בגיל 17, אלין כהן כבר מעסיקה את כל המשפחה שלה במותג האיפור שהקימה ובמותג־העל שהוא היא בעצמה. איך היא מתפקדת כאשת עסקים עם "ראש של בת 30 פלוס" בזמן שמעולם לא התנשקה? איך זה מסתדר עם החלום להיות אמא כבר בגיל 18? ואיך הכל קשור לפגיעה המוחית שעברה בגיל 8? ישבנו איתה לשיחה אישית כדי לנסות להבין
כשאלין כהן הייתה בכיתה ג', נסעו הוריה בוקר אחד לסידורים בתל אביב. היא הלכה כמדי יום לבית הספר שבשכונת גבעת אולגה שבחדרה, ואחריו הודיעה להם שתלך לחברתה אופל ותבלה שם את אחר הצהריים. כשחזרו בערב ופגשו אותה, היא נראתה קצת מטושטשת. "איך היה אצל אופל?", שאל אותה אביה. "מי זו אופל?", ענתה. אביה, שהבין מיד שמשהו לא כשורה, טס איתה לבית החולים ושם התבררה הדרמה.
אחרי ניתוח של שמונה שעות, החלה ההתמודדות האמיתית של כהן, אז רק בת שמונה. היא לא זכרה כמעט דבר מעברה. מלבד בני משפחה וחברים קרובים - הכל נמחק. כל מה שלמדה עד אז, מהאלף בית, דרך מחול שלמדה מגיל ארבע ועד "איך עושה פרה" – הכל נעלם. "שנה הייתי בבית", היא מספרת, "ויום יום הייתי הולכת לאשפוז יום לימודי ושם לימדו אותי הכל מהתחלה. הייתי לומדת יום שלם ושוכחת הכל למחרת. רק את הריקודים שלמדתי זכרתי. המורים שם היו מאוד יצירתיים, ובסוף הם המציאו קומבינציות של ריקוד למספרים ולאותיות. ככה למדתי הכל, דרך הריקוד. זו הסיבה שבשבילי ריקוד זה כבר לא תחביב, זה הציל לי את החיים".
גם ההתמודדות עם הקרחת שנותרה עִמה והצלקת הגדולה שחוצה את המצח עד האוזן, תזכורת לניתוח הקשה, היו מנת חלקה של הילדה אלין. אחיה הגדולים, שהיו אז בני 11 ו־13, היו חרדים כל כך לשלומה עד שהלכו לרב ונדרו נדר שאם היא תצא מזה הם ישמרו שבת וחגים. הם החליטו להוסיף לה שם (והיום היא אלין חיה כהן) ועד היום הם מקיימים את הנדר ושומרים שבת.
מלבד הצלקת, ששיער מכסה אותה והיא בקושי נראית, אלין סובלת עד היום מכאבי ראש קשים, שבגללם היא נוטלת משככי כאבים. הצד השמאלי של גופה חלש יותר מהימני, וזה מתבטא בעיקר בריקוד. היא סובלת גם מדלקות קרום המוח חוזרות ונשנות בגלל המכה ההיא, וכבר ארבע פעמים אושפזה בגללן. ובתוך כל זה: אלין כהן - ילדה בת 17 שהיא תעשייה שלמה. לא רק אושיית רשת עם שלושה ערוצי יוטיוב וחצי מיליון עוקבים באינסטגרם, אלא גם בעלת מותג איפור מצליח, שכל מוצר חדש שמשווק בו הוא סולד אאוט תוך יומיים.
"האהבה שלי לאיפור התחילה מהרצון לכסות את הצלקת"
היא תמיד רקדה וחלמה להיות רקדנית בפסטיגל, אבל זה לא קרה. כשהייתה בת 13, מישהו עצר אותה בקניון חדרה והציע לה לבוא לאודישן של "הבנים והבנות". היא התקבלה, והחופש ההוא, בין גיל 13 ל־14, שינה את חייה. "כבר שלוש שנים עברו מאז ואני עדיין בתודעה, כי סיפרתי שם את סיפור החיים שלי, והיה לי מסר: לשים קסדה", היא אומרת. "עשיתי שם משימה של אופניים למרות שאמרתי שאני מתה מפחד לעלות על אופניים - רק בשביל שאר הקבוצה - וזה היה הרגע של הפריצה שלי. לכולם שם עלו העוקבים, אבל לי עלו יותר, ואפילו שכבר הודחתי, הם המשיכו לעלות.
"משם, הצעד הבא שלי היה לבסס את עצמי ברשתות החברתיות. פתחתי ערוצי יוטיוב ומיוזיקלי והתחלתי להעלות סרטוני ריקוד שלי. הייתי מאופרת ולבושה וכל הזמן היו שאלות על האיפור והבגדים. מאיפה החולצה ואיך את מתאפרת בעיניים, כאלה. ואז כתבו עליי אייטם והגדירו אותי כקיילי ג'נר הישראלית. עוד לא ידעתי אפילו מי זו קיילי ג'נר, אבל ישר נכנסתי לראות, וביום שאחרי כבר העליתי סרטון בשם 'מדריך איפור בהשראת קיילי ג'נר'. ניצלתי את ההזדמנות".
מדהים.
"כן, זה עדיין סרטון מאוד פופולרי, היום הוא כבר הגיע לחצי מיליון צפיות. אחרי זה פתחתי ערוץ יוטיוב נוסף שמתמחה בביוטי ובאופנה והעליתי המון הדרכות איפור".
איך ילדה בת 14 יודעת להתאפר?
"האהבה שלי לאיפור התחילה מהרצון לכסות את הצלקת, משם זה התפתח. אמא שלי מאפרת והיא העבירה לי את כל הידע. את הסרטונים היא צילמה ואני ערכתי. בהתחלה אמא שלי שכרה עורכים, אבל בגלל שהתוכן לא עבר מאה אחוז כמו שרציתי, התחלתי ללמוד עריכה ועשיתי את זה בעצמי".
איפה למדת עריכה?
"עם מורה פרטי".
כלומר ההורים שלך השקיעו כסף במיזם שלך כבר מההתחלה.
"כן, הם תמיד היו שם בשבילי. לא נראה לי שזה כי הם חשבו שייצא מזה משהו. הם פשוט רצו שאהיה מאושרת. בהתחלה סקרתי מוצרי איפור. היו שולחים לי מוצרים ואני הייתי נותנת חוות דעת. המון פעמים אמרתי שאני לא אוהבת את המוצר, לא הייתי בכלל פוליטיקלי קורקט. בגיל 15 כבר החלטתי שאני רוצה לייצר בעצמי את האודם המושלם, כי לא מצאתי אותו".
"אני בגיל 15 כבר טיילתי בשבועות אופנה במילאנו, פריז והונג קונג", היא צוחקת. "נשלחתי על ידי חברות איפור מובילות רק כדי להעלות משם תמונות. הייתי יושבת עם מנכ"לים שאומרים לי: 'כל דבר שאת מפרסמת הוא סולד אאוט'. אז גם הבנתי שחבל שאתן לחברות אחרות את הכוח שלי, ושעדיף לי להשקיע אותו בעצמי ולהקים מותג איפור".
את ההשקעה הכספית הראשונה במותג עשתה מההון העצמי שצברה בכוח היוטיוב והאינסטגרם ("אני מקבלת כסף מחברות איפור על הסקירה של המוצרים. ככה זה עובד. בהתחלה קיבלתי רק את המוצרים, וככל שגדלתי, דרשתי וקיבלתי גם כסף"). היא נסעה לבדוק מפעלים ואישורים, והחליטה לבסוף לייצר בישראל. ראשונים יצאו לשוק חמישה שפתונים, ששמותיהם מסמלים עבור אלין אנשים בחייה ("יש לי שפתון שנקרא 'חנהל'ה' על שם דודה שלי, שהדתיות מתות על הגוון שלו, את 'מל־די' על שם הסבתות שלי מלאני ודינה ואת 'מאי' על שם מאי גורפינקל, שנפטרה מסרטן והייתה חברה מאוד קרובה שלי"). אפילו את הלוגו עיצבה בעצמה. בלי סוכן, בלי יחצ"ן ובלי איש שיווק - ככה גרפה ילדה בת 16 את הקופה כולה.
"מבחינה עסקית אני מחליטה על הכל, גם אם זה לא נראה לאבא ולאמא. לפני שהוצאתי את האודמים עשיתי טיזינג ביוטיוב, ומיד פנו אליי מחברת פארם ענקית והציעו לי למכור את האודמים ב־250 נקודות מכירה שלהם. מבחינה כספית זו הייתה הצעה מאוד מפתה, אבל אמרתי לא. ההורים שלי כעסו עליי, אבל אני ידעתי מה אני עושה. מבחינה מיתוגית אני לא רוצה להיות שם, אני במקום אחר. במהלך הפגישה אבא שלי נתן לי מכה על הרגל מתחת לשולחן. הם היו בשוק, אבל אני הייתי בשלי. אני רוצה רק אונליין, זה העולם. אני אמנם בת 17, אבל אני מרגישה שיש לי ראש של בת 30 פלוס. אני לא חושבת על מסיבות ועל חבר. אני רק חושבת על זה שבגיל 18 אני רוצה לקנות לי כבר רכב ובית".
ובכל זאת, היום את כבר לא רק אונליין.
"נכון, בהתחלה מכרתי רק באתר שלי ובאתר גילטי. לא עברה דקה מתחילת המכירה ושני האתרים קרסו. אחרי חמש דקות הכל היה סולד אאוט. ככה זה מאז. אני מייצרת, וזה סולד אאוט. כשקיבלתי פנייה מג'יימס ריצ'רדסון שהם מעוניינים להקים לי שם עמדה משלי למרות שיש לי רק חמישה אודמים, זה נשמע לי מתאים. זה מקום מאוד יוקרתי. בחודש האחרון החברה שלי מכרה הכי הרבה אודמים בדיוטי פרי, ובגלל זה הם כבר פתחו עמדה שנייה והתחילו למכור אותם במטוסים וגם בטרמינל 1".
מה את יודעת שמבוגרים ממך לא יודעים?
"שהדור שלי צריך ורוצה גירוי, שכל הזמן צריך לחדש לו. אי אפשר להישאר עם אותן אריזות וכל הזמן צריך לתת מוצרים חדשים. בגלל זה אני לא מוציאה קולקציה שלמה אלא כל פעם עוד ועוד מוצרים חדשים".
המוצרים שלך לא זולים.
"שפתון שלי עולה 89 שקל. זה אולי לא זול, אבל יש בו 8 מ"ל, בזמן שאצל אחרים, מותגים מוכרים מאוד, יש בין 3 ל־5 מ"ל. זה הבדל גדול מאוד".
"לא בקטע מיני"
אם חשבתן שכל זה לא יכול להסתדר עם מסגרת לימודים בית ספרית רגילה, צדקתן. בכיתה ט' עברה כהן לבית ספר חצי פרטי שמתאים לנערות עובדות כמוה. ונחשו מה, היא כבר הספיקה לסיים כיתה י"ב. "קודם הייתי במגמת מחול וזה היה תובעני מדי. הייתי מתחילה לרקוד בשבע וחצי בבוקר ומסיימת בחמש", היא מספרת. "המסגרת הזו לא הסתדרה עם יתר העיסוקים שלי. עברתי לכיתה שבה לכולם יש עיסוק: שחקנים, כדורגלנים, זמרים. לכל אחד יש את האילוצים שלו והם משלימים את הלימודים בלי כעס. זה עולה יותר מבית ספר רגיל, אבל זה שווה את זה. הצלחתי לקפוץ כיתה ולסיים את כל המחויבויות והבגרויות. עשיתי חמש יחידות בשיווק, ועבודת הגמר שלי הייתה על החברה שלי. ביקשו ממני לעשות פרזנטציה במשרד המסחר וקיבלתי תעודת מצטיינת".
אז מה השלב הבא?
"אנחנו כבר במגעים כדי להפיץ את המותג שלי גם בחו"ל. אני מאוד רוצה להעביר את המסר שלי גם שם".
גם מחוץ לישראל יקראו לחברה אלין כהן?
"כן, אני המותג ואני הפרזנטורית, איך נקרא לו? כבר הציעו לי להשמיט את ה'כהן', אבל אני לא מסכימה. זה לא שאני חושבת שאני אהיה מפורסמת שם כמו פה, זה לא הגיוני, אפשר לספור על כף יד אחת את המפורסמות שם. אבל אני צריכה להתחיל מאיפשהו. אני צריכה לעבור לסרטונים באנגלית".
וזה לא הכל. במקביל לחברת האיפור פתחה כהן גם חברת אופנה ("עם טי־שירטים מדהימים שגם הם סולד אאוט כל הזמן"), יצרה קולקציית קפסולה לעדיקה וקולקציית מוצרי "בק טו סקול" עם המעצבת צליל שקד ופתחה גם מותג תיירות בשם "טרבליון" שמוציא טיולי אימהות ובנות לבירות אופנה בחו"ל. בנוסף היא מלמדת איפור באיל מקיאג' והיפ הופ בבית ספר לריקוד בצפון תל אביב. היא משמשת כפרזנטורית של סמסונג, אדידס, איל מקיאג', דיור ורימל וגם מתנסה בצעדיה הראשונים בתחום ההנחיה ("הנחיתי את פסטיבל הקיץ של 'ראש 1' ואת טקס המיוזיקלי בסינמה סיטי והתמודדתי עם זה בצורה מדהימה"). לא מספיק? היא גם הגישה פינה בדו"ח היומי של "האח הגדול" שבה ביקרה את הלוקים של המתמודדים.
בתוך כל זה, עדיין יש לך זמן להעלות סרטונים ליוטיוב?
"אני עדיין מעלה כל שבוע. זה מייאש ומתיש ומייגע, אבל זו העבודה שלי ומזה אני מתפרנסת. אנשים בטוחים שזה קל. שאני קמה בבוקר, מורחת ליפסטיק ועושה סרטון של שלוש דקות. אבל זה הרבה יותר מזה".
זה כל כך הרבה יותר מזה, שהיום כל משפחת כהן עובדת אצל אלין: אביה, שבבעלותו משרד עורכי דין, מטפל בכל העניינים המשפטיים. אִמה היא מנהלת אישית צמודה, ושני אחיה עובדים בחברה, אחד כמנהל אריזות ואחד כמנהל האתר.
"אמא שלי מצלמת אותי, ובכלל עובדת איתי צמוד. היא לא מסכימה לשלוח אותי לבד לשום מקום. היא עזבה את האיפור וגם את הניהול של המשרד של אבא שלי לטובת זה. בלעדיה לא הייתי יכולה לעשות את זה. זה המון נסיעות ברכבת, לשמוע הרבה 'לא', שזה דבר קשה לקבל כילדה, להתמודד עם אנשים בימי צילום שהם לא תמיד נחמדים".
כמה פרגון יש בתעשיה? ומי החברה הכי טובה של אלין? הראיון המלא בגיליון אוקטובר של Gostyle
