ואז?
"הייתה שיחה עם אמא שלי, ואמרתי לה שיש מצב שאנחנו נשארים פה. פתאום שמעתי את עצמי אומרת את זה בקול רם. היא ענתה, 'מאמי, איזה יופי', ושאלה איפה נועם והיאלי ילמדו. סיפרתי שעכשיו בדקנו איזה בית ספר. היא הייתה הכי תומכת ומחזקת, אבל היה משהו בקול שלה. נחנקתי. לא רציתי שהיא תשמע אותי. ניתקתי מהר ופרצתי בבכי. אמרתי לשמעון, 'אני לא יכולה להישאר פה, בוא נחזור הביתה'. היה לי מסך שחור מול העיניים. שמעון אמר, 'מאמי, איזה שטויות, זו רק חצי שנה, אנחנו לא יורדים מהארץ, איך נדע מה קורה איתנו בקריירה? אי־אפשר לעשות את הדברים בשלט רחוק'".
וכך הסתיים החלום ההוליוודי שלכם?
"כן, כי אני פחדנית, ויש לי ילדים. אם היינו רווקים, ברור שהיינו נוסעים. כרגע אני לוקחת אחורה. קשה לי. לא רואה את עצמי גרה שם, רחוקה מהמשפחה, מוציאה את הילדים שלי מבתי הספר בארץ. אני לא מצליחה לדמיין את התמונה שבה אני גרה בלוס־אנג'לס".
רוב הזמן מלי לוי (38), שתכף תראו אותה משחקת בשלוש סדרות טלוויזיה חדשות, דווקא מצליחה לדמיין את עצמה במקומות מאתגרים. בפעם האחרונה זה קרה כשישבה עם חברה שחקנית בבית קפה, שמעה על תפקיד חדש בסדרת מאפיה נשית ישראלית, וראתה את עצמה בפנים. היא הייתה אז בחופשת הלידה האחרונה והארוכה שלה − שנה ושמונה חודשים. דניאל, היום בן שנתיים וארבעה חודשים, נמנם בעגלה, כשהיא חטפה מהחברה שלה את הסינופסיס לסדרה "מלכות", קראה בנשימה עצורה והתקשרה נסערת לסוכנת שלה כדי לברר איך יכול להיות ששכחו אותה בבית. "חשבתי שזה לא הגיוני", היא משחזרת, "אני הכי יכולה להיות נעמה הפסיכולוגית. ממש ראיתי את זה. אמרתי למורן (מאיר, אמ"ר), הסוכנת שלי, שלא מעניין אותי, אני רוצה אודישן לנעמה. היא הסבירה שהמלהקים לא חושבים שאני מתאימה. ביקשתי צ'אנס, עשר דקות מזמנם, לא יותר. נלחמתי. הגעתי לאודישן, עשיתי את הכי טוב שיכולתי וחשבתי, סבבה, עשו לי טובה, ראו אותי, זה לא בשליטתי יותר".
גישה טובה לחיים.
"אחרי שבועיים קיבלתי טלפון. וזה סיפור חיי. כך זה היה בכל התפקידים החזקים שקיבלתי, גם בסרטים 'פלאפל אטומי' וב'זינוק בעלייה'. אף פעם לא חשבו שאני מתאימה".
אם לקצר סיפור ארוך: לוי קיבלה את התפקיד של נעמה, גרושתו הפסיכולוגית של איש המאפיה אייל מלכה, בסדרה "מלכות" (משודרת בימי חמישי ב־20:15 ב־HOT3 וב־HOT VOD). היא משתלבת נפלא בקאסט שחקניות מצוין, שכולל את אורלי זילברשץ, דאנה איבגי, ליהי קורנובסקי וריטה, בתפקיד הראשי. "ריטה היא שלמות בכל ההוויה שלה. הייתה לנו סצנה שבה אנחנו הולכות מכות. פחדתי. אמרתי, 'יו, היא עדינה, אני לא רוצה לפגוע בה'. אבל ריטה מתאבדת. כל החששות עברו באותו יום".
חלומות הוליוודים
הבית של משפחת לוי־גרשון הוא כר פורה ליצירה. יש בו שלושה ילדים: נועם (11), היאלי (תשע) ודניאל. ויש בו שני הורים שמחים. גרשון, כדורגלן לשעבר שמחזיק היום בכמה עסקים (בין היתר בסניף "ארקפה" בצפון תל־אביב), עובד על שירים חדשים לאלבום ומופע. בין לבין הוא כותב סדרת טלוויזיה, מנסה למכור את התסריט לסרט שלו ומתפקד כאבא פעיל. לוי, בין הסדרות שצילמה, התפנתה להקליט איתו את השיר "כמו פרפר", הצטלמה (לצד אורי פפר) לסרט אמריקאי (THE ANGEL) של הבמאי הישראלי אריאל ורומן, והתפנתה לעוד חלום ישן שלה: עיצוב תכשיטים. כן, שמעתן נכון. בחופשת הלידה מצאה בבית סקיצות של תכשיטים שעיצבה לפני עשור בקורס צורפות שלקחה, והתיישבה עם צורף כדי לעצב קולקציה ראשונה. יעל גולדמן חברתה היא הפרזנטורית הלא רשמית שלה, כי אחרי שענדה את אחת השרשראות והעלתה לאינסטגרם, לוי קיבלה טלפונים מנשים שרוצות שרשראות כאלה. "זה משהו שאני רוצה להנחיל לילדים שלי", היא מחייכת, "אנחנו לא רק דבר אחד. אנחנו יכולים להיות מה שאנחנו רוצים. אני רוצה שהילדים שלי יראו את אמא שלהם עושה 'וי' על כל הדברים שהיא רוצה, ומשיגה אותם".
מה לא השגת?
"(צוחקת) המון דברים. יש לי רשימה. לא יודעים בארץ, למשל, שלא קיבלתי תפקיד ב'משימה בלתי אפשרית'. אמיתי לגמרי. לפני ארבע־חמש שנים הייתי ממש קרובה לזה. שלחתי שני אודישנים מצולמים, נפגשתי בחו"ל עם המלהקת והמפיק והוזמנתי לפגישת התאמה עם השחקנים. אני לא יודעת אם הייתי אמורה לשחק מול טום קרוז או שחקן אחר. לא היה לי כל התסריט".
מה קרה עם זה?
"לא יכולתי לטוס. הייתי תקועה בארץ בצילומים לסדרה 'ג'וני ואבירי הגליל' ולסרט 'פלאפל אטומי', פרויקטים שרציתי להיות בהם. גם לצלם אותם היה מורכב. הפאזל שהסוכנת שלי הרכיבה באותה תקופה היה מסובך. ריחמתי עליה. צילמתי יום בדרום ויום בצפון וחוזר חלילה. זה היה רגע שבו הסתכלתי על שמעון ואמרתי לו, 'אני לא מאמינה שאני לא טסה'".
ומה עם הקריירה החו"לית שלך?
"בואי נהיה אמיתיות, אני לא עובדת בזה מספיק. אני לא יכולה להתבכיין. זה מחיר כבד, להעביר שלושה ילדים למדינה אחרת. וגם בלי לעבור דירה, אם אני רוצה עכשיו להיות באל־איי באודישנים, זה קשה בשלט רחוק. את יודעת כמה זמן לוקח לי ללמוד טקסט באנגלית, לצלם את זה בצורה פוטוגנית ולשלוח את זה ערוך יפה? שבוע לפחות. לפעמים אני באמצע צילומים, מקבלת הזמנה לשלוח אודישן מצולם לתפקיד בחו"ל ואומרת לסוכנת שלי, 'אני לא אצליח', ומנגד יש את שמעון עם החלומות ההוליוודיים שלו ועוד מעט כולם יראו".
מי שאפתן יותר, את או שמעון?
"אנחנו מאזנים. בתקופות שאני נרדמת, הוא מעיר אותי. ויש תקופות כאלה. יש לי נמנומים, במיוחד אחרי לידות. תשמעי, שמעון הולך על הוליווד בכל הכוח, ואני אחריו. כשהוא הלך לקורס תסריטאות, חשבתי שזה תחביב, אבל הוא הפתיע בגדול. יש לו ידע נרחב, הוא יכול לשאול אותי, מה לדעתך צריך לקרות פה? אני מדברת איתו על מהלכים של דמויות.
"אני מאמינה שקריירה בחו"ל תהיה, בגלל שמעון, ואני אתאים את עצמי. זה מזכיר לי את התקופות שהוא שיחק כדורגל, קיבל הצעות לשחק בכל מיני מקומות בעולם, ואני אמרתי, אם הוא יתקבל לקבוצה הזו, זה ענק, ואני באה איתו, כי אני לא אוותר על האהבה הזו. ואז הודיתי ביני לבין עצמי, שאם זה באמת יקרה, אני אהיה הכי מסכנה אי פעם, כי איפה אני אחיה, באיזה חור ברוסיה?"
הוליווד זה לא חור ברוסיה.
"כן, זה אחרת. אם נעבור לשם, הקריירה שלי תקבל דחיפה טבעית".
- הראיון המלא עם מלי לוי בגליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
