למביני עניין כמו מעצב האופנה ויוי בלאיש, אנשי הטלוויזיה עינת ארליך וגיל ריבה, הדוגמנית והשחקנית רונית יודקביץ' ואחרים, יש חֲבֵרָה סודית בטוקיו. היא מבינה אותם ויש לה טעם מעולה. היא דאגה שהם יגיעו בדיוק למקומות הנכונים בעיר הגדולה והמרתקת, יזמינו את המנה הכי טעימה בתפריט, לא יחמיצו את הסמטה הסודית עם הכי הרבה סטייל ויידעו על הדברים הכי חמים שקורים בזמן הביקור שלהם בעיר. לחברה הזאת קוראים לילך אלמוג, והיא כנראה תפרה לעצמה את אחד העיסוקים המקצועיים הכי שווים על הפלנטה: במסגרת העסק שלה, My Box of Bento, היא עוסקת בהכרת המקומות הכי מרגשים בכרך הפלאות ובבילוי עם הלקוחות שלה בטיולי בוטיק פרטיים.
אלמוג היא ישראלית שחיה עם משפחתה בטוקיו זו השנה הרביעית. השם שלה עובר מפה לאוזן בין אנשי עסקים, תקשורת ועיצוב, והם סומכים עליה ומפקידים בידיה את תכנון השהות שלהם בעיר. עבור מי שלא מעוניין בשירות המלא או פשוט לא מצליח לתאם איתה תאריך היא מציעה גם מערכי טיול כתובים שהיא בונה בהתאמה אישית.
"הסיורים הכתובים נפרסים על כל העיר וכל תחומי העניין וכוללים מגוון גדול של מקומות וחוויות. חלק גדול מהעבודה הוא למצוא מקומות חדשים וספציפיים ללקוח בכל פעם מחדש. לכן אני כל הזמן לומדת את העיר - והיא באמת בלתי נגמרת", מדווחת אלמוג בהתרגשות. "זו לא בעיה למצוא המלצות על מקומות טובים בטוקיו", היא מחדדת. "האתגר הוא לסנן מבין שפע המידע את מה שמתאים לך. כשמגיעים לארבעה ימים או שבוע בעיר, אין זמן לבזבז".
הרגשתי שהעיר נוצרה בשבילי
הפאזה מעוררת הקנאה הזאת בחייה של אלמוג (43, נשואה לרן ואמא לנעמי, 12, יותם, 8 ואלונה, 4), התחילה כמובן בזכות מילת הקסם "רילוקיישן". בעלה התחיל לעבוד בחברה אמריקאית לפיתוח לייב צ'אט באתרים וקיבל תפקיד בניו יורק. "רן ואני הכרנו בגיל 20 ועברנו לתל אביב. יצאנו לניו יורק בגיל 25, לשישה חודשים, כשני רווקים" היא מספרת, "וחזרנו אחרי שש שנים עם תינוקת ועם חיידק הרילוקיישן.
"כשחזרנו לארץ חיינו בשכונת נווה צדק תל אביב ואז בכפר מונש, הבאנו לעולם שני ילדים נוספים וחיפשנו את ההרפתקה הבאה שתשתלב עם העבודה של רן. אני למדתי נטורופתיה ואימון אישי, אחרי שבניו יורק עבדתי בערוץ הטלוויזיה הישראלי, בקניינות ובסטיילינג. החלפתי עיסוק כל שנתיים בערך. אני לא חוששת משינויים. שבע שנים אחרי שחזרנו מניו יורק ואחרי שבכפר מונש קצת התייבשנו, כי אנחנו יותר אנשים של עיר, התחלתי להפיק עם רן מעבר של המשפחה לאוסטרליה.
"הכל כבר היה סגור. מצאנו בית ורשמתי את הילדים לבתי ספר במלבורן. מאוד אהבתי את מה שלמדתי על המקום, כשפתאום רן בא רעיון לשנות יעד וללכת על טוקיו. היתה לו הצעה קונקרטית, אבל אני פסלתי. חשבתי שהתרבות היפנית רחוקה מאיתנו ולא מספיק מוכרת, ושלא נסתדר שם. זה לא משך אותי. רן הבין, אבל הציע שנצא לטיול של שבועיים ביפן.
"הגענו עם הילדים לטוקיו בלילה, הלכנו לישון במלון ברובע שינג'וקו במרכז העיר ובבוקר כשיצאנו לרחוב, הבנתי מהר מאוד שאני מתאהבת ואמרתי לרן תודה. הרגשתי שהגעתי לעיר שנוצרה במיוחד בשבילי. יש פה בוסט של השראה בכל מקום: באסתטיקה, בצבעוניות, בניקיון, בווייב, בניגודים שמרכיבים את העיר. טוקיו ממלאת ומעיפה. אני אוהבת את היחס שיש פה בין אדם לאדם, את הכבוד והאכפתיות למקום ולמי שסביבך, את הלך המחשבה הזה של 'אם אני אעשה טוב למי שסביבי, אז גם לי יהיה יותר טוב'".
איך היתה ההתחלה שלך בעיר?
"עם כל האהבה לטוקיו, ההתחלה לא היתה פשוטה. המחשבה שהמקום הזה ירגיש פעם כמו בית הרגישה בהתחלה מופרכת. הכל היה שונה ממה שהכרתי, מפעים ומבעית בו זמנית. כל פעולה פשוטה הפכה להתמודדות. התחושה הייתה שבכל רגע נתון אני עושה איזו טעות תרבותית שאני אפילו לא מודעת לה, קניות בסופר ארכו שעות עם גוגל טרנסלייט על כל מוצר.
"ברחוב הרגשתי כמו בתוך בועה משלי, לא מבינה מילה ממה שקורה מסביב. יחד עם זאת, ההבנה שתמיד אני אראה ואהיה זרה הייתה דווקא משחררת. בניו יורק ניסיתי להיטמע, להיראות ולהרגיש מקומית. פה ויתרתי מראש ושיחררתי. אז יש את כללי ההתנהגות שהפנמתי ויש כללים שאני עדיין לא יודעת וזה בסדר - אני זרה ומותר לי, גם מבחינת היפנים.
אחרי שלוש שנים, את מרגישה שהבנת את טוקיו?
"יש לי עוד המון לגלות. היא מורכבת ומפתיעה יותר מניו יורק ואני כל הזמן ממשיכה למצוא בה דברים חדשים. טוקיו בנויה לגובה, לעומק ולרוחב. אפשר לפעמים לגלות התרחשויות מרתקות במקומות תת קרקעיים או במקומות שנפתחו בקומות גבוהות של גורדי שחקים. גם ברחוב שאני עוברת בו בכל יום, אני עדיין אמשיך לגלות דברים חדשים, כמו רגעים קטנים של עיצוב פרחים בסגנון זן בכניסה לבניין או תצוגת אופנה של סטודנטים באמצע הרחוב. לחיות כאן זה להרגיש רוב הזמן שאת בסצנה מסרט".
הדברים המרגשים קורים במקרה
את האהבה הגדולה שלה לעיר מעבירה אלמוג ללקוחותיה, חלקם, כאמור, מוכרים עד מוכרים מאוד. "גיל ריבה עף בהרגו'וקו - הרובע עם אופנת הרחוב הכי צבעונית ביפן", היא מספרת לבקשתי. "זה היה ברור שהוא והמקום נועדו זה לזה. אם היה לנו זמן רב יותר ביחד אין ספק שהיינו צוללים, יחד עם אשתו רונית והחברים שלהם, ומגלים את השכונה הזו מכל הכיוונים.
כמה עולה סיור איתך?
"סיור של חמש שעות יעלה 250 דולר. תכנון טיול כתוב ממני, בהתאמה אישית, שנתפר ביחד על סמך בדיקות, תחקיר וחיפוש שאני עושה, בין 80 ל־100 דולר.
מתי את ממליצה להגיע?
"באוקטובר ונובמבר מזג האוויר מקסים. במרץ ואפריל די עמוס בגלל פריחת הדובדבן. הקיץ היפני, בחודשים יוני עד אוגוסט, הוא חם, לח יותר מהקיץ הישראלי וגם גשום. לא מומלץ".
יש בעינייך דברים שכל מי שמגיע לטוקיו חייב לראות או לעשות?
"בעיניי הדברים הכי מרגשים בעיר קורים דווקא במקרה ברחוב: אני יכולה לשבת שעות ולבהות ברחוב, באנשים, בהתנהגות, בסטייל. בנוסף אני ממליצה לא להחמיץ את חוויית האונסן (מרחצאות) בטבע. הישיבה בתוך המים הרותחים, בחוץ, מול טבע מהמם, היא משהו שזוכרים כל החיים. ואם גם יורד עלייך שלג באותו רגע, אז בכלל. אם אתם מתכננים ביקור ממש בקרוב, המאסט סי של הרגע זו תערוכת וידאו ארט מטורפת בשם Borderless by TeamLab. היא מוצגת במתחם ענק שמחולק לחדרים עצומים ויש בה אמנות דיגיטלית אינטראקטיבית. זה כמו עולם פלאות סופר יצירתי שמפתיע כל הזמן".
איזה חלקים של העיר את הכי אוהבת?
"יש המון סוגי טוקיו: ההיפסטרי, המעונב, הווינטג'י, המוגזם והזן. היא עיר של ניגודים והמתח ביניהם הוא חלק מהיופי שלה. יש פה אזור לכל מצב רוח. אני מתחברת בעיקר לשכונות ולרחובות הקטנים, שבהם אפשר למצוא קפה מקומי קטן, גלריה בקומה שלישית של בניין דירות ואמנות רחוב מסביב. אני אוהבת את הרחובות הקטנים מסביב לרובע הרג'וקו, את שכונת שימוקיטה ההיפסטרית ואת שכונת דאיקניאמה המעוצבת והסטייליסטית.
"באופן כללי אני באמת אוהבת את העיר הזאת. אני זוכרת את הרגע הזה, שהייתי על האופניים בדרך מהגן ופתאום הרגשתי שגרה, תחושה נעימה כזו שאני חלק מהמקום הזה, שזה הבית שלי. התחושה הזו ממשיכה להיבנות כל הזמן".
