זה 40 שנה ש"מגדל העיר" מתנשא בקו הרקיע הירושלמי בהצלחה מוגבלת. הביקורת החריפה נמתחה עליו עוד בשלב התוכניות (שהוקפאו, עד שאושרו בדיעבד), ונמשכה כאשר התרומם מעל רחוב בן יהודה במרכז הבירה, גבוה מעל כל בית אחר באזור.
המגדל - עם חניון גדול במרתפים, שטחי מסחר במפלס הרחוב ובקומה התחתונה, ומשרדים בשאר הקומות - נחנך ב-1978. כעבור שנתיים נחנך בו "מלון מגדל איילון" (120 חדרים בדירוג שלושה כוכבים), שלא זכה להצלחה מסחררת, ובעיקר גרף כותרות על אורחים שבחרו לפקוד אותו כדי לסיים את חייהם מבעד לחלונותיו. הקפיצה הדרמטית ביותר הייתה זו של עו"ד דב איתן, מסניגוריו של ג'ון דמיאניוק ("איוואן האיום"), שקפץ מחדרו בקומה ה-15 של המגדל חמישה ימים בלבד לפני הדיון בערעורו של הנאשם.
בקומה ה-22 והאחרונה פעלה מסעדת "ירושלים של מעלה", בניהולו של אליעזר (לייזי) ריבלין, אחיו הצעיר של נשיא המדינה הנוכחי, והציעה לסועדים נוף מסחרר מחלונות הזכוכית הגדולים שעטפו אותה. לימים הוסבו חדרי המלון למשרדים, המסעדה נסגרה והפכה גם היא לשטחי משרדים, והבניין הידרדר במקביל למצב האזור כולו. "הבניין משדר חוויה מאוד בעייתית", אומר מעצב הפנים צביקה חורש. "הוא מיושן, כל האנרגיה מיושנת. החניון, ביטוח לאומי, משרדים וסנדלריות - איך לוקחים מקום כזה בעייתי ומייצרים בו הצלחה?"
מדוע בכלל הקימו כאן מלון
האדריכל הוותיק דן איתן (מוזיאון תל אביב לאמנות) זוכר ש"לקראת חגיגות ה-30 למדינה החליטו לעודד תיירות בירושלים, ומשרד התיירות העניק בונוס למי שבנה מלון. הבניין כבר עמד בגמר שלד, ובא אלי הקבלן ואמר שיש לו כאן הזדמנות. ישבנו והפכנו את שש או עשר הקומות העליונות לבית מלון".
איתן, ששמו הלך לפניו בירושלים כמתכנן מצליח של בתי מגורים משותפים בעבור משרד השיכון, קיבל לידיו את פרויקטי המגדלים הבולטים בעיר, ובהם "מגדל העיר". האתגר, הוא אומר, היה ש"למגדל נקבעו זכויות בנייה, אך התב"ע איפשרה מבנה צר מכדי לנצל בו את כל זכויות הבנייה". איתן התגבר על האתגר באמצעות קטימת פינות המגדל, וכך הגדיל את שטח הקומה מבלי לפגוע במבטים מעבר למה שהתירה התב"ע, ובמטרה למנוע מסה רחבה יתר על המידה.
ארבע פינות המגדל הן קטומות, רחבות ואטומות, ומחופות באבן נסורה בהירה שהובאה ממחצבות באזור חברון. עיקר השטח של החזיתות הורכב ממסכי זכוכית כהה, ששולבו בלוחות פח בגוון זהה לזה של הזכוכית, כדי ליצור אשליה של רצף עם הדגשה לקווים האנכיים של המגדל. לימים, בניגוד לדעתו של האדריכל, נצבעו הלוחות בלבן ועוררו את זעמו. אלא שמהנדס העיר אורי שטרית (לימים: מורשע בפרשת "הולילנד" ואסיר בבית הכלא) סירב לשנות את ההחלטה. איתן זוכר מה אמר לו שטרית: לאדריכל שמסיים בניין כבר אין זכות עליו.
איתן גאה במגדל, למרות הביקורת החריפה וההסתייגות ממנו בעיר, גם בגלל השימוש החדשני לשעתו במסך זכוכית. בקו הרקיע הירושלמי לא השתלב המגדל מעולם, אך כן בשפה האדריכלית שאיתן גיבש בשנות ה-70 וה-80: עיצוב המסות של הבניינים, יחסים של אנכיות ואופקיות, וחומריות. אפשר למצוא ביטוי לשפה הזו בבניינים נוספים שתכנן איתן במרכז ירושלים, ובראשם "מרכז כלל" (אהוב עוד פחות) בין הרחובות יפו ואגריפס, או בניין המרפאות במפגש הרחובות שמואל הנגיד ובארי, וגם ב"מגדל דניאל פריש" בתל אביב. כמו מגדל העיר, רבים מהמבנים שלו חרגו מהבינוי המסורתי בבירה ופרצו את קו הרקיע, ולכן ספגו ביקורת קשה וגניזת אישורים ותוכניות של חלק מהם.
ביקור מקרי - והפתעה
בינתיים, ירושלים שקעה ואזור המדרחוב בפרט. את ההחלטה להמר על המגדל הישן, הסובל מריבוי בעלויות, ולפתוח בו מלון חדש קיבל יואל לזר, יזם שאינו מצוי בתחום המלונאות, לאחר שביקר כאן במקרה והופתע לגלות שהקומה העליונה נטושה. "נראה לי מוזר שנכס במרכז העיר, עם הנוף הכי יפה שירושלים יכולה להציע, נטוש וסגור", הוא אומר. "התחלנו במגעים לרכישה של הנכס, והתלבטנו אם לפתוח מלון או לבנות ולמכור יחידות דיור".
לאחר שהחליט לפתוח מלון, הוא ואנשיו התרשמו מעבודתו של מעצב הפנים צביקה חורש במלון הסמוך "קוק 7", שמציע סוויטות אירוח לשהות ארוכה.
"המטרה הייתה לייצר חוויה שוברת שוויון ביחס לבניין, שמשדר חוויה מאד בעייתית", אומר חורש מה היה העיקרון המנחה בעיצוב המלון, "והיינו צריכים לייצר אנטיתזה בתוך המגבלות. ליצור רגע שבו הלקוח מתלבט, חושש ואומר לעצמו 'לאן הגעתי', ואז נפתחות דלתות המעלית וקורה שינוי".
מלון "הקומה ה-21" מציע, בשתי קומותיו, 14 סוויטות-דופלקס בגדלים שונים (55 עד 95 מ"ר) ובאופי שונה. ללא לובי, חדר אוכל או חדר כושר, יש רק חדר קבלה שממנו יוצאים מסדרונות צרים אל הסוויטות. מכל אחת מהן נשקף הנכס העיקרי של המלון – נוף מלוא העין, כשבני המזל יוכלו להתארח בחדר שממנו רואים את משכן הכנסת ומוזיאון ישראל ממערב, או חדר שממנו נצפים העיר העתיקה והר הזיתים ממזרח. מי שגורלו לא שפר עליו יסתפק בשוק מחנה יהודה ובשכונות החרדיות מצפון.
לכל סוויטה סלון, מטבחון ופינת אוכל, בעיצוב צבעוני ורב-פרטים. באחת מהן אפשר למצוא חזית של תא טלפון מנדטורי, בשנייה גלובוס צבעוני לצד דגם של מטוס מוזהב וטלסקופ כחול. "ככל שיש יותר פרטים זה יוצר הרבה יותר עניין ללקוח והרבה יותר קשר וזיכרון למקום", מנמק חורש. "האורחים זוכרים תפוח שהיה מונח, עבודת פופ-ארט, תחושה של בית שמישהו בו ליקט פרטים". המחירים: כ-1,200 שקלים לזוג בעונה זו. ארוחת הבוקר מוגשת באחד מבתי הקפה בסביבה.
לדברי חורש, הוא מרגיש כבר שיפור בתחזוקת המגדל ושינוי חיובי בסביבתו. המעליות הנושנות יוחלפו בחודשים הקרובים בחדישות, מלונות בוטיק נפתחים בזה אחר זה ברחובות סמוכים כשהם מציבים חלופה למלונות הענק הירושלמיים, בניין "המשביר לצרכן" שלמרגלות המגדל עובר שינוי מהותי ומוסב לחללים משותפים, ויש תחושה של הזרמת דם חדש לאזור מנוון.
- אפשר לבקר במלון במסגרת אירועי ''בתים מבפנים ירושלים'', שיתקיימו בסוף השבוע של 20-18 באוקטובר. שישה סיורים ייערכו כאן ביום חמישי, 18.10. הם ייצאו בכל חצי שעה מלובי הבניין ברחוב בן יהודה 34 בין השעות 15:00-12:00.
------
כך מסתירים גינה ציבורית בשכונת יוקרה ירושלמית:
