כשאומרים בישראל ''דייסון'', קופץ לראש מיד שואב האבק המפורסם של החברה. מכשיר שעיצובו ייחודי ומתבדל, אך לא העיצוב הוא שהפך אותו ללהיט, אלא המנוע. ממציאו ומייסד החברה, סר ג'יימס דייסון, הפך לגיבור תרבות אנגלי, מהדמויות הבולטות והמשפיעות בזירת העיצוב התעשייתי הבריטית. ראיון עם ישי הלמות, ממובילי הפיתוח בחברה, שהגיע לביקור מולדת בישראל, הוא הזדמנות טובה לספר עליו.
את דרכו החל דייסון בן ה-71 דווקא בלימודי עיצוב פנים וריהוט ברויאל קולג', בשנות ה-60, אולם כבר אז זכה לשבחים בזכות המצאותיו (ביניהן מריצה שבה כדור מחליף את הגלגל). עם השנים הפך למעצב תעשייתי, ממציא, יזם ויצרן.
בסוף שנות ה-70, מתוסכל מביצועי שואב האבק הביתי שלו, פיתח דייסון את שואב האבק הציקלוני, שאינו דורש שקית פנימית ועוצמת שאיבתו אינה נחלשת גם כשהוא מתמלא. ב-1983, בתום חמש שנות פיתוח שבהן נשען על משכורתה של אשתו, אז מורה לאמנות, וכעבור מאות אבות טיפוס, הציג דייסון הנחוש את ה-G-Force. וגם כשהיצרנים והמפיצים הספקנים סירבו לקדם את המכשיר המהפני שהציג במולדתו, הוא לא הרים ידיים, והשיק אותו ביפן.
מאז רשם שורת פטנטים שהובילה למגוון מוצרי צריכה חדשניים. בשנה שעברה הכריז שעד שנת 2020 הוא מתעתד להציג מכונית חשמלית. ואף על פי שהוא עצמו מעולם לא סיים לימודי הנדסה רשמיים, הוא משקיע מדי שנה מיליונים בתוכניות לימוד באוניברסיטאות הבריטיות, בחממות, במלגות ובפרסים שנועדו לעודד צעירים לפנות לתחומי ההנדסה. הוא כיהן כרקטור של הרויאל קולג' אוף ארט, וכיו''ר חבר הנאמנים של מוזיאון העיצוב הבריטי – עמדה אותה לא היסס לעזוב כשסבר שהמוזיאון חוטא לתפקידו המרכזי בכך שאינו מקדם די את הקשר שבין עיצוב, טכנולוגיה והנדסה.
המהנדסים, חוזר דייסון ומטיף, הם מי שבידם טמון הפתרון לאתגרי המחר, ולכן הם כה נחוצים לחברה ולכלכלה. הוא מתכוון להגדרה הרחבה של המקצוע – לשילוב שבין הנדסה, עיצוב, טכנולוגיה פורצת דרך וחשיבה יצירתית.
את מטה החברה קבע במאלמסבורי, עיירת שוק קטנה במחוז ווילטשייר בדרום-מערב אנגליה, לפני 25 שנים. מאז המפעל גדל, ואיתו התפתחה גם העיר. היום, מספר הלמות, שאחראי על הפיתוח בחטיבת הטיפוח האישי של החברה, מונה דייסון כ-12,000 עובדים ברחבי העולם, מהם כשליש מרוכזים במטה במאלמסבורי. אם להאמין לסנדיי טיימס, שוויה של דייסון הוא 7.8 מיליארד דולר. לפי פורבס היא שווה "רק" 5.2 מיליארד דולר.
רבים מעובדי החברה, מספר הלמות, שבא לישראל לכבוד ההשקה של מייבש השיער החדש של החברה, מצוידים ברקע טכני. אחד העקרונות של דייסון הוא שבחברה שלו לא נעזרים במשרדי עיצוב חיצוניים, ולא עובדים עם מעצבים כוכבים. העיצוב נעשה כולו בתוך החברה, בעבודת צוות ובהשראת רוח המפקד.
דייסון הכריזמטי מתווה את השפה העיצובית הנועזת, אומר הלמות, אבל העיצוב אינו העיקר: כל אחד ממוצרי החברה מציג חידוש פורץ דרך, ואינו דומה לשום מוצר אחר שקיים בקטגוריית המוצרים אליה הוא משתייך.
ומאוורר ללא להבים:
"ג'יימס חושב בגדול, מכוון לשנים קדימה, ועושה דברים אחרת", אומר הלמות, שלא מסתיר את הערכתו לאיש. הוא מדגיש את ההחלטה המכריעה של דייסון, לפתח מנועים משלו ולא להסתמך על המנועים של פנסוניק, שנחשבו למצוינים ומספקים.
"כשדייסון עברה לשואבי האבק הידניים", הוא מספר, "היה צורך במנועים קטנים עם הספק גדול של אוויר. כל דרג המנהלים הבכיר וחברי הדירקטוריון המליצו להסתפק במנועים הקיימים, וג'יימס אמר: אני לא רוצה שמה שיוביל את ההחלטה על המנועים יהיו שיקולי עלות. אני רוצה מנועים שיהיו הכי שקטים, שיתנו את זמן העבודה הכי ארוך ויהיו הכי יעילים, ולא אכפת לי כמה זה יעלה. ככה הוקמה חטיבה שלמה של פיתוח מנועים". היום, מסכם הלמות, בזכות המנועים הדיגיטליים שפיתחה החברה, היא יכולה אפילו להיכנס לתחום כלי הרכב החשמליים.
איך המנוע משפיע על מייבש השיער שפיתחתם?
"קוטנו, מול הספק האוויר הגדול, אפשר לנו למקם את המנוע בידית המייבש. תכנון כזה אין בשום מייבש אחר. וכששמים את המנוע בידית כל הנדסת האנוש משתנה, כי מרכז הכובד של המייבש מתרכז בכף היד – וזה חלום של כל מעצב, לעצב מוצר שיהיה נעים להחזיק אותו ולהשתמש בו. כשהתחלנו לעבוד על המייבש למדנו שרוב המשתמשים עובדים איתו כרבע שעה ביום. זו אחת הפעולות הכי מעייפות שאני יכול לחשוב עליהן: להחזיק מייבש כבד רחוק מהראש לזמן רב כל כך. ופתאום יש מכשיר שהוא קל בהרבה, נוח להחזיק אותו ואפשר לקרב אותו לראש בלי למתוח את היד".
הסעיף האחרון הוא היתרון המרכזי של מייבש השיער: שליטה בטמפרטורת הייבוש המקסימלית, שאינה עוברת את 150 המעלות ולכן השיער אינו נשרף. זוהי טכנולוגיה חדשה, שיש נכון להיום רק לדייסון, אומר הלמות. לכן הדגישו במסע הפרסום שלהם למוצר את בריאות השיער. יחד עם האביזרים הנלווים והמעמד המגנטי, אגב, המחיר אינו זול, ומתחיל ב-1,689 שקלים, תלוי בצבע.
לפי מה בוחרים בדייסון אילו מוצרים לפתח?
"יש לנו חטיבה שהתפקיד שלה הוא לבדוק אילו מוצרים קיימים בשוק, מה הבעייתיות שלהם, ואיך ניתן לייצר אותם יותר טוב באופן משמעותי. אנחנו קוראים לזה 'הכאבים' - מה מציק למשתמש במוצר – האם זה משקל, מחיר, רעש, בעיה בבטיחות? המאוורר שלנו, למשל, פותח בגלל תאונות שקרו לילדים עם פרופלורים של מאווררים. גם המודעות המתפתחת לבריאות מובילה להחלטות. במזרח, בשל זיהום האוויר, יש למסנני האוויר שלנו שוק בלתי נדלה, ועכשיו מתחילים להכניס את אותם גם לגני הילדים באירופה".
ראיון עבודה של שעתיים
איך מגיע מעצב תעשייתי בוגר HIT להוביל את מערך הפיתוח של חטיבת מוצרים בחברה שבה ההנדסה היא המלכה?
את לימודי העיצוב בחולון סיים הלמות ב-2005. המוצרים שעיצב התאפיינו תמיד בפן טכני חזק. פרויקט הגמר שלו – תיקים שעיצב מרוכסנים צבעוניים – זכה להערכה ולחשיפה, והלמות חתם על הסכם ייצור והפצה עם חברת התיקים הפופולרית ZIP IT.
אחרי הלימודים עבד בחברת סטארט-אפ קטנה לייצור בתי עץ לילדים בטכנולוגיות מתקדמות, עבר ל''מוביוס דיזיין'' של עמית ניר ושלומי אביטל ("חממה מדהימה, היה לי הרבה מזל לעבוד שם") ואחריה ל''סאן דיסק''. ב-2009 התקבלה רעייתו של הלמות לדוקטורט בהולנד. "אמרנו – יאללה, אנשים רגועים, אורח חיים נעים, נוסעים על אופניים, ספורט. תפור עלינו".
הם התגוררו בכרונינגן, הכירו חברים חדשים, ויום אחד מישהו הזכיר שפיליפס נמצאת 40 דקות נסיעה משם, בדרכטן. אמנם שם נמצאת חטיבת ההנדסה של החברה, ולא חטיבת העיצוב, אך הלמות החליט לנסות, ובא לראיון. "היו שם ארבעה או חמישה מנהלים בכירים שהשקיעו שעתיים בראיון איתי, שזה היה הדבר הכי מוזר שיכולתי לחשוב עליו, משום שלא באתי כבכיר". הוא החל כחלק מקבוצה שפיתחה מכונת תספורת, והמשיך כמוביל הפיתוח של מוצר אחרי מוצר. "הם ידעו שאין לי תואר בהנדסה, אבל אפשר לפצות על החסך הטכני הזה בעזרת המהנדסים שלהם”.
שבע שנים חלפו, ילד נולד, ו"הרגשנו שאנחנו עדיין לא מבינים את השפה מספיק טוב בשביל לדבר את הסלנג עם הבן שלנו, בן השנתיים. החלטנו לעבור למדינה דוברת אנגלית. שלחתי קורות חיים לדייסון".
בדצמבר 2016 נחתה משפחת הלמות בבריסטול, מרחק כ-50 קילומטרים ממאלמסבורי. בתום שנת עבודה כמוביל פרויקט נבחר לעמוד בראש מערך הפיתוח של חטיבת השיער.
הפסקה מומלצת מלימודים
מרחבים פתוחים ושדות מוריקים מקיפים את מטה דייסון. "מרכז הפיתוח שלנו יושב על שטח גדול למדי, אבל בשנים האחרונות מאוד גדלנו", מספר הלמות. "לפני כשנה וחצי רכש ג'יימס את שדה התעופה הסמוך, שהיה פעיל במלחמת העולם השנייה והכיל כאלף מטוסים. שטחו גדול פי עשרה מהשטח שלנו כיום, ושם עומד להיבנות מרכז הפיתוח החדש שלנו".
כך נראה שדה התעופה שהפך למרכז פיתוח לפני, ואחרי:
דייסון הקים קרן שמטרתה לעודד מהנדסים טובים בממלכה. הוא מציע מלגות לימודים, תומך בחממות, מעניק פרסים למיזמים עם פוטנציאל ומזמין סטודנטים להתמחות בקמפוס החברה.
"זו סיטואציה של ווין ווין. כשאני למדתי, הכי חסרו לי ההיכרות והעבודה עם חברות מהתעשייה, כי המערכת הסטודנטיאלית היא לא התעשייה. ג'יימס מאפשר למי שמעוניין בכך לעשות הפסקה קצובה מהלימודים, להגיע לתקופה אלינו, ולראות אם התחום באמת מדבר אליו. יש סטודנטים שמשנים כיוון לפני שביזבזו את הזמן היקר שלהם ושל המערכת. ולא מעט מהאנשים שלנו התחילו כאן בלימודים".
ומה תגיד למעצבים ישראלים בתחילת הדרך, שרוצים לפרוץ לעולם הגדול?
"הכל אפשרי, העולם כל כך קטן, והפחד הוא רק בין האוזניים שלנו. ישראל היא ביצה קטנה. אני ממליץ לחוות את העולם מבחוץ, ולחזור. אנחנו יכולים להביא דפוסי התנהגות ודפוסי עבודה שונים מאלה שנהוגים אצלנו בארץ, והם יהפכו אותנו למקום הרבה יותר טוב".
---------------------------------------------------------------------------
אחרי שבע שנים ב''כתר'', ענבל כהנר היא המעצבת הראשית של ענקית ריהוט הגן הדנית ''סקנקום''. לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
