לתחנות הרכבת הישנות שננטשו, וזכו לעדנה מחודשת בצורת מתחמי מסחר מצועצעים, הצטרף לאחרונה מתחם תחנת רכבת העמק בעפולה. אחרי שהקו ההיסטורי חידש את ימיו, כשהפעם הוא עוצר בתחנה מחוץ לעיר, התפנתה העירייה לטפל במרכז העיר המוזנח ובתחנה ההיסטורית שנמצאת בתחומו.
האדריכל איל זיו, שאחראי לכל הפרויקטים של חידוש מתחמי רכבות ברחבי הארץ, סבור שהמתחם העפולאי יהיה המוצלח שבהם, מכמה סיבות: ממתחם למתחם הוא לומד מטעויות ומשפר תוכניות; תמהיל השימושים מוצלח בעיניו; המיקום המרכזי בעיר; וההתאמה לתוכנית המתאר המקורית של עפולה, שנערכה לפני כמאה שנה.
בצהרי יום באמצע השבוע, הגן כבר מלא באנשים שבאו ליהנות מניתוק קצר מהמולת העיר, או כאלה שבחרו לקצר את דרכם ברגל או ברכיבה על אופניים ועושים זאת דרך הגן. בחודשי הקיץ כבר נערך כאן יריד אוכל ובירה, ועוד כמה פעילויות שמזריקות קצת חיים לעיר העמק.
מכאן נסעו לדמשק ולחצי האי ערב
לבאים מכיכר העצמאות ומשדרת ארלוזורוב הוותיקה, המודגשת בשורות עצי ושינגטוניות הנטועים לאורכה, מתברר שהשדרה המחודשת נמשכת כעת עד מתחם התחנה. שטחו רק 24 דונם (600 מטרים אורך על כ-30 מטרים רוחב, בתוספת הארכת השדרה), כגודלו של גן שכונתי, אך השבילים החוצים את הגן מחזקים את הקישוריות לסביבה ויוצרים רושם של מתחם דומיננטי יותר שמשפיע על מרכז העיר.
קטר קיטור צעצוע גדול ניצב בכניסה ומקבל את פני הבאים. עלותו של הצעצוע הייתה יקרה: כ-900 אלף שקל. אחריו ניצבים בנייני התחנה, מבני אבן שנבנו כולם ב-1905. עשרות שנים שהרכבת כבר לא עוצרת כאן ומבני התחנה שינו את ייעודם, אך לפני מאה שנים המצב היה שונה. תחנת הרכבת בעפולה הייתה במחצית הראשונה של המאה הקודמת צומת דרכים משמעותי במזרח התיכון.
מכאן אפשר היה לעלות על קרון רכבת לא מרווח ולא ממוזג, ולתפוס מקום על אחד מספסלי העץ החורקים כדי להפליג מערבה לחיפה, או ליעדים שכיום נשמעים בלתי אפשריים: לג'נין השכנה הדרומית, לדמשק שבסוריה או למדינה שבסעודיה. לרגע קצר היה המזרח התיכון פתוח לכולם, כמעט ללא גבולות.
20 שנה לאחר הקמת התחנה, הוקמה עפולה. את תוכנית המתאר שלה יצר האדריכל הנודע ריכרד קאופמן, שתכנן את מושב העובדים הראשון, נהלל, ועוד מאות תוכניות ליישובים ושכונות, מבני מגורים וציבור. קאופמן העצים את מעמד התחנה ובחר להציב אותה בנקודת המגוז של רחובות העיר. חשיבות האתר התחזקה ב-1940, כשהבריטים הקימו לצדו תחנת משטרה מדגם "מצודת טיגארט", המשמשת עד היום את משטרת ישראל.
ארבעה מבנים שרדו ושומרו
חלק ממבני התחנה המקוריים לא שרדו. נותרו טרמינל הנוסעים, הגדול מבין המבנים (250 מ"ר שטחו הבנוי), שהוא מבנה דו-קומתי שבמהלך עבודות החידוש התגלה בו מרתף; המבנה השני בגודלו הוא טרמינל הסחורות (180 מ"ר), שבמהלך חשיפת הקירות התגלו בו כתובות קיר של הצבא הבריטי, שהפך את המבנים למחסן תחמושת במלחמת העולם השנייה. בעשרות השנים האחרונות הוסבו שני מבנים אלה למשרדים, בין השאר ל"יד לבנים". שני המבנים הנותרים במתחם הם מגדל המים המתנשא לגובה של שמונה מטרים ומבנה שירותים קטן.
ארבעת המבנים עברו חידוש יסודי: האבן נוקתה, שוחזרו פרטי הבניין המקוריים, נחשף ריצוף מקורי שהוסתר בשכבה של בטון ואבני גרנוליט, הוחלפו גגות הרעפים, הותקנו מערכות חדשות, ובעתיד תצטרף מעלית למסוף הנוסעים. שלטי הסבר הותקנו בחזיתו של כל מבנה, ומתארים את עברו.
אך למרות עבודות החידוש המקיפות, המבנים ההיסטוריים כולם סגורים. התוכנית היא שבמבנה מסוף הנוסעים ייפתחו מסעדה וגלריה, ובטרמינל הסחורות יקומו בית קפה ובר. במגדל המים, ששוקם בסיוע המועצה לשימור אתרים, אמורים להקרין מופע אור-קולי (עקב גודלו הקטן של המבנה, הוא יוכל לארח רק 10 צופים בכל הקרנה). ליד מגדל המים הוכשר שטח של 500 מ"ר, שיכוסה באוהל ממוזג שהוזמן במיוחד מסין –כ-1.2 מיליון שקל עלתה העסקה הזאת – כדי לקיים בו תערוכות ואירועים. בעפולה מצפים שמשטרת ישראל תפנה את המתחם הצמוד, השוכן גם הוא במבנים היסטוריים, כדי לעשות היסטוריה ולפתוח בית מלון ראשון בעיר.
שאר המתחם מכוסה במדשאות מוריקות, שבהן משולבים מקומות ישיבה ושבילים נוחים, שנעים להלך בהם. בתוואי שבו עברה המסילה הונחו יציקות בטון דמויות אדני רכבת. ערוגות פרחים עונתיים, שנשתלו כאן, יחוסלו ברגע שיתקבל אישור לשינוי תוכנית המתאר המקומית, ואת מקומן יתפסו 15 מכולות חצי שקופות.
המכולות הוצבו ללא היתר - וסולקו למחסנים
העירייה שילמה 9 מיליון שקל על המכולות האלה (לא כולל הוצאות תשתית), שמדמות קרונות רכבת החונים בתחנה, ואמורות לאכלס דוכני מסחר וממכר מזון. האדריכל זיו נמנע מלהציב קרונות אמיתיים, כפי שעשה במתחם התחנה בתל אביב, משום שהתברר לו כי הם מזכירים לציבור מראות מן השואה. למעשה, המבנים היבילים כבר הותקנו באתר, אך לאחר ביקורת קשה שהושמעה בעיר, משהתברר שהוצבו ללא שינוי תב"ע וללא היתר, נאלצה העירייה לסלק אותם. עד לאישור התב"ע החדשה וקבלת ההיתר, הן מאוחסנות במחסנים.
אמפיתיאטרון קטן, שהוקם בעבר ומכסה על מקלט תת-קרקעי, שופץ וכבר אירח כמה מופעים. בקצה הגן ניצבת אנדרטה לזכר חללי הטרור, שהוצבה כאן ב-1995. פסל נוסף הוצב עשור קודם לכן, ב-1988: זהו פסל נוף צבוע בצהוב, יצירתו של יגאל תומרקין, הבנויה בין השאר מחלקים שקיבל מרכבת ישראל. הפסל מתייחס למסילה ולתחנה שהיו כאן, ודומים לו ניתן למצוא גם בכניסה הצפונית ליפו, סמוך למתחם התחנה, בכוכב הירדן שם יצר תומרקין גם פסלים, ובגן הפסלים שבמוזיאון ישראל בירושלים.
להיכנס לנעליים של ריכרד קאופמן
"פה לא הייתי צריך לנתח את האזור ולנסות לחבר את המתחם לעיר בכוח, אלא רק לחשוף את הפסיפס הקיים ולכבד אותו", מסביר איל זיו מה הנחה אותו בתכנון הפרויקט. "הרגשתי שאני נכנס לנעליים של ריכרד קאופמן ומממש לו את החזון", הוא אומר, ומציין כי מבין כל מתחמי התחנה שתכנן, זהו הפרויקט המרגש ביותר בעבורו.
קאופמן, שקיבל ב-1925 את המשימה לתכנן את עפולה, יצר גרעין עירוני סביב מסילת הרכבת כשכל הרחובות מתנקזים אל התחנה. רוב תוכניתו יושמה, אך שיווק המגרשים בוצע מהשוליים אל המרכז מתוך כוונה שהמחירים יאמירו לצמרת במרכז העיר. ברגע שהשיווק נתקע, נותר הגרעין העירוני ריק ולא מפותח. "שיקום התחנה הוא שיקום מרחבי באיחור של כמעט 100 שנה", מדגיש האדריכל בגאווה. "אני מחזיר למרחב העירוני את הטבור שלו, וריגש אותי שאני עושה פרויקט ברמה עירונית גם אם הוא יחסית קטן". מניסיונו, הוא סבור שבתוך ארבע שנים אפשר יהיה לחוש "שינוי מגמה נדל"ני באזור".
ההשוואה עם מתחמי התחנות שזיו חידש בעשור האחרון היא מתבקשת. על מתחם התחנה בתל אביב, הכולל לא פחות מ-17 מבנים, הוא פוסק כי בסופו של דבר נקבע "תמהיל שימושים גרוע" ולא מספיק עממי. "אנחנו הצענו גרעין של בית ספר לתיאטרון 'גשר', שאותו רצינו להקים בבניין בית החרושת של וילנד. רציתי שיפעל שם גם תיאטרון רחוב, אך העירייה סירבה", הוא טוען, ומציין את הנתק מהסביבה כגורם נוסף לחוסר ההצלחה. אולי תחנת הרכבת הקלה, שמיועדת להיפתח שם, תשנה את המצב.
על מתחם התחנה הירושלמי אומר זיו, כי הושקע בו הרבה פחות כסף ביחס לתל אביב, וכי התמהיל והסמיכות לדרכים מרכזיות בעיר עובדים לטובתו. "יש שם יזם שכל הזמן דוחף אירועים, כמו אירוע של 'תנו לחיות לחיות' שהפך אותה לכיכר עירונית, או קבלת שבת בימי שישי. היזם לקח את המקום לכיוון חברתי ונתן יותר חיים", מחמיא זיו, אך מותח ביקורת על תוספות שונות שיצרו חזות של שוק.
בבאר שבע, המתחם נחבא בתוך שכונת מגורים והוא הקטן ביותר – שני מבנים בלבד, שבהם נפתחה מסעדה שבינתיים נסגרה ומוזיאון קטן. "זה פרויקט חלוץ ויקח לו זמן להתרומם. הוא גם קצת קטן מדי", קובע האדריכל. תחנות היסטוריות נוספות שמשרדו עובד עליהם כיום שוכנות לאורך מסילת הרכבת המזרחית: תחנת אחיטוב, תחנת חדרה מזרח והתחנה הסמוכה לאיירפורט סיטי.
איך זה הגיע ל-36 מיליון שקל?
לא כולם מרוצים מהמהלך. כזה הוא למשל יוסף אסרף, חבר סיעת פז במועצת העיר, שמותח ביקורת קשה כמעט על כל פרט בפרויקט: "הפארק היה אתר היסטורי של הרכבת. בא ראש העירייה ועשה בהשקעה של 36 מיליון שקלים גינה ציבורית – שביל עם פרחים - ועשה מתחם כמו בתל אביב, אבל בלי היתרי בנייה". אסרף שולף התנגדות שהגיש לפרויקט, שבה הוכיח כי הפעלת מסחר והסעדה דורשת תקני חניה ותפעול שלא נפתרו במסגרת התוכנית: "העירייה הציגה חניות קיימות כחדשות, והוכחנו שזה לא נכון. הגשנו התנגדות לוועדה המחוזית והיא התקבלה".
הקמת הגן עלתה לטענתו 24 מיליון שקל, ועוד 13.5 מיליון שקל על מבני המכולות – השקעה מופרזת לטענתו, ובפרט כאשר משווים אותה לעלות ההקמה של פארק עפולה, ששטחו 100 דונם בתקציב של 30 מיליון שקל. "מישהו פה גזר קופון על חשבון הציבור", הוא טוען. "ב-36 מיליון שקלים היה אפשר להקים מצפה תת-ימי של מים מתוקים, כמו בגן החיות התנ"כי בירושלים, ובו כל סוגי הדגה", הוא מציע אלטרנטיבה להשקעה. "את המבנים של התחנה אפשר היה להפוך לכיתות לימוד לציבור, והם אינם דורשים תקני חניה".
בתגובה, מודה העירייה כי בתהליך התכנון הסטטוטורי חלו טעויות, אך את האחריות היא מטילה על מהנדס העירייה: "ההיתר להצבת המבנים לא ניתן בשל הליך שגוי של מהנדס העיר, שטיפל בהוצאת ההיתרים. לגישתו, למבנים יוצא היתר שימוש חורג ולא היתר בנייה - גישה שנפסלה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. מהנדס העיר הוא שטיפל בהיתר, הוא שהציג אותו בפני הוועדה המקומית, הוא שהמליץ לאשרו והוא שקידם אותו.
"אלא שהוועדה המחוזית, המצויה בסמכותה מעל הוועדה המקומית, קבעה שלא ניתן להוציא היתר לשימוש חורג, אלא היתר בנייה. זאת, רק לאחר שינוי תב"ע ויצירת זכויות בנייה - פרטים אשר מהנדס העיר היה אמור להיות מודע להם ולפעול במתווה אחר. ולכן, עם התברר כי גישת מהנדס העיר שגויה מיסודה, פעלה החברה הכלכלית לשינוי תב"ע ועל פי הוראות הוועדה המחוזית. עם אישור התב"ע, הגישה החברה בקשה להיתר מבנים כנדרש בחוק, ורק לאחר מתן ההיתר יוצבו המבנים".
יצוין, כי מהנדס העיר קיבל מהמדינה צו הגנה קבוע, בעקבות פעילותו לחשיפת שחיתויות בעירייה. Xnet לא קיבל אישור מדובר העירייה לשוחח ישירות עם מהנדס העיר, כדי לקבל את תגובתו לטענות נגדו.
כך או אחרת, בעירייה לא חולקים על המספרים: 36 מיליון שקל עלה הפרויקט. הם רק מקווים כי המע"מ על ההשקעה יקוזז. איש מקצוע בכיר, שמכיר היטב את המתחם העפולאי, מציין כי חידוש המבנים עצמם עלה כחמישה מיליון שקל. מה נעשה אפוא ב-31 מיליון השקלים האחרים שהושקעו במתחם? לדעתו, עלות הפיתוח מנופחת, ביחס לכל פרויקט שימור דומה שהוא מכיר.
