זכוכית בין ישן לחדש, בין אבן לאבן: הצצה למלון ''שומאכר'' בחיפה

מבנה טמפלרי היסטורי במושבה הגרמנית בחיפה הפך למלון שמתהדר בארומה תקופתית. המעטפת והגן שבחזיתו שומרו בתשומת לב; 40 החדרים עוצבו במראה גנרי

אביטל ברוידא

|

04.11.18 | 09:13

מלון ''שומאכר'' החדש (מואר, בתחתית הצילום) נמצא במושבה הגרמנית בחיפה, ומורכב משלושה חלקים: מבנה אבן היסטורי משלהי תקופת הטמפלרים בעיר, בניין חדש בן שבע קומות ומגדל זכוכית החוצץ ומבדיל ביניהם (צילום: איתי סיקולסקי)
מלון ''שומאכר'' החדש (מואר, בתחתית הצילום) נמצא במושבה הגרמנית בחיפה, ומורכב משלושה חלקים: מבנה אבן היסטורי משלהי תקופת הטמפלרים בעיר, בניין חדש בן שבע קומות ומגדל זכוכית החוצץ ומבדיל ביניהם (צילום: איתי סיקולסקי)
מבט אל 3 חלקי המלון. ''המטרה הייתה ליצור לבניין הישן רקע נייטרלי, שידגיש אותו'', מסביר האדריכל דגן מושלי. ''לא רצינו לייצור חיקוי, אלא להוסיף פרק חדש'' (צילום: איתי סיקולסקי)
מבט אל 3 חלקי המלון. ''המטרה הייתה ליצור לבניין הישן רקע נייטרלי, שידגיש אותו'', מסביר האדריכל דגן מושלי. ''לא רצינו לייצור חיקוי, אלא להוסיף פרק חדש'' (צילום: איתי סיקולסקי)
בקדמת המבנה ההיסטורי חצר אבן גדולה ומטופחת, עם ערוגות של צמחייה ארץ-ישראלית בגיאומטריה סימטרית (צילום: איתי סיקולסקי)
בקדמת המבנה ההיסטורי חצר אבן גדולה ומטופחת, עם ערוגות של צמחייה ארץ-ישראלית בגיאומטריה סימטרית (צילום: איתי סיקולסקי)
דלפק הקבלה נמצא בבניין החדש דווקא, ובולט בגבו אלמנט פורניר מושחר, שעליו  נחרתה בעדינות מפת חיפה. על הקיר מימין שלוש עבודות המבוססות על טביעות האצבע של היזם, האדריכל והקבלן (צילום: איתי סיקולסקי)
דלפק הקבלה נמצא בבניין החדש דווקא, ובולט בגבו אלמנט פורניר מושחר, שעליו נחרתה בעדינות מפת חיפה. על הקיר מימין שלוש עבודות המבוססות על טביעות האצבע של היזם, האדריכל והקבלן (צילום: איתי סיקולסקי)
במבנה הישן שומרו הבליטות המקומרות בחזית, מעין קפלות, שבהן הושארה אבן הגיר המקורית חשופה. גיל גורן, האחראי על האמנות במלון, יצר גם את הפירמידה המוזהבת (צילום: איתי סיקולסקי)
במבנה הישן שומרו הבליטות המקומרות בחזית, מעין קפלות, שבהן הושארה אבן הגיר המקורית חשופה. גיל גורן, האחראי על האמנות במלון, יצר גם את הפירמידה המוזהבת (צילום: איתי סיקולסקי)
קיר אבן מקורי בחדר ארוחת הבוקר. דרישות השימור התייחסו רק למעטפת המבנה, ועיצוב הפנים השאיר רק מעט מהישן. כך, למשל, הוחלפו המרצפות המאוירות באריחי גרניט-פורצלן שחורים (צילום: איתי סיקולסקי)
קיר אבן מקורי בחדר ארוחת הבוקר. דרישות השימור התייחסו רק למעטפת המבנה, ועיצוב הפנים השאיר רק מעט מהישן. כך, למשל, הוחלפו המרצפות המאוירות באריחי גרניט-פורצלן שחורים (צילום: איתי סיקולסקי)
קומת הקרקע נחשפה בתהליך השימור והשיפוץ, ובחלקה הנמוך ממפלס הרחוב נוצרה חצר אינטימית (צילום: איתי סיקולסקי)
קומת הקרקע נחשפה בתהליך השימור והשיפוץ, ובחלקה הנמוך ממפלס הרחוב נוצרה חצר אינטימית (צילום: איתי סיקולסקי)
עיצוב הפנים של החדרים פשוט ובסיסי, נטול התייחסות לאופיו התקופתי של המבנה (צילום: איתי סיקולסקי)
עיצוב הפנים של החדרים פשוט ובסיסי, נטול התייחסות לאופיו התקופתי של המבנה (צילום: איתי סיקולסקי)

מלון בוטיק חדש שנפתח בימים אלה במושבה הגרמנית בחיפה, בין הגנים הבהאים לנמל, מתבלט בנוף עם התשובה שהוא נותן לשאלה שעולה תמיד כשמדובר בשימורו של בניין היסטורי ובניית תוספת גדולה לצדו: איך מחברים ישן וחדש? במקרה הזה הוחלט על מגדל זכוכית, שיחצוץ ויבדיל ביניהם.

 

שמו של המלון ''שומאכר'', כשמו של הבניין ההיסטורי הניצב בחזיתו: בית אבן טמפלרי בן שלוש קומות, שהיה שייך למשפחת שומאכר, ממקימי המושבה. אבי המשפחה, יעקב שומאכר, היגר עם משפחתו מגרמניה לאמריקה, ומשם לחיפה, ב- 1869. הוא לא היה אדריכל במקצועו, אך מילא תפקיד מרכזי בתכנון המושבה הגרמנית ובבניית בתיה, ונחשב לדמות חשובה ומשפיעה בקהילה. בשנת 1872 אף התמנה לתפקיד סגן הקונסול של ארצות הברית בצפון הארץ.

 

בנו, גוטליב שומאכר, המשיך את דרכו של אביו ונשלח ללימודי אדריכלות בגרמניה. עם סיום לימודיו חזר לארץ, ותרם רבות לבנייתה: הוא תכנן את מבנה היקב בראשון לציון, את בית החולים של המיסיון בצפת, עבד בשירות השלטון העות'מאני בתכנון תוואי המסילה דמשק-חיפה וכיהן כמהנדס העיר עכו.

 

''בית שומאכר" היה בבעלות המשפחה ולכן גם נקרא על שמה, אך הוא תוכנן לאחר מותו של גוטליב, ונבנה ב-1933. ילדיו התגוררו בבית עד גירושם של הטמפלרים מהארץ ב-1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בתו, נלי, שחזרה לחיפה מאוחר יותר, הייתה יקירת העיר וגרה בה עד מותה בגיל 96, פרסמה את אחד הספרים ההיסטוריים החשובים על תולדות העיר והמושבה הגרמנית, בשם "גשם משמים בהירים" (עדות ממקור ראשון, שהוציאה לאור החברה להגנת הטבע).

 

עם קום המדינה נחשב הבית ל''נכסי נפקדים'', וכשנחתם הסכם השילומים עם גרמניה הוא עבר באופן רשמי לבעלות המדינה. בגלי העלייה שלאחר המלחמה שוכנו בו עולים חדשים, ועם השנים התחלפו הדיירים, אך תושביו תמיד היו מהשכבות המוחלשות יותר של אוכלוסיית חיפה. מצבו הידרדר, ובסופו של דבר ננטש.

 

חזית המבנה הישן, שנבנה ב-1933. שילוב של הרוח הטמפלרית עם קווים של אדריכלות מודרנית (צילום: אביטל ברוידא)
    חזית המבנה הישן, שנבנה ב-1933. שילוב של הרוח הטמפלרית עם קווים של אדריכלות מודרנית(צילום: אביטל ברוידא)

     

    את הנכס הנטוש והמגרש הריק מאחוריו רכש לפני 12 שנים איש העסקים דוד בארי (שבבעלותו גם מלון ''לה קפלה'' ומלון הדירות ג'י 38 בחיפה) בשותפות עם ארומה ישראל, במטרה להפוך אותו למלון. האדריכל דגן מושלי התבקש להוביל את עבודות השימור של המבנה המקורי, ולתכנן את התוספת החדשה במגרש הסמוך.

     

    חצר גדולה מפרידה בין הרחוב למלון. בשכונה נותרו כמה מבנים טמפלריים (צילום: איתי סיקולסקי)
      חצר גדולה מפרידה בין הרחוב למלון. בשכונה נותרו כמה מבנים טמפלריים(צילום: איתי סיקולסקי)

       

      "בתי המושבה הגרמנית בחיפה מתחלקים לכמה טיפוסים עם טיפולוגיות שונות, בהתאם לשנת בנייתם", מספר מושלי, שערך בשנות ה-80 סקר מקיף על כ-120 בניינים טמפלריים. "המבנה הזה שייך לתקופה המאוחרת יותר של המושבה, והוא מעין יצור היברידי, שמשלב בין הרוח הטמפלרית עם קווים של אדריכלות מודרנית. חומר הבנייה שלו, אבן גירית, היא חלק מהשפה של המקום, אך אופן השימוש בה כאן שונה מזה של הדור הראשון והשני של הבנייה הטמפלרית".

       

      "כמו בתים רבים במושבה הגרמנית הבית ננטש במהלך השנים", הוא מוסיף. "כשהגענו לכאן לפני עשר שנים, כדי להתחיל את הפרויקט, מצאנו בית שהשתמר טוב מבחינה מבנית, אבל היה ברמת תחזוקה מאוד ירודה".

       

      המלון החדש, הכולל 40 חדרים, מורכב משלושה בניינים שחוברו זה לזה. חצר אבן גדולה ומטופחת (אדריכלות נוף: דוד אלחנתי) מפרידה בין רחוב לוחמי הגטאות לבניין האבן הוותיק. שביל רחב מוביל מהשער אל כיכר מרכזית, מוקפת בארבע גינות. הגיאומטריה הסימטרית של החצר נשתמרה, וכך גם עצי הדקל הגבוהים שהיו בה. אליהם נוספו עצי הדר לאורך גבול המגרש, וצמחייה ארץ-ישראלית שנשתלה בערוגות ממוסגרות אבן.

       

      קירות האבן תוקנו וחלונות עץ לבנים הוזמנו בהתאם למקור (צילום: איתי סיקולסקי)
        קירות האבן תוקנו וחלונות עץ לבנים הוזמנו בהתאם למקור(צילום: איתי סיקולסקי)

         

        מבט אל החצר הקדמית (צילום: איתי סיקולסקי)
          מבט אל החצר הקדמית(צילום: איתי סיקולסקי)

           

          בניין האבן הישן ניצב בסופו של הגן, על רקע מגדל זכוכית אטום. קומת הקרקע שלו, שבמקור נבנתה בחלקה מתחת למפלס הרחוב של היום, נחשפה במהלך השימור והשיפוץ, ומסביבה תוכננה חצר פנימית ואינטימית, המשמשת לארוחות הבוקר. מעליה שתי קומות חדרים עם חזיתות אבן ישרות וסימטריות, שבמרכזן בולטות כלפי הגינה מעין קפלות מעוגלות, החוזרות לגובה שלוש הקומות. מעטפת הבית הוגדרה לשימור מחמיר: קירות החוץ תוקנו בהתאם למקור וכל החלונות הוחלפו בחלונות עץ לבנים, שיוצרו לפי הדוגמה המקורית. את הפנים הורשו היזמים לחלק מחדש, ועל העיצוב שלו הופקד האדריכל אייל מלכא.

           

          מבט מהצד. השביל מוביל מהחניון הצמוד (צילום: אילן שטורם)
            מבט מהצד. השביל מוביל מהחניון הצמוד(צילום: אילן שטורם)

             

            בין החדש לישן אפשר לעבור מבחוץ, או דרך מגדל הזכוכית (צילום: איתי סיקולסקי)
              בין החדש לישן אפשר לעבור מבחוץ, או דרך מגדל הזכוכית(צילום: איתי סיקולסקי)

               

              מגדל הזכוכית מורכב מפנלים מלבניים, ומכיל בתוכו את גרעין הבניין החדש – מדרגות ומעליות. המגדל מחבר בין בית האבן ההיסטורי לזה החדש, בן שבע הקומות, שמאחוריו. "המטרה הייתה ליצור לבניין הישן רקע נייטרלי, שידגיש אותו", מסביר מושלי. "לא היה רצון לייצר חיקוי, אלא להוסיף פרק חדש". הזכוכית חוצצת ומבדילה בין הישן לחדש, והבניין שצמח מאחוריה כוסה אבן גירית, כמו המקור, אבל בעיבוד תעשייתי ובצורה מודרנית.

               

              לובי הכניסה נמצא במגדל החדש. דלפק קבלה גדול מקבל את פני האורחים, על רקע אלמנט פורניר מושחר, שעליו נחרטה בעדינות מפת חיפה (עיצוב: מלכא אדריכלים). האלמנט, שאור זורח דרך התפרים שבין חלקיו, הוא עבודה של תומר נחשון, שיצר גם חלק מרהיטי הלובי, הסוויטות וחדר האוכל. 

               

              אור בוקע דרך החרכים בקיר העץ שבלובי, שכמו פינת הישיבה, יוצר ב''סטודיו נחשון'' (צילום: איתי סיקולסקי)
                אור בוקע דרך החרכים בקיר העץ שבלובי, שכמו פינת הישיבה, יוצר ב''סטודיו נחשון''(צילום: איתי סיקולסקי)

                 

                חדר ארוחת הבוקר נמצא בבניין הישן, עם החצר האינטימית שנחפרה בקדמתו. הקירות טויחו ונצבעו לבן והמרצפות הישנות הוחלפו באריחי גרניט-פורצלן שחורים. התזכורות היחידות בעיצוב הפנים לאופי הישן של המבנה הן מבני הקפלה הקטנים, עשויי אבן שהושארה חשופה ומבליטה אותם על רקע העיצוב החדש. בחדר האוכל נחשף והושאר כך קיר אבן אחד, ו''שטיח'' קטן של אריחים מצוירים מקוריים הותקן מחדש במרכזו.

                 

                ''שטיח'' קטן של האריחים המצוירים המקוריים שובץ מחדש במרכז חדר ארוחת הבוקר (צילום: איתי סיקולסקי)
                  ''שטיח'' קטן של האריחים המצוירים המקוריים שובץ מחדש במרכז חדר ארוחת הבוקר(צילום: איתי סיקולסקי)

                   

                  בשתי קומות החדרים שבבניין הישן תוכננו שלוש סוויטות, כל אחת שונה בגודלה, בהתאם למרחבים ולחלונות הקיימים של המבנה. העיצוב החדש הוא פשוט ובסיסי, נטול התייחסות לאופיו התקופתי של המבנה. כל חדר רוהט במיטה זוגית, ארון בגדים ושולחן כתיבה, וחדרי הרחצה, למרות גודלם המרווח, אינם ניחנים באלמנט מפנק – עיצובי או שימושי – מעבר למינימום הנחוץ.

                   

                  בעוד שמבחינה אדריכלית יש למלון קונספט ברור, המתבטא בהבדלה מובנית בין ישן לחדש, בעיצוב הפנים אין הבדל בין הסוויטות שבבניין המקורי לחדרים הרגילים שבבניין החדש. מלבד הפרקט, שמחליף כאן את אריחי הפורצלן, אותו קו בסיסי ממשיך גם באלו, במכוון. בעתיד אמורים 40 החדרים להתקשט בטפטים שיעוצבו באופן ייחודי עבור כל חדר, ושיוזמנו, לפי התוכנית, מ-40 אמנים ישראלים שונים.

                   

                  הריהוט בחדרים פשוט ובסיסי (צילום: איתי סיקולסקי)
                    הריהוט בחדרים פשוט ובסיסי(צילום: איתי סיקולסקי)

                     

                    חדרי הרחצה פונקציונליים (צילום: איתי סיקולסקי)
                      חדרי הרחצה פונקציונליים(צילום: איתי סיקולסקי)

                       

                      מנהלי המלון מבטיחים אוסף גדל של אמנות ישראלית (צילום: איתי סיקולסקי)
                        מנהלי המלון מבטיחים אוסף גדל של אמנות ישראלית(צילום: איתי סיקולסקי)

                         

                        בינתיים כבר מוצג במלון אוסף של עבודות אמנות ישראלית, שהוזמנו במיוחד. "היצירות מתייחסות להגדרתו של המלון כ'נוה מדבר אורבני חיפאי', ומדברות על הקשרים מקומיים, עכשוויים והיסטוריים", מסביר גיל גורן, האחראי על הקו האמנותי של המלון, את התמה שעליה ביסס את האוסף. בנוסף תפעל במקום גלריה מתחלפת של אמנים אורחים. ראשונות מוצגות בה, עם הפתיחה, עבודות הזכוכית של קרן טופ-גורן, ועבודה דיגיטלית של יניב זגורי. בקרוב יתווסף גם קולאז' דיגיטלי של אילה טל.

                         

                        בזמן שרוב מלונות הבוטיק בתל אביב מתפארים בבר או בבית קפה הפתוח לעוברי אורח, במטרה לשחק תפקיד גם בזירה המקומית ולא רק התיירותית – בחיפה המגמה העולמית הזו פחות מקובלת. ''שומאכר'' מקווה להיות חלוץ, עם מרפסת אבן גדולה על גג המבנה ההיסטורי, שצופה על השכונה ובהמשך תהפוך לבר ולמקום לאירועים קטנים. מרפסת שצופה לכיוון ההפוך – לעבר ההרים והגנים הבהאים – תשמש בעתיד את אורחי המלון, על גג המגדל החדש.

                         

                        למרגלות הגנים הבהאים (צילום: איתי סיקולסקי)
                          למרגלות הגנים הבהאים(צילום: איתי סיקולסקי)

                           

                          • המחירים בתקופת ההרצה מתחילים ב-150 דולר לילה לזוג, כולל ארוחת בוקר. לילה בסוויטה יעלה 350 דולר.

                           

                          ---------------------------------

                          אילו אתגרים עומדים בפניה של ראשת העיר החדשה של חיפה? לחצו על התמונה:

                           

                          לטיפולך, עינת קליש-רותם. לחצו לכתבה (צילום: צחי אוסטרובסקי)
                          לטיפולך, עינת קליש-רותם. לחצו לכתבה (צילום: צחי אוסטרובסקי)

                           

                           

                           
                          הצג:
                          כל התגובות לכתבה "זכוכית בין ישן לחדש, בין אבן לאבן: הצצה למלון ''שומאכר'' בחיפה"
                          אזהרה:
                          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד