הבלוג של עירית ברנר
 

למה לא התלוננתי: "אמא אמרה לי 'אל תספרי לאף אחד'"

עירית ברנר לא שוכחת את היום בו חזרה מבית הספר, וגבר זר הציע לה הצעה מפתה. היא גם לא שוכחת את העצה שקיבלה מאמה, שגרמה לה להחריש לעד

עירית ברנרפורסם: 11.10.18 13:58
זוכרת  ולא שוכחת (צילום אילוסטרציה) (צילום: Shutterstock)
זוכרת ולא שוכחת (צילום אילוסטרציה) (צילום: Shutterstock)
נעליים
מחיר רגיל: 100
מחיר מבצע: 39
תיק תחרה
מחיר רגיל: 100
מחיר מבצע: 101
כלי אכסון אופנתי
מחיר רגיל: 300
מחיר מבצע: 250
בשבועיים האחרונים אני סובלת מג'ט לג בהתנדבות. מצאתי את עצמי דבוקה למסך בשעות הלילה המאוחרות עוקבת אחר פרשת מינוי השופט ברט קאוונו לבית המשפט העליון בארה"ב, הקשבתי לעדות ההיסטרית שלו ולעדות המצמררת של פרופסור כריסטין פורד, שהעידה נגדו בסנאט.

 

מה שממש הטריף את דעתי היו אמירות בפאנלים השונים של הצד המגן על השופט, בתכל'ס רפובליקנים (איך גם נושא כזה הפך לפוליטי?) הטענה "הקלאסית" שעלתה כל הזמן, מדוע היא לא התלוננה אז? ואיך היא יכולה לזכור אחרי 36 שנה מה היה שם.

 

בעקבות כך עשיתי תרגיל בזיכרון הפרטי ועפתי בפליק-פלאק לאחור והעליתי מהאוב את אוסף ההטרדות שעברתי בחיי, והזיכרון, רבותיי, כמו קריסטל. בחלק מהמקרים זכרתי מה לבשתי, בוודאי היכן זה קרה, כיצד הגבתי ונדמה לי שאפילו ריחות עלו באפי.

 

אז הנה זו הראשונה שלא התלוננתי ואני כל-כך זוכרת.

בית הוריי היה סמוך בית הספר, וכל מה שהיה צריך זה לחצות כביש קטן. אימי היתה עומדת במרפסת ומחלקת הוראות כמו שוטר תנועה: "עכשיו תחצי, ומהר!". ואני הייתי חוצה במהירות ומדלגת לבית הספר, כשהקוקו המתוח שאמא אספה לי באדיקות נע מצד לצד.

"'ילדה, ילדה', הוא קרא לי, 'רוצה סוכרייה על מקל?'". התקרבתי אליו, וכשעמדתי ממש לידו, הוא פתח בידו השמאלית את מעילו וחשף את איבר מינו, כשידו הימנית עוד מחזיקה את הסוכרייה

 

באחד מהימים, כשהייתי בכיתה א' (הייתי אז בת שש וחצי), חזרתי הביתה מבית ספר. הייתי לבושה בחצאית פליסה (קפלים) כחולה וחולצה לבנה עם פסים אדומים. לפתע הופיע משום מקום איש גדול לבוש במעיל ארוך בצבע ירוק, מחזיק בידו המושטת קדימה סוכרייה על מקל - תרנגול אדום עטוף בצלופן. "ילדה, ילדה", הוא קרא לי, "רוצה סוכרייה על מקל?". התקרבתי אליו, וכשעמדתי ממש לידו, הוא פתח בידו השמאלית את מעילו וחשף את איבר מינו, כשידו הימנית עוד מחזיקה את הסוכרייה.

צריך להבין שעד אותו רגע לא ראיתי מעולם איבר מין של גבר בוגר, ובעיניים של ילדה זה בוודאי לא היה נראה כמו "בולבול". זה היה מבהיל.

 

מכאן קשה להסביר מה עבר לי בראש, אבל זה מה שהיה.חטפתי מידו את הסוכרייה ורצתי חסרת נשימה. כשאני מעלה את הזיכרון במוחי אני יכולה ממש לחוש את התיק על גבי זז מצד לצד לפי קצב ריצתי המבוהלת. וצרחתי: "אימא! אימא! אימא!".

אמי הבינה שכנראה קרה משהו, ורצה לקבל את פניי בחדר מדרגות. היא הכניסה אותי הביתה, התכופפה לעברי ושאלה "מה קרה?"

סיפרתי לה.

היא ליטפה אותי ואמרה כך: " קודם כל טוב מאד שחטפת לו את הסוכריה. האיש טרללה .. מהיום, כשאת רואה אותו מרחוק, אם את קרובה לבית ספר -מיד להיכנס ולקרוא למורה. אם את קרובה הביתה - לצעוק לי".

 

נדמה לי שתקופה ארוכה אחרי המפגש עם מה שכינו אז "חולה מין" אמי ליוותה אותי כבר לבית ספר וגם אספה אותי.

 

שנים התעסקתי במחשבה מדוע היא אמרה לי "טוב מאד שחטפת את הסוכריה". היום אני יודעת כמה חכמה היא היתה בתגובתה זו, כדי לא לעורר אצלי חלילה תחושת אשמה שלא ויתרתי עליה, על הסוכריה.

 

אבל היא אמרה לי עוד משהו: "אל תספרי לאף אחד".

 

אז כן, אנחנו זוכרות ולא תמיד מתלוננות, כל אחת מהסיבה שלה. ואמן שהגיעה העת שנשים יתלוננו באוויר, בים וביבשה וגם במשטרה.

 

הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד