קבלת פנים ירוקה ומפתיעה משכיחה את המולת הכביש הראשי המוביל אל בית משפחת בלומנפלד־בר אור, בשכונה של בתים פרטיים במזרח הוד־השרון. בני הזוג הילה (43) ואסף (46), הורים לשלושה (בת 12, בן שמונה וחצי ובן חמש), תכננו את הבית, בנו אותו ועברו אליו מדירה שכורה במערב העיר לפני שש שנים.
אסף בלומנפלד הוא נגר, דור שלישי במשפחה של חרטי עץ, ובעלי נגרייה פרטית, העובדת בעיקר לתעשייה. הילה בר אור עסקה בעבר בשיווק, ואחרי לידת הבן השלישי עשתה הסבה לעיצוב. "בתוך הזוגיות גיליתי את הצד היצירתי שלי", היא מספרת. "זה תמיד היה איפשהו, אבל פרץ החוצה כשהתחלנו לבנות את הבית".
בית המשפחה היה הפרויקט המשותף הראשון שלהם, ובעקבותיו הקימו את "בלומנווד", מותג לייצור פריטי עץ שימושיים ובעלי אופי נוסטלגי, שהם מייצרים בנגרייה המשפחתית ומוכרים בחנות מקוונת. במקביל החלה בר אור לעשות סטיילינג ללקוחות פרטיים וכיום היא מתמקדת בעיצוב פנים.
בהתחלה נטעו עצים בוגרים
את המגרש, 500 מטרים רבועים עם בית סוכנות ישן (חצי מדו־משפחתי), הם מצאו לאחר שלוש שנות חיפושים. הדבר הראשון שעשו לאחר רכישתו היה לטעת במגרש עצים בוגרים, שהועתקו מאתר בנייה אחר. רק אחרי הנטיעות הרסו את בית הסוכנות הישן, ותכננו בעצמם (בסיוע טכני של איציק קלנר, חבר אדריכל) את ביתם החדש, בן 160 מטרים רבועים, בקומה אחת. "לא רצינו לבזבז את כל הקרקע על הבית", הם מסבירים את בחירתם. "אנחנו אוהבים את החוץ, והיה לנו חשוב שהבית יהיה בן קומה אחת, כדי שכל המשפחה תגור באותו מפלס".
את תהליך הבנייה הובילו בעצמם, כשבלומנפלד אחראי על כל עבודות העץ (גם אלה הקשורות במבנה וגם הרהיטים). התוצאה הסופית היא בית בצורת ר', שהם מתארים: "שילוב בין לופט לדירה". הצלע הראשית היא "הלופט" – החלק הציבורי שבו נמצאים המטבח, פינת האוכל והסלון, כרצף אחד פתוח וגבוה; הצלע השנייה היא "הדירה" – החלק הפרטי והסטנדרטי יותר, שבו יחידת הורים ושלושה חדרי ילדים עם חדר רחצה משותף.
למרות ההחלטה לבנות בית חדש, לבר אור ובלומנפלד היה חשוב שהוא ייראה כאילו היה קיים הרבה שנים. הגינה עם העצים הבוגרים נראתה ותיקה כבר בתחילת הדרך; ומאז, הם מספרים, הבית מוסיף להשתנות ולהתפתח כל הזמן. "אנחנו מאמינים שהבית צריך ללוות אותנו לאורך החיים, ולא יכול להיות שהוא יהיה סטטי. יש לנו אפשרות לעשות את זה, כי שנינו בעלי מקצוע, וזה גם התחביב שלנו. אנחנו נהנים לעבוד בשביל הבית".
לבית שלי 3 דלתות
שער נמוך מוביל מהרחוב למרפסת דק גדולה, לאורך החזית הראשית. המרפסת מוקפת דשא ועצי פרי ומוסתרת לגמרי מהרחוב הראשי. לחצר תפקיד יומיומי בחיי המשפחה, והמרפסת מרוהטת בהתאם, עם שולחן אוכל גדול, פינות ישיבה, נדנדות, מתקני ספורט ומשחקי עץ תוצרת בית.
המרפסת משמשת גם כמפתן הכניסה הראשי אל הבית, שאין לו רק דלת כניסה אחת, אלא שלוש דלתות עץ כפולות שמחברות בין המרפסת לפנים, ומכולן אפשר להיכנס הביתה. הדלתות נפתחות ישר אל מרכז הבית, שהוא חלל מלבני גדול, מרוצף פרקט אלון בהיר ובעל תקרת עץ משופעת בגובה חמישה מטרים. התקרה נשענת על מסבכי עץ וצבועה לבן. הדלתות והחלונות, שמכניסים שפע אור לחלל הפתוח, עשויים כולם בעבודת יד מעץ מלא וצבועים במברשת פשוטה, כדי להעניק להם אופי ארצי וטבעי יותר.
בגבו של החלל המלבני קיר שגובל בבית השכנים. זה הקיר המרכזי בבית, ולאורכו מסודרות הפונקציות הציבוריות. המטבח "בסגנון בראסרי", כפי שמגדירה אותו בר אור, נמצא בקצה המלבן. שתי צלעותיו פונות עם חלונות גדולים לגינה. המטבח עשוי ארונות שחורים עם מסגרות בסגנון צרפתי. משטח העבודה עשוי שיש קררה בהיר, והכיור הוא אמבט חרסינה, שבעל הבית מצא.
את האי הקטן והנייד במרכז המטבח החליטו להוסיף לאחר כמה שנים של מגורים כאן. את בסיס העץ שלו עיצב בלומנפלד בסגנון המטבח, ועליו מונח משטח עבודה מעץ אלון מלא. לצד האי יש מעמד מארגזי עץ לאחסון פירות וירקות, שבני הזוג עיצבו למותג שלהם; ובהמשך הקיר המרכזי – שני ארונות עץ ירוקים המשמשים לאחסון נוסף, הן למטבח והן לכלי הגשה. אחריהם תלוי על הקיר הלבן מקבץ של צלחות קרמיקה מעוטרות, לצד קרשי חיתוך מגולפים מעץ, ושתי עבודות אמנות גדולות של זהר בר אור (אחיה של בעלת הבית).
הכל קורה סביב השולחן
בפינת האוכל שבמרכז החלל המלבני בנה בלומנפלד שולחן גדול במיוחד, שעומד על רגלי עץ חרוטות ביד. לצדו ספסל ארוך וכיסאות עץ. ארון העץ שליד השולחן הוא תוספת חדשה, שהחליפה את הפסנתר, שדילג לאזור אחר. "סביב השולחן הזה הכל קורה", מספר בלומנפלד. "אוכלים, מדברים, הילדים עושים פה שיעורים, הילה עובדת. כל הברדק קורה כאן, וזה בדיוק מה שרצינו".
בהמשך החלל המרכזי נמצא אזור ישיבה קטן עם כורסאות וינטג' משופצות וכורסת רופא שיניים ישנה, על מעמד מעץ מגולף. לצד הפינה ארון נוסף מעץ טבעי. פרגוד קל עשוי רפפות עץ יושב על גבי כוננית עתיקה, שעברה במשפחה ושופצה על ידי בני הזוג, ומשמש מחיצה בין אזור הישיבה הקטן לפינת רביצה משפחתית בקצה החלל (שאליה עבר לאחרונה הפסנתר).
הספה בפינת המשפחה עשויה משטחי עץ ישנים ועליהם מזרן מרופד. מעליה תלויה עבודת אמנות של ניר סגל, ידיד המשפחה. מסך הטלוויזיה, שעומד על השידה, מחובר רק לאינטרנט. "החלל החופשי והלא ממושטר הזה הוא בעצם תפיסת החיים שלנו כזוג וכמשפחה", הם מסבירים. "ילדים ממילא רוצים להיות איפה שההורים, אז רצינו לאפשר להם לרוץ ולשחק ולהיות איתנו בחלל המרכזי, ולא להיות תקועים באיזה מרתף".
סולם עץ למיטות הבנים
אל האזור הפרטי של הבית מתייחסים בני הזוג כאל אזור שימושי של חדרי שינה ורחצה. אלה מסודרים לאורך מסדרון רחב, ובאופן טבעי נמשכת בהם הגמישות התכנונית והאסתטיקה האופיינית של עבודות הנגרות.
לכל ילד יש מרחב פרטי עם פינת לימוד קטנה ואפיונים אישיים. אצל הבת הקירות נצבעו במהלך החופש הגדול בגוונים ורודים. בחדרה עומדת מיטת איקאה לבנה מברזל, וארון הבגדים צבוע ביד, כמו כל הארונות בבית. התוספות הקטנות, שעשויות להשתנות בקלות, מגיעות בצורת ארון ישן ששופץ ונצבע באדום, ומעליו תלויות קופסאות העץ של המותג המשפחתי, המשמשות כמדפי ספרים.
לשני הבנים בנה האב מיטות מוגבהות עם סולם מעץ אורן פשוט ולא צבוע. החלל מתחת למיטות משמש אזור משחק נוסף. בחדרו של הבן הקטן יש גם מטבח משחק קטן וטירה אפורה מעשה ידיו של אב המשפחה. המשחקים מאוחסנים בארגזי קרטון פשוטים של איקאה מתחת למיטות.
חדר הרחצה המשותף של הילדים גדול, מואר ופרקטי. יש בו יציאה לחצר אחורית, שממנה אפשר להיכנס – אחרי הים, למשל – ישר למקלחת; לצאת לתלות כביסה ולאוורר את החדר. הדקורציה פשוטה ומתאימה למשתמשים: שולחן כיור מעץ צבוע בירוק ועליו כיור חרס לבן ומראה במסגרת עץ פשוטה; אמבטיה גדולה עם וילון, ולצדה ארון מדפים פתוח למגבות ולכביסה מלוכלכת – גם הוא מעץ צבוע בלבן.
חדר השינה של ההורים נמצא בקצה המסדרון ושניים מקירותיו פונים אל הגינה הקדמית עם חלונות עץ נמוכים המחדירים שפע של אור טבעי. יש בחדר אווירה של פשטות נינוחה, המורכבת משני אלמנטים שולטים: עץ בהיר וצבע לבן. המזרן הזוגי מונח על הפרקט במרכז החדר. משני צדיו ארגזי עץ לבנים המשמשים כשידות צד קטנות, וממול ספסל נמוך, עשוי קורות עבות של עץ מבוקע. על הקירות מקבצי תמונות משפחתיות ועבודות אמנות.
חדר הרחצה הקטן ממשיך את אותו שילוב של עץ טבעי עם נגרות וכלים סניטריים לבנים, בתוספת רצפת אריחי בטון מעוטרים.
אז שהשיש יקבל כתמים
הרהיטים שנעשו בעבודת יד, החומרים הטבעיים, הזרימה והאווירה החופשית בשטחים הלא ממושטרים מעניקים לבית את ייחודו. המרחב לא מטופל מדי, בכוונה תחילה. זהו אופי עיצובי שניכר כיום בטרנד "החיים הפשוטים" (Live Simple), שתופס תאוצה – בינתיים בעיקר בחשבונות אינסטגרם המתעדים בתים בערי אירופה – כסגנון חיים שמבקש לעצור את המרוץ, לחיות פשוט יותר בחיק המשפחה, ולחזור לחומרים מקומיים, טבעיים ופחות מעובדים.
"עם או בלי טרנד", אומרת בר אור, "פילוסופיית החיים שלנו היא באמת לחיות פשוט, ליהנות ממה שיש. לא אגיד שאנחנו לא במרדף, אנחנו לגמרי שם, במרכז, עם לקוחות ולחצים והכל, אבל בחרנו לחיות כך שאנחנו נמצאים המון עם הילדים, בתור משפחה. זו גם הפילוסופיה המקצועית שלנו, והיא באה לידי ביטוי בבית הפרטי שלנו. אנחנו אוהבים חומר טבעי ולא מפחדים מהשינויים שמתחוללים בו במשך הזמן. אין לי בעיה שהשיש במטבח יקבל כתמים. אלה החיים, הם לא מושלמים, ואין לי בעיה להציג את זה".
רוצים לראות עוד בתים מעוררי השראה? בואו לכאן:
