מהי מעבדה מטבולית
מעבדה מטבולית מודדת את חילוף החומרים של כל אדם ואדם באמצעות ניטור מדויק של שִחלוף הנשימה, כלומר צריכת החמצן ופליטת הפחמן הדו־חמצני (CO2). הבדיקה מתבצעת בשני חדרי קלורימטריה אטומים, לנטרול השפעות חיצוניות, והיא מודדת שלושה פרמטרים:
1. הוצאת אנרגיה במצבים של מנוחה, עיכול מזון ומאמץ גופני.
2. תגובת הגוף לתכולה שונה של ארוחות.
3. מדד RQ-Respiratory Quotient, שהוא יחס החילוף הנשימתי (כלומר, היחס בין החמצן לפחמן הדו־חמצני), כדי לבדוק אם האנרגיה שנשרפה היא שומן או פחמימות.
מאחורי המעבדה החדשנית עומד הדיאטן הקליני צחי כנען, בעל תואר ראשון בתזונה ותואר שני באפידמיולוגיה, שעמל על הקמתה בקליניקה ברמת החייל במשך שלוש שנים.
אבל אם אתם מפנטזים על חדר קסמים שתיכנסו אליו שמנים ותצאו ממנו רזים - התפכחו ומהר. "אין קיצורי דרך", מסביר כנען. "כל דיאטה מבוססת על הגבלה כלשהי, שבגינה האדם מפחית את כמות הקלוריות היומית שלו ולכן מרזה. אין ירידה במשקל ללא גירעון קלורי".
למי מיועדת הבדיקה:
"למי שרוצה לרזות או להבין מדוע הוא לא מצליח לשמור על הישגי הדיאטה לאורך זמן", אומר כנען. "הבדיקה משרתת גם דיאטנים ומאמני ספורט שרוצים להתאים למטופלים שלהם תוכנית אישית וכן לאנדוקרינולוגים שנדרשים לבדוק מצב של תת־פעילות של בלוטת התריס בקרב מטופליהם".
כמה זמן נמשכת בדיקה:
"ארבע עד שש שעות".
ביקור ראשון במעבדה
נדרשתי להגיע למעבדה כשאני בצום של שלוש שעות. לאחר שיחת הסבר נכנסתי למעבדה, שהיא חדר קטן, יפה וממוזג היטב, שמצולם 24 שעות ביממה. בצדו האחד יש כורסה קטיפתית, הדום, שולחן אוכל קטן וכיסא, מסך טלוויזיה ואינטרקום, שדרכו ניתן לדבר עם טכנאי המעבדה שהיה צמוד אליי במהלך הבדיקה. יש בחדר גם חלון להעברת מזון וחלון לביצוע בדיקות דם. בצדו השני של החדר ניצב הליכון ומעליו טלוויזיה נוספת.
תחילה עברתי בדיקת מטבוליזם בסיסי ותגובת הגוף למזון. התבקשתי להיות במצב של מנוחה מוחלטת, כך שבמשך שעה שיחקתי בסלולר ובקושי זזתי. בחלוף שעה נפתח חלון במעבדה והטכנאית הגישה לי את הארוחה שהבאתי מהבית ושעל תכולתה סיכמתי מראש עם כנען: שני כריכים קטנים מלחם שאור שיפון (תוצרת בית) עם אריסה (כנ"ל), חביתה ועגבניות שרי. כל אחד ממרכיבי הארוחה נשקל בנפרד וחושב קלורית. סך הכל 632 קלוריות. לצד הארוחה הוגשה כוס מים.
שעתיים אחרי שסיימתי לאכול התבקשתי לעבור לצדו השני של החדר כדי לבדוק את תגובת הגוף למאמץ גופני - בהליכה, ריצה ועלייה במדרגות. התחלתי לצעוד על מסילת ההליכון תוך שאני מגבירה את המהירות. כיוון שאיני בכושר, נשארתי בקצב הליכה ולא עברתי לריצה או למצב שיפוע. בדיעבד התברר שצעדתי בקצב אטי במיוחד: 3.6 קמ"ש. בושה.
עם סיום הליכה של חצי שעה שוחררתי לישיבה בכורסה למשך עשר דקות נוספות, ובזאת הסתכמה הבדיקה, כמעט ארבע שעות של שלווה וניתוק מהעולם.
שיעורי בית
בצאתי מהמעבדה הורכב על פרק ידי סנסור תנועה - שעון יד שחור וגדול, שמטרתו לאסוף נתוני תנועה (לא דופק) 24 שעות ביממה במשך שבעה ימים "כדי לקבל תמונה מלאה של הפעילות האמיתית בחיי היומיום של המטופל", מסביר כנען. "הנתונים מכוילים בהתאם לנבדק המסוים (לא לפי ממוצעים מקובלים) ולכן אלה נתונים חיים, נתוני אמת. הסנסור אוסף מידע, וכשאת חוזרת למעבדה אנחנו פורקים את המידע למחשב ומכיילים אותו לפי נתוני המעבדה".
ביקור שני וקבלת תוצאות
בשובי למעבדה, כעבור שמונה ימים, הוסר הסנסור מידי ונתוניו הוזנו למחשב. קיבלתי 90 אחוז מתוצאות הבדיקה על בסיס שהותי בחדרים הקלורימטריים, ועשרה אחוזים מהתוצאות נמסרו לי למחרת, על בסיס ניתוח המידע שליקט הסנסור.
מדד ה־RQ, כלומר, היחס בין החמצן לפחמן הדו־חמצני, יצא 0.89. 0.7 פירושו שריפת שומן בלבד ו־1 פירושו שריפת פחמימות בלבד. מה זה אומר לגביי? שגופי אינו מעודד שריפת שומן בעת מנוחה.
הארוחה שהבאתי איתי הוגדרה על ידי כנען כמאוזנת. כדי לעכל ולספוג אותה השתמשתי ב־96 קלוריות. מדד ה־RQ שלי לא ירד בעקבות הארוחה, מה שמעיד על כך שגופי השתמש ב"דלקים" (פחמימות ושומנים) באופן מאוזן ותקין. "כשאת אוכלת ארוחה מאוזנת, הגוף שלך מגיב טוב", קבע כנען.
נתון מפתיע (1): בהיבט של הוצאה קלורית, התברר שאני שורפת 1,728 קלוריות ביממה במצב מנוחה, בהשוואה ל־1,340 קלוריות ששורפות בממוצע נשים בגילי, גובהי ומשקלי. כלומר, חילוף החומרים שלי גבוה כמעט ב־400 קלוריות מהממוצע. יש!
הנתון הזה יכול אולי להסביר מדוע אני לא משמינה למרות שלעתים אני די מגזימה. "יש כאן פער יפה לטובתך", קבע כנען, "מדובר בנתון שהדיאטנית שלך צריכה לנצל. אבל שימי לב", הזהיר כנען, "אפקטיביות חילוף החומרים יורדת מדי עשור בחמישה אחוזים".
נתון מפתיע (2): בהליכה על המסילה שרפתי רק 108 קלוריות לשעה, כשהממוצע לנשים בנות גילי, במשקלי ובגובהי הוא 176.4 קלוריות לשעה. כאן הפער היה 68 קלוריות לרעתי. "אבל הקלוריות האלה לא יקבעו אם תרזי או לא", עודד אותי כנען. "פעילות גופנית תורמת משמעותית לבריאות, אבל היא אינה תנאי להרזיה במקרה שלך". צודק. כבר רזיתי בעבר עשרה ק"ג בשלושה סוגי דיאטות שונים, בלי לעשות פעילות ספורטיבית כלל.
שורה תחתונה ומסקנות
החישובים העלו שאני מוציאה בממוצע 2,479 קלוריות ביום וכדי לרזות עליי לצרוך 1,800 עד 2,300 קלוריות ביום. "אבל עדיף שתצרכי 1900־1800 קלוריות", מסייג כנען. "אני בכוונה נותן טווח גדול יותר, כדי לאפשר להחזיק בדיאטה לאורך זמן".
לדבריו, תוצאות הבדיקה שלי מוכיחות את נחיצותה: "רוב הסיכויים שאישה עם הנתונים שלך הייתה מקבלת מדיאטנית תפריט הרזיה שכולל מספר קלוריות נמוך משמעותית מכפי שמותר לך לצרוך לפי הבדיקה שביצעת - מספר שאינו ריאלי לגבייך ולא היה מאפשר לך להתמיד בדיאטה לאורך זמן".
האם אימצתי את המלצתו? האמת היא שלא. בשנה האחרונה אני מקפידה פחות או יותר (בחגים פחות) על תפריט של 1,200 קלוריות ביום וכמו שאני מכירה את עצמי - אם אצרוך יותר - המשקל יצעק.
