ילדה בת 12 דיברה חמש דקות בוועידה - והדהימה את העולם

סוורן סוזוקי נסעה ביוני 1992 מקנדה לברזיל ואמרה ל-117 ראשי מדינות מכל רחבי תבל מה בדיוק היא חושבת עליהם. 26 שנה לאחר מכן, הנאום שלה עדיין רלוונטי

עופרה עופר אורןפורסם: 15.10.18 01:11
בסרטון למטה: סוורן סוזוקי בת ה-12 נואמת בוועידה בריו. בתמונה: עשר שנים אחרי, סוזוקי בוועידת האו"ם ביוהנסבורג, 2002 (צילום: AP)
בסרטון למטה: סוורן סוזוקי בת ה-12 נואמת בוועידה בריו. בתמונה: עשר שנים אחרי, סוזוקי בוועידת האו"ם ביוהנסבורג, 2002 (צילום: AP)

ועידת האו"ם בנושא פיתוח וסביבה, שנערכה ביוני 1992 בריו שבברזיל, נחרתה בזיכרון בזכות ילדה קנדית בת 12, סֶוֶורְן סוזוקי, שנשאה נאום במהלכה. בדבריה הקצרים – נאומה נמשך רק חמש דקות – הדהימה סוזוקי לא רק את הנוכחים, אלא את העולם כולו. כל מי שצפה בנאום לא יכול היה שלא להתרשם מהעוצמה של הילדה, מרהיטות דבריה ובעיקר מתוכנם. זה היה נאום שנועד להתניע מהלכים ולהביא לשינויים מהפכניים.

 

הנה הוא כאן, בתרגומי:

 

"שלום, אני סוורן סוזוקי, ואני מדברת מטעם ECO - ארגון הילדים למען הסביבה. אנחנו קבוצה של בני 12 ו-13 שמנסים להביא לשינוי: ונסה סָטי, מורגן גַיְיסְלֶר, מישל קְוֶויְג ואני. אספנו בעצמנו את כל הכסף שנדרש כדי להגיע לכאן – עברנו 5,000 מייל כדי לומר לכם, המבוגרים, שאתם חייבים לשנות את התנהגותכם. לא באתי לכאן עם איזו אג'נדה סמויה. אני נאבקת למען העתיד שלי. אובדנו אינו דומה לתבוסה בבחירות או להפסד של כמה נקודות בבורסה.

 

"אתם מלמדים אותנו לא להילחם, ליישב סכסוכים, לכבד את הזולת, לנקות אחרינו, לא לפגוע ביצורים אחרים, לחלוק, לא להיות חמדנים. אז איך זה שאתם עושים בדיוק את אותם הדברים שאתם מלמדים אותנו לא לעשות?"

"אני כאן כדי לומר דברים בשמם של הדורות הבאים. אני כאן כדי לדבר – לדבר בשם הילדים הרעבים ברחבי העולם, שזעקותיהם אינן נשמעות. אני כאן כדי לדבר בשם אינספור החיות שגוועות על פני כדור הארץ, כי אין להן עוד לאן לפנות. אני פוחדת כיום לצאת החוצה, לשמש, בגלל החורים באוזון. אני פוחדת לנשום את האוויר, כי אני לא יודעת איזה חומרים כימיים הוא מכיל. בעבר נהגתי לצאת – נהגתי לצאת לדיג בוונקובר, עירי, עם אבא שלי. לפני כמה שנים מצאנו דגים לגמרי מסורטנים. עכשיו אנחנו שומעים על חיות וצמחים שמוכחדים מדי יום ונעלמים לעד. בעבר חלמתי לראות עדרים של חיות בר, לראות ג'ונגלים ויערות גשם גדושים בציפורים ובפרפרים, אבל עכשיו אני לא בטוחה אם הם ימשיכו בכלל להתקיים, אם ילדיי יוכלו לראות אותם.

 

"הדברים האלה הטרידו אתכם כשהייתם בגילי? כל זה קורה לנגד עינינו, ואנחנו ממשיכים בכל זאת להתנהג כאילו שכל הזמן שבעולם, וכל הפתרונות האפשריים, עומדים לרשותנו. אני רק ילדה, ואין לי פתרונות. אין לי, ואני רוצה שתבינו – גם לכם אין. אתם לא יודעים איך לתקן את החורים בשכבת האוזון. אתם לא יודעים איך להחזיר את דגי הסלמון כדי שיישחו שוב בנהרות שנעלמו. אתם לא יודעים איך להחיות זני חיות שנכחדו. ואתם לא יכולים להחזיר את היערות שצמחו בעבר במקומות שהם כיום מדבריות. אם אתם לא יודעים איך לתקן את כל אלה, בבקשה תפסיקו להרוס אותם.

 

"אתם כאן נציגים של הממשלות שלכם, אתם אנשי עסקים, מארגנים, כתבים או פוליטיקאים. אבל בעצם, אתם אמהות ואבות, אחיות ואחים, דודות ודודים – וכולכם הילדים של מישהו. אני רק ילדה, אבל אני יודעת שכולנו חלק ממשפחה שֶׁמונה חמישה מיליארד; אנחנו למעשה הכי חזקים מבין 30 מיליון מינים. גבולות וממשלות לא יצליחו לשנות זאת. אני רק ילדה, אבל אני יודעת שכולנו יחד באותה סירה, ושאנחנו חייבים לנהוג כעולם אחד, לטובת מטרה אחת.

 

"אני מדברת מתוך כעס, לא מעיוורון. ומתוך הפחד שלי אני לא חוששת לומר לעולם מה אני מרגישה. בארצי אנחנו מבזבזים כל כך הרבה, קונים וזורקים, קונים וזורקים, קונים וזורקים, ולמרות זאת, הארצות הצפוניות מסרבות לחלוק את מה שיש להן עם אלה שנזקקים. גם אם יש לנו יותר ממה שדרוש לנו, אנחנו חוששים לחלוק. אנחנו חוששים לוותר על חלק מהעושר שלנו. בקנדה אנחנו חיים חיי מותרות. יש לנו שפע של מזון ומחסה. יש לנו שעונים, אופניים, מחשבים, טלוויזיות. הרשימה יכולה להימשך יומיים. שלשום, כאן בברזיל, נדהמנו כששהינו זמן מה עם ילדים שחיים ברחובות. אחד מהם אמר לנו: 'הלוואי שהייתי עשיר. הייתי נותן לכל ילדי הרחוב אוכל, בגדים, תרופות, מחסה, אהבה וחיבה'. אם ילד רחוב, שאין לו כלום, מוכן לחלוק, איך זה שאנחנו, שיש לנו הכל, ממשיכים להיות כל כך חמדנים?

 

"אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על כל הילדים האלה, בני גילי, ועד כמה מקום הלידה שלך משפיע. יכולתי להיות אחת הילדים שחיים בפאבלות בריו. יכולתי להיות ילדה מורעבת בסומליה, או קורבן של מלחמה במזרח התיכון, או פושטת יד בהודו. אני בת יחידה, אבל אני יודעת איזה עולם נפלא יכול היה להיות לנו אילו השתמשו בכל הכסף שמוציאים על מלחמות כדי לחפש פתרונות סביבתיים, לחסל את העוני, להגיע לחוזי שלום.

 

"אתם אלה שמחליטים באיזה עולם נחיה. הורים אמורים להיות מסוגלים לנחם את הילדים, לומר להם: 'יהיה בסדר', 'זה לא סוף העולם', 'אנחנו פועלים כמיטב יכולתנו'. אבל אני חושבת שאתם כבר לא יכולים לומר את זה"

"בבית הספר, אפילו בגן, אתם מלמדים אותנו איך להתנהג בעולם. אתם מלמדים אותנו לא להילחם, ליישב סכסוכים, לכבד את הזולת, לנקות אחרינו, לא לפגוע ביצורים אחרים, לחלוק, לא להיות חמדנים. אז איך זה שאתם עושים בדיוק את אותם הדברים שאתם מלמדים אותנו לא לעשות? אל תשכחו מדוע אתם משתתפים בוועידה הזאת, למען מי אתם עושים זאת. אנחנו הילדים שלכם. אתם אלה שמחליטים באיזה עולם אנחנו גדלים. הורים אמורים להיות מסוגלים לנחם את הילדים שלהם, לומר להם: 'הכל יהיה בסדר', 'זה לא סוף העולם', 'אנחנו פועלים כמיטב יכולתנו'. אבל אני חושבת שאתם כבר לא יכולים לומר לנו את הדברים האלה. אנחנו נמצאים בכלל ברשימת העדיפויות שלכם?

 

"אבא שלי אומר תמיד: 'אתה נמדד על פי מה שאתה עושה, לא על פי מה שאתה אומר'. בגלל מה שאתם עושים, אני בוכה בלילות. אתם, המבוגרים, אומרים שאתם אוהבים אותנו, אבל אני רוצה להציב בפניכם אתגר: בבקשה, תנו למעשים שלכם לשקף את הדברים שאתם אומרים. תודה".

 

צפו בסוורן סוזוקי נואמת שוב בריו אחרי 20 שנה:

 

 

סוורן סוזוקי ניסתה לדבר אל ליבם של המבוגרים, של קובעי המדיניות, של נציג הממסד השונים. ועידת הפסגה שהתכנסה ב-1992 בברזיל הייתה הגדולה מסוגה. השתתפו בה 117 ראשי מדינות ו-178 נציגים נוספים. המשתתפים התחייבו לפעול כדי לשמור על כדור הארץ, אבל נראה שלא די בהחלטות ובהכרזות. בשנים האחרונות נוכחת האנושות עד כמה אנושה הפגיעה בכדור הארץ: הקרחונים נמסים, תושבי אירופה סובלים מגלי חום שלא ידעו כמותם בעבר, שריפות ענק מתלקחות ברחבי העולם, בדרום אפריקה סובלים התושבים ממחסור מחריד במים. מדענים קובעים שוב ושוב שבעוד זמן לא רב, אולי אפילו רק שנים אחדות, יגיע כדור הארץ לנקודת האל-חזור, שממנה כבר לא יהיה אפשר לתקן את מה שנהרס. התחזית היא שערי החוף ברחבי העולם יישטפו ויוצפו כשגובה פני הימים והאוקיינוסים יעלה. לפי אחד מתרחישי האימים, בעתיד הלא רחוק יוכלו בני האדם לשכון רק בקטבים של כדור הארץ.

 

סוזוקי, מצידה, ממשיכה בקו שבו החלה כשהייתה בת 12: שנתיים אחרי הנאום הידוע שלה היא פרסמה ספר בשם "ספרו לעולם", באוניברסיטה למדה אקולוגיה וביולוגיה התפתחותית, וכיום היא נשואה ואם לשניים, פעילה למען איכות הסביבה. יש לה הרבה עבודה.

 

______________________________________________________

 

גם מייגן מרקל, שנים לפני שנישאה לנסיך הארי, נשאה פעם נאום לוחמני. הקליקו על התמונה:

 

מרקל עם הנסיך הארי. "אני גאה להיות אישה ולהיות פמיניסטית". הקליקו על התמונה (צילום: Chris Jackson/GettyimagesIL)
מרקל עם הנסיך הארי. "אני גאה להיות אישה ולהיות פמיניסטית". הקליקו על התמונה (צילום: Chris Jackson/GettyimagesIL)

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים