הלוקיישן לא ''סקסי'', אבל מפתיע. באחד מבנייניו העצומים של בית החולים הדסה עין כרם נפתח הקיץ מרחב עבודה שיתופי חדש, המיועד לחברות סטארט אפ בתחום הרפואה. יזמי ''ביוהאוס'' הם רועי בן-ימי, יקי זינגר ועמי לוסטיג, והמתחם בעין כרם, שיכול להכיל כ-50 חברות ביומד, הוא הראשון מבין שלושה שעתידים להיפתח במרכזים רפואיים בארץ, ונוספים המתוכננים להיפתח בחו"ל.
אנשי ביוהאוס רואים בסמיכות לבית החולים פוטנציאל לשיתוף פעולה מיידי ויומיומי בין החברות הביו-רפואיות לסגל הרפואי. הפרויקט קם בשיתוף עם בית החולים, וחברות שיפעלו בו ייהנו מנגישות לתשתיות קליניות ומחקריות, לרופאים ולבעלי מקצוע התומכים בכל היבטי הפיתוח.
"בעוד מתחמי קו-וורקינג בתחום ההייטק נועדו בעיקר לספק חוויית עבודה ולהפגיש בין החברות, אנחנו רוצים לספק סל שלם של שירותים", אומר זינגר. "אנחנו מיועדים לחברות בכל שלבי הפעילות, כמו לחברה שכבר עברה אקסלרטור, עברה חממה, אבל עדיין לא מחזיקה בהון שמאפשר לה להיות עצמאית לגמרי ולספק את כל השירותים לעצמה. אפשרות אחרת היא שיקום בתוך המתחם שלנו אקסלרטור שיקלוט חברות צעירות יותר, והוא יזין חממות טכנולוגיות".
לשם כך הם שכרו, לטווח ארוך, שתי קומות שעמדו נטושות בבניין בן שש קומות השייך לבית החולים ומאכלס בחלקיו האחרים את בית המלון של הדסה, משרדים וחניון ציבורי. לעבודת התכנון והעיצוב מחדש של שתי הקומות הם שכרו את משרד האדריכלים open mind art, בראשותם של שי לבנון ועדי אופנהיים.
השניים קיבלו לידיהם שתי קומות בשטח כולל של 1,250 מטרים רבועים, בבניין מדורג בצורת חצי גורן עם חצר פנימית, היושב על צלע ההר ומשקיף לעבר הרי ירושלים. הבניין, שנבנה בשנות ה-60 (תכנון: ספקטור-עמישר), משלב בין מאפיינים מקומיים, כמו חיפוי החזיתות באבן, לאלמנטים ברוטליסטיים: הקירות בנויים כולם בטון, חלונות משוננים ממתכת אפורה בולטים לעבר החצר הפנימית וויטרינות מתכת מסיביות פונות כלפי הנוף.
המעטפת נשארה כפי שהיא, ללא התערבות או שיפוץ, ולתוכה נוצק העיצוב החדש, שמתייחס ליסודות האדריכלות הקיימת ומתאפיין בניקיון צורני ובאיפוק חומרי. "השארנו את היסודות של המבנה והדגשנו אותם – קירות הבטון, שדרות העמודים שחשפנו והחלונות המשולשים ממתכת – והתייחסנו אליהם בחלוקות הפנימיות החדשות", מסביר אופנהיים. "אבל כל החללים החדשים מנותקים מהמעטפת מבחינה חומרית ופיזית, ולא ממשיכים את השפה שלה".
שתי תיבות זכוכית בתוך תיבת בטון
המעלית נפתחת בקומה מינוס 3 אל מבואה אפלולית בסגול כהה, מוארת בשלט ניאון סגול עם לוגו החברה. לפי האדריכל, למבואה תפקיד חשוב: לייצר הפרדה מוחלטת בין אווירת בית החולים שבחוץ לבין הפעילות במתחם החדש.
בתוך הקומה הפתוחה בחרו האדריכלים, כנקודת פתיחה לתכנון, בשתי שורות עמודי הבטון, המחלקים את המרחב לכל אורכו. הם יצרו שתי תיבות שקופות ומקבילות, עשויות מסגרות ברזל שחור וזכוכית, שסודרו לאורך הקירות ההיקפיים של הבניין, כך שנוצרה ביניהן שדרה מרכזית רחבה, הנפתחת בסופה אל מרחב משותף ואל הנוף.
תיבה אחת מקבילה לחזית הדרומית ולנוף. היא פתוחה יותר, ומחולקת ליחידות עבודה באמצעות מחיצות גבס חלקיות. התיבה השנייה, שאותה חוצה ''שביל תנועה'' נוסף, משני, נמתחת לאורך חזית החצר הפנימית ומחולקת לאורכה בקירות גבס לבנים, לחדרים פרטיים. שתי התיבות נפתחות במלואן כלפי השדרה המרכזית באמצעות דלתות פיווט (pivot) דקיקות, והשקיפות שלהן מאפשרת מבט רציף, מצדה האחד של הקומה לצדה השני. עיצוב הפנים של החדרים פשוט ובסיסי: שולחנות עבודה לבנים וכיסאות משרד שחורים.
את המראה המינימליסטי של קירות בטון, תיבות זכוכית ומסגרות ברזל שחור, השלימו האדריכלים עם רצפת בטון מוחלק ותקרות חשופות, שעליהן מערכות מיזוג וחשמל צבועות שחור, במרחבים המשותפים.
מערכת תאורה של גופים שחורים ודקיקים מלווה את שבילי התנועה על התקרות החשופות, ויורדת על הקיר הלבן בסופה של השדרה, בדרך המדגישה את אורכיותה של הקומפוזיציה. את גופי התאורה עיצבה במיוחד עבור הפרויקט רונה מיוחס קובלנץ (סטודיו קוקה), והם מרפררים לגרפיקה הקווית של לוגו החברה. מיוחס קובלנץ עיצבה גם את ספסלי העץ הארוכים לאורך ה''שדרה'', ואת שלושת הדומי הישיבה בתחילתה.
ספסלי העץ והרהיטים הסגולים באזורי המפגש הבלתי פורמליים ובמטבח הקומתי הם נקודות הצבע היחידות בכל מערך השחור-לבן-בטון. האדריכלים, מצדם, לא מתנצלים על הנוקשות המאופקת שבה בחרו. "לא רצינו לעשות גן משחקים, לא רצינו לייצר גוגל או פייסבוק", מסביר אופנהיים את העיצוב המינימליסטי. "אוכלוסייה של היי-טק רפואי היא שונה. רצינו לייצר להם חלל מכבד ומכובד, שונה ממה שרואים היום במשרדי היי-טק וחללי עבודה שיתופיים. אפס הצטעצעות, מקסימום ניקיון עיצובי".
קובייה מפורקת
הקומה השנייה, מינוס 4, ממשיכה את אותו קו מאופק, בפרשנות שונה. שתי שורות עמודי הבטון עדיין מגדירות את המערך הקומתי, אך הפעם העמודים ניצבים חופשיים במרחב. בין שתי השורות תוכננה קובייה לבנה שלאורכה פתחים וחריצי אור, שכמו חותכים אותה לפרוסות. כל ''פרוסה'' כזו היא משרד סגור, המאפשר יותר פרטיות.
למרות היותה של הקובייה האוביקט הכי אטום במרחב, היא נראית קלילה ואוורירית הודות לחריצה העמוקה של החלונות ודלתות הזכוכית, ששוקעו בעומק הקיר כך שהאור עובר דרכם מצד לצד. צוקל עליון ותחתון בצבע שחור מקיף את הקובייה, ''מנתק'' אותה חזותית מהרצפה ומהתקרה ומוסיף גם הוא לקלילות. שביל העץ שחוצה אותה לשתיים במרכז וממשיך לעבר החצר הפנימית משלים את הפירוק הצורני שלה.
בסופה של הקובייה נמצא אזור כינוס שמזכיר אמפיתיאטרון, הבנוי ממדרגות עץ ופתוח כלפי הנוף. בקומה הזו המסדרון הרחב נמצא משני צדי המסה הבנויה, והוא מקשר בינה לבין שתי שורות מקבילות של משרדי זכוכית, שהוצמדו לחזיתות הבניין, שקופים כלפי הקובייה המרכזית. גם כאן המבט והאור חוצים את המרחב מצד אל צד.
שביל העץ שחוצה את הקובייה מוביל אל חצר פנימית הנושקת לשלוש החזיתות הפנימיות של הבניין ומשמשות את בית המלון, משרדי בית החולים וביוהאוס. כאן תכננו האדריכלים במות עץ להתכנסות ולישיבה משותפת, ובעתיד יתווסף גם קמין חוץ, לריכוך הקור הירושלמי.
לא רק מיקום המתחם יוצא דופן. הקו העיצובי שנבחר ממקם אותו הרחק מהמוכר והשכיח בנוף מתחמי העבודה המשותפים. בלי גימיקים ובלי טרנדים, עם התייחסות לאדריכלות הבניין המקורי ולסביבה, ואפס אחוזי התחנפות לקהל היעד.
- צוות תכנון מטעם Open Mind Art: אדריכלים Alisa Canaani, Vlad Verin, Noah Rothem
- ניהול פרויקט: עמית זילברשטיין, טופ הנדסה
- יועצת תאורה: אורלי אברון אלקבס - מעצבת תאורה אדריכלית
- מעצבת גופי תאורה, ספסלים והדומי ישיבה: רונה מיוחס קובלנץ ל-studio kukka
- קבלן ראשי: א.שדה פרויקטים
- נגרות אומן: גיא הלפרין, הנגריה וודנ-ארט
- ריהוט: ווקסמן
- מחיצות מודולריות: אינובייט
--------------------------------
במתחם שרונה התל אביבי, שני מבנים טמפלריים הוסבו למשרדי היי-טק באווירה כפרית דווקא. לחצו על התמונה לכתבה:
