כבר לא מתנצלת: "כן, אני אמא חורגת גאה. לא מהאגדות. מהחיים"

"בהתחלה חלמתי שזו תהיה משפחה אחת גדולה", היא אומרת ושאר הבנות בחדר מהנהנות. הפנטזיה הזו היא מנת חלקן של רבות, וכשזה לא מסתדר, והמציאות מזמנת חוויות אחרות, מאוד רחוקות מאותה one big happy family, הן נמצאות בתסכול מתמשך.

מי כאן לא פגשה מתישהו את אותה מכשפה?

הן מגיעות אלי אחת לחודש. קבוצה של נשים אשר חולקות מכנה משותף אחד - "אמהות חורגות". אל תתנפלו עלי. אני לא מצדדת במושג הזה ואפילו יצאתי כאן נגד הביטוי הזה וביקשתי לשנות אותו, אבל אם לומר את האמת, עם השנים משהו השתנה אצלי והיום, האמת היא שאני חיה איתו יותר ויותר בשלום. אחרי שנים של עיסוק בתחום, הבנתי שגם אם נכבס אותו בכל מיני מילים יפות - "אמא מגדלת", "אמא שותפה", "אמא משולבת", עדיין בתוך תוכנו ישכון אותו דימוי שנלווה למושג "אמא חורגת", ממנו אנחנו מנסות להתנער, אבל, אם להיות כנות, לא פעם בשעת משבר אנו תוהות אם לא פגשנו בה הרגע.

בטור הזה אני הולכת להשתמש במושג "אמא חורגת", אז קחו אוויר, זו חשיפה הדרגתית למושג, שאולי בסופו של טור תצליחו לחבב אותו. למה? כי גם אם נשנה את השם, זה לא יגרום לתפקיד להיות יותר נוח.

"אמהוּת חורגת" היא לא פשוטה ליישום. זה תפקיד מלא עמימות, שגורם לנשים רבות לדימוי עצמי בעייתי ולפגיעה בתחושת הערך. זה מתחיל באהבה ובניית זוגיות עם גבר שיש לו ילדים ממערכת קודמת, ומוביל למפגש עימות עם אינספור חוויות רגשיות. ואם זה לא מספיק, גורמים לנו לא פעם להבין שהתחשבות בצרכים האישיים שלנו היא פחות משמעותית, לעומת ילדים, כאב וגירושים.

לטורים הקודמים של סיגל:

• החברים הטובים מתגרשים ומאלצים אתכם לבחור צד? אל תסכימו
• לעשות עוד ילד בפרק ב'? אבל יש לי כבר שלושה מנישואיי הקודמים
• החלטתם לעבור לגור יחד בפרק ב'? לא כשהילדים בגיל ההתבגרות
  

זהירות: גרושה, זמני שהות ורגשות אשמה

אז מהי אמהות חורגת? ההסבר היבש הוא, מישהי שחיה בזוגיות עם גבר שיש לו ילדים ממערכת יחסים אחרת, אבל המשמעות האמיתית של התפקיד, לא קיימת. לרובנו אין אפילו אמת מידה לתפקיד. אין פלא שאנחנו מרגישות מותשות. אין לנו שום מודל להשראה, שום תקדים בפרסומות או תוכניות טלוויזיה, שנותן לנו דמות אצילית ראויה להזדהות איתה.

אף אחת מאיתנו לא הכינה את עצמה לאמהוּת חורגת בחיים, אף אחת לא היגגה בילדותה, "כשאהיה גדולה אני רוצה להיות אמא חורגת". רובנו נכנסות לתפקיד ללא שום הכנה תיאורטית איך להתמודד עם רגשות אשמה, משמעת, חופשות, זמני שהיה, גרושה וכסף (רשימה חלקית).

תחשבו על זה, אפילו כרטיס ברכה ייעודי אין לנו. ואולי זה בגלל שאין לנו באמת שום שם שמגדיר אותנו באופן מחמיא - הרי מה יכתבו עליו, "לאמא החורגת הכי טובה בעולם?"

המודל היחיד הנפוץ הוא של האמא הביולוגית, והוא רק מתסכל אותנו יותר, כי הוא מציג בפנינו מודל רחוק מאוד להשגה. כמו שאמר פעם ילד לאמו החורגת - "עדיף מכה מאמא אמיתית, מאשר לטיפה מאמא חורגת".

אמהוּת חורגת משמעה למלא תפקיד חדש לגמרי שלא היה כמוהו בתוך משפחה. המשימה הראשונה היא לבנות מערכת יחסים עם ילדים לא שלנו, שהיא שונה מכל מערכת יחסים שהם ואנחנו הכרנו בעבר. לרבות מהאמהות החורגות מפריע קודם כל השם - אמא חורגת. בעיקר לכאלו שמגיעות אליו ללא ילדים משלהן, אבל לשנות שם לא יעזור, לשנות את התפיסה שלו - כן.

בעידן שלנו היום, כמות המתגרשים והתהוות המשפחות השניות נוסקת, אבל הדימוי של האם החורגת עדיין נשאר מאחור. כל כך הרבה נשים הופכות להיות אמהות חורגות מדי שנה בארץ ובעולם. כל כך הרבה נשים מותירות את טביעות האצבע הייחודיות שלהן בתפקיד.

תפסיקי להתנצל וקחי לעצמך מקום

להיות אמא חורגת לא צריך להיות יותר תפקיד מתנצל, תפקיד שלוקח מקום בשולי המשפחה. אמהוּת חורגת זה תפקיד לגיטימי של המשפחה המודרנית שתופסת תאוצה, לצד המשפחה המסורתית.

הרי אנחנו כל הזמן מחפשות הגדרה לתפקיד, שתבהיר לנו את משמעותו - "חצי אמא", "אמא בונוס", ואם תחפשו, תמצאו הרבה שיטות איך ליישם אותו בבית - "תהיי כמו חברה שלהם", "תהיי כמו דודה טובה", "תהיי כמו שכנה". זה לא עוזר לנו.

תכלס, הגיע הזמן שלתפקיד הזה יהיה מנדט משל עצמו. דודה או חברה לא גרה איתם ומנהלת בית איתם, הכולל גם כללים והתחשבות בצרכים של כולם, כן, גם שלה, ובסוף יום גם הולכת לישון עם אבא שלהם. אה, ועוד משהו, אם הם לא אוהבים אותך, את לא יכולה לברוח מהם, אז מה עושים?

שאלה מצוינת. במקום לברוח מהשם, בואו נשנה את התדמית. איך? בכל הספרות העולמית בנושא, מומחים מסכימים על שני מהלכים מאוד חשובים - סבלנות וחום.

לפתח יחסים במשפחה בה התאספו יחד דמויות חדשות, זה לוקח זמן. חשבו על התפקיד הזה כעל תהליך ולא על מעמד. מערכות יחסים משתנות עם הזמן ועם המאמץ, כך שלסבול בשקט או לקוות שיום אחד הדברים יסתדרו, לא עוזר. ואני אחת שיודעת.

דווקא משום שאין תפקיד מוגדר לאמא החורגת ולילדים החורגים, אין ברירה אלא להפשיל שרוולים ולעבוד. להרוויח את מערכת היחסים בסבלנות, בהקשבה, על חום נמוך, ובמקרים של אזעקת אמת לא לקחת אישית - הילדים ב"גמילה" מפנטזיית "אמא ואבא יחזרו".

במקום בו אבא שהיה ראש הבית הבלתי מעורער זז מעט ופינה מקום לבת זוגו, נוצר שינוי עמדות, כמו הנהלה שמגדירה מחדש את מערך הכוחות והנאמנויות בתוך תאגיד. יש מתחים, יש קשיים בהסתגלות, התנגדות לשינויים, עד שהדברים מתייצבים.

ובתוך השינויים הללו, סילחו לי, אמהות חורגות, אנחנו - סובלות יותר. בגלל תחושת הדחייה והעלבון שנלווים לזה, אשר גורמים לנו לחשוב שהסיכויים להצליח הם קלושים. הם לא. נדרשת סובלנות ויכולת הסתכלות מזווית אחרת, זווית שמבינה את התהליכים הרגשיים שעוברים על כולם. היתרון בתהליך כזה הוא הניצחון הקטן של כל אחת ואחת מאיתנו על המיתוס הנבזי. היכולת שלנו לייצר מודל חדש של אמהות חורגת - מבוסס מציאות ולא אגדות.

 סיגל קפלן - מטפלת במשפחות פרק ב'.