"הכרתי את לוסי כשצילמתי את התוכנית שלי 'הקפיצה למחר'", נזכרת גרנט, "אמרתי לה, 'חבל שאי־אפשר לדבר על צחי'. היא ענתה, 'אני לא רואה איך זה קורה, לא רואה את ההורים שלי או שלו נותנים לנו את ברכת הדרך'".
מיד הרגשת צורך ליישב את הדברים?
"היה קטע מכונן בתוכנית. לוסי פגשה את שתי האחיות שלה, שהן בוגרות ממנה ולא התחתנו, ואמרה, 'אני לא רוצה לוותר על החיים שלי, מחר אני אהיה בגיל כזה שלא אוכל להביא ילדים'. ואז אמא שלה הגיעה ואמרה, 'אני רוצה שיהיו לי נכדים מלוסי'. שאלתי אותה, 'את מרשה ללוסי לאהוב את מי שהיא רוצה?' היא ענתה, 'כן'. שבועיים אחר כך לוסי סיפרה לאבא שלה שצחי הוא לא רק ידיד שלה, הוא החבר שלה והיא אוהבת אותו. אבא שלה ענה, 'ואני אוהב אותך, וכשאבא של צחי יקבל אותך, תקבלי את הברכה שלי'. גם המשפחה של צחי, כמו המשפחה של לוסי, הם אנשים יפי תואר ונפש. בסוף צחי קיבל את הברכה של אבא שלו".
אילו דברים נשאת בטקס?
"אמרתי רק משפט אחד חשוב, 'לוסי היא לא בן אדם שעושה גשר, היא הגשר בעצמו'. מהרגע שצחי חבר אליה, והמשפחות הכל כך מכובדות נתנו את ברכתן, גם הן הפכו להיות חלק מהגשר. אנשים מפורסמים הם מעצבי דעת קהל. ועם זאת, אני לא מבקרת את האנשים שיוצאים נגד החיבור הזה. אני מבינה גם אותם".
מה חשבת על ההתבטאות של ח"כ אורן חזן נגד ההתבוללות?
"איך אפשר להבין את זה? ערב החופה, אנשים עוד מחזיקים את המוטות, העיניים דומעות, אנשים רועדים, איך אתה מעז לדבר כך? איפה עדינות הנפש? למחרת העלו אותי לתוכנית הרדיו של שי גולדשטיין ולאה לב ב־103FM. לא ידעתי שהעלו גם אותו, ובהתחלה לא האמנתי שזה הוא. ואז הוא אמר, 'את, לכי תשתי פיפי'. לא, אח שלי, תרד יותר נמוך".
"אני לא הודיני"
הסיבה לפגישתנו היא הסדרה החדשה שלה, "קשר השתיקה" (שתעלה לשידור ביום רביעי 21.11 ברשת 13), העוסקת בעוולות בתוך המשפחה, מניכור הורי (התנכרות של ילד לאחד מהוריו הגרושים) ועד גילוי עריות. לא חומרים קלים לצפייה. גרנט (54) מקווה לרייטינג טוב, כדי שלרשת ישתלם להזמין עוד עונה. בניגוד למסחטת הרגש, "אבודים", שעונתה ה־11 תעלה בהמשך החורף, "קשר השתיקה" היא דוקו־אקטיביזם. גרנט לא הסתפקה רק בתיעוד הבעיה והבאתה לשידור. בפורים לפני שנה וחצי החלה לצלם את הפרק הראשון, ושנה אחר כך הפגינה עם 300 הורים שנפגעו מניכור מול ביתה של איילת שקד ("אמרתי להם, 'אל תקללו אותה, תגייסו אותה'") במטרה לגייס את בתי המשפט למאבק הורים מנוכרים. המאבק שלה מתועד ומעורר התפעלות. בכנסת אושרה בקריאה טרומית הצעת חוק נגד ניכור הורי, להבטחת קשר בין הורים לילדים במקרים שבהם הורה אחד מתלונן נגד האחר על הסתת הילדים.
את ההשראה לתוכנית "קשר השתיקה" קיבלה מסיפור של אישה שגרנט מכירה מקרוב וכואבת את הניכור של שלושת ילדיה כלפיה. "זו מישהי שבעלה התעלל בה שנים, וכשסוף־סוף נעמדה על רגליה והחליטה לעזוב אותו, ראיתי מה בית המשפט עושה לה, איך בעלה גנב את דעתם של הילדים ושל שירותי הרווחה. הוא היה משאיר לה חבל כדי שתתלה את עצמה ואימן את הילדים לקלל אותה".
גרנט אוהבת להיזכר ברגע שבו הבינה שהיא רוצה לעשות שינוי ממשי, ולא רק תוכנית טלוויזיה. זה קרה בסוף יום צילומים, בשעה שמונה בערב, בתוך קבוצת תמיכה של אנשים שילדיהם מתנכרים אליהם. היא ראתה את הכאב ולבה נשבר. "בשנייה שהם ראו אותי הם פרצו בבכי, כי אני טריגר להרבה אנשים", היא מתרגשת. "כל אחד סיפר לי, 'לא ראיתי את הבן שלי תשע שנים', 'אני לא ראיתי את הבת שלי כבר 12 שנה והמאבק המשפטי עלה מיליון שקל'. סיפרתי לזוהר יעקובסון, הסוכנת שלי, והיא אמרה, 'עולם חסד יִבָּנֶה'. זה שקע בי. למחרת הודעתי לצוות שלי שאני לא יכולה להיות עוד תוכנית תחקירים שחושפת בעיה ומשאירה אותה ככה. אנחנו הולכים לחבור אל בעלי התפקידים במדינה ולעשות שינוי".
הצלחת לפתור את הסכסוכים המשפחתיים הקשים?
"אני לא הודיני, ואני גם לא יוריני. יש מקרים שלא הצלחתי. פגשתי ילד שאבא שלו הפך אותו למפלצת. היו לי שיחות איתו, הפגשנו אותו עם אמא שלו, והילד כל פעם חוזר לאבא שממשיך להסית אותו וממרר לאישה את החיים".
הסדרה עוסקת גם בפדופיליה וגילוי עריות. אלה פשעים שונים מאוד מתופעת הניכור ההורי. איך מחברים בין הדברים?
"זה לא שונה. ניכור הורי זו התעללות בילדים. ילד שמנוכר להוריו הוא אדם שהפכו אותו לכלי נשק במערכת שבנויה על נקמה, הסתה ושנאה. הילדים שלי, זה לא שהם לא ראו הורים רבים בבית, חס וחלילה. הכל בסדר בלריב ובלהתגרש, אבל שנאה זה צד לא מפותח באישיות שלהם".
"אבודים" מצאה ילדים והורים בכל הגלובוס. מה עם חטופי תימן?
"מישהו יכול לחשוד בי שזו לא התשוקה שלי ושל דוד דרעי (שבין היתר ביים את 'סאלח פה זה ארץ ישראל', אמ"ר), למצוא חטוף אחד אפילו? הלוואי. אני פורשת אחרי זה. אין שאלה בכלל שנחטפו. ארבע שנים אנחנו עובדים על זה ולא מצליחים. מה, נבדוק די־אן־איי ל־50 אלף תימנים היום? ילדים שנלקחו מתחת לרדאר אין סיכוי למצוא".
הצלחת לעשות תיקונים גם בחייך, ולסלוח למי שצריך?
"ברור. הייתי קורבן להתעללות מינית בין גיל תשע לעשר וחצי על ידי שכן בן 30 שנפטר בגיל צעיר. אני יכולה כל היום לגז'דר על הקורבנוּת שלי, יש לי לגיטימציה. אבל במהלך השנים הסרתי מעצמי את ההתעסקות בקורבנוּת ובכעס. אני מבינה שהאיש הזה נכנס לחיים שלי בתקופה קשה. אמא שלי הוציאה אותי מהבית של סבא וסבתא שלי אחרי שגידלו אותי שלוש שנים, ואחרי ששלוש שנים קודם המשפחה שלי התפרקה ואחותי ואחי נשלחו לקיבוץ מרוחק. היא הייתה קמה לעבודה וחוזרת בתשע בלילה. אני הייתי יושבת על המדרגות ומחכה לה. השכן הזה ראה אותי בחוץ, ואמר, 'אל תהיי בחוץ'. מה שהוא עשה לי זה קטסטרופה ואנשים כאלה צריכים לשבת מאחורי סורג ובריח, אבל במקום לקחת את הדבר הזה ולהפוך אותו לכובד מטורף, סילקתי את זה מעולמי".
קמו עלייך לא מזמן כשהעברת ביקורת על החלטתו של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, להפסיק את התנדבות חיילי צה"ל עם ילדי הזרים בישראל. קראת להחלטה שלו "פשיסטית".
"תושבי דרום תל־אביב יצאו נגדי ברמות הכי אכזריות. כתבו, 'אני שונא אותך, שתישרפי, שיהיה לך סרטן, שהילדים שלך יתחתנו עם פליט'. יו ניים איט. זה לא הזיז לי, ואין לי שום דבר נגד תושבי דרום תל־אביב. צר לי עליהם ועל המצוקה שלהם. מה לעשות שצר לי גם על הפליטים באשר הם. כל פעם אנשים צועקים, 'תגרשו אותם למדינות שלהם'. הלו, הם ברחו משם כי טובחים בהם. עשו לנו את זה לפני 70 שנה. תתעוררו. אנחנו לא יכולים לדבר את השפה הזו גם אם אנחנו צודקים".
את יכולה להבין את מצוקתם של תושבי דרום תל־אביב?
"אני לא מתווכחת עם החוויה שלהם, זעקתם מוצדקת. יש לי משהו להגיד להם: אתם לא היחידים שמשתמשים בהם, אתם לא השקופים היחידים, וגם בכם לא מטפלים כמו שצריך. הכי עצוב זה שבסופו של דבר יוצאת אלימות פשיסטית, מאנשים שהם לא כאלה, שהכאב שלהם אמיתי".
מי אשם?
"הצורך של הממשלה להשאיר את האזרחים חלשים, נזקקים, שקופים ואומללים, אחרת לא יבחרו בימין פעם אחר פעם אחר פעם. ואני לא שמאלנית או ימנית. אני שוחרת שלום ואוהבת בני אדם".
- הראיון המלא עם צופית גרנט בגליון החדש של "לאשה", עכשיו בדוכנים
