לפני שנתיים וחצי מצאה עצמה העיתונאית שקד אורבך בלב רמאללה. היא נסעה לשם מטעם מיזם "ארץ לכולם" שמקדמת את הרעיון של "שתי מדינות – מולדת אחת". "עזרתי להם קצת עם הדוברות בהתנדבות, ונסעתי איתם לכבוד הרמדאן להכיר את הקבוצה המקבילה ברמאללה", היא מספרת. "באמצע הפגישה שמענו מישהו צועק מלמטה שנשרף רכב, כולם רצו עם מטפים, הגיעה משטרה, ברדק שלם. ורק אז הבנו שזה הרכב שלנו".
כעבור זמן קצר התייצבה אורבך, תחקירנית בחדשות ערוץ 10, להתראיין על האירוע המבהיל בתוכנית "חמש עם רפי רשף", בהגשתה של המנחה המחליפה רומי נוימרק. "המערכת של רפי רשף חיפשה מישהו שהיה שם ויכול לספר מה קרה. הם היו אמורים לראיין מישהו אחר, ברגע האחרון הוא לא יכול היה לבוא, ואני הוקפצתי", היא מספרת.
רצה הגורל, ובזמן הריאיון הדליק דניאל סלומון את הטלוויזיה בסלון ביתו וזפזף ל"חמש עם". "פתחתי לגמרי במקרה את הטלוויזיה הענקית שלי, 54 אינץ' - זה פחות או יותר כמו לראות אנשים בגודל טבעי - וראיתי את שקד בתוך הסלון שלי", הוא משחזר. "משהו בצורה שבה היא דיברה היה כל כך פשוט, כל כך שובה לב וכל כך חם. זה ממש נגע ללבי, ואמרתי לעצמי שאני חייב להכיר אותה. חיפשתי אותה בפייסבוק ולמזלי הרב מצאתי, כי מתברר שכמה ימים לפני כן היא הייתה שם בדמות פיקטיבית".
סליחה?
אורבך: "הייתי בפייסבוק בזהות בדויה, ומשהו כמו שבוע לפני שדניאל חיפש אותי החלטתי שדי, פתחתי עמוד על שמי ושמתי תמונה. ככה הוא מצא אותי".
מה חשבת עליו לפני שהכרתם?
"מובן שידעתי מי הוא, הכרתי את השירים שלו. חודש לפני שהכרנו שמעתי את השיר 'הלוואי' ברדיו וחרשתי עליו".
סלומון: "התחלנו להתכתב, והיא הייתה מספיק מוזרה כדי להסכים להיפגש איתי".
אורבך: "בהתחלה הייתי קצת תמימה, אמרתי לו: 'תודה רבה על המחמאות', אפילו ניסיתי לגייס אותו ל'ארץ לכולם', אבל די מהר הבנתי שהוא מתחיל איתי וזה זרם לי".
סלומון: "מוזרה. אמרתי כבר".
אורבך: "רציתי מאוד זוגיות. הייתי אחרי מערכת יחסים שהותירה אותי שבורת לב, וזה בא לי בזמן. זו הייתה בשבילי הפתעה טובה, אבל לא תיארתי לעצמי שזה יקרה לי כל כך טוב וכל כך מהר".
מופתעת מהטבעת
במאי האחרון נסגר המעגל. שנתיים אחרי היום הגורלי ההוא, שקדמה לו שרשרת מפליאה של צירופי מקרים, סלומון (44) ואורבך (28) התחתנו במתכונת צנועה ומצומצמת, בנוכחות כ־100 בני משפחה וחברים קרובים, בחצר בית הוריה של אורבך במכבים. ה"שדכנית", רומי נוימרק, הוזמנה (והתרגשה) לנהל את הטקס. אחרי מערכות יחסים מתוקשרות עם דנה עדיני ודינה סנדרסון, ששברו לו, כל אחת בדרכה, את הלב, סלומון מצא סוף־סוף את אהבת חייו. ולא, 16 השנים שמפרידות ביניהם ממש לא מפריעות לאף אחד מהשניים.
אורבך: "כבר יצאתי עם גברים מבוגרים ממני בהרבה, וכשמשהו כל כך טוב, לא מתעכבים על קטנות".
סלומון: "גם אני לא התעסקתי בזה. רק אחרי זמן פתאום קלטתי שיש פה הפרש גילים רציני. כל כך התאהבתי וכל כך רציתי את הקשר הזה, שלא באמת חשבתי".
אורבך: "שכחנו לשים לב לזה".
סלומון: "רק בשלב מאוחר יותר דיברנו על זה בפעם הראשונה בצורה מודעת".
אורבך: "אבל באותו שלב זה כבר היה אבוד. אני בטוחה שאנשים מרימים גבה, אבל זה לא מפריע לי. זו בעיה שלהם".
את הדייט הראשון הם קבעו בבר, בשעה 11 בלילה. "הדייט הסתיים בנשיקה", נזכר סלומון. "אפשר לומר שצנחה לי הלסת. אני חושב שהתאהבתי בה עוד באותו רגע".
אורבך: "בהתחלה ממש ניסיתי להתנגד לזה, נורא פחדתי. אחד הדברים שגרמו לי להתאהב בו היה שהוא לא בא עם בולמים וחסמים. הוא ממש נשאב לזה, וזה סחף גם אותי פנימה".
סלומון: "היא בן אדם מאוד חכם, וגם הבן אדם הכי יפה שראיתי".
אחרי כחודשיים, אורבך כבר ארזה את חפציה ועברה לדירתו של סלומון. הצעת הנישואים הגיעה אחרי שנה וחצי של זוגיות. אורבך חגגה יום הולדת וסלומון גישש את הדופק. הוא לא רצה לשים את עניין החתונה על השולחן, "כדי לא לקלקל", הוא מסביר. "קניתי לה טבעת כמתנה, בלי לייחס לזה משמעות נוספת. באתי הביתה, הסתכלתי על הטבעת, ופתאום חשבתי לעצמי שהטבעת הזו בעצם יכולה לקבל משמעות אחרת. צירפתי ברכה, ובה כתבתי שהיא יכולה לבחור בעצמה את המשמעות של הטבעת. לא רציתי להיות מוחלט מאוד ולשאול אותה: 'התינשאי לי?' שקד אמרה לי לא פעם שאנחנו לא אנשים של טקסים. חששתי שזה לא מדבר אליה".
אורבך: "קמתי בבוקר, והייתי ממש מופתעת לראות את הטבעת. לא לקחתי את זה כ'בואי נתחתן'. רק מאוחר יותר אמרתי לו: 'תגיד, מה זה היה?' ונפתחה שיחה. אמרתי לו שאני דווקא רוצה לעצור את החיים לשנייה ולעשות את הטקס, כדי לחגוג את האהבה שלנו".
איך הוא הגיב?
סלומון: "וואו, אני זוכר שהדבר הראשון שחשבתי עליו היה שזו חתיכת תיק לארגן חתונה עכשיו. הפרוצדורה נראתה לי משוגעת. יש לי מזל שיש לי את שקד, שעמדה במשימה הזאת בגבורה".
בגלל זה עשיתם חתונה קטנה ומצומצמת בבית?
אורבך: "אמרנו, נקל על עצמנו כמה שאפשר".
סלומון: "צמצמנו את מספר האורחים ל־100, רק אנשים שידענו שלא יהיה להם מעיק להגיע בשבת בצהריים לחתונה במכבים".
האקסיות המיתולוגיות הוזמנו?
"מובן שדנה עדיני הייתה איתנו ברגע הזה, יש לה חלק נכבד מאוד בחיים שלי".
ודינה סנדרסון?
"לא. אנחנו לא בקשר. זה לא אומר שאנחנו לא אוהבים אחד את השני, זה לא שנפרדנו בשנאה, אבל אנחנו לא משפחה".
ודנה משפחה?
"דנה זו חברות משפחתית עמוקה, והיא גם מאוד אוהבת את שקד. הבנו שלהיות בני זוג זו לא הדרך שלנו, אבל יש בינינו חיבור מוזיקלי עמוק. יש לי מזל שפגשתי אותה, זו הפרידה היחידה בחיי שאחריה הקשר פשוט נמשך. זה גם הרבה יותר היסטורי מדינה, והמוזיקה המשיכה לחבר בינינו כל השנים האלה. יש לנו מופע משותף ויוצא לנו להיות הרבה ביחד".
שקד, זה לא מפריע לך?
"ממש לא. דנה ואני התחברנו כמעט מיד ואני אוהבת אותה מאוד. יש להם את הזוגיות המוזיקלית שלהם, שהיא יפהפייה ומיוחדת. זו אמנם סיבה לקנאה, אבל אני לא מרגישה שום איום או תחושה לא נוחה בגלל זה".
המוזיקה הצילה אותי
סלומון נולד וגדל בשכונת נווה שאנן בחיפה. הוא החל לנגן בפסנתר בגיל חמש וחצי, ובהמשך למד במגמת מוזיקה בתיכון ויצ"ו לאמנויות בעיר. "הייתי הילד שניגן על פסנתר, כשכל הילדים שיחקו למטה כדורגל", הוא מספר. "היה לי דימוי עצמי נמוך מאוד. זה התפתח בגיל נורא צעיר, ונשאר איתי עד היום".
היית אומר שהמוזיקה הצילה אותך?
"המוזיקה לחלוטין הצילה אותי והייתה הכוח המניע של החיים שלי. בגיל צעיר גיליתי שהמוזיקה היא עולם כל כך הרבה יותר טוב מהמציאות, עם כל הבדידות שיש בחיים. עם המוזיקה אתה אף פעם לא באמת בודד".
בחודש הבא ישתתף סלומון בפסטיבל הפסנתר, במופע שירי ילדים נוסטלגי ביחד עם עדיני ובן ארצי. הוא סוגר כבר 20 שנות קריירה, שהתחילה בהיכרות עם אביב גפן בשנת 1998. אחרי שעיבד את שיריו לרביעיית מיתרים ופסנתר, הוא הצטרף כקלידן ללהקת "התעויוט" למשך שבע שנים, וניגן עם גפן גם בהרכב בלקפילד עם סטיבן ווילסון. "היום אנחנו פחות בקשר", הוא מודה, "היה קשר אינטנסיבי מאוד, אבל מאז כל אחד הלך לדרך שלו".
ב־2002 הוציא את אלבומו הראשון, "דניאל סלומון". בעקבות הצלחת האלבום הוא זכה בתואר מלחין השנה בטקס "נוצת הזהב" של אקו"ם. אלבומו השני, "רבות הדרכים", הנושא את שם הדואט המצליח עם דנה עדיני, בת זוגו אז, הגיע למעמד של אלבום זהב.
מאז הוא הוציא עוד שלושה אלבומים, זכה בתואר מלחין השנה בתיאטרון על ההצגות "אדם לא מת סתם" ו"סיפור פשוט" בתיאטרון הבימה, כתב את המוזיקה ואת השירים לסדרה "כפולה" עם נועה קירל, וכתב שורה של להיטים גדולים כמו "עדיף", "בא מכאב" ו"אהבה", אבל נראה שלא הצליח למנף את ההצלחה הגדולה ולהפוך לכוכב־על שפותח קיסריות.
"אני לא בנוי לזה", הוא מגיב. "בשנים שיצאו 'אהבה' ו'רבות הדרכים' היה גל נורא גדול ועשיתי גם פרסומת לסלקום. צריך להיות פעיל מאוד ברשת החברתית כדי להמשיך את הבאזז הזה, ומה לעשות שאני לא חזק בזה? פתאום אני צריך להיות המון דברים שלא קשורים למוזיקה, כמו לייחצן ולשווק את עצמי. אני מודה שאני לא מספיק טוב בזה. לצלם את עצמי בסלפי? אני פשוט לא מספיק אוהב את עצמי. אני שונא לראות את עצמי בתמונות".
אתה מצליח להתפרנס ממוזיקה?
"כן, בגלל שאני לא שם את כל הביצים בסל של הסינגר סונג רייטר. אני מוזיקאי, לא רק זמר".
את חיה פוליטית
באחד הפוסטים שאורבך העלתה בפייסבוק, היא כתבה על עצמה: "כותבת למגירה, מתלוננת בפייסבוק, מתלבטת בטוויטר וצוחקת בכל מקום. מגדלת חתולה עם הפרעות אישיות ומאמינה שיום אחד יהיה פה שלום".
היא חיה פוליטית קלאסית, מזדהה עם מיעוטים, בעיקר כאלה שגרים מעבר לגדר. נולדה וגדלה במכבים ויש לה ארבעה אחים, שלושה ביולוגיים ואחד מאומץ. אמה, עופרה אורבך, דוקטור לביולוגיה במקצועה, חלתה לפני שלוש שנים במחלת ה־ALS.
איך נודע לך על המחלה שלה?
"היא התחילה להרגיש שהרגל לא מתפקדת, ואחרי כמה בדיקות אמרו שזה זה. גם לאבא שלה היה ALS, ונדיר שזה קורה באותה משפחה. ההתמודדות לא פשוטה, הידיעה שזה וואן וויי טיקט עצובה מאוד, אבל היא ממש פייטרית, היא הבן אדם הכי אופטימי שיש".
איך קיבלו בבית את דניאל?
"ההורים שלי התאהבו בדניאל מההתחלה. הם בעיקר שמחו שהבאתי מישהו, ודניאל הוא לגמרי בחור להביא הביתה. עשיתי להם כל כך הרבה בעיות לפני כן, שהם הכי שמחו שדניאל בא ולקח אותי. נרשמה בבית אנחת רווחה".
סלומון: "תחשבי כמה מוזרים היא הייתה צריכה להביא הביתה, בשביל שכשהיא תביא מישהו שמבוגר ממנה ב־16 שנה, כולם ינשמו לרווחה. כנראה באמת היה פה עבר מפואר של... לא רוצה להגיד טעויות, בואי נגיד אי־דיוקים".
איך המפגש איתם נראה מהצד שלך?
"את ההיכרות עם המשפחה של שקד התחלתי דרך סבתא שלה, אלישבע, זיכרונה לברכה, שהייתה אישה מאוד מיוחדת. הופתעתי מהעובדה שהיא בת 93 ועדיין פעילה בפייסבוק. שלחתי לה מייל וכתבתי שאשמח להכיר אותה ושאני מאוד אוהב את הנכדה שלה, והיא ענתה לי שאשמור עליה, כי לא תמיד זה קל. זה הדבר האחרון שהיא ביקשה ממני לפני שהיא נפטרה".
אורבך: "כשסיפרתי לה על דניאל, היא מאוד התרגשה שיש מוזיקאי במשפחה. היא מאוד אהבה מוזיקה".
את הקריירה העיתונאית שלה התחילה אורבך כשהייתה בעיצומם של לימודי מדעי המוח באוניברסיטת תל־אביב. "היה לי רצון להיות רופאה משום מה", היא מחייכת. "באיזשהו שלב החלטתי שאני בעצם לא רוצה את זה, כי אני רוצה להיות עיתונאית. לקחתי את העבודה הראשונה שהצלחתי למצוא בתחום, מסננת טוקבקים ב־YNET. כשקיבלתי את ההצעה לעבור להיות עורכת ב'הארץ' החלטתי להפסיק ללמוד, כי הבנתי שלא אוכל לשלב בין השניים. ב'הארץ' עבדתי שלוש שנים, ומשם התגלגלתי לפני חצי שנה להיות תחקירנית בחדשות ערוץ עשר".
מזל שהתראיינת ל"חמש עם", אחרת לא היינו פה היום.
"ממש מזל. ומזל ששבוע לפני כן שיניתי את השם שלי בפייסבוק. ומזל שדניאל הדליק את הטלוויזיה באותו רגע וראה אותי".
לדברי סלומון, בזמן הריאיון הוא לא הפנים את האג'נדה הפוליטית של אורבך. "לא ידעתי שזו קבוצה מהסוג הזה. היא סיפרה שם סיפור יפה על אנשים טובים שהלכו לפגוש אנשים טובים, שבמקרה הם פלסטינים".
בסופו של דבר התחתנת עם בחורה מאוד פוליטית.
"נכון, אבל זה לא הבהיל אותי. אני לא עוסק בפוליטיקה בעצמי, אבל אני מאוד מחזיק מאנשים שהם אמיצים מספיק כדי להביע את דעתם. שקד מאמינה במשהו שגם אני מאוד מאמין בו, שנקרא פלורליזם, ושלא קיים היום בשיח הישראלי, לצערי".
שינית את דעותיך הפוליטיות בעקבות הקשר איתה?
"בואי נגיד שהרחבתי אותן. זה לא שישבתי על הגדר לפני כן, לטעמי אי־אפשר לחיות במדינה הזאת בלי להיות מעורב פוליטית באיזשהו אופן".
אורבך: "גם להיות א־פוליטי זו בחירה פוליטית".
מה החלומות לעתיד?
סלומון: "בקטן - פשוט לכתוב את השיר שעוד לא כתבתי, שיהיה גדול יותר מהקודמים. בגדול - להגיע ליותר קהל, לעוד במות שלא הגעתי אליהן. אין מוזיקאי בארץ שלא נאבק על הקריירה שלו. שלום חנוך אמר את זה נורא יפה: 'מה שבא בקלות באותה הקלות ייעלם'. רגע, בעצם הזוגיות שלנו באה די בקלות. מה זה אומר עלינו?".
אורבך: "החלום שלי מתמקד בתקשורת. אני עיתונאית בנשמתי. אני רוצה להיות כתבת בשטחים".
אף אחד מכם לא אמר כלום על ילדים.
סלומון: "כשהכרתי את שקד היא אמרה לי שהיא לא רוצה ילדים. אני זוכר שאמרתי לעצמי ששום דבר בחיים, למעט המוות, לא בא עם סימן קריאה. ליד כל סימן קריאה יש גם סימן שאלה".
אז בנית על זה?
"אני פשוט יודע ששום דבר לא מוחלט, בטח כשמדובר בבן אדם גמיש כמו שקד".
אורבך: "אין לי כרגע את התשוקה הזאת להביא ילד, ודניאל מאוד לא לחוץ להיות אבא אז הכל בסדר".
סלומון: "מעולם לא הייתי לחוץ על זה. אם החיים ייקחו אותנו באופן טבעי להקמת משפחה והבאת ילדים, אז על הכיפאק, ואם לא, אז גם על הכיפאק".
