איך כתב שמואל הספרי את "חורף 73", ולאן נעלמה היונה המובטחת

הוא התבקש לכתוב שיר ללהקה צבאית והתכוון לבסס אותו על חוויות שישמע מחברי ההרכב. אחרי שעלה לקבר של חבר שנפל במלחמת יום כיפור, כתב משהו אחר לגמרי

עופרה עופר אורןפורסם: 16.09.18 02:58
שמואל הספרי ב-1992, כשנתיים לפני שהשיר נכתב. למטה: "חורף 73" בשני ביצועים של להקת חיל החינוך (צילום: שאול גולן)
שמואל הספרי ב-1992, כשנתיים לפני שהשיר נכתב. למטה: "חורף 73" בשני ביצועים של להקת חיל החינוך (צילום: שאול גולן)

"ישבתי ליד הקבר", סיפר שמואל הספרי, "וחשבתי על השנים שעברו מאז. כבר היו לי שלושה ילדים". הספרי, מחזאי ובמאי מצליח ("פולישוק", "אישה, בעל, בית", "שבעה"), סיפר על כך בכנס של לוחמי פלוגת קורן מסיירת חרוב, שנערך בנובמבר 2009. הקבר שעליו דיבר נמצא בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים, וטמון בו חברו הטוב יורם וייס ז"ל, שנהרג במלחמת יום כיפור.

 

הספרי הוזמן לכנס כדי לספר ללוחמים לשעבר ולבני המשפחות השכולות של חללי הסיירת באילו נסיבות כתב את שירו "חורף 73". הוא סיפר שבאמצע שנות ה-90 התבקש לעבוד עם להקת חיל החינוך ולכתוב לה שיר. כוונתו המקורית, לדבריו, הייתה לדלות מחברי הלהקה משהו מחוויותיהם הצבאיות וליצור את השיר בשיתוף פעולה איתם, אבל עד מהרה הבין שלא יוכל להיעזר בהם: כולם היו טירונים, ללא כל רקע צבאי. "אני חייב להישען על הניסיון שלי", החליט. כמי שנלחם במלחמת יום כיפור, אכן היה לו ניסיון.

 

המפגש שלו עם הלהקה הצבאית היה בינואר 1994, כשנראה היה שהתקוות לשלום, שהתעוררו בעקבות הסכמי אוסלו, מתבדות. הספרי ישב ליד הקבר של חברו וסיפר לו את המשימה שלקח על עצמו. "תראה, יורם", אמר, "אני בדיוק עובד עם חבר'ה שנולדו שנה אחרי המלחמה". אחר כך הוא חזר הביתה, ירד גשם, מצב רוחו היה קודר. שעות אחדות לאחר מכן, אחרי שהשכיב את ילדיו לישון, הוליד העצב שלו את השיר, שכמו "נכתב מאליו", לדבריו, והולחן על ידי אורי וידיסלבסקי:

 

אֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים שֶׁל חֹרֶף שְׁנַת שִׁבְעִים וְשָׁלוֹשׁ,

חֲלַמְתֶּם אוֹתָנוּ לָרִאשׁוֹנָה עִם שַׁחַר, בְּתֹם הַקְּרָבוֹת.

הֲיִיתֶם גְּבָרִים עֲיֵפִים שֶׁהוֹדוּ לְמַזָּלָם הַטּוֹב,

הֲיִיתֶן נָשִׁים צְעִירוֹת מֻדְאָגוֹת וּרְצִיתֶן כָּל כָּך לֶאֱהֹב.

וּכְשֶׁהֲרִיתֶם אוֹתָנוּ בְּאַהֲבָה בְּחֹרֶף שִׁבְעִים וְשָׁלוֹשׁ

רְצִיתֶם לְמַלֵּא בְּגוּפְכֶם אֶת מַה שֶּׁחִסְּרָה הַמִּלְחָמָה.

 

כְּשֶׁנּוֹלַדְנוּ הָיְתָה הָאָרֶץ פְּצוּעָה וַעֲצוּבָה,

הִבַּטְתֶּם בָּנוּ, חִבַּקְתֶּם אוֹתָנוּ, נִסִּיתֶם לִמְצוֹא נֶחָמָה

כְּשֶׁנּוֹלַדְנוּ בֵּרְכוּ הַזְּקֵנִים בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת,

אָמְרוּ – הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה, הַלְוַאי לֹא יֵלְכוּ אֶל הַצָּבָא.

וּפְנֵיכֶם בַּתַּצְלוּם הַיָּשָׁן מוֹכִיחוֹת שֶׁדִּבַּרְתֶּם מִכָּל הַלֵּב

כְּשֶׁהִבְטַחְתֶּם לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילֵנוּ הַכָּל, לַהֲפֹךְ אוֹיֵב לְאוֹהֵב.

 

הִבְטַחְתֶּם יוֹנָה, עָלֶה שֶׁל זַיִת,

הִבְטַחְתֶּם שָׁלוֹם בַּבַּית

הִבְטַחְתֶּם אָבִיב וּפְרִיחוֹת

הִבְטַחְתֶּם לְקַיֵּם הַבְטָחוֹת

הִבְטַחְתֶּם יוֹנָה...

 

אֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים שֶׁל חֹרֶף שְׁנַת שִׁבְעִים וְשָׁלוֹשׁ,

גָּדַלְנוּ, אֲנַחְנוּ עַכְשָׁו בַּצָּבָא עִם הַנֶּשֶׁק, קַסְדָּה עַל הָרֹאשׁ.

גַּם אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה, צוֹחֲקִים וְיוֹדְעִים לִבְכּוֹת

גַּם אֲנַחְנוּ גְּבָרִים, גַּם אֲנַחְנוּ נָשִׁים, גַּם אֲנַחְנוּ חוֹלְמִים תִּנוֹקוֹת

וְלָכֵן לֹא נִלְחַץ, וְלָכֵן לֹא נִדְרֹשׁ וְלָכֵן לֹא נְאַיֵּם,

כְּשֶׁהָיִינוּ קְטַנִּים אֲמַרְתֶּם – הַבְטָחוֹת צָרִיךְ לְקַיֵּם...

אִם דָּרוּשׁ לָכֶם כּוֹחַ – נִתֵּן, לֹא נַחְסֹךְ, רַק רָצִינוּ לִלְחוֹש –

אֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים שֶׁל הַחֹרֶף הַהוּא, שְׁנַת שִׁבְעִים וְשָׁלוֹשׁ.

 

הִבְטַחְתֶּם יוֹנָה, עָלֶה שֶׁל זַיִת,

הִבְטַחְתֶּם שָׁלוֹם בַּבַּית

הִבְטַחְתֶּם אָבִיב וּפְרִיחוֹת

הִבְטַחְתֶּם לְקַיֵּם הַבְטָחוֹת

הִבְטַחְתֶּם יוֹנָה...

 

צפו בהספרי מספר איך נולד השיר:

 

 

עוצר בצד ובוכה

 

"חורף 73" הוא לא רק שירם של החיילים והחיילות הצעירים ששרו אותו ב-1994, אלה שהגיעו לעולם בעקבות מלחמת יום כיפור, כשהארץ הייתה אכן כה "פְּצוּעָה וַעֲצוּבָה". 2,673 לוחמים ישראלים נהרגו באותה מלחמה, 7,251 נפצעו ו-294 נפלו בשבי. מי יודע כמה מהם נותרו פגועים, הלומי קרב, פצועים בנפשם; מי יודע כמה בני משפחה שחייהם השתנו לצמיתות, נשארו מאז. "חורף 73" הוא גם שירם של ההורים שקיוו לחיות במציאות שבה ילדיהם לא יאלצו עוד להילחם, של "הַזְּקֵנִים" שייחלו לכך "בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת", והוא בעיקר שירם של המתגייסים החדשים, אלה שממלאים את חובתם, אבל פונים אל בני הדור הקודם להם, אל מקבלי ההחלטות וקובעי המדיניות, ומפצירים בהם לפעול כדי "לַהֲפֹךְ אוֹיֵב לְאוֹהֵב", כך שהצעירים יוכלו לחיות ולהתמסר למשימותיהם הטבעיות של צעירים בכל העולם: לאהוב ולחלום על התינוקות שייוולדו להם. "אִם דָּרוּשׁ לָכֶם כּוֹחַ – נִתֵּן", הם מבטיחים; כלומר, הם מוכנים לעשות כל שיידרש מהם, אבל בתמורה רוצים לדעת שמי שצריך, פועל כדי לא לסכן אותם ועושה הכל כדי למנוע את המלחמה הבאה.

 

כך כתוב באתר "יזכור", המנציח את חללי צה"ל, על יורם וייס, חברו של הספרי, שהיה לוחם בפלוגת קורן של סיירת חרוב: "במלחמת יום הכיפורים השתתף יורם בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני ובקרבות הפריצה אל מעבר לתעלת סואץ. בקרב שהתחולל ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973) במבואות העיר סואץ, נפגע יורם ונהרג".

 

בכנס שנערך ב-2009 ליוותה חבורת הזמר של בית הלוחם בתל אביב את רוני אבני, הסולנית המקורית של להקת חיל החינוך. לבמה עלו נכי צה"ל, חלקם בכיסאות גלגלים, ושרו איתה את "חורף 73" (ראו סרטון למעלה). "אי אפשר לשמוע את השיר הזה עד הסוף", אמר מחברו באותו אירוע. "בנהיגה אני עוצר בצד ובוכה".

 

הוא לא היחיד.

 

__________________________________________________

 

גם דורית צמרת כתבה שיר בעקבות מלחמת יום כיפור, והוא ידוע מאוד. הקליקו על התמונה:

 

"ובשמיים עיט". הקליקו על התמונה (צילום: ניסן ארנברג)
"ובשמיים עיט". הקליקו על התמונה (צילום: ניסן ארנברג)

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וספר שירה אחד, "מה המים יודעים על צמא", וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים