טיול של אחרי צבא: לחצות את האוקיינוס השקט ביחד עם אבא

מצוידים ביאכטה ו-800 ליטר מים, יצאו מתן ורענן הס, אב ובנו מירושלים, להקיף כמעט חצי מכדור הארץ, "כשהגלים הגיעו לגובה חמש קומות, הרגשתי שאנחנו מתאבדים"

ירדן אלעזר

|

05.11.18 | 09:17

"אתה מכין את עצמך ללא נודע". מתן ורענן הס חוצים את האוקיינוס השקט
"זה מעורר גאווה, לראות את הבן שלך לוקח יאכטה ויוצא למסע כזה". מתן ורענן הס (צילום: צביקה טישלר)
"זה מעורר גאווה, לראות את הבן שלך לוקח יאכטה ויוצא למסע כזה". מתן ורענן הס (צילום: צביקה טישלר)
true dreamer. "אומרים שילדים מגשימים להורים חלומות שהם אפילו לא יודעים שיש להם" (צילום: אלבום פרטי)
true dreamer. "אומרים שילדים מגשימים להורים חלומות שהם אפילו לא יודעים שיש להם" (צילום: אלבום פרטי)
אמא אישרה את היאכטה כתנאי למסע (צילום: אלבום פרטי)
אמא אישרה את היאכטה כתנאי למסע (צילום: אלבום פרטי)
באיי גלאפגוס."הוא אומר לי שאין לו כרטיס, ושהוא נשאר איתי עד הסוף" (צילום: אלבום פרטי)
באיי גלאפגוס."הוא אומר לי שאין לו כרטיס, ושהוא נשאר איתי עד הסוף" (צילום: אלבום פרטי)

את הטיול שלו אחרי הצבא עשה מתן הס (27) סטודנט לפסיכולוגיה והיסטוריה, בצורה לא ממש שגרתית. את נופי הודו או דרום אמריקה החליף אופק כחול של ים, ובמקום הטרקים בג'ונגלים הוא הציב לעצמו אתגר שלרוב האנשים יראה כיעד דמיוני – חציית האוקיינוס השקט. גם השותף לדרך לא היה סטנדרטי. לא חבר או בת זוג, אלא אבא שלו, רענן (64), שבילה איתו חודש שלם בלב ים.

 

"אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל פשוט אמרתי לעצמי שאני עושה את זה, לא משנה מה יהיה", מגלה האב, רענן, פסיכולוג תעסוקתי ומנהל חברה . "היו לי עסק ועובדים, ופשוט אמרתי שאני עוזב את הכל. כשאני מספר להורים אחרים שהיינו ביחד כל כך הרבה זמן, אומרים לי שאצלם אחרי שבוע אחד בים מישהו כבר היה קופץ למים. אבל מבחינתי, זו הייתה הזדמנות להגשים חלום. אמרתי שאני מפליג, ושיתהפך העולם".

 

כך יצאו האב והבן להקיף כמעט חצי מכדור הארץ, במה שהסתכם בחמישה חודשי טיול משותפים, מתוכם עשרים ושבעה ימים של חציית אוקיינוס, כשרק שניהם על סיפון בלב ים.

 

מי שמכיר את משפחת הס הירושלמית, לא הופתע מהבחירה ההרפתקנית של השניים. את תחילת דרכה של המשפחה אל הסיפון ניתן לזהות כבר בשרותו הצבאי של אבי המשפחה רענן בתור חובל. גם אחרי שהשתחרר המשיך להיות ימאי והדביק את אשתו נועה, פסיכולוגית גם היא, באהבה הגדולה לים.

 

מגיל שנתיים על הסיפון. מתן (צילום: אלבום פרטי)
    מגיל שנתיים על הסיפון. מתן(צילום: אלבום פרטי)

     

    רענן כחובל על הדבור (צילום: אלבום פרטי)
      רענן כחובל על הדבור(צילום: אלבום פרטי)

       

      המשפחה הפכה את ההפלגה לתחביב משותף וכך מתן, הבן הצעיר, התרגל להיות על הסיפון מגיל שנתיים. "המשפחה הייתה הצוות שלי בהפלגות", אומר רענן, "הם היו מאוד מעורבים, ולכל אחד נתתי תפקיד. בכל שנה אנחנו מפליגים כולנו למקום אחר, ובהדרגה מתן החל לקבל משמרות בהן השיט את הסירה בעצמו".

       

      מתן, ששרת כמובן כלוחם בחיל הים, חסך את כספי שירות הקבע לקראת המסע ששם לעצמו כחלום, וביום שפשט את המדים היעד הבא כבר היה ברור – לקנות את היאכטה שבעזרתה יחצה ימים ויגיע ליבשות רחוקות. "אני ואבא חלמנו לחצות ביחד אוקיינוס, ובהתחלה חשבנו שזה יהיה האוקיינוס האטלנטי, שהוא לא הכי גדול", הוא משחזר. "אבל הבנתי שהוא לא מספיק מאתגר בשבילי ושאני רוצה משהו יותר גדול וגם יותר קשה".

       

      מתן שינה את היעד לאוקיינוס השקט, ואמו הבינה שלמרות שבנה הצעיר השתחרר מהצבא, היא עדיין לא יכולה לישון טוב בלילה. "היא אמרה שאני עושה את זה רק אם היא מאשרת את היאכטה שאני קונה, ודרשה שיהיה בה גם ציוד לווייני כדי שנוכל להיות בקשר", הוא משחזר. "מה שהיא לא הבינה, היא חקרה, והייתה מאוד מעורבת. היא קראה מודלים של מזג אוויר, וממש פתחה חמ"ל בירושלים".

       

      כך, בליווי אמו, יצא מתן למסע רכש עד שמצא את האחת – היאכטה שזכתה לשם true dreamer והפכה לביתו הצף למשך כמעט עשרה חודשים. היעד הראשון היה איי הבהאמה, אליהם הפליג מפלורידה בליווי חברים מהבית. "יצאנו בחג המולד, וידעתי שיש לי חודשיים להגיע לפנמה. תמיד יש תחושה שאין מספיק זמן. מי שלא חי את הים מתקשה להבין את המשמעות של הטבע בסיפור, כי אם מפליגים במזג אוויר לא מתאים, למשל מול הרוח, זה ממש לא פשוט".

       

      אתה מכין את עצמך ללא נודע (צילום: אלבום פרטי)
        אתה מכין את עצמך ללא נודע(צילום: אלבום פרטי)

         

        כשהגיעו מתן וחבריו לאיי קיימן, מדרום לקובה – הצטרף אליו רענן מלווה ברופא השיניים של המשפחה, שחלם להפליג יחד איתם, וכך, שישה אנשים חיו על היאכטה שכוללת חדרי שינה, מטבח וסלון. כשעגנו בפנמה, נפרד רענן ממתן, "היה בכי, וזה היה מאוד קשה", מגלה האב. "חזרתי אליו אחרי חודש וחצי, כשהוא כבר היה בגלאפגוס לבד". "הוא מגיע, ואחרי כמה שעות אני שואל מתי הכרטיס שלו חזרה", משחזר מתן, "ואז הוא אומר לי שאין לו כרטיס, ושהוא נשאר איתי עד הסוף".

         

        "כשירד גשם - עמדנו על הסיפון בשביל להתרחץ"

        בידיעה שבפניהם עומד חודש ימים מבלי אפשרות לדרוך על יבשה, נערכו האב והבן לכל תרחיש: "צריך אוכל שמספיק לחודש וחצי, דלק, והרבה מאוד מים לשתייה, שזה ממש קריטי – בכל חור שהיה פנוי בסירה שמנו בקבוק מים. יצאנו עם כמעט 800 ליטר", הוא מספר. "בהפלגה התקלחנו ושטפנו את הכלים במי מלח. כשירד גשם - עמדנו על הסיפון בשביל להתרחץ".

         

        "אתה מכין את עצמך ללא נודע. ובאמת כשיצאנו לדרך, פתאום הבנו שזה מה שאנחנו באמת הולכים לעשות. רואים את האי שמתרחק באופק, ויודעים שלפנינו יש בין 20 ל-30 ימים שזה רק אנחנו והים. אם נרגיש לא טוב יש לנו רק את התרופות שלנו – אי אפשר לקרוא לרופא. פתאום נופל האסימון ומבינים שאין מי שיעזור לנו".

         

        בשבועיים הראשונים נהנו השניים מאוכל טרי שעוד היה ברשותם, אך ככל שחלפו הימים "לאט לאט יורדים ברמה". בתוך היומיום שכל כולו ים, מצאו מתן ורענן שגרת ימאים משלהם. "בימים היינו ביחד, ומשמונה בערב עד שמונה בבוקר היינו במשמרות של שלוש שעות כל אחד", מסביר רענן.

         

        "הפלגנו בים גבוה ובתנאים שבהם אי אפשר לתמרן את הסירה. דאגנו שבכל רגע מישהו יהיה ער, וכך נוצר מצב שחודש שלם לא ישנו לילה שלם ברציפות"

        "ההפלגה באוקיינוס מלאה בהפתעות. כשתנאי מזג האוויר משתנים בפתאומיות זה אחד הדברים המסוכנים וצריך להגיב לזה מהר, למשל לשנות את כייוון ההפלגה כדי לא להתהפך ושלא יקרעו המפרשים. אני זוכר אותנו בחלקים מסוימים ממש נלחמים נגד הים. היו סיטואציות מסוכנות בהן אני הייתי על ההגה ומתן על המפרשים. לפעמים לראות אותו על הסיפון היה ממש מפחיד. היה שבוע שממש הרגשתי שאנחנו מתאבדים. הפלגנו בים גבוה ובתנאים שבהם אי אפשר לתמרן את הסירה. היו גלים שאם מסתכלים למטה זה גובה של בניין של ארבע או חמש קומות. דאגנו שבכל רגע מישהו יהיה ער, וכך נוצר מצב שחודש שלם לא ישנו לילה שלם ברציפות".

         

        "זה אולי נשמע כמו סדר יום נוראי", אומר מתן, "אבל בשלב מסוים זה מה שהחזיק אותנו. יש הרגלים שמפתחים וככה יש למה לחכות. למשל היה לנו דרינק קבוע בשקיעה, או ערב סרט. באיזשהו שלב מתמכרים לרגעים הקטנים".

         

        "אפשר גם פשוט להסתכל על הים וזה מדהים", אומר רענן. "דיברנו המון וגם קראנו הרבה ספרים. היינו קוראים יחד ספר ומדברים עליו. יש הרבה דברים שלומדים להעריך מהחוויה הזו. זה משהו שצרוב בי".

         

        אדמה אחרי 27 ימים

        ובאמת, נראה שהביחד של האב והבן יצר קרבה יוצאת דופן, שבלעדיה קשה לדמיין שהות כה ארוכה אחד לצד השני. "אני חושב שקיבלתי אותו בתור הסמכות על הספינה, וזה מאוד חשוב. הוא היה הקפטן", מגלה רענן. "זה היה מעבר בין דורי", מסביר מתן. "כשהוא הגיע בפעם הראשונה לספינה זה היה אחרי שכבר הפלגתי בה לבד, אז כבר הספקתי לצבור ביטחון וניסיון. עדיין, היה רגע שבו תהיתי מי פה הסקיפר. אבל הוא מיד נתן לי את התחושה שהוא בסירה שלי, אורח. הוא אמר לי מה הוא חושב ומה דעתו על כל מיני דברים, אבל בסוף אני קיבלתי את ההחלטות".

         

        "זה לא היה לי קשה", מבהיר רענן. "אני חושב שהוא ימאי יותר טוב ממני. מה גם שאני התחלתי להפליג בגיל 20 והוא נמצא על הסיפון מגיל שנתיים. יצא גם שהוא יותר זהיר ממני", הוא אומר וצוחק. "לאורך השנים למדנו להיות ביחד ולעשות דברים, וראיתי איך הוא צומח לתוך התפקיד הזה, אז קיבלתי את הסמכות שלו בצורה אמיתית. זו הייתה עבודה עם עצמי, אבל היא לא הייתה מסובכת".

         

         "היה צריך לעבד את החוויה, ולתת לדברים לשקוע כדי לדבר על זה" (צילום: אלבום פרטי)
          "היה צריך לעבד את החוויה, ולתת לדברים לשקוע כדי לדבר על זה"(צילום: אלבום פרטי)

           

          ברגעים האחרונים של חציית האוקיינוס, ראו תחילה צל של אי בתוך החושך, חלקת אדמה לראשונה מזה עשרים ושבעה ימים. "פתאום ראינו אורות על החוף, מהבהבים", משחזר מתן, "ומיד ידעתי שזו אמא. זו באמת הייתה היא. היא הגיעה לפולינזיה וחיכתה לנו על כביש שמשקיף לים. זו הייתה תחושה מדהימה שמישהו מחכה לך, כמו לחזור מהצבא".

           

          "ירדנו לחוף ורעדנו", הם משחזרים. "אחרי חודש בים כבר לא עומדים יציב. ראיתי את נועה ונפלתי עליה", משחזר רענן, "לא ראיתי אותה חודש וחצי, שזו הפרידה הכי ארוכה שהייתה לנו". אחרי המפגש המרגש, שכלל מרק עוף, קנידלך וריחות של בית, המשיכו מתן ורענן להפליג, במה שבסוף סיכמו בחמישה חודשים של טיול משותף.

           

          בחזרה לאמא, אדמה (צילום: אלבום פרטי)
            בחזרה לאמא, אדמה(צילום: אלבום פרטי)

             

            היום, כמעט שלוש שנים אחרי, הם מרגישים מוכנים לספר את הסיפור שלהם. "היה צריך לעבד את החוויה, ולתת לדברים לשקוע כדי לדבר על זה". כיום הם מרצים על החוויה שלהם, גם בקרב ימאים על האופן המקצועי בו ניתן לצאת למסע שכזה, ולכל קהל אחר שמעוניין לשמוע – על סיפור של הרפתקה משותפת בין אב ובנו.

             

            "בהפלגה יצא לי לומר לאבא שזה סוג של חלום שכשאני אהיה מבוגר ואני לא אוכל לעשות את הדברים האלו בעצמי, הילד שלי ייקח אותי. אני רואה את זה כמו תהליך שבו התלמיד מתעלה על המורה שלו, כי המורה רוצה גם לנוח", אומר מתן. "אני אומר שאני אפליג עד יומי האחרון", מציין רענן, "ואני יודע שזה יכול לקרות כשהוא סקיפר. זה מעורר גאווה, לראות אותו לוקח יאכטה ויוצא למסע כזה. הוא תפעל שם תקלות ודברים שאני לא חושב שאני הייתי מסוגל לעשות. חזרתי משם בתחושה שעשיתי משהו מאוד מיוחד ולא שגרתי ואני לוקח את זה איתי כל הזמן. אם מתן לא היה בא ומעלה את הרעיון - אני חושב שזה לא היה קורה".

             

            "אומרים שילדים מגשימים להורים חלומות שהם אפילו לא יודעים שיש להם", מוסיף מתן. "ויהיה עוד מסע. החלום שלי הוא שבסיום התואר נעשה עוד אחד כזה".

             

             ______________________ 

                   

            ואחינועם הראל יצאה עם אופנוע להרפתקאות ברחבי העולם. הקליקו על התמונה:  

             

            רק עם אופנוע. הקליקו על התמונה (צילום: מתוך אלבום פרטי)
            רק עם אופנוע. הקליקו על התמונה (צילום: מתוך אלבום פרטי)

                                       

             

             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד