אמינות היא ההפך מסטייל? מה לובשות מגישות החדשות בטלוויזיה

בואו נשים את הדברים על הדסק – החליפות שמככבות בשידורי החדשות בישראל, הן הכי פייק ניוז שאפשר. מה לנו ולמראה המחויט והמוקפד? כפי שכבר אמר השיר, "פה זה לא אירופה" – אין לנו את האקלים הנכון, המסורת הממוסדת, או הפאסון הראוי. לכן תמיד יטפטף לו כתם של טחינה על מצע הפואה-גרה וייחרב את התדמית שעליה אנו עמלים.

בניגוד לנבחרי הציבור שלנו, למגישי החדשות בטלוויזיה דווקא יש קוד לבוש. זה הגיוני ואפילו מבורך, אך נותרת השאלה: למה קוד הלבוש הזה יוצר שממה אופנתית מפוהקת כל כך?

את התלבושת הכמעט אחידה של מגישות החדשות ניתן לדקלם מתוך שינה: ז'קט, חולצה מהסוג הפורמלי-למחצה, ושולחן. אם תפאורת האולפן מחייבת פתאום עמידה, את השולחן יחליפו מכנסיים גנריים. העולם החדשותי, מתברר, לא שמע על פתרונות לבוש אחרים. שמלות, סריגים, חצאיות, אוברולים – כל אלה נעלמו מהנוף האופנתי של אולפני החדשות. אל תעצרו את נשימתכם, זה לא יקרה גם במבזק חצות.

נכון, חדשות ישראליות דורשות טון רציני, אפילו דרמטי. כל מה שקורה פה מסביב הוא כמעט תמיד מאוד גורלי, עניינים של חיים ומוות, וצרות, צרות בלי סוף. מצד שני, אני תוהה, למה לא להקליל? למה את כל הכובד האינפורמטיבי הזה צריך גם לעטוף בחזות כל כך לא משמחת. במילים אחרות – למה העובדה שאנחנו לא פותחים מהדורה עם מה שהתחדש אצל משפחת קרדשיאן, מחייבת תפאורה אנושית כה נוגה?

שלישיית הגירל-פאוור החדשותית – גאולה אבן, תמר איש שלום ויונית לוי, מציגה חזות זהה. מקצה הנעל ועד לחוד העט שאיתו הן מתופפות בעצבנות. לפעמים הן אפילו מופיעות עם אותו ז'קט באותו היום – כמו ברנדה וקלי מ"בברלי הילס", גרסת אולפן החדשות. בעיניי המראה שלהן הוא שכפול של חוברת הוראות הרכבה ל"איך אנחנו אוהבים את החדשות שלנו", כמו קטלוג של איקאה עם תרגום ישראלי: דקות, יפות, בהירות, קשוחות אך אמפטיות במידה, ובעיקר אמינות למראה.

אם מבחינתנו "אמרו בחדשות" זו המקבילה העכשווית ל"כתוב בתורה", כדי לא לחשוד במגישות בקלות דעת, חלילה, מלבישים אותן באותה הרוח – באמינות במקום בחן, או בסטייל, או במחמיא, או כל תואר אחר שאנחנו נוהגים לשייך לבגדים שמסתובבים בחיים שמחוץ למרקע.

השורשים של האנסמבל הלא-אופנתי הזה נעוצים עמוק בגישה הפטריארכלית – חדשות הן נושא שאוזנינו מסוגלות לקלוט רק מקול בריטון עתיר סמכותיות ורחב כתפיים. הרי אי אפשר לתת אמון במידע שמתווך לנו על ידי מישהי שגברים מעדיפים לדמיין רוקדת על עמוד. כדי למנוע דיסוננס איום כזה, יש להסיר מהנשים את סממני הנשיות שלהן, להרחיק מדמותן כל רמז לסקסיות, ולהלביש אותן בחליפות של גבר-גבר. את נראית כמו שילוב של ג'יימס בונד עם דיילת של חברת תעופה לואו-קוסט? יופי, עכשיו את רשאית לספר לנו מה אמר פוטין לאסד. את משמעות הדברים יסביר לנו כבר רוני דניאל.

גם אם מוכנים לקבל את השיממון החזותי שמשתלט על המרחב עם הישמע המילים "ולחדשות בהרחבה", אי אפשר להתעלם מחוסר ההלימה בין הגרדרובה המשעממת לגוף שאותו היא מלבישה. הזוג הנצחי גברת חולצה ואדון ז'קט, לנצח יהיה צר מדי, או רחב מדי, וכך או כך – מקומט. וגם: בלי דוגמאות, או ייחודיות, או עניין, שלא ידקור לנו בעיניים.

אגיד זאת כך, יונית, זה לא אתן, זה הם – המלבישים הרשמיים של הטלוויזיה הישראלית, שמאמינים שלהקראת החדשות מהטלפרומפטר נדרשות כריות כתפיים, ספריי לשיער, וגישה אופנתית שגובשה באייטיז, נמאסה בניינטיז, ומעולם לא צלחה את סף המילניום.

רגע לפני שתאשימו אותי בשוביניזם ("הרי אם היה מדובר בגברים לא היית מתעסק במראה או בלבוש שלהם"), אמהר לציין כי גם "הגברים של החדשות" מתלבשים איום ונורא. אם לא מדובר בדני קושמרו ביום מוצלח, או גיא זהר בכל יום שהוא, הם נראים כמו שמיכת פוך זוגית שנדחסה בכוח לתוך ציפית של כר, ובעיקר יוצרים חזות כה משעממת וחסרת ייחוד – עד שהם גורמים לחליפה נטולת החן של אילה חסון, למשל, לזרוח ביניהם כמו אנג'לינה ג'ולי על השטיח האדום.

המצער מכל הוא שגם בתחום הזה לא המצאנו שום דבר מקורי. נשים חנוטות בחליפות שלא מתאימות להן, הן מעין סימן היכר של החדשות ברחבי העולם. החלוקה הקטגורית של נשים בשמלות מנוקדות מספרות לנו על תערוכת שזירת פרחים, וגברים בחליפות כהות מספרים לנו שסוף העולם נוקש בדלת – עדיין שולטת במדיה. אבל אפילו בארצות הברית, הטראמפיסטית והשמרנית, מעזות מגישות החדשות לגוון בשמלה מפעם לפעם, או אפילו לחשוף כתפיים, גם אם הן מדווחות על הסנקציות החדשות נגד איראן. בקרוב אצלנו?