרכישת קרקעות, מפעלים וחוות בברית־המועצות ההולכת ומתפוררת, ומאוחר יותר מעסקאות נשק באפריקה.

קטיה, שנחשבת ליד ימינו של אביה, למדה בתיכון הבינלאומי בפריז וחוותה ילדות של כפית זהב 24 קראט, שכללה חופשות במאוריציוס, נהג, כרטיסי אשראי לקניות. בגיל 18 עזבה את הבית בפריז, נסעה לניו־יורק, ומאותו רגע חייתה לסירוגין בפריז, ניו־יורק ולונדון.

החיים החלו להיות מסובכים בשנת 2005, כשגאידמק האב נמלט לישראל לאחר שהוצא נגדו צו מעצר בצרפת בחשד לסחר לא חוקי בנשק, מתן שוחד והעלמת מסים בהיקף של מיליוני דולרים. בסופו של דבר הוא הורשע בצרפת ב־2009 בגין סחר לא חוקי בנשק עם אנגולה, נשפט בהיעדרו לשש שנות מאסר, ערער, זוכה מחלק מההאשמות ועונשו קוצר לשלוש שנים. הוא הסגיר את עצמו וישב בכלא מנובמבר 2015, ושוחרר בפועל כעבור שלושה חודשים וחצי תחת תנאים מגבילים (אזיקים אלקטרוניים).

בזמנו, כשנחת כאן, פצח במסע רכישות: קבוצת הפועל ירושלים בכדורסל, בית"ר ירושלים בכדורגל, חברת הנדל"ן אוסיף, בית ההשקעות גילאון, חברת פטרוגרופ, בית החולים ביקור חולים בירושלים ותחנת הרדיו 99FM שאותה נאלץ למכור לקראת התמודדותו על ראשות עיריית ירושלים. בשנת 2008, לאחר שנכשל בבחירות, עזב את ישראל לרוסיה, לדבריו, לצורך טיפולים רפואיים.

בדיעבד, זו הייתה טעות מצד אביך להתמודד על ראשות העיר ירושלים?

"לא יודעת. הוא האמין שיוכל לעשות פה משהו אחר. היו לו רעיונות, תשמעי, אנחנו בבית חיינו סביב זה. בכל ארוחה הוא היה מדבר רק איזה כביש צריך להזיז מפה לשם. לפעמים אמרתי: 'די, אפשר לאכול?' למדתי מזה שאתה קודם עושה ואז מדבר. אבא שלי היה נלהב מדי".

את מרגישה שישראלים ניצלו את נדיבותו?

"אנשים התכוונו לטוב, רק שלפעמים זה נגמר רע. קחי את מה שקרה כשאבא בנה את עיר האוהלים בחוף ניצנים במלחמת לבנון השנייה עבור תושבי הצפון. היו לו מספיק דברים לעשות חוץ מלארגן עיר שלמה, אבל בתקשורת אמרו שלא הייתה מספיק שתייה. אבא הושפע לרעה מהפרסומים האלה. בסוף כל מי שהיה שם היה אסיר תודה".

בשלב מסוים נקלע אביך למשבר כלכלי רציני, איך זה השפיע עלייך ועל משפחתך?

"למזלי, הרווחתי כסף משלי מגיל 19, וההורים תמיד תמכו בי במקביל. כשאבי נקלע למשבר כלכלי, זה היה טוב בשבילנו להתאחד ולהיות יחד כמשפחה. התאחדנו סביב ערכים שהפכו ליותר חשובים מבעבר והפסקנו לקחת אותם כמובנים מאליהם. תודה לאל, איש מחברינו האמיתיים לא הפנה לנו עורף, אבל ראינו את פרצופם האמיתי של אלה שיכלו לגנוב ולשקר ולהעמיד פנים בלי בושה. מבחן המציאות הוא תמיד טוב".

בך יש כעס?

"מה הטעם לכעוס? אם הייתה משמעות לשבת עם אנשים מסוימים ולהסביר להם, הייתי עושה את זה, אבל הם לא ידעו להתנהל אז, ולא יודעים עכשיו. גם להוריי אין כעס על הארץ, רק אכזבה לגבי החלומות שהיו להם והאשליות מסביב".

את בקשר עם אופירה אסייג , שהייתה ממקורביו של אביך?

"כן, אני רואה את אופירה. היא גרה בשכונה שלי. כשאבא שלי מגיע לביקורים, הם שמחים להיפגש".

"היה עליי צמיד והוא נפל, אז אמרתי לאחותי: 'נעשה צמידים שעונדים על כף היד ולא על פרק היד'". קטיה עם הצמיד שעיצבה(צילום: אביגיל עוזי)

סבים מסורים

כשארקדי גאידמק עבר התקף לב, בסוף 2008 במוסקבה, התכוננה קטיה למסיבת סוף שנה עם חבריה בפריז. "חיפשתי את אבא והוא לא ענה", היא נזכרת. "התקשרתי למזכירה ולנהג שלו, הם אמרו לי מה קרה ולא האמנתי. לא הצלחתי להשיג את אמא. כשהיא עדכנה אותי שאבא הובהל לבית החולים, הייתי בשוק. קשה לחשוב שהורייך לא יהיו שם לנצח. את לא מאמינה שהם חלשים ויכולים להיות שבירים. גם כשהם חולים, זה לא אותו הדבר כמו היום שבו אומרים לך: 'זה הלב'. איך זה קרה? מתי הוא התבגר? הרי אבא שלי הוא הבחור הקול שלקח אותי לסיבוב במכונית שלו בשלוש לפנות בוקר. היה עליו המון לחץ מהארץ, כי הם לא ידעו מתי לעצור. הוא לא גנגסטר בן 30, הוא אדם טוב. תירגעו. אין לכם מספיק צרות בישראל חוץ מלשים את כל הכעס על ארקדי גאידמק אחד? היום אנחנו כבר מתבדחים בבית, מי נראה יותר צעיר, אבא או אמא, ולכל אחד אני עונה את מה שהוא רוצה לשמוע".

רוב הזמן אמך לא נראתה כאן עם אביך. מה הסיבה?

"כשאבא שלי היה בארץ גם היא הייתה פה רוב הזמן, אבל לא איתו בחוץ. היא אמרה, אני תומכת בו, אבל לא רוצה שאנשים ידעו עליי שום דבר. אבא שלי שמח שהיא לא מעורבת, כי המקום הבטוח שלו הוא הבית. אם שניהם היו יחד בתוך הטורנדו, לא היה לאן לברוח. אגב, למה למדתי תכשיטנות? אבא קנה לאמא תכשיט בכל אירוע או חגיגה. הוא לא קנה סתם תכשיט בחנות. הוא היה זקוק לתכשיט עם סיפור. מכיוון שהיו לו הרבה דברים על הראש, לפעמים הוא שכח וקנה את אותו התכשיט פעמיים. גבר, נו. אמא אהבה את התכשיטים אך כיוון שהיה להם טעם קצת שונה, היא הייתה הולכת לצורף יהודי זקן והייתה מבקשת שיוסיף או יוריד אבנים מהתכשיט. אבא היה אומר: 'זה נראה קצת שונה, לא?' ואמא הייתה אומרת: 'מה פתאום, זה בדיוק מה שקנית'".

הורייך עדיין חיים יחד?

"כן. אמא שלי תמיד מאחורי הקלעים. היא מעורבת בדיסקרטיות בפעילויות צדקה שונות ומציגה את עצמה רק כ'אירינה'. היא ביישנית ומדברת בשקט, תמיד לא רוצה להפריע, ההפך של אבא שלי".

למי את יותר דומה?

"כשהתבגרתי אבא שלי היה אומר: 'קטיה יפה כמוני וחכמה כמו אמא שלה'".

איך היה הקשר ביניכם בילדותך?

"תראי, אבא שלי עשה את הכסף שלו בגלל המוח שלו, וזה קרה על חשבון הזמן עם המשפחה. כשהיינו צעירים, הוא היה אומר: 'הלוואי שהייתי גנן, כי אז הייתי יודע באיזו שעה אני יוצא ומתי אני חוזר הביתה'. הוא היה כל הזמן בנסיעות, ולפעמים לא ראינו אותו במשך שבועות. הוא בעצמו אומר שלא ראה אותנו גדלים. גדלנו בעיקר עם אמא. ארוחות ערב משפחתיות, כבוד להורים וחינוך להיות נשים טובות לבעלים שלנו".

והיום?

"כשאתה הופך לסבא, הקשר משתנה מאוד. אני קצת כועסת על ההורים שלי כרגע (צוחקת), כי אכפת להם רק מהילדים שלי. הם לוקחים אותם למוזיאונים ולא מתקשרים לשאול מה שלומי, אלא רק מה שלומם. אני צוחקת ואומרת שלפחות עכשיו, כשאני בהיריון, שלפחות יעמידו פנים שהם מתעניינים בי וינסו להיות נחמדים".

אבא מגיע הרבה לבקר?

"אבא בא המון לישראל, הוא אוהב לבלות עם שני הילדים שלי, הוא ה'נני' הכי טובה שיש. כשהוא כאן, זו ברכה. כשהוא הולך עם הבן שלי בשכונה אנשים עוצרים אותו, רוצים לשמוע מה שלומו, מבקשים סלפי. הבן שלי אומר שלום לכולם, כי הוא חושב שזה נורמלי שאנשים זרים אומרים לך שלום ברחוב ורוצים להצטלם איתך. אני רואה את האהבה אליו ברחוב. פעם ראיתי רק את הכעס והרעש ובית"ר וכל זה, זו הייתה אנרגיה שלילית. כשאבא הגיע לכאן, הוא אמר: 'כיהודי, אני אוהב אתכם'. הישראלים לא הבינו את זה. אמא שלי תמיד אמרה לו: 'לפעמים כשאתה מדבר, אתה צריך לשים כפפות, להיות יותר עדין'. אבא היה אומר: 'את תדברי נחמד, ואני אדבר בישירות'".

"כשאבי נקלע למשבר כלכלי, זה היה טוב עבורנו להתאחד כמשפחה". עם אמה אירינה ואחותה סוניה(צילום: אלבום פרטי)

מדברת עם הידיים

קטיה גאידמק החלה לחפש את דרכה בעולם העסקים בגיל 18, כשעברה מפריז לניו־יורק. "לא ידעתי כלום על תכשיטים כשהגעתי לעיר", היא מודה, "הלב שלי היה שבור בגלל בחור ורציתי לשנות את חיי. מצאתי עבודה בתכשיטנות דרך מכר, והבעלים אמר לי: 'אני אתן לך עבודה ואלמד אותך על יהלומים, אבל תצטרכי להגיע לכאן בשבע בבוקר ולהיות האחרונה שהולכת הביתה'".

אחרי שנתיים בניו־יורק חזרה לפריז, למדה יחסים בינלאומיים ופוליטיקה באוניברסיטה והחלה לגלגל את הרעיון לעצב תכשיטים. בהמשך שבה לניו־יורק לעוד שנה ואז עזבה ללונדון. "אמא שלי ראתה את העיצובים שלי וחשבה: been there, done that, כלומר, זה נחמד אבל אין פה שום חידוש. אמרתי לה: 'בחייך, איפה האמא היהודייה התומכת?' והיא אמרה: 'קטיה, תביאי משהו חדש'.

"אחותי ואני מאוד קרובות. אמרתי לה: 'אמא שמה עליי יותר מדי לחץ', ואז הלכתי לאיזו חנות כי שופינג הוא הג'וב השני שלי (צוחקת), היה עליי צמיד והוא נפל, ותפסתי אותו ביד. אמרתי לאחותי: 'נעשה צמידי יד שעונדים על כף היד ולא על פרק היד'. כולם מסביב אמרו לנו 'לא', אבל אני ואחותי אמרנו שאנחנו הולכות על זה. היום זה התכשיט שמזוהה עם תכשיטי גאידמק בכל העולם, בעבר הוא נמכר, בין היתר, ב'לה בון מרשה'".

מה מיוחד בצמיד הזה?

"רציתי משהו שאת עונדת כל הזמן, שמתאים לצעירות ולמבוגרות, לנשים גדולות וקטנות, משהו שאת לא צריכה אצבעות ארוכות כדי לענוד. אני רוסייה ויהודייה, מדברת עם הידיים שלי, רציתי תכשיט שיקשט את החלק הזה של כף היד".

הלקוחה המפורסמת הראשונה של קטיה וסוניה גאידמק הייתה סלמה הייק. "היא נכנסה לחנות וראתה את הצמיד שלנו. הסוכן שלה התקשר אלינו ואמר, סלמה לא עשתה סרט כבר שנתיים ועכשיו היא טסה לאל־איי ורוצה להגיע לשם לגמרי שונה, והיא רוצה לענוד את התכשיטים שלכן. אמרנו, בוודאי, נשמח. כשחזרה לפריז, הגענו לביתה והיא רכשה תכשיטים. בעלה, פרנסואה הנרי פינו, שלח את הכסף בצירוף פתק: 'אשתי תמיד נראית נפלא, אבל עם התכשיטים שלכן יותר'. זו הייתה מחמאה בשבילנו, משום שהוא בעצמו בעלים של אחד הקונצרנים הגדולים של אופנה בעולם".

"אמרתי: 'אני רוצה מישהו שלא יהיה יותר חכם ממני', והרב אמר: 'אם כך, הבחור הזה לא בשבילך'". עם בעלה רפאל כליפה(צילום: אלבום פרטי)

מתי תתחתני

החתונה של קטיה גאידמק ואיש העסקים הצרפתי רפאל כליפה, המבוגר ממנה בחמש שנים, הייתה מהיקרות בישראל: היא עלתה 11 מיליון שקל. האירוע, שהתקיים ביוני 2014, התחיל במרכז דווידסון הסמוך לכותל המערבי ונמשך במסיבה במדבר עם הזמר וויל איי־אם, כוכב "בלק אייד פיז". כל האורחות קיבלו מתנה צמיד כסף עם המילים אהבה/שלום בעברית. שנה לאחר מכן נישאה אחותה הצעירה סוניה, בשמורת הטבע נאות קדומים הסמוכה למודיעין.

לפני כליפה הייתה גאידמק מאורסת פעמיים, בפעם האחרונה התארסה לפני עשור לאיש העסקים עודד קובו, בנו של המיליארדר בבו קובו, והשניים התגוררו באחוזתו בארסוף. למרות ביטול האירוסין, נותרה קטיה ביחסים חמים עם משפחת קובו, ואחת מחברותיה הטובות ביותר עד היום היא מעצבת האופנה רוני קובו, אחותו של עודד. גאידמק נראתה גם עם איש העסקים דין שטרן ועם הכדורגלן פבריס פרננדס (ששיחק בבית"ר ירושלים כשאביה היה בעלי הקבוצה).

"כשהייתי מגיעה לארץ אבא תמיד שאל: 'מה קורה, כולם מודאגים, מתי את מתכוונת להתחתן, יאללה'. אמרתי לו: 'אני רק בת 31, לא סוף העולם'".

היית מאורסת בעבר פעמיים. למה זה לא קרה?

"בכל פעם שרציתי להציג מישהו למשפחה שלי, הוא היה צריך לעבור את החוויה של לשבת לדבר עם אבא שלי. היה איזה בחור שאמרתי עליו לאבא שלי, אני מאוד אוהבת אותו, אבל אני לא יודעת אם זה נכון. הוא אמר, בבקשה, תזמיני אותו. הייתי בת 25. הבחור הגיע, אמר לאבא, אני אדאג לבת שלך. אחרי שעה של שיחה, אבא שלי אמר 'לא'. הבחור אמר: 'לא? זהו זה?' בכיתי לאמא שלי והיא אמרה: 'את ביקשת את דעתו'".

למה בוטלו האירוסים עם עודד קובו?

"יש אנשים שצריכים להיות חברים לכל החיים, וזה יכול לעבוד עם אקס שלך אם החברות חזקה. עודד הוא אחד מחבריי הטובים ביותר, גם הילדים שלנו חברים וההורים שלנו קרובים מאוד. זה רומן משפחתי. רוני אחותו היא כמו אחותי".

את בעלה רפאל, איש עסקים גרוש שהתגורר בישראל בעבר, בטרם הכיר את קטיה, הכירה דרך שידוך של הרב נתנאל מרז'ן, פסיכיאטר שבעצמו עשה עלייה מצרפת. "זה היה בקיץ 2013, הגעתי לישראל לבלות על החוף ולצאת עם חברים מפריז וניו־יורק, וכמה ימים אחר כך הרב אמר לי: 'יש לי בחור נחמד להכיר לך'. שאלתי: 'הוא חכם?' הוא אמר לי: 'מאוד חכם'. שאלתי: 'והוא עושה ספורט ורץ על החוף?' הרב אמר: 'לא ממש'. עניתי: 'אני רוצה מישהו אתלטי ושלא יהיה יותר חכם ממני'. הרב אמר: 'אם כך, הבחור הזה לא בשבילך'".

ואז?

"שבועיים אחר כך הרב צלצל אליי: 'את היית אתמול בבר? הבחור שאני רוצה להכיר לך היה שם, שאל מי את, ומבקש שאתעקש מולך'. הסכמתי שיבואו אליי הביתה לחמש דקות. הוא נכנס וכל מה שראיתי היה חיוך מדהים. לא שמתי לב שהחולצה שלו קטנה מדי ושהוא קצת בעודף משקל. ראיתי בחור טוב וחשבתי: 'למה אף פעם לא שמתי לב לבחורים טובים? למה הייתי צריכה טראבל מייקרס?'"

בעלך הוא זה שעודד את העלייה לארץ?

"לפני שנתיים בעלי אמר לי שהוא רוצה לעבור לישראל. הסברתי לו שישראל ואני לא חברות טובות. הוא אמר: 'ישראל היא כמו בת זוג. רבים ומשלימים'. הוא ציוני אמיתי וביקש שאתן לישראל עוד הזדמנות. לא כפה עליי, רק אמר, תנסי. החלטתי שאם אני עושה את זה, אני לא רוצה לעשות את זה כמו תיירת. אפילו אם זה יהיה לחמש או עשר שנים, נשתלב והילדים יהיו ישראלים. שניהם מדברים עברית שוטפת ואני מאושרת".

התחלת ללמוד עברית?

"כן, אבל אני כל כך גרועה, שזה מביש. לא לדבר עברית זו בעיה אמיתית, למרות שאני מדברת רוסית, אנגלית וצרפתית. את לא יכולה לבנות מערכות יחסים עם אנשים אם את לא דוברת את השפה שלהם. הבן הגדול שלי בן שלוש וחצי ומדבר ארבע שפות".

מתי הרגשת שישראל הפכה לבית שלך?

"לקח לי שנה למצוא את המקום שלי. הילדים שלי בגנים ישראליים. לי לקח זמן להבין שגננת זו מילה נחמדה. לא ידעתי מה זה בהתחלה. מה שעזר לי זו עשייה. אני לא יכולה להיות עקרת בית, הלוואי שיכולתי, אבל אני ממש גרועה בזה".

כפפות יהלומים

בסוף החודש תשיק גאידמק את חנותה ADAYA, אחת מתוך רשת חנויות מתוכננת. החנות, הממוקמת במלון "סטאי" היוקרתי ביפו (היא הגיעה אליו דרך מעצב השיער רפאל ריבו, ידיד שלה), מציעה תכשיטי זהב ויהלומים של מעצבים מקומיים. טווח המחירים, תחזיקו חזק: 6,000 דולר עד חצי מיליון דולר. המכנה המשותף לתכשיטים יהיה הקשר ליהדות ולישראל, שיתבטא במוטיבים, כמו מגן דוד וחמסה.

"היה לי ברור שלא אציג רק תכשיטים של החברה שלי", מסבירה גאידמק. "אני לא מעצבת כל כך הרבה קולקציות. בנוסף, בכל שלושה חודשים תהיה קולקציית פופ־אפ למעצב אחר במחירים שווים לכל כיס".

מה עם תכשיטי גאידמק?

"הורדנו הילוך. העסק דרש מאיתנו המון נסיעות בעולם, כי עיצבנו גם דברים שדרשו לנסוע ללקוחות עשירות שמתחתנות, כמו למשל, כפפות יהלומים. כשאת מעצבת פריטים כאלה, את צריכה לשבת עם הלקוחה שלך, להבין איך נראית השמלה שלה ומה האווירה, והיינו צריכות לטוס לדובאי ולאזרבייג'ן. זה כבר לא התאים לחיי הנישואים שלנו. מה גם שתשעה חודשים אחרי שהתחתנתי נולד בני הבכור. אנחנו ממשיכות עם החנויות שעבדנו איתן ומקבלות הזמנות מיוחדות".

היום קל לך יותר להיות קטיה גאידמק?

"כן. לי עצמי גם נוח יותר היום בתוך העור שלי. אבל את יודעת מתי הרגשתי שנהייתי קול? אמא שלי הייתה לפני כמה שנים בארוחת ערב בברזיל, ובחורה ניגשה ושאלה: 'את אמא של קטיה וסוניה גאידמק?' ואז אמא התקשרה אליי ואמרה: 'הבחורה ענדה את הצמיד שלכן! חשבתי שאתן מקרה אבוד, עכשיו אני מבינה שכן הצלחתי איתכן'".