מתחת לאדמה ולרדאר: המשפחות החרדיות שגרות בחניוני בניינים

רשמית, זה לא חוקי; לרבים אלה חדשות מרעישות; בחברה החרדית זהו סוד גלוי: משפחות חרדיות צעירות בתחילת דרכן, שמתגוררות בקומות החניון של בנייני דירות. מגורים מתחת לאדמה ולרדאר, פתרון שנפוץ בבני ברק ובערים חרדיות אחרות ברחבי הארץ, אך בעיקר בירושלים, שבה לא רק מצוקת דיור קשה, אלא גם בניינים חדשים וגדולים, שבהם הדבר מתאפשר.

"אנשים סוגרים חניות בקירות והופכים מחסנים לדירות, זו כבר נורמה בציבור החרדי", מאשרת האדריכלית הצעירה מלכי קסלר. בפרויקט הגמר שלה היא בחרה לאמץ את הרעיון ולהציע לו שיפורים ושכלולים. את החיים בחניון היא מכירה מגוף ראשון: "עשיתי את הפרויקט ממקום מאוד אישי, כי אנשים סביבי גרים במקומות האלה, שמתחת לאדמה. גם אני, אחרי שהתחתנתי, גרתי כמה חודשים מתחת לבניין".

"יש מחסור בדירות קטנות למגזר החרדי", היא מסבירה. "זוגות צעירים מתחתנים, רוצים להישאר קרוב להורים ולנסות לחסוך כסף, והדירות האלה מתאימות להם מאוד. כל העולם משתנה, ודווקא במשאב הכי זמין, שהוא השטח שמתחת לפני הקרקע, בקושי משתמשים". באותה נשימה היא מזכירה את תוכנית המתאר הארצית לניצול תת-הקרקע (תמ"א 40), שקידם מינהל התכנון לפני כעשור. התוכנית נועדה להגדיר ולהסדיר את התחום, כפי שעשתה המדינה עם תמ"א 38 לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, אך היא נגנזה.

רמת המינוע הנמוכה בחברה החרדית, מוסיפה קסלר, הביאה לכך שאין צורך בכל החניות שנבנו בבניינים החדשים, ונותרות לרוב מיותמות ומיותרות. בעלי הנכסים מוצאים בהסבתן למגורים מקור נוסף לפרנסה, ומתן פתרון למצוקת הדיור של הדור הצעיר.

אוויר צח אין כאן, אך יש כבר מי שחושבים על פתרונות(צילום: מלכי קסלר)

בחוץ מה שאין לו מקום בפנים(צילום: מיכאל יעקובסון)

ביקרתי איתה באחד הבניינים שבקצה שכונת רוממה בירושלים. הרחוב היה מלא באשפה, אך חניון הבניין מצוחצח ונקי. מעט מכוניות חדישות חנו שם, וחלקן הגדול של החניות נאטמו בקירות לבנים. בקושי אפשר להבחין בחיים המתנהלים מאחוריהם, מלבד רמזים כמו מזגן גדול התלוי בגובה הקיר, עגלת תינוק שניצבת בסמוך, או תבנית ביצים שהותיר שליח. יש אפילו דלתות עם עינית ולוח קטן עם שם המשפחה.

בהמשך החניון מסדרון צר, שממנו דלתות נפתחות למה שהיו במקור מחסנים, אך הוסבו לדירות. אור ניאון לבן וחזק מאיר את השמות על הדלתות: שטערנהיים, לעזער, פריעדמאן ודיוויס. כאן הדברים ברורים יותר: הדלתות מעוטרות בציורי ילדים המברכים את הבאים, כשלצד הדלת מונח ציוד ביתי שלא נמצא לו מקום בפנים, כמו צעצועים או מיטה מתקפלת לאורח מזדמן.

בית לכל דבר(צילום: מיכאל יעקובסון)

ליד הדלתות יש אפילו תיבות דואר(צילום: מיכאל יעקובסון)

מתבקשים לא לצלצל בפעמון, אך מוזמנים לדפוק(צילום: מיכאל יעקובסון)

בדירה הראשונה שעל דלתה היקשנו שמחו לארח אותנו. גודל הדירה, שתופסת שטח של שתי חניות, כ-50 מטרים רבועים. היא בהירה ומרובה מנורות שנקבעו בתקרה כדי לפצות על המחסור באור טבעי. בכניסה יש מטבח ושולחן אוכל קטן, שעליו הונח מחשב נייד. בהמשך יש חדר רחצה ושירותים. בקצה שני חדרי שינה, שלכל אחד מהם חלון קטן.

הדיירים הם בני זוג צעירים, בתחילת שנות העשרים לחייהם, הורים לפעוטה. מבטא כבד מסגיר את מוצאם האמריקאי, והם מסבירים שהמגורים בחניון אמנם אינם פתרון אידיאלי, אך יש יתרונות: שכר דירה נמוך יחסית – 5,000 שקלים, קרבה לישיבה בה לומד הבעל, ושטח שמספיק להם ולבתם הקטנה. עד מתי הם חושבים שימשיכו לגור כאן? הם ענו שימשיכו לגור בחניון גם אחרי שייוולד ילדם השני, אך עם השלישי סביר להניח שיעזבו. האם יחזרו לארצות הברית, או יישארו בישראל? הבעל עונה בהיסוס שהדבר תלוי בעיקר בהיבט הכלכלי.

בגלל שבירושלים מקובל לבנות את קומות החניון במפלס הרחוב, למחסנים יש חלונות קטנים(צילום: מיכאל יעקובסון)

לדברי קסלר, שסיירה בחניונים רבים כאלה בבירה, אמנם לדירות המוסבות אין כמעט אור טבעי, אך היא לא ראתה דירה בלי חלון כלל. בגלל הטופוגרפיה הירושלמית ורצון הקבלנים לחסוך בעלויות, החניונים והמחסנים מצויים בגובה הקרקע, וכך יש להם חלונות קטנים. בכמה מקרים נבנו חצרות אנגליות, שקועות באדמה. נדמה כאילו יש כאן תכנון מראש, כאילו היזם כבר הכין את הקרקע ליצירת דירות זעירות.

הרשויות מתעלמות

הרשויות בוחרות להתעלם מהתופעה הזו. אמנם עיריית ירושלים הצהירה כבר כמה פעמים שתפנה את הדיירים הלא חוקיים, אך בפועל לא נעשה דבר. הרי כולם מרוויחים, והבעיה היחידה היא תקנות כיבוי האש. "בחרתי לקחת שטח תת-קרקעי שחלקו מנוצל כיום לחניונים, וליצור בו מערך עירוני תת-קרקעי", מתארת קסלר את פרויקט הגמר שלה בשלוחה החרדית של בצלאל. ''שילבתי בו דירות קטנות ובינוניות, מסחר, מבני ציבור ודת, ספרייה, מוסדות חינוך ואפילו לונה פארק קטן".

היא מוסיפה שלטמפרטורה הקבועה שמאפיינת קומות תת קרקעיות יש יתרונות בשטחים המשותפים. באמצעות הזרמת אוויר טבעי לא יהיה אפילו צורך במערכות מיזוג גדולות ויקרות. כדי לשפר את התאורה והאוורור בשטחים שאליהם לא מגיעות קרני שמש, קסלר יצרה "בארות אור", מעין פירים רחבים המאפשרים לאור ולאוויר טבעיים לרדת אל עומק האדמה. את אלה שילבה עם פתרונות טכנולוגיים כמו מערכות של מראות וסיביים אופטיים, ועם בריכות נוי שיותקנו במפלס הרחוב וקרקעיתן השקופה תחדיר פנימה את קרני השמש.

''באר אור'', מתוך פרויקט הגמר של מלכי קסלר(תכנון: מלכי קסלר)

הכניסה לעיר התת קרקעית(תכנון: מלכי קסלר)

מענה למצוקת הדיור הגדולה בבירה(תכנון: מלכי קסלר)

בין מנחי הפרויקט שלה היה האדריכל שמואל גרואג, מחברי הסגל הוותיקים במחלקה לאדריכלות בבצלאל. "הרעיון מצוין כי השטחים האלה קיימים וההמרה ממקום למכוניות למקום של אנשים היא נהדרת", הוא מתלהב.

גרואג, שמכיר מקרוב את ההתנהלות הירושלמית ומעורב כבר יותר מארבעים שנה בפרויקטים בעיר, מוסיף שמה שנראה לאחד כפתרון מדכא ועגום מצטייר בעיני אחר כסביר: "לאוכלוסייה החרדית יש צניעות מובנת בדרישות הבסיסיות שלהם", הוא מסביר את ההתאמה. ''יש פה פוטנציאל בינוי שהיום לא סופרים אותו, וזה עניין של שינוי תפיסה. כבר היום אנחנו עדים לכך שתקני חנייה יורדים. זו החלטה פשוטה, להמיר זכויות של שטחי שירות לשטחים עיקריים של מגורים. החובה שלנו כאדריכלים היא להבטיח לדיירים איכות חיים סבירה".

אדריכלית מלכי קסלר. מכירה את התופעה מגוף ראשון(צילום: מיכאל יעקובסון)

קסלר, בת 26, נולדה בשכונת הר נוף בירושלים לזוג הורים בעלי תשובה, ולדבריה, ידעה שתהיה אדריכלית מאז שהיא זוכרת את עצמה. היא עשתה את המסלול האופייני לנערה חרדית: למדה בתיכון "בית יעקב", ולאחר מכן פנתה ללימודי הנדסאות בסמינר חרדי. היא רצתה להמשיך לטכניון, ''אבל אז בדיוק נפתח המחזור הראשון של השלוחה החרדית של המחלקה בבצלאל, וזה היה הרבה יותר נוח עבורי. שם יש אנשים כמוני".

לדבריה, את המחזור הראשון, ששוכן במבנה בשכונת גבעת שאול, סיימו תשע נשים, שהגיעו מכל קצות החברה החרדית והשלימו יחד חמש שנות לימוד. היא התחילה את הלימודים רווקה וסיימה אותם כשהיא נשואה ואם לשניים. כעת התחילה לעבוד במשרדו של האדריכל הירושלמי ירון קופרשטוק, והיא גם שואפת להמשיך ללימודים לתואר שני.

• אפשר יהיה לשמוע את מלכי קסלר ולבקר במרכז לאמנות חזותית לציבור החרדי במסגרת אירועי ''בתים מבפנים ירושלים'', שיתקיימו בסוף השבוע הקרוב, 18-20 באוקטובר. הרצאתה תתקיים ביום חמישי בשעה 17:30, ברחוב כנפי נשרים 31, קומה ב'.
  

-----------------------------------------------------------------------------------

עוד ב''בתים מבפנים ירושלים'': האם מסלולו העגום של ''מגדל העיר'' משתנה? לחצו על התמונה לכתבה:

הנוף נפלא, אבל איך נראה ''מגדל העיר'' היום? לחצו לכתבה (צילום: אסף פינצ'וק)